א
לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת־טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיְגָרֲשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ׃
רַשִׁ״י
בשנותו את טעמו. כענין שנאמר (ש"א כ"א) ויתו על דלתות השער וגו' וישנה את טעמו בעיניהם ששנה דברו וטעמו ועשה עצמו שוטה והוריד רירו על זקנו (סא"א): לפני אבימלך. כך כל מלכי פלשתים נקראים וכל מלכי מצרים פרעה ואע"פ ששמו אכיש קורין לו אבימלך, ומדרש אגדה שהיה צדיק כאבימלך (שנכתב בתורה אצל שרה) שלא רצה להרגו ואנשיו אומרים לו (שם) הלא זה דוד מלך הארץ כדאיתא במדרש תהלים:
אִבְּן עֶזְרָא
לדוד בשנותו את טעמו - טעמו לבו ושכלו ודעתו, כמו: משיבי טעם, ואכיש היו לו שני שמות וכמוהו רבים.
מְצוּדַת דָּוִד
בשנותו. בעת ששינה את דברו לדבר מבלי חכמה: לפני אבימלך. שהיה ירא ממנו לבל יכנו נפש כמ״ש (בש״א) ולזה דבר הוללות וסכלות לחשוב שאין הוא דוד: ויגרשהו. ועי״ז צוה אבימלך לגרשו והלך לדרכו וניצול מידו:
מְצוּדַת צִיּוֹן
טעמו. ענין דבור החכמה כמו וטעם זקנים יקח (איוב יב): אבימלך. זה אכיש ונקרא אבימלך כי הוא שם כולל לכל מלכי פלשתים כמו ששם פרעה כולל לכל מלכי מצרים:
ב
אֲבָרֲכָה אֶת־יְהוָה בְּכָל־עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי׃
אִבְּן עֶזְרָא
אברכה - בכל עת בהיותו במרחב, או בצר או בטעמו או בשנותו אותו.
ג
בַּיהוָה תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְׂמָחוּ׃
רַשִׁ״י
בה' תתהלל נפשי. מתפאר אני ומתהלל שיש לי פטרון כזה להושיע ולהגן: תתהלל נפשי. שפורוונ"טרא בלע"ז: ישמעו ענוים. נפלאות שעשה לי מתוך מהללי יבינו אותם וישמחו:
מְצוּדַת דָּוִד
בה׳. בתשועת ה׳ תתהלל נפשי וכאשר ישמעו ענוים ישועתי ישמחו גם המה:
ד
גַּדְּלוּ לַיהוָה אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו׃
ה
דָּרַשְׁתִּי אֶת־יְהוָה וְעָנָנִי וּמִכָּל־מְגוּרוֹתַי הִצִּילָנִי׃
רַשִׁ״י
מגורותי. לשון פחד כמו ויגר מואב, (במדבר כ"ב):
ו
הִבִּיטוּ אֵלָיו וְנָהָרוּ וּפְנֵיהֶם אַל־יֶחְפָּרוּ׃
רַשִׁ״י
הביטו אליו. כל אותם שהביטו אליו מתוך צרתם: ונהרו. האירו פניהם: יחפרו. יתביישו כמו (ישעיהו כ״ד:כ״ג) וחפרה הלבנה ובושה החמה:
אִבְּן עֶזְרָא
הביטו - טעם אליו זה שהזכיר אחרי כן עני קרא וכמוהו: אראנו ולא עתה והוא דרך כוכב מיעקב. ונהרו - יאורו פניהם הפך אל יחפרו מגזרת המנהרות ובתרגום: ונהורא עמיה שריה. ויש אומרים: מגזרת ונהרו אליו - מגזרת נהר.
מְצוּדַת דָּוִד
הביטו אליו. לבטוח בו: ונהרו. ויבוא אליכם הארה ותשועה: אל יחפרו. כי השואל מה ואין נותנים לו יחפר ויכלם:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ונהרו. ענין הארה כמו ואל תופע עליו נהרה (שם ב׳): יחפרו. ענין כלימה:
ז
זֶה עָנִי קָרָא וַיהוָה שָׁמֵעַ וּמִכָּל־צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ׃
ח
חֹנֶה מַלְאַךְ־יְהוָה סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם׃
אִבְּן עֶזְרָא
חונה - בעבור שסבבוהו עבדי אכיש והשם שלח מלאך להצילו, על דרך: ישלח מלאכו לפניך. וטעם סביב – שטעם מלאך שם המין, כמו: ויהי לי שור וחמור. והנה הטעם מלאכים רבים ככתוב בדברי אלישע ואע"פ שאינם נראים במראה העין, הם נודעים בלב באמת.
ט
טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי־טוֹב יְהוָה אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה־בּוֹ׃
רַשִׁ״י
טעמו וראו כי טוב ה'. טעמו דברו:
מְצוּדַת צִיּוֹן
טעמו. כן יקרא ידיעת השכל ובחינתו כמו טעמה כי טוב סחרה (משלי ל״א:י״ח):
י
יְראוּ אֶת־יְהוָה קְדֹשָׁיו כִּי־אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו׃
רַשִׁ״י
יראו. יהיו יראים לשון צווי:
אִבְּן עֶזְרָא
יראו - א"ר משה: היה ראוי להיות יראו כמו קראו רק בא משונה בעבור שלא תתערב עם יראו צדיקים וטעם קדושיו הם העוזבים תאות העולם ועסקיו וטעם יראו שלא תיראו שיבוא להם נזק, או מחסור אפילו מכחם.
