א
לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד־יְהוָה לְדָוִד׃
אִבְּן עֶזְרָא
למנצח לעבד ה' לדוד - טעם לעבד ה', בעבור שהזכיר דברי הפושעים והמורדים בשם הנכבד.
ב
נְאֻם־פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי אֵין־פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו׃
רַשִׁ״י
נאם פשע לרשע בקרב לבי וגו'. הרי זה מקרא מסורס יש בקרב לבי שהפשע הוא יצר הרע אומר לרשע שלא יהא פחד אלהים לנגד עיניו: ובקרב לבי. כאדם שאומר כמדומה אני:
אִבְּן עֶזְרָא
נאם - הטעם זה אחשוב בקרב לבי, כי הפשע כאילו ידבר אדם הרשע אל תפחד, על כן אין אלהים לנגד עיניו.
מְצוּדַת דָּוִד
נאם פשע וגו׳. ר״ל חושב אני בקרב לבי שהיצה״ר מסית ואומר לרשע אין מי בעולם שיהיה פחד אלהים לנגד עיניו כי אין המקום משגיח בעולם השפל ולזה עשה מה שלבך חפץ:
מְצוּדַת צִיּוֹן
נאם. ענין מאמר הוא כמו נאם האדון ה׳ (ישעיהו א׳:כ״ד): פשע. יצה״ר נקרא פשע כמו שנקרא חטאת וכמ״ש לפתח חטאת רובץ (בראשית ד׳:ז׳):
ג
כִּי־הֶחֱלִיק אֵלָיו בְּעֵינָיו לִמְצֹא עֲוֺנוֹ לִשְׂנֹא׃
רַשִׁ״י
כי החליק. הפשע על הרשע בחלקלקות בעיניו כדי שימצא הקב"ה את עונו לשנוא אותו:
אִבְּן עֶזְרָא
כי החליק - מגזרת אמריה החליקה, כמו: ואנכי איש חלק, כי החליק דבר הרע בעיניו למצוא השם עונו וישנאהו על דרך: אלהים מצא את עון עבדיך.
מְצוּדַת דָּוִד
כי החליק. כי בפתויו מחליק ומיפה לו הדבר הזה בעיניו וכל כוונתו למצוא בו עון להשניאו בעיני המקום כי אינו דורש שלום אליו:
ד
דִּבְרֵי־פִיו אָוֶן וּמִרְמָה חָדַל לְהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב׃
רַשִׁ״י
חדל להשכיל להיטיב. מנע עצמי מהשכיל להיטיב מעשיו:
מְצוּדַת דָּוִד
דברי פיו. והרשע ניסת לו ובפיו ידבר און ומרמה ומונע עצמו להשכיל בדבר ולחקור על האמת ולהטיב דרכו:
ה
אָוֶן יַחְשֹׁב עַל־מִשְׁכָּבוֹ יִתְיַצֵּב עַל־דֶּרֶךְ לֹא־טוֹב רָע לֹא יִמְאָס׃
רַשִׁ״י
יתיצב על דרך לא טוב. הקב"ה נתן לפניו דרך הטוב ודרך המות והוא בוחר לו דרך לא טוב:
אִבְּן עֶזְרָא
און, על משכבו - בלילה. יתיצב - הפך המשכב ביום. על דרך לא טוב - מצות לא תעשה. רע לא ימאס - הטעם כפול.
מְצוּדַת דָּוִד
על משכבו. בעת אשר יפנה מן הטרדות: יתיצב. עם כי מתחלה הוא נצב בדרך ובהנהגה אשר איננה טובה ולא פקד עדיין לעשות הרע אבל סוף הדבר אשר לא ימאס אף ברע כי כן דרך הניסת ליצר הרע:
ו
יְהוָה בְּהַשָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ עַד־שְׁחָקִים׃
רַשִׁ״י
ה' בהשמים חסדך. בשביל רשעים הללו אתה מסלק חסד מן התחתונים ומגביה אמונתך עד שחקי' לסלקה מבני אדם:
אִבְּן עֶזְרָא
ה' - נראתה הה"א החסירה ממלת ה' בשמים הכין כסאו, על כן נפתח הבי"ת וטעם זה הפסוק כי אני עבד השם, כי אדע כי חסדו כולל הכל. והטעם: כי אין למעלה מהשמים כמראה העין. ויש אומרים: כי השמים מקור החסד ומבוע האמונה.
מְצוּדַת דָּוִד
בהשמים. אבל האמת שחסדי ה׳ הוא גם בעולם השפל מן הארץ עד השמים ובכל ישגיח: אמונתך. האמנת תשלום גמול:
מְצוּדַת צִיּוֹן
בהשמים. ר״ל עד השמים וכן בלא יוכלו יגעו בלבושיהם (איכה ד׳:י״ד) ור״ל עד לא יוכלו:
ז
צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי־אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם־וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְהוָה׃
רַשִׁ״י
צדקתך. יקרה מן הבריות כהררי אל בשביל מעשי הרשעים ומשפטיך באים לעול' עד תהום רבה, ד"א צדקתך כהררי אל מי שאתה רוצה לעשות צדקה עמו אתה מגביהו ומתקפו כהררי אל, לשון תוקף כמו (יחזקאל י״ז:י״ג) ואת אילי הארץ לקח: משפטיך תהום רבה. מי שאתה רוצה לדון אותו וליקח נקמתך ממנו אתה מורידו עד תהו' רב': משפטיך. יושטיצ"א בלע"ז: אדם ובהמה תושיע ה'. בני אדם שהם ערומים בדעת כאדם הראשון ומשימין עצמן כבהמה בענוה תושיע ה':
אִבְּן עֶזְרָא
צדקתך - אמר ר' משה: כי צדקתך לא יוכלו בני אדם שאתה כי היא כהררי אל. והנכון: כי היא נשגבה לדעתה כהררי אל התקיפים, שלא יוכל אדם להגיע לשם וככה דעת משפטיך כתהום רבה שהיא עמוקה שלא יראנה אדם. וטעם: אדם ובהמה – שהוא ישפוט כל מרגיש על דרך: ומיד כל חיה אדרשנו.
