Ibn Ezra on Isaiah 32 — אבן עזרא על ישעיהו לב

הֵן לְצֶדֶק יִמְלָךְ־מֶלֶךְ וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשֹׂרוּ׃

הן. הטעם על חזקיהו ושריו שתעמד מלכותו: ולמ"ד ולשרים לא ידעתי לו טעם, וכמוהו והשלישי לאבשלום (דברי הימים א' ג' ב') , למן היום (שמות ט' י"ח) :

וְהָיָה־אִישׁ כְּמַחֲבֵא־רוּחַ וְסֵתֶר זָרֶם כְּפַלְגֵי־מַיִם בְּצָיוֹן כְּצֵל סֶלַע־כָּבֵד בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה׃

והיה איש. כל אחד משרי חזקיהו, או הוא בעצמו: כמחבא רוח. מקום, והוא פועל מהבנין הכבד הנוסף: כציון, מגזרת ציה (מ"א י"ח) כמו חורב: בארץ עיפה. צמאה כמו בארץ עיפה לך סלה (תהלים קמ"ג ו') : [והטעם] והיה איש. יהודה כיושב במקום מחבא רוח:

וְלֹא תִשְׁעֶינָה עֵינֵי רֹאִים וְאָזְנֵי שֹׁמְעִים תִּקְשַׁבְנָה׃

ולא תשעינה. כמו ועיניו השע (ישעיהו ו' י') :

וּלְבַב נִמְהָרִים יָבִין לָדָעַת וּלְשׁוֹן עִלְּגִים תְּמַהֵר לְדַבֵּר צָחוֹת׃

ולבב נמהרים. מגזרת מהירות בכסילות: ולשון עלגים. אין חבר, ובלשון קדר כמו עבדים, והנכון שהוא הפך מדבר צחות: ומלת צחות חסירת מלות, כי צחות תואר השם וטעמו ומשקלו זכות:

לֹא־יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל נָדִיב וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ׃

ולא. נבל. מגזרת נובלת עליה (ישעיהו א' ל') : כילי. הפך שוע ושוע כמו נדיב שידיו רפות לתת ולא סגורות, מגזרת ושוע אל ההר (ישעיהו כ"ב ה') , ויש על דרך דרש שמלת כילי שתים מלות, כי יאמר שלי שלי (אבות ה' י"ג) :

כִּי נָבָל נְבָלָה יְדַבֵּר וְלִבּוֹ יַעֲשֶׂה־אָוֶן לַעֲשׂוֹת חֹנֶף וּלְדַבֵּר אֶל־יְהוָה תּוֹעָה לְהָרִיק נֶפֶשׁ רָעֵב וּמַשְׁקֶה צָמֵא יַחְסִיר׃

כי נבל. הטעם על שרי אחז: תועה. שם, כי משקלי השמות משתנים:

וְכֵלַי כֵּלָיו רָעִים הוּא זִמּוֹת יָעָץ לְחַבֵּל ענוים [עֲנִיִּים] בְּאִמְרֵי־שֶׁקֶר וּבְדַבֵּר אֶבְיוֹן מִשְׁפָּט׃

וכילי כליו. הטעם כלי המשפט כי היו [השרים] דינים, והנה אומנותם לעות הדין:

וְנָדִיב נְדִיבוֹת יָעָץ וְהוּא עַל־נְדִיבוֹת יָקוּם׃

ונדיב. הטעם על שרי חזקיה על כן בתחלה ולשרים משפט ישורו [לעיל א']:

נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת קֹמְנָה שְׁמַעְנָה קוֹלִי בָּנוֹת בֹּטחוֹת הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי׃

נשים וגו'. יש אומרים כי בנות הטעם הקריות כי הם חשובות כבנות ושומרון היתה כאם:

יָמִים עַל־שָׁנָה תִּרְגַּזְנָה בֹּטְחוֹת כִּי כָּלָה בָצִיר אֹסֶף בְּלִי יָבוֹא׃

