Sign In

Psalms 37 — תְּהִלִּים לז

גודל הטקסט
Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א לְדָוִד אַל־תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל־תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה׃

רַשִׁ״י אל תתחר במרעים. מוכיח את ישראל הוא שלא יתחרו בהצלחת המרעים לעשות כמעשיה' כמו (ירמיה י"ב) ואיך תתחרה את הסוסים לרוץ במרוצתם, האטיר בלע"ז: אל תקנא בעושי עולה. לעשות עולה כמותם:
אִבְּן עֶזְרָא לדוד אל תתחר - יש אומרים: כי תתחר מבנין התפעל מגזרת חרון. וטעם במרעים – בעבור המרעים ויהי על משקל: אל תתגר בם. ויש אומרים: כמו תתחרה את הסוסים, אע"פ שהוא מהבנין הקל.
מְצוּדַת דָּוִד אל תתחר. אל תתערב במרעים לעשות כמעשיהם: בעושי עולה. בהצלחת עושי עולה:
מְצוּדַת צִיּוֹן תתחר. ענין הדמוע וההתערב כמו ואיך תתחרה את הסוסים (ירמיה י״ב) במרעים. ברשעים:

ב כִּי כֶחָצִיר מְהֵרָה יִמָּלוּ וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא יִבּוֹלוּן׃

רַשִׁ״י ימלו. שרו"נט טראנקיי"ץ בלע"ז, ל' כריתה:
אִבְּן עֶזְרָא כי - החציר הוא הירק וככה: המצמיח הרים חציר, את החציר ואת הבצלים. ימלו - מפעלי הכפל אע"פ שהלמ"ד חסר דגש, כמו: העזה פניה.
מְצוּדַת דָּוִד כי כחציר. לא יתמידו בהצלחה כי מהר יכרתו כעשב הזה הנכרת במהרה: וכירק דשא. ירק של דשא והוא הצומח ממעל על הארץ הירוק והלח שבו הממהר לכמוש מן השורש:
מְצוּדַת צִיּוֹן ימלו. ענין כריתה כמו כי אמילם (לקמן קי״ח): יבולון. מלשון בליה ורקבון:

ג בְּטַח בַּיהוָה וַעֲשֵׂה־טוֹב שְׁכָן־אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה׃

רַשִׁ״י בטח בה'. ואל תאמר אם לא אגזול ואגנוב או אתן לעני צדקה במה אתפרנס: ועשה טוב. ואז תשכון ארץ לאורך ימים: ורעה אמונה. תאכל ותתפרנס משכר האמונה שהאמנת בהקדוש ברוך הוא לסמוך עליו ולעשות טוב:
אִבְּן עֶזְרָא בטח - אמר רבי משה: הנכון להיותו עשה טוב. ובטח בה' – רעה אמונה ושכון ארץ. ויתכן היות האחרון סבת הראשון, אם תעשה טוב תהיה לבטח ואם תרעה אמונה תשכן ארץ. ולפי דעתי: בעבור כי הקנאה בעושי עולה, בעבור עושרם שהם בוטחים בו, על כן אמר: בטח בה' ואל תמנע מעשות טוב. וטעם שכן ארץ – כל ימי חייך תשכן על הארץ. רעה אמונה - כמו: שומר אמונים, כי הרועה כמו שומר. ויש אומרים: שטעם ורעה – שלא יאכל גזול ועשוק, כבני עולה.
מְצוּדַת דָּוִד בטח בה׳‎. לזאת אל תתערב עמהם אלא בטח בה׳‎ ועשה הטוב ואז תשכון בארץ לאורך ימים: ורעה אמונה. תהיה רועה וניזון מאמונה שהאמנת בה׳‎ ולא עשית כמעשה הרשעים לגזול ולעשוק:

ד וְהִתְעַנַּג עַל־יְהוָה וְיִתֶּן־לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ׃

רַשִׁ״י והתענג על ה'. התענג בתפנוקי' על משענתו של הקדוש ברוך הוא:
אִבְּן עֶזְרָא והתענג על ה' - שתבקש צרכיך כשכיר יקוה פעלו.
מְצוּדַת דָּוִד והתענג על ה׳‎. תהיה מעונג בתפנוקים על משענת ה׳‎ והוא יתן לך מה שישאל לבך ר״‎ל יספיק לך מחסורך אף בדבר התפנוקים:

ה גּוֹל עַל־