מְצוּדַת דָּוִד
צדקתך. הצדקות שאתה עושה להצדיקים גבהו ורמו כהררי אל: משפטיך. המשפטים שאתה עושה להרשעים רבו כמו תהום רבה ובכל תשגיח לשלם כפי הגמול: אדם ובהמה. אתה ה׳ תושיע האדם ואף הבהמה כי על הכל תשגיח:
מְצוּדַת צִיּוֹן
כהררי אל. הרוצה להגדיל דבר מה סומכו למלת אל וכן וענפיה ארזי אל (לקמן פ׳): רבה. גדולה:
ח
מַה־יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן׃
רַשִׁ״י
מה יקר חסדך. אינו כדאי להמשך על הרשעים הללו אבל בני אדם אשר בצל כנפיך יחסיון הם ירויון מדשן ביתך וגו':
אִבְּן עֶזְרָא
מה - בעבור שהזכיר אדם ובהמה הזכיר הנכבדים מהאדם. ומה יקר - ישרת בעבור שנים כמשפט, כאילו כתוב: ומה יקרים בני אדם אשר בצל כנפיך יחסיון, או מה יקר לכל אחד מהם.
מְצוּדַת דָּוִד
מה יקר. מה מאד יקר וחשוב החסד שאתה עושה: יחסיון. כי בחסדך תהיה להם למחסה:
ט
יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם׃
אִבְּן עֶזְרָא
ירויון - כמו ירביון. וטעם ביתך – הם המתבודדים לעבוד השם בביתם, והעבודה תדשן נפש ודעת השם תעדנם. וטעם נחל – שלא יפסק.
מְצוּדַת דָּוִד
ירויון. ישבעו מהטוב הבא להם מן השמים: ונחל. ומימי נחל היוצא מהעדן תשקה אותם והוא מדרך משל לרוב השפע:
י
כִּי־עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה־אוֹר׃
אִבְּן עֶזְרָא
כי, מקור חיים - חיי הנשמה העליונה שלא תמות. באורך נראה אור - כינוי לשכר העולם הבא, כי אין דבר בעולם הזה נכבד מהאור והוא עצם ואיננו גוף.
מְצוּדַת דָּוִד
כי עמך. בידך היא מקור החיים לתת לטוב בעיניך: באורך. בהאורה הבא ממך בה לבד נראה הארה ר״ל מיוחדת וטובה היא מכל אור:
יא
מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי־לֵב׃
אִבְּן עֶזְרָא
משוך - טעם ליודעיך - שהם במעלה העליונה. והזכיר משוך – בעבור שחסדו בשמים ומשוך משמש בעבור אחר והוא ומשוך צדקתך לישרי לב, שיש להם מעשים טובים, ואם לא היו כמו יודעי השם.
יב
אַל־תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה וְיַד־רְשָׁעִים אַל־תְּנִדֵנִי׃
רַשִׁ״י
אל תבואני רגל גאוה. אל תבוא עמי רגל הרשעים הללו בעת קבול שכר להיות חלקם עם הצדיקים, (ל' חלק אהלא פרט"יאה בלע"ז סא"א): ויד רשעים אל תנדני. ממקומי בבואי לירש משנה חלקי וחלקו (של רשע) בטובה כענין שנאמר (ישעיהו ס״א:ז׳) לכן בארצם משנה יירשו ואז:
אִבְּן עֶזְרָא
אל - הטעם אל תבואני רגל אנשי גאוה. והטעם על דרך ישכבנה, כאילו אמר שלא יתחברו עמו בבית השם. ויד - הזכיר הרגל והיד. וטעם אל תנידני מדשן ביתך – למקום אחר.
מְצוּדַת דָּוִד
אל תבואני. אל תבוא אלי רגל אנשי גאוה להצר לי והרשעים לא ינדדו אותי ממקומי ביד חזקה:
יג
שָׁם נָפְלוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן דֹּחוּ וְלֹא־יָכְלוּ קוּם׃
רַשִׁ״י
שם נפלו פועלי און שם יבינו במפלתם ושם דוחו ולא יכלו קום:
אִבְּן עֶזְרָא
שם - והטעם יפלו במקום שחשבו להנידני שם, לפני בואם אלי. ויש אומרים: ברוץ הרגל לבוא אלי תכשל ובהתחזק היד להנידני יהיו דחוים, כמו: דחה דחיתני לנפול. ופירוש שם כמו אז, וכמוהו שם יצעקו ולא יענה. ויתכן היות שם רמז למקום שנפלו שם פועלי און בימים קדמונים. והטעם שאדע, כי יד רשעים לא תנידני כי יפלו הם כאשר נפלו הדומים להם בזמן שעבר.
מְצוּדַת דָּוִד
שם נפלו. מקום אשר יבואו להצר לי שם נפלו ויהיו דחויים מבלי קום:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.