יא
כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי יְהוָה לֹא־יַחְסְרוּ כָל־טוֹב׃
רַשִׁ״י
רשו. ל' דלות: כל טוב. ניסו"ן בי"ין בלע"ז, כמו כל מלאכה (שמות י"ב):
אִבְּן עֶזְרָא
כפירים - יש אומרים: הכופרים בעיקר. והנכון בעיני: שהם בני האדם הדומים לכפירים לטרוף ברוב אכלם, הנה רשו ורעבו. ודורשי ה' - שלא יבקשו לחם רק מהשם לבדו. ויש אומרים: כי כאשר תפשוהו אנשי אכיש הרעיבוהו ובעמדו לפני אכיש היה רעב והשם בחסדו עזרו, כדרך אליהו.
יב
לְכוּ־בָנִים שִׁמְעוּ־לִי יִרְאַת יְהוָה אֲלַמֶּדְכֶם׃
מְצוּדַת צִיּוֹן
לכו. הוא ענין ל׳ זרוז כמו ועתה לכו ונהרגהו (בראשית ל״ז:כ׳) והלא הוא בא אליהם:
יג
מִי־הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב׃
אִבְּן עֶזְרָא
ומי - תאות הכל לחיות שנים רבות, על כן אוהב ימים ארוכים כמו אנשי מדות אנשי לבב והנה הטעם ימים ידועים, כימי פלוני שחיה ככה.
מְצוּדַת דָּוִד
החפץ חיים. חיי עוה״ב: אוהב ימים. ר״ל אוהב ימי העולם להרבות במעש״ט לראות בטוב האמיתי בעוה״ב:
יד
נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה׃
אִבְּן עֶזְרָא
נצור - אמר לקדושים היראה בלב, כי מעלתם גבוהה להשמר בלשון ובמעשה.
טו
סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה־טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ׃
רַשִׁ״י
בקש שלום. במקומך: ורדפהו. במקום אחר:
אִבְּן עֶזְרָא
סור מרע - מצות לא תעשה ועשה טוב מצות עשה. בקש שלום - כי אין משפט הבנים לבקש שררה ולהתגבר זה על זה.
מְצוּדַת דָּוִד
בקש שלום. בקשתך יהיה לעשות שלום בין איש לאחיו: ורדפהו. ר״ל מאד תהיה מחזר אחר השלום:
טז
עֵינֵי יְהוָה אֶל־צַדִּיקִים וְאָזְנָיו אֶל־שַׁוְעָתָם׃
יז
פְּנֵי יְהוָה בְּעֹשֵׂי רָע לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם׃
רַשִׁ״י
פני. פנים של זעם לישאריא"ש בלע"ז, כמו (ויקר' ב') ושמתי פני באיש ההוא, כך חברו מנחם:
מְצוּדַת צִיּוֹן
פני. ענין כעס הוא וכן אתן את פני (ויקרא כ׳:ג׳) וזהו לפי שבהפנים נראה הכעס:
יח
צָעֲקוּ וַיהוָה שָׁמֵעַ וּמִכָּל־צָרוֹתָם הִצִּילָם׃
אִבְּן עֶזְרָא
צעקו - בשובם מרשעתם. ויש אומרים: כי זה הפסוק שב אל שועת הצדיקים. והנכון כאשר דברתי והעד קרוב.
מְצוּדַת דָּוִד
צעקו וה׳. אבל כאשר יצעקו בתפלה וישובו לה׳ אז ישמע להם ויצילם מצרותם:
יט
קָרוֹב יְהוָה לְנִשְׁבְּרֵי־לֵב וְאֶת־דַּכְּאֵי־רוּחַ יוֹשִׁיעַ׃
כ
רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ יְהוָה׃
רַשִׁ״י
רבות רעות צדיק. הרבה רעות ופחדים באות עליו ומכלם נצול:
אִבְּן עֶזְרָא
רבות - הטעם אם תראו צדיק שבאו עליו רעות אל יואש, כי השם יצילנו מכולם.
מְצוּדַת דָּוִד
רבות רעות. ואף אם יבוא על הצדיק רעות רבות אין תוחלתו נאבדה כי מכולם יצילנו ה׳:
כא
שֹׁמֵר כָּל־עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה׃
אִבְּן עֶזְרָא
שומר - והטעם שאפילו על אבריו שום נזק גדול לא יהיה. והזכיר העצמות, בעבור שהם מוסדות הגוף.
כב
תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה וְשֹׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָׁמוּ׃
רַשִׁ״י
תמותת רשע רע. תמותת את הרשע הרעה שהוא עושה: תמותת. תמית:
מְצוּדַת דָּוִד
תמותת וגו׳. הרעה שהרשע עושה היא תמית אותו ר״ל העון עצמו מקטרג עליו:
כג
פּוֹדֶה יְהוָה נֶפֶשׁ עֲבָדָיו וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כָּל־הַחֹסִים בּוֹ׃
רַשִׁ״י
לא יאשמו. לא יתחרטו לאמר אשמנו שחסינו בך ריפונטירונ"ט בלע"ז:
אִבְּן עֶזְרָא
פודה, ולא יאשמו - כמו: ושונאי צדיק יאשמו וכמוהם: תאשם שמרון.
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.