Ibn Ezra on Job 7 — אבן עזרא על איוב ז

הֲלֹא־צָבָא לֶאֱנוֹשׁ על־[עֲלֵי־] אָרֶץ וְכִימֵי שָׂכִיר יָמָיו׃

הלא צבא - זמן קצוב.

כְּעֶבֶד יִשְׁאַף־צֵל וּכְשָׂכִיר יְקַוֶּה פָעֳלוֹ׃

כעבד ישאף צל - כאשר השלים ממלאכתו.

כֵּן הָנְחַלְתִּי לִי יַרְחֵי־שָׁוְא וְלֵילוֹת עָמָל מִנּוּ־לִי׃

מנו לי - זמנו לי כמו: מנה את מאכלכם.

אִם־שָׁכַבְתִּי וְאָמַרְתִּי מָתַי אָקוּם וּמִדַּד־עָרֶב וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים עֲדֵי־נָשֶׁף׃

ומדד ערב - מן וימדדם בחבל ויחסר לבי. נדודים - מן ותדד שנתי.

לָבַשׁ בְּשָׂרִי רִמָּה וגיש [וְגוּשׁ] עָפָר עוֹרִי רָגַע וַיִּמָּאֵס׃

וגוש - יש אומרים: שהוא מן נגששה כעורים. ואחרים אמרו: שהוא מין חיות. והקרוב שהוא מין עפר, כעניין מישני אדמת עפר יקיצו. רגע - א"ר משה: נבקע וכמוהו על רגעי ארץ רגע אחד ממנו וענינו חלק. ואמר כי וימאס מן נמס והאל"ף תחת הסמ"ך כאל"ף אשר בזאו נהרים. והנכון בעיני: שרגע מן רוגע הים ויהיה וימאס כמשמעו, בעבור שנשתנה.

יָמַי קַלּוּ מִנִּי־אָרֶג וַיִּכְלוּ בְּאֶפֶס תִּקְוָה׃

מני ארג - כענין: קפדתי כאורג חיי. באפס תקוה - בהכרת תקות החוט, או תקוה ממש.

זְכֹר כִּי־רוּחַ חַיָּי לֹא־תָשׁוּב עֵינִי לִרְאוֹת טוֹב׃

לא תשוב עיני - אחר מותי. ומלת זכור - למקום ידבר. וכן: כי תשים עלי משמר - וענינו משמר הים, כטעם בל ישובון לכסות הארץ.

וַתִּבְחַר מַחֲנָק נַפְשִׁי מָוֶת מֵעַצְמוֹתָי׃

מות מעצמותי - בחרה נפשי מות יותר משתדור בעצמותי, כי הגוף לנפש כמו בית, ועיקר הגוף הם העצמות, כמו היסוד והעמודים.

וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ׃

לבקרים - לכל בקר וענינו תמיד. וכמוהו: חדשים לבקרים.

כַּמָּה לֹא־תִשְׁעֶה מִמֶּנִּי לֹא־תַרְפֵּנִי עַד־בִּלְעִי רֻקִּי׃

תשעה - כמו: תרפה. וכן שעו מני.

חָטָאתִי מָה אֶפְעַל לָךְ נֹצֵר הָאָדָם לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ וָאֶהְיֶה עָלַי לְמַשָּׂא׃

למפגע - כי תפגע בי ידך ומכתך. ואהיה עלי למשא - תיקון סופרים, אע"פ שפירושו: כאשר הוא בלא תיקון נכון.