Psalms 35 — תְּהִלִּים לה

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א לְדָוִד רִיבָה יְהוָה אֶת־יְרִיבַי לְחַם אֶת־לֹחֲמָי׃

רַשִׁ״י ריבה ה' את יריבי. עשה מריבה עם אותם שעושים מריבה עמי: לחם. לשון מלחמה וכן לוחמי הלחם עם הנלחמים עמו:

אִבְּן עֶזְרָא לדוד ריבה ה' את יריבי - יריבי - יש אומרים: שהוא הפוך כמו אם שוב תשובו, אם שוב ישיבני ה'. והנכון בעיני: שהם שנים שרשים.

מְצוּדַת דָּוִד את יריבי. עם המריבים עמדי תריב אתה בעבורי:

מְצוּדַת צִיּוֹן לחם. מל׳ מלחמה:

ב הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה וְקוּמָה בְּעֶזְרָתִי׃

אִבְּן עֶזְרָא החזק - הטעם כי המגן והצנה שאקח למלחמה אין משעני עליהם, רק עליך שתחזקני ותחזק מגיני.

מְצוּדַת דָּוִד החזק. אחוז בידך מגן וגו׳‎ והוא דרך משל מלשון הנוהג באדם:

מְצוּדַת צִיּוֹן מגן וצנה. שמות כלי מלחמה להגן:

ג וְהָרֵק חֲנִית וּסְגֹר לִקְרַאת רֹדְפָי אֱמֹר לְנַפְשִׁי יְשֻׁעָתֵךְ אָנִי׃

רַשִׁ״י והרק חנית. הזדיין כמו אריק חרבי (שמות ט״ו:ט׳), וירק את חניכיו (בראשית י״ד:י״ד): וסגר לקראת רדפי. הגן ביני וביניהם כמחיצ': לנפשי. אימוימאימא"ש בלע"ז, כמו כרו שוחה לנפשי (ירמיהו י״ח:כ׳):

אִבְּן עֶזְרָא והרק - כאילו אתה הוא שתריק החנית. וסגור - לסגור עליהם שלא ישיגוהו ברדפם אחריו. אמר - כי התשועה תהיה מהשם.

מְצוּדַת דָּוִד וסגור. התיצב בדרך וסגור לקראתם לבל ירדפו אחרי:

מְצוּדַת צִיּוֹן והרק. ענין חליצת הדבר מתערה כמו וחרב אריק (יחזקאל ה׳):

ד יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיַחְפְּרוּ חֹשְׁבֵי רָעָתִי׃

אִבְּן עֶזְרָא יבושו יסוגו אחור - כמו יכונו מבנין נפעל, כי אילו היה מבעלי הנו"ן היה כמו: יפלו בלב אויבי המלך.

מְצוּדַת דָּוִד יבושו. כאשר לא יוכלו לי:

מְצוּדַת צִיּוֹן יסוגו אחור. יחזרו אחור וכן לא נסוג אחור (לקמן מד): חושבי. מל׳ מחשבה:

ה יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי־רוּחַ וּמַלְאַךְ יְהוָה דּוֹחֶה׃

אִבְּן עֶזְרָא יהיו - יתכן שידחה הרוח המוץ אל מקום וינוח בו רק אם היה המלאך דוחה לא ינוח לעולם, רק יתפזר כולו עד שלא ימצא.