ימים. הטעם שנה על שנה: רגזה. בחסרון נו"ן, והנגיד אומר שהוא לשון ציווי, ואם הוא על לשון זכר, ורבי משה הכהן אמר שהוא שם הפעל: אוסף [בלי יבוא]. הטעם כפול, אוסף התבואה:

חִרְדוּ שַׁאֲנַנּוֹת רְגָזָה בֹּטְחוֹת פְּשֹׁטָה וְעֹרָה וַחֲגוֹרָה עַל־חֲלָצָיִם׃

חרדו. על לשון זכר כמו אם תעירו (שיר השירים ב' ז') אם תמצאו [שם ה' ח'], בדרך קצרה: רגזה. זכרתיו, וככה משפט פשוט' ועורה שיפשטו הבגדים, ועורה מגזרת ערום ועריה (יחזקאל ט"ז ז') עריה תעור (חבקוק ג' ט') , והנכון בעיני כי הנשים הם כמשמעם:

עַל־שָׁדַיִם סֹפְדִים עַל־שְׂדֵי־חֶמֶד עַל־גֶּפֶן פֹּרִיָּה׃

על שדים סופדים. כל הנשים, תחס' מלת כל, כמו וכל הנשים יתנו יקר (אסתר א' כ') :

עַל אַדְמַת עַמִּי קוֹץ שָׁמִיר תַּעֲלֶה כִּי עַל־כָּל־בָּתֵּי מָשׂוֹשׂ קִרְיָה עַלִּיזָה׃

על. עמי, שמרון: קוץ שמיר. חסר וי"ו כמו אדם שת אנוש (דברי הימים א א׳:א׳) : כי. שמיר יעלה על כל בתי משוש:

כִּי־אַרְמוֹן נֻטָּשׁ הֲמוֹן עִיר עֻזָּב עֹפֶל וָבַחַן הָיָה בְעַד מְעָרוֹת עַד־עוֹלָם מְשׂוֹשׂ פְּרָאִים מִרְעֵה עֲדָרִים׃

כי ארמון. המלך עזב גם נטש מהבנין הקל [צ"ל הכבד] שלא נקרא שם פועלו: עופל. מקום שהיה גבוה, מגזרת ויעפילו (במדבר י"ד מ"ד) : ובחן. כמו הקימו בחוניו (כ"ב י"ג) והם מגדלים, היו מערות:

עַד־יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם וְהָיָה מִדְבָּר לַכַּרְמֶל וכרמל [וְהַכַּרְמֶל] לַיַּעַר יֵחָשֵׁב׃

עד יערה. מבנין נפעל, והטעם כי אלינו תביט הרעה, על ביאת מלך אשור אל ארץ יהודה, והטעם גזירה: והיה. כל מדבר זרוע כמו הכרמל, והכרמל ליער יחשב כחבירו הראשון:

וְשָׁכַן בַּמִּדְבָּר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בַּכַּרְמֶל תֵּשֵׁב׃

ושכן. הטעם שהשם יעשה משפט בעוזביו:

וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד־עוֹלָם׃

והיה מעשה הצדקה שלום. כי כן היה בימי חזקיהו, כאשר אמר, ולשלום אין קץ (ישעיהו ט' ו') , ויש מפרשים כי יערה עלינו לשבח:

וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת׃

וישב. איש יהודה:

וּבָרַד בְּרֶדֶת הַיָּעַר וּבַשִּׁפְלָה תִּשְׁפַּל הָעִיר׃

וברד. הרי"ש פתוח כי הוא פעל כמו עשן כולו (שמות י"ט י"ח) והטעם כי אם ירד ברד אל היער ירד ולא אל מקום הזרע: וטעם תשפל העיר שתשב פרזות כבקעה:

אַשְׁרֵיכֶם זֹרְעֵי עַל־כָּל־מָיִם מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל־הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר׃

אשריכם זורעי על כל מים. שיבואו: משלחי רגל השור. כטעם והאלפים והעירים (ישעיהו ל' כ"ד) כי פרש' אחת היא כלה: