Psalms 33 — תְּהִלִּים לג

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיהוָה לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה׃

אִבְּן עֶזְרָא רננו צדיקים - השמיעו קול. ונאוה - מגזרת תאוה והנו"ן לבנין נפעל, על משקל וכל נעשה במרחשת. ויש אומרים: כמו נאה בלשון גמרא.

מְצוּדַת דָּוִד בה׳‎. במהללי ה׳‎: נאוה תהלה. להם נאה להלל לה׳‎ כי המה ישכילו מה מכבוד גדלו:

מְצוּדַת צִיּוֹן נאוה. מלשון נאה ויפה:

ב הוֹדוּ לַיהוָה בְּכִנּוֹר בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ־לוֹ׃

רַשִׁ״י בנבל עשור. של עשר מיני נעימה:

אִבְּן עֶזְרָא הודו, בנבל עשור - אמר רבי משה: נֵבֶל שיש בו עשרה נקבים. ולא דבר נכונה, כי נבל כלי בפני עצמו, גם כן עשור כאילו אמר: בנבל בעשור על דרך: כרע כאח לי. וכמוהו: ככבש אלוף, ככבש כאלוף, כי הכ"ף ישמש בעבור שנים, כדרך בי"ת באל שדי יעשה חפצו והעד שהם שנים: עלי עשור ועלי נבל.

מְצוּדַת צִיּוֹן בנבל עשור. כמו ועשור והיא כלי זמר בעלת עשר נימין:

ג שִׁירוּ־לוֹ שִׁיר חָדָשׁ הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה׃

אִבְּן עֶזְרָא שירו לו - בעבור שנים, כאילו כתוב הטיבו נגן לו בתרועה כדרך: אל באפך תוכיחני.

מְצוּדַת דָּוִד היטיבו. שירו בנגון טוב ויפה בקול תרועה:

ד כִּי־יָשָׁר דְּבַר־יְהוָה וְכָל־מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה׃

אִבְּן עֶזְרָא כי, דבר ה' - הם גזרותיו שגזר ונקראו דברים שהכל על ידי המלאכים שהם עושי רצונו, וככה הודו כל הנביאים גם חכמי הלב. וטעם שמחו עם זה הכתוב, כי הצדיקים בשמחה וברננה לעולם ואינם מתעצבים על מה שגזר עליהם השם, כי הכל יושר ואמונה.

מְצוּדַת דָּוִד כי ישר. ומהראוי א״‎כ לספר הלולו:

ה אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד יְהוָה מָלְאָה הָאָרֶץ׃

אִבְּן עֶזְרָא אהב - הזכיר יושר עם דבר, כי הוא הנכון. ואמונה - עם המעשים שיוציא לאור כל תעלומה. וצדקה - כמו צדק, כדי להשוות הכל ומשפט זה מזה וחסדו כולל הכל, על כן: חסד ה' מלאה הארץ.

מְצוּדַת דָּוִד מלאה הארץ. עושה חסד עם כל הבריות:

ו בִּדְבַר יְהוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל־צְבָאָם׃

אִבְּן עֶזְרָא בדבר - שב להזכיר הדבר, כי לא החלקים לבדם דבקים בדבר השם רק השרשים. והזכיר השמים וברוח פיו – כמו בדבר ה' - בעבור כי כל הנבראים בארץ וכל ההווה בם תלוים במערכת השמים.

מְצוּדַת דָּוִד צבאם. הם המלאכים והגלגלים:

ז כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת׃

רַשִׁ״י כנד. לשון גובה, וכן תרגום אונקלוס נצבו כמו נד (שמות ט״ו:ח׳) קמו כשור, וכן פירש מנחם ואין נד ונאד שוין: נותן באוצרות תהומות. תחת הארץ:

אִבְּן עֶזְרָא כונס - והנה הזכיר בארץ בתחלה, כי היא המוצק ואנחנו הנולדים ממנה ואח"כ השמים ואח"כ הים, ולא הזכיר גלגל הרוח והאש, כי לא דבר רק על הנראה לעין. אמר רבי משה: לא יגלה שטח הארץ שהיא היבשה רק בעמוד המים כמו נד, שנקוו המים והנה כונס מגזרת: לך כנוס את כל היהודים ונותן באוצרות הטעם כפול.

מְצוּדַת דָּוִד כונס. אוסף מי ים אוקינוס להיות כמו נד וצבור גבוה מן הארץ ולא תרד למטה כדרך המים: נותן. כלא את התהומות באוצרות לבל יצאו לשטוף הארץ:

מְצוּדַת צִיּוֹן כונס. מאסף: כנד. כדבר הצבור כמו קמו נד אחד (יהושע ג׳): תהומות. כן יקרא רבוי המים:

ח יִירְאוּ מֵיְהוָה כָּל־הָאָרֶץ מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ כָּל־יֹשְׁבֵי תֵבֵל׃

אִבְּן עֶזְרָא ייראו - והנה הכל נברא בדברו והנה ראוי הוא שיראו אנשי הארץ מהשם, ויחרדו אל דברו. והזכיר כל הארץ – כדרך: וכל הארץ באו מצרימה.

מְצוּדַת צִיּוֹן יגורו. יפחדו:

ט כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא־צִוָּה וַיַּעֲמֹד׃

אִבְּן עֶזְרָא כי הוא אמר - בחפץ וברצון לא בכלי. הוא צוה ויעמוד - הטעם כפול, כאילו אמר: כי הוא אמר ויהי – אמר. והוא צוה - צווי. ויעמוד - כאשר פירשתי כדרך: וברך ולא אשיבנה, כי כח השם בכח כל פועל, עבר או עתיד.

מְצוּדַת דָּוִד ויהי. כאשר אמר כן היה: ויעמוד. כן יעמוד עד עולם:

י יְהוָה הֵפִיר עֲצַת־גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים׃

אִבְּן עֶזְרָא ה' - אחר כן שעצתו עומדת, אין כח לכל הגוים להפר אותה, רק הוא ויפר עצתם.

מְצוּדַת צִיּוֹן הפיר. הניא מענין בטול ומניעה כמו יניא אותה והפר (במדבר ל׳):

יא עֲצַת יְהוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר׃

אִבְּן עֶזְרָא עצת ה' - כנגד עצת גוים. מחשבות לבו - דרך משל, כנגד מחשבות עמים.

מְצוּדַת דָּוִד לעולם תעמוד. ואין מי לבטל עצתו: לדור ודור. תתקיים בכל ימי הדורות:

יב אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהָיו הָעָם בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ׃

מְצוּדַת דָּוִד אשרי הגוי. אשרי להגוי: העם. מלת אשרי משמשת לשנים כאלו אמר אשרי העם שה׳‎ בחר לנחלה לו:

יג מִשָּׁמַיִם הִבִּיט יְהוָה רָאָה אֶת־כָּל־בְּנֵי הָאָדָם׃

אִבְּן עֶזְרָא משמים - בעבור שהזכיר גבורת השם, אמר כי הוא יודע סתרי לב והנה הוא חכם ואמיץ כח. וטעם השקיף, כאילו רואה הכל בעיניו. והזכיר השמים – כי הם סביבות כל הארץ. ואמר: אל כל יושבי – שלא יפקד מהם איש.

מְצוּדַת דָּוִד משמים. עם שהיא בשמים מביט לראות בארץ מעשה בני אדם:

יד מִמְּכוֹן־שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ׃

רַשִׁ״י השגיח. הביט:

מְצוּדַת דָּוִד ממכון. מהשמים המכון לשבתו וכפל הדבר במ״‎ש:

מְצוּדַת צִיּוֹן מכון. מל׳ הכנה: השגיח. מל׳ השגחה בהתבוננות רב:

טו הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל־כָּל־מַעֲשֵׂיהֶם׃

רַשִׁ״י היוצר יחד לבם. לב כלם יחד ויודע כל המחשבות ורבותינו הסיבוהו אל ממכון שבתו השגיח היוצר יחד לבם, ודרשו מכאן שכולן נסקרין בסקירה אחת:

אִבְּן עֶזְרָא היוצר - היוצר אחד ואם היוצרים שונים, על כן הוא לבדו יבין אל כל מעשיהם.

מְצוּדַת דָּוִד היוצר. ולפי שהוא הוא היוצר לבם יחד זה כזה איש לא נעדר אף הוא מבין אל כל מעשיהם לזאת ישגיח על הכל:

טז אֵין־הַמֶּלֶךְ נוֹשָׁע בְּרָב־חָיִל גִּבּוֹר לֹא־יִנָּצֵל בְּרָב־כֹּחַ׃

אִבְּן עֶזְרָא אין המלך - אין הגזרות כמחשבת היועץ הגדול בבני אדם והוא המלך, והנה מה תועלת יש בעצתו והנה איננו נושע, בעבור רוב כח שיש לו, והטעם על מחנותיו.

מְצוּדַת דָּוִד אין המלך. מביא ראיה שהכל בהשגחה ואמר הלא ראינו שאין המלך נושע במלחמה עם רוב החיל אשר עמו ואם היה הכל לפי הטבע היה ראוי להיות נושע בהם:

מְצוּדַת צִיּוֹן חיל. צבאות עם:

יז שֶׁקֶר הַסּוּס לִתְשׁוּעָה וּבְרֹב חֵילוֹ לֹא יְמַלֵּט׃

אִבְּן עֶזְרָא שקר - בעבור שאמר השם: התתן לסוס גבורה והטעם על סוס המלך והחיל. לא ימלט - הפעול חסר והוא נפשו.

מְצוּדַת דָּוִד שקר הסוס. מרוצת הסוס הוא שקר להביא תשועה לבעליו: וברוב חילו. עם רוב כחו לא ימלט נפשו:

מְצוּדַת צִיּוֹן חילו. עניינו כח ואמצות:

יח הִנֵּה עֵין יְהוָה אֶל־יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא הנה עין ה' - על דרך: ואשימה עיני עליו ועיניך שים עליו. אל יראיו - ממנו לבדו לא ממלך שהוא בשר ודם, ולא ייחלו רק לחסדו לבדו.

מְצוּדַת דָּוִד עין ה׳‎. השגחת ה׳‎ הוא על יראיו אשר יקוו לחסדו:

יט לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב׃

אִבְּן עֶזְרָא להציל ממות - חרב או דבר.

מְצוּדַת דָּוִד להציל. ואף אם הטבע ינגד: ברעב. בהיות רעב בעולם:

כ נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַיהוָה עֶזְרֵנוּ וּמָגִנֵּנוּ הוּא׃

אִבְּן עֶזְרָא נפשנו - בעבור שראינו יראי השם והמייחלים לו נמלטו, על כן נפשנו חכתה לו. וטעם עזרנו – כנגד ברוב חיל שהזכיר עם המלך. ומגיננו - כנגד המלך, כמו: מגיננו ראה אלהים.

מְצוּדַת דָּוִד נפשנו. ולזה תחכם נפשנו אל ה׳‎ כי הוא מעולם עוזר לנו:

מְצוּדַת צִיּוֹן חכתה. קותה:

כא כִּי־בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא כי בו ישמח לבנו - כנגד יראיו.

מְצוּדַת דָּוִד כי בו. בישועתו ישמח לבנו כי בו בטחנו ודרכו להושיע להבוטחים בו:

כב יְהִי־חַסְדְּךָ יְהוָה עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ׃

אִבְּן עֶזְרָא יהי - הזכיר חסדך ויחלנו לך - כנגד למיחלים לחסדו.

מְצוּדַת דָּוִד כאשר. כפי התקוה כן יהיה החסד:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.