Ibn Ezra on Proverbs 13 — אבן עזרא על משלי יג

בֵּן חָכָם מוּסַר אָב וְלֵץ לֹא־שָׁמַע גְּעָרָה׃

מוסר אב - שיסרהו אביו, כי ידע שיקבל המוסר בהיותו חכם. ובן לץ - לא ישמע גערת אביו, כי איננו רוצה ליסרו בגלל ליצנותו וידע כי לא יקבלהו, או לא יאבה לשמוע לאשר ייסרהו.

מִפְּרִי פִי־אִישׁ יֹאכַל טוֹב וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים חָמָס׃

מפרי, יאכל - עומד במקום שנים וכן הוא מפרי פיהו יאכל איש טוב, שישולם לו שכר טוב. ונפש בוגדים יאכל חמס - מיד חומס, או החמס שיעשו.

נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה־לוֹ׃

נוצר פיו - מדבר רעות, אז ישמור נפשו מצרה. פושק - פותח מן: ותפשקי רגליך. פירוש: פותח שפתיו לדבר אשר לא נכון - מחתה תבא לו.

מִתְאַוָּה וָאַיִן נַפְשׁוֹ עָצֵל וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים תְּדֻשָּׁן׃

מתאוה - מאכל. ואין נפשו - של עצל ואין לו מאומה. ונפש חרוצים - המתנודדים. תדושן - תשבע דשן.

דְּבַר־שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק וְרָשָׁע יַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר׃

דבר שקר - דבר עדות שקר. יבאיש - ישנא הצדיק כדבר באוש וכמוהו להבאישני, כלומר יכלים הצדיק.

צְדָקָה תִּצֹּר תָּם־דָּרֶךְ וְרִשְׁעָה תְּסַלֵּף חַטָּאת׃

תצור תם - איש תם דרך. ורשעה תסלף חטאת - איש חטאת ותעותהו.

יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב׃

יש, כופר - שנים דבקים. מתעשר - שיעלה בעושר ולא היה לו כל מאומה. ומתרושש - שישוב רש והיה לו ממון רב ואין לזה מעלה על זה, כי העשיר אם יתפש בעבור ממונו - יתן עושר כופר נפשו, אבל רש לא ישמע גערת שוטר ונוגש.

אוֹר־צַדִּיקִים יִשְׂמָח וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ׃

אור, ישמח - דרך משל, כי כשזורח ידמה כאילו הוא שמח כמו ישיש כגבור ואור צדיקים כאור העולם הבא, או אור תשועה, כענין: אור נגה עליהם והיתה אורה. פרוש אחר: יתכן להיות האור והנר רמז לנשמתם האצולה מאור השם, ודימה נפש הצדיק לאור השמש הזורח ונפש הרשע לנר, שאין לו העמדה ויכלה. ואמר: ישמח כענין תגל נפשי. ונר רשעים ידעך - שתמות נפשם בלא עתם והוא נכון, כענין נר אלהים נשמת אדם.

רַק־בְּזָדוֹן יִתֵּן מַצָּה וְאֶת־נוֹעָצִים חָכְמָה׃

רק בזדון - בעבור זדון שיזיד איש על רעהו, יתן המזיד מצה ומריבה, כלומר הזדון גורר המצה. נועצים - שיעצו שלא יעשו בזדון עמהם חכמה ואת כמו ועם.

הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט וְקֹבֵץ עַל־יָד יַרְבֶּה׃

מהבל ימעט - בגזלה ובגנבה לא יצלח. וקובץ על יד - בעבור טורח יד, הוא ירבה הונו. וכן: ויברך ה' אותך לרגלי, בעבור טורח רגלי.

תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה־לֵב וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה׃

מחלה - מפעלת פירוש מי שתוחלתו נמשכה שהשם ימשכנה ולא יוכל להשיג התוחלת, תתן חולי ללב המוחיל. ועץ חיים - וכעץ מרפא כן תאות המתאוה כשתבאהו. ויתכן שהוא הקובץ על יד.

בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם׃

בז לדבר - המוסר יחבל וישחית לעצתו. וירא מצוה - כי הירא מן השם - הוא ירא ממצותו. ישולם - ישב בשלום.

תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת׃

תורת - שהיא מורה לסור ממוקשי מות והפשעים הם המוקשים.

שֵׂכֶל־טוֹב יִתֶּן־חֵן וְדֶרֶךְ בֹּגְדִים אֵיתָן׃

שכל - שישכיל לעשות טוב השכל יתן חנו בעיני השם ורואיו. ודרך בוגדים איתן - וחזק דרכם שהמשכיל לא יוכל להשיבם, מדרך הבגידה בשכלו.

כָּל־עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת׃

כל ערום - שהערמה בלבו יעשה מעשהו בדעת. וכסיל יפרוש אולתו - לפני אחרים. פירוש אחר: יעשה בעבור דעת, כלומר יעשה ערמה ללמד דעת.

מַלְאָךְ רָשָׁע יִפֹּל בְּרָע וְצִיר אֱמוּנִים מַרְפֵּא׃

מלאך רשע - אם הוא רשע - הוא יפול ברע. ואמונים - שם דבר, כלומר ציר אמונות מרפא לשולחים אותו.

רֵישׁ וְקָלוֹן פּוֹרֵעַ מוּסָר וְשׁוֹמֵר תּוֹכַחַת יְכֻבָּד׃

ריש וקלון - שיקלוהו אחרים שניהם יבאו לאיש שיפרע מוסר מלשון מפרע. ושומר תוכחת - שיוכיחוהו. יכובד - שיכבדהו השם, כענין: כי מכבדי אכבד.

תַּאֲוָה נִהְיָה תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָע׃

תאוה נהיה - דבק בעליון. וכן הוא מי שהתאוה לשמור התוכחת ונהיתה, כאשר התאוה תערב לנפשו ותנעם לו. ותועבת כסילים - מי שהוא סור מעשות רע, סור פעול:

הלוך [הוֹלֵךְ] אֶת־חֲכָמִים וחכם [יֶחְכָּם] וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ׃

ורועה - מלשון רעך. ירוע - ישבר.

חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה וְאֶת־צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם־טוֹב׃

תרדף - פועל יוצא, כלומר הרעה שיעשו החטאים, היא מסבבת שירדפו אחריהם. ואת צדיקים - שיעשו הצדק, השם ישלם להם שכר טוב.

טוֹב יַנְחִיל בְּנֵי־בָנִים וְצָפוּן לַצַּדִּיק חֵיל חוֹטֵא׃

טוב - איש טוב יעזוב נחלה לבני בניו. וצפון - השם יצפון לצדיק ממון החוטא, כענין: רשע יכין וצדיק ילבש.

רָב־אֹכֶל נִיר רָאשִׁים וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט׃

ניר ראשים - יתכן להיותו שם פועל מן: נירו לכם ניר כמו: רב אוכל יהי לראשים, בעת שיזרעו ויעבדו את האדמה, כענין: עובד אדמתו ישבע לחם. ויש איש נספה - בעבור שאינו יודע משפט, נירה וזריעה, כמו: ויסרו למשפט, שהוא מדבר על ענין הזריעה.

חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר׃

שחרו - ייסרהו בכל שחר.

צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר׃

צדיק אוכל - עד שתהיה שבעה. תחסר - מאכל שלא תהיה שבעה.