Ibn Ezra on Amos 2 — אבן עזרא על עמוס ב

כֹּה אָמַר יְהוָה עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי מוֹאָב וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל־שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ־אֱדוֹם לַשִּׂיד׃

כה, עצמות מלך אדום לשיד - דרך בזיון והוא מבני יצחק. ויש אומרים: על דבר ויעלהו עולה ואחר כך שרפו, או אז שרפו.

וְשִׁלַּחְתִּי־אֵשׁ בְּמוֹאָב וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת הַקְּרִיּוֹת וּמֵת בְּשָׁאוֹן מוֹאָב בִּתְרוּעָה בְּקוֹל שׁוֹפָר׃

ושלחתי, הקריות - שם מקום.

וְהִכְרַתִּי שׁוֹפֵט מִקִּרְבָּהּ וְכָל־שָׂרֶיהָ אֶהֱרוֹג עִמּוֹ אָמַר יְהוָה׃

והכרתי - שופט הוא מלך והעד וכל שריה אהרוג עמו.

כֹּה אָמַר יְהוָה עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יְהוּדָה וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל־מָאֳסָם אֶת־תּוֹרַת יְהוָה וְחֻקָּיו לֹא שָׁמָרוּ וַיַּתְעוּם כִּזְבֵיהֶם אֲשֶׁר־הָלְכוּ אֲבוֹתָם אַחֲרֵיהֶם׃

כה, על מאסם - והנה הכהנים מורי התורה עמהם.

וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בִּיהוּדָה וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִָם׃

ושלחתי - זה נבוכדנצר והזכיר ירושלם בית מלכות יהודה.

כֹּה אָמַר יְהוָה עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל־מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם׃

כה, על מכרם - על השופטים ידבר והעד צדיק בריבו בהשפטו והנו נחשב כאילו מכרוהו.

הַשֹּׁאֲפִים עַל־עֲפַר־אֶרֶץ בְּרֹאשׁ דַּלִּים וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל־הַנַּעֲרָה לְמַעַן חַלֵּל אֶת־שֵׁם קָדְשִׁי׃

השואפים - הטעם תשאפו מתי תסחבו ראש דלים על עפר ארץ ודי להם שפלותם. ודרך ענוים יטו - מני אורח ישר שהוא אורחם, עד שהסירו הענוה מישראל, עד שלא יבוש ללכת איש עם אביו עם נערה ידוע.

וְעַל־בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ אֵצֶל כָּל־מִזְבֵּחַ וְיֵין עֲנוּשִׁים יִשְׁתּוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם׃

ועל - ולקחת חבול מהאביון יטו משפט וזה יעשה בפרהסיא במקום התחברם למזבח הבעל, וככה ויין ענושים ישתו, שיענשו מי שאין עליו עונש והם שותים.

וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת־הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת׃

ואנכי - כתוב כי השם פוקד עון הארץ על כן גזר להכחידם, כי חקותיהם ללכת איש ואביו לזנות והזכיר האמורי, כי הוא חזק מהשבעה וככה: כי לא שלם עון האמורי עד הנה. והנה משה הרג שני מלכי האמורי המזרחיים, ויהושע אמר לתת אותנו ביד האמורי המערבי, והנה ממנו יפחד.

וְאָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה לָרֶשֶׁת אֶת־אֶרֶץ הָאֱמֹרִי׃

ואנכי - הטעם שהולכתי אתכם ארבעים שנה עד שתלמדו חוקותי, ואחר כן תירשו האמורי.

וָאָקִים מִבְּנֵיכֶם לִנְבִיאִים וּמִבַּחוּרֵיכֶם לִנְזִרִים הַאַף אֵין־זֹאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם־יְהוָה׃

ואקים - גם שמתי רוחי על בניכם והתנבאו ללמדכם חוקותי והזכיר הבנים, כי אם יתנבא הזקן החכם אין לתמוה. ומבחוריכם - שתולדותם לאהוב התענוג והשמחה, קדשתים להוכיחכם ולקדשכם. האף אין זאת - תוכלו לכחש כי לא עשיתי זאת, ובעבור כי השלים בדברי הנזירים, החל מהם כמשפט הלשון.

וַתַּשְׁקוּ אֶת־הַנְּזִרִים יָיִן וְעַל־הַנְּבִיאִים צִוִּיתֶם לֵאמֹר לֹא תִּנָּבְאוּ׃

ותשקו - הכרחתם אותם עד שנטמאו ושתו יין.

הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיק תַּחְתֵּיכֶם כַּאֲשֶׁר תָּעִיק הָעֲגָלָה הַמְלֵאָה לָהּ עָמִיר׃

הנה - הגאון אמר: כי מלת מעיק, מן הפועלים העומדים זה דרך משל, שאין כח לסבול. וחכמי ספרד אומרים: כי הוא פועל יוצא והנה מעיק מגזרת עקת רשע והנו כמו מציק. ותחתיכם - במקומכם, והטעם שתהיו כבדים ולא תוכלו לברוח על כן אחריו.

וְאָבַד מָנוֹס מִקָּל וְחָזָק לֹא־יְאַמֵּץ כֹּחוֹ וְגִבּוֹר לֹא־יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ׃

ואבד מנוס מקל - יאמץ כחו במחשבתו ומאכלו כלי המלחמה.

וְתֹפֵשׂ הַקֶּשֶׁת לֹא יַעֲמֹד וְקַל בְּרַגְלָיו לֹא יְמַלֵּט וְרֹכֵב הַסּוּס לֹא יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ׃

ותפש - טעם לא יעמוד כי הכל יפחד לגעת אליו. וקל ברגליו - ורוכב לאות, כי הקל הוא הסוס וכתיב: על קל נרכב.

וְאַמִּיץ לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים עָרוֹם יָנוּס בַּיּוֹם־הַהוּא נְאֻם־יְהוָה׃

ואמיץ לבו - זהו שמחשבתו שינצח ולא יוכל איש להזיקו והפך זה: הירא ורך הלבב ירא מהכל ורך לב להשחית. ערום - שיכבדו עליו בגדיו בברחו.