מְצוּדַת דָּוִד יהיו כמץ. יהיו נעים ונדים ממקום למקום כמוץ הנד מפני הרוח:

מְצוּדַת צִיּוֹן כמוץ. היא פסולת התבואה:

ו יְהִי־דַרְכָּם חֹשֶׁךְ וַחֲלַקְלַקּוֹת וּמַלְאַךְ יְהוָה רֹדְפָם׃

רַשִׁ״י חשך והלקלקות. שניהם יחד כדי שיחליקו רגליה' בחלקלקות והחשך אינו מניחם להשמר מן החלקלקות כד"א (שם כ"ג) לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה ידחו ויפלו בה:

אִבְּן עֶזְרָא יהי - הטעם בברחם, עד שלא ידעו אותה דרך יברחו. ומלאך השם רודפם - עד שלא ינצלו. וחלקלקות - כפול, כמו סחרחר שחרחורת. והטעם חשך – עב וחלק שיוכל כח הרגשת המשוש להכירו, כדרך וימש חשך, שהוא כמו כאשר ימשש העור ולהיותו, כמו: ויאמש איננו נכון כלל.

מְצוּדַת דָּוִד יהי דרכם חושך. לבל יראו להשמר ויהי דרכם חלק וימעדו רגלם בעת ינוסו כשירדפם המלאך והוא משל לומר שיהיו נלכדים בצרות ולא יוכלו להנצל:

מְצוּדַת צִיּוֹן וחלקלקות. מל׳ חלק:

ז כִּי־חִנָּם טָמְנוּ־לִי שַׁחַת רִשְׁתָּם חִנָּם חָפְרוּ לְנַפְשִׁי׃

רַשִׁ״י חפרו לנפשי. שוחה ליפול בה:

אִבְּן עֶזְרָא כי, שחת - מגזרת ישית, על משקל אשר זורה ברחת מגזרת רוח.

מְצוּדַת דָּוִד חנם. על לא חמס בכפי: לנפשי. כמו לגופי וכן ברזל באה נפשו (לקמן ק״‎ה):

מְצוּדַת צִיּוֹן שחת. בור: רשתם. כמו ורשתם והוא פח יקוש:

ח תְּבוֹאֵהוּ שׁוֹאָה לֹא־יֵדָע וְרִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר־טָמַן תִּלְכְּדוֹ בְּשׁוֹאָה יִפָּל־בָּהּ׃

רַשִׁ״י שואה. חשך ברואינ"ה בלע"ז: ורשתו אשר טמן. כן דרך לטמון הרשת ולכסותו בקש או בעפר כדי שלא ירגיש בה העובר עליה עד שנלכד בה:

אִבְּן עֶזְרָא תבואהו - לכל אחד רעה, שישתאה כל שומעה. תלכדו - כדרך: וזה שמו אשר יקראו.

מְצוּדַת דָּוִד תבואהו. תבוא עליו חשך שלא ידע להזהר: אשר טמן. כי הן הדרך להטמין ולכסות הרשת לבל יהא נראה להשמר ממנו: תלכדו. את הפורש אותה: בשואה. בעבור החושך הבא עליו לא יראוהו ויפול בה:

מְצוּדַת צִיּוֹן שואה. חושך כמו אמש שואה (איוב ל׳):

ט וְנַפְשִׁי תָּגִיל בַּיהוָה תָּשִׂישׂ בִּישׁוּעָתוֹ׃

רַשִׁ״י ונפשי תגיל. כשאראה במפלתם:

אִבְּן עֶזְרָא ונפשי - רמז לנשמה העליונה ונקראה נפש, בעבור היותה קשורה עמה.

מְצוּדַת דָּוִד בה׳‎. בעזרת ה׳‎:

י כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְהוָה מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ׃

רַשִׁ״י כל עצמותי. יקלסוך על כך כי עתה:

אִבְּן עֶזְרָא כל עצמותי - רמז לגוף, כי העצמות מוסדותימו וכאילו תדברנה ותעידנה כי אין אלהים, רק השם שיכול להציל זה העני.

מְצוּדַת דָּוִד מי כמוך. מי מושיע כמוך: מחזק ממנו. מן האויב החזק ממנו: מגוזלו. ממי שרוצה לגזלו:

יא יְקוּמוּן עֵדֵי חָמָס אֲשֶׁר לֹא־יָדַעְתִּי יִשְׁאָלוּנִי׃

רַשִׁ״י יקומון. עלי תמיד עדי חמס וגו':

אִבְּן עֶזְרָא יקומון - יבאר למה יביא השם עליהם הרעה ותבואם שואה לא ידעוה, כנגד אשר לא ידעתי. וטעם ישאלוני – ישאלו ממני שאתן להם מה שלא ידעתי רק בעדות חמס.

מְצוּדַת דָּוִד יקומון. עדי רשע קמים להעיד בי ושואלים ומבקשים ממני להחזיר דבר אשר לא ידעתי מעולם ולא בא לידי:

יב יְשַׁלְּמוּנִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה שְׁכוֹל לְנַפְשִׁי׃

אִבְּן עֶזְרָא ישלמוני - והרעה הוא שכול לנפשי והוא שם.

מְצוּדַת דָּוִד תחת. במקום הטובה שעשיתי להם: שכול לנפשי. חפצים להביא עלי את המיתה:

מְצוּדַת צִיּוֹן שכול. ענין מיתה:

יג וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי וּתְפִלָּתִי עַל־חֵיקִי תָשׁוּב׃

רַשִׁ״י ותפלתי על חיקי תשוב. כלומר ואם יאמרו לא עניתי נפשי אלא לרעתם שיכבד עליהם חליים תפלתי שהתפללתי עליהם תשוב עלי:

אִבְּן עֶזְרָא ואני - יספר טובתו והוא בחלותם לבושו שק והנה ידענו כי כל עינוי דבק עם נפש לעולם, הוא צום: ועניתם את נפשותיכם, ונפש נענה תשביע, יום ענות אדם נפשו. ואם כן מה טעם להוסיף מלת בצום, והבי"ת פתוח? והטעם: כי ביום שכבד עליו חליו קראו אוהביו וחבריו צום, והיה יום ידוע, גם אני עניתי בו נפשי. ותפילתי על חיקי תשוב – אמר רבי לוי: הטעם שהייתי מתפלל ואני משתחוה ונדכה. והנכון: כדרך והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם שיתן לי השם כמו תפלתי ובקשתי מהשם בעבורו.

מְצוּדַת דָּוִד בחלותם. כשהיו חולים היה לבושי שק והייתי מענה נפשי בצום בעבורם ותפלתי. ר״‎ל פן יאמרו שכ״‎ז היה למען יכבד עוד החולי עליהם לזה אמר ותפלתי מה שהתפללתי עליהם תשוב אל חיקי ויקויים בי:

יד כְּרֵעַ־כְּאָח לִי הִתְהַלָּכְתִּי כַּאֲבֶל־אֵם קֹדֵר שַׁחוֹתִי׃

רַשִׁ״י כרע כאח לי התהלכתי. כאילו היו לי אחי ורעי התהלכתי מיצר עליהם על צרת': כאבל. אם כבן המתאבל על אמו או כאם המתאבלת על בנה: קודר. לשון שחרות: שחותי. לשון שפלות:

אִבְּן עֶזְרָא כרע, התהלכתי - דבק עם כאבל אם. והנכון: שהוא עם קודר הלכתי. וטעם קודר – כי מנהג האבל להלביש עצמו קדרות.

מְצוּדַת דָּוִד כרע. התהלכתי כפוף ומעונה כאלו יהיו רעי ואחי: כאבל אם. כאם המתאבלת על בנה כי הלכתי בקדרות שחוח:

מְצוּדַת צִיּוֹן קודר. ענין חושך כמו שמש וירח קדרו (יואל ב׳:י׳): שחותי. ענין שחיה וכפיפה:

טו וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ נֶאֶסְפוּ עָלַי נֵכִים וְלֹא יָדַעְתִּי קָרְעוּ וְלֹא־דָמּוּ׃

רַשִׁ״י ובצלעי שמחו ונאספו. וכשאני צולע ששבר בא עלי שמחו ונאספו: נאספו עלי נכים. אנשי' פסחי' כמו שאנו מתרגמינן נכה חגירא, ומנחם חברו כמו נכאי' (ישעיה ט"ז) אימנויישי"ץ בלע"ז: קרעו ולא דמו. אילו היו קורעין את בשרי לא היה דמי שותת לארץ כשמלבינין פני:

אִבְּן עֶזְרָא ובצלעי - הרמז בחליי מגזרת והוא צולע על יריכו, בעבור שילאה לעמוד על רגליו וללכת ככל בריא. נכים - תאר על משקל מתים והוא נכה רוח, כמו גאים. ויש אומרים: כמו: נכה רגלים כנגד ובצלעי. וטעם ולא ידעתי – שהם עידי חמס, שהכרתים ובקרתים בחליים נאספו נכים פחותים מהם לבקר אותי, ואע"פ שלא ידעתי מי הם, קרעו בשרי דרך משל, שידברו רעות בי. ולא דמו - מגזרת דמם, מפעלי הכפל, כמו: תמו דברי איוב.

מְצוּדַת דָּוִד ובצלעי. ר״‎ל בחליי כי אז ילאה האדם לעמוד על רגליו ביושר כ״‎א כחגר ופסח נכים. אף המוכים ברגליהם נאספו עלי ור״‎ל כולם נאספו איש לא נעדר: ולא ידעתי. על מה נאספו הלא לא הרעותי אחד מהם: קרעו. והמה פותחים פיהם בשחוק ואינם יכולים להתאפק ולשתוק מן השחוק:

מְצוּדַת צִיּוֹן ובצלעי. ענין חגר ופסח כמו והוא צולע (בראשית ל״ב): נכים. מוכה ברגל כמו נכה רגלים (ש״ב ד׳): קרעו. כן יקרא פתיחת הפה לשחוק וכאשר כן יקרא פתיחת חלונות כמ״ש וקרע לו חלונו (ירמיהו כ״ב:י״ד): ולא דמו. ולא שתקו:

טז בְּחַנְפֵי לַעֲגֵי מָעוֹג חָרֹק עָלַי שִׁנֵּימוֹ׃

רַשִׁ״י בחנפי לעגי מעוג וגו'. בשביל חניפות של ליצנות אכילה ושתיה שמחניפין לשאול בשביל שיאכילם וישקם חורקים עלי שיניהם: מעוג. לשון אכילה כמו אם יש לי מעוג דאליהו (מלכים א י״ז:י״ב), ומנחם פתר אותו לשון עוגה קטנה (שם) וכן אם יש לי מעוג:

אִבְּן עֶזְרָא בחנפי - יש אומרים: שהחנפים יאמרו דבר שילעגו להם בעלי מעוג, וזה הפירוש ארוך אין לו טעם. והקרוב אלי: שאלה החנפים שהם חנפי לעג הלעג בעיניהם כמעוג לאכלו, על דרך: אוכלי עמי אכלו לחם על כן למעלה קרעו בשרי והעד שכן הוא הבא אחריו: חרוק עלי שנימו.

מְצוּדַת דָּוִד בחנפי. המה יתחברו עם החנפים הלועגים ומתלוצצים בבני אדם ובעבור מתן החררה שמקבלים ממי שרוצה בזה וכל אחד מהם חרק עלי שניו דרך כעס וקצף:

מְצוּדַת צִיּוֹן מעוג. חררה ועוגה כמו אם יש לי מעוג (מ״א יז): חרוק. ענין שחיקת וטחינת השינים אלו באלו בהתקצף כמו ויחרקו שן (איכה ב):

יז אֲדֹנָי כַּמָּה תִּרְאֶה הָשִׁיבָה נַפְשִׁי מִשֹּׁאֵיהֶם מִכְּפִירִים יְחִידָתִי׃

רַשִׁ״י כמה תראה. כמה ארך אפים יש לפניך לראות כל אלה: משואיהם. מחשך שלהם: מכפירים יחידתי. מוסב על השיבה נפשי השיבה מכפירים יחידתי, (יחידתי נשמתי סא"א):

אִבְּן עֶזְרָא אדני כמה תראה - ולא אראה נקמתך מהם. משואיהם - שם כאילו הוא משואתם, כי יש שמות במתכונת זכרים ונקבות. וטעם מכפירים – בשיניהם כשיני אריה.

מְצוּדַת דָּוִד כמה תראה. עד מתי תראה בעניי ולא תושיע: השיבה. הצל נפשי מחשכת הצרות אשר יביאו עלי:

מְצוּדַת צִיּוֹן כמה. ענין זמן רב: משואיהם. ענין חושך: מכפירים. חזקים ככפירים יחידתי. נשמתי:

יח אוֹדְךָ בְּקָהָל רָב בְּעַם עָצוּם אֲהַלְלֶךָּ׃

אִבְּן עֶזְרָא אודך - נדר כי בהנצלו יודה השם בגלוי.

מְצוּדַת דָּוִד אודך. ואז אודך בקהל רב:

מְצוּדַת צִיּוֹן עצום. ענין רבוי וכן עצמו לי אלמנותיו (ירמיהו ט״ו:ח׳):

יט אַל־יִשְׂמְחוּ־לִי אֹיְבַי שֶׁקֶר שֹׂנְאַי חִנָּם יִקְרְצוּ־עָיִן׃

רַשִׁ״י אויבי שקר. ששונאין אותי על דבר שקר שמעידין עלי מה שלא עלה במחשבתי מעולם אל ישמחו במפלתי: שונאי. ששונאי' אותי אל יקרצו עלי עין וללעוג בעיניהם על מפלתי: יקרצו. צינאנ"ט בלע"ז:

אִבְּן עֶזְרָא אל, שקר - קשור עם אויבי, כמו שונאי חנם יקרצו עין, לסגור קצה העין רמז כמשפט ללעוג.

מְצוּדַת דָּוִד אויבי שקר. אויבים לי בחנם: יקרצו עין. מלת אל משמשת בשתים כאלו אמר אל יקרצו עין בדרך לעג:

מְצוּדַת צִיּוֹן לי. עלי: יקרצו. ענין נדנוד העין ללעג וכן קורץ בעיניו (משלי כ׳):

כ כִּי לֹא שָׁלוֹם יְדַבֵּרוּ וְעַל רִגְעֵי־אֶרֶץ דִּבְרֵי מִרְמוֹת יַחֲשֹׁבוּן׃

רַשִׁ״י על רגעי ארץ. על דכאי ארץ, וכן רוגע הים (ירמיהו ל״א:ל״ה) עורי רגע (איוב ז׳:ה׳), וכן פירש דונש:

אִבְּן עֶזְרָא כי - אמר רבי משה: כי רגעי ארץ בקיעי ארץ והטעם רמז למסתור, וכמוהו: עורי רגע וימאס.

מְצוּדַת דָּוִד כי לא שלום ידברו. כל דבריהם בריב ומצה: ועל רגעי ארץ. על הנסתרים מפניהם בבקעי ארץ יחשבו מרמה:

מְצוּדַת צִיּוֹן רגעי. ענין בקוע כמו עורי רגע (איוב ז׳):

כא וַיַּרְחִיבוּ עָלַי פִּיהֶם אָמְרוּ הֶאָח הֶאָח רָאֲתָה עֵינֵינוּ׃

רַשִׁ״י האח האח. לשון שמחה מתהלל בתאות לבו מרוב שמחת' שרואים תאותם מתקיימת:

אִבְּן עֶזְרָא וירחיבו - מלת האח רמז לנקמה.

מְצוּדַת דָּוִד וירחיבו. בשחוק רב: ראתה עינינו. מה שחפצנו לראות:

מְצוּדַת צִיּוֹן האח. ענין ל׳ שמחה הוא וכן אמרה צור על ירושלים האח (יחזקאל כ״ו):

כב רָאִיתָה יְהוָה אַל־תֶּחֱרַשׁ אֲדֹנָי אֲל־תִּרְחַק מִמֶּנִּי׃

אִבְּן עֶזְרָא ראיתה - כנגד ראתה עינינו. אל תחרש - כנגד אמרו.

מְצוּדַת דָּוִד ראיתה. הלא ראיתה שמחתם עלי אל תשתוק להם מלקחת מהם נקמתי:

כג הָעִירָה וְהָקִיצָה לְמִשְׁפָּטִי אֱלֹהַי וַאדֹנָי לְרִיבִי׃

רַשִׁ״י העירה והקיצה. פמליא של מעל' לשפוט משפטי מאויבי:

אִבְּן עֶזְרָא העירה - שניהם פעלים אינם יוצאים או יהיה העירה יוצא, והטעם עצמך כדרך קודר הלכתי שהוא יוצא ובעבור שחבר העירה והקיצה למשפטי חבר אלהי. הטעם: העירה אלהי למשפטי והקיצה אדני לריבי. ולפי דעתי: בעבור אתה אלהי ואתה אדני והטעם האדון שלי כי עם אל"ף ודל"ת הוא כתוב.

מְצוּדַת דָּוִד למשפטי. לעשות משפטי ולריב ריבי:

כד שָׁפְטֵנִי כְצִדְקְךָ יְהוָה אֱלֹהָי וְאַל־יִשְׂמְחוּ־לִי׃

אִבְּן עֶזְרָא שפטני - קח לי משפט צדק מהם.

מְצוּדַת דָּוִד כצדקך. כפי מדת צדקך ולא כמעשי:

כה אַל־יֹאמְרוּ בְלִבָּם הֶאָח נַפְשֵׁנוּ אַל־יֹאמְרוּ בִּלַּעֲנוּהוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא אל - תשמח נפשם ויתהללו בלשונם.

מְצוּדַת דָּוִד האח נפשנו. שמחה נפשנו: בלענוהו. בלענו את דוד:

כו יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ יַחְדָּו שְׂמֵחֵי רָעָתִי יִלְבְּשׁוּ־בֹשֶׁת וּכְלִמָּה הַמַּגְדִּילִים עָלָי׃

אִבְּן עֶזְרָא יבושו - טעם יחדו כנגד נאספו עלי נכים, ופעול מגדילים חסר והוא לשון או מלה.

מְצוּדַת דָּוִד יחדיו. כולם יחדו וכ״‎א יראה בבושת חבירו: שמחי רעתי. השמחים בבוא עלי הרעה: המגדילים עלי. המתגאים ומחזיקים עצמם לגדולים למולי:

מְצוּדַת צִיּוֹן המגדילים. מל׳ גדול:

כז יָרֹנּוּ וְיִשְׂמְחוּ חֲפֵצֵי צִדְקִי וְיֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל יְהוָה הֶחָפֵץ שְׁלוֹם עַבְדּוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא ירונו - כאשר יבושו שמחי רעתי אז ישמחו החפצים לראות צדקי ויגדל ה' כנגד המגדילים עלי.

מְצוּדַת דָּוִד חפצי צדקי. החפצים שאמצא צדקה מה׳‎: ויאמרו תמיד. בכל עת יאמרו יגדל כבוד ה׳‎ החפץ בשלום עבדו:

כח וּלְשׁוֹנִי תֶּהְגֶּה צִדְקֶךָ כָּל־הַיּוֹם תְּהִלָּתֶךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא ולשוני - כנגד אמרו האח. ותהגה צדקך - כנגד שפטני כצדקך. וטעם כל היום – שככה יהיה תמיד.

מְצוּדַת דָּוִד צדקך. הצדקה שעשית לי: כל היום. אספר תהלתך:

מְצוּדַת צִיּוֹן תהגה. תדבר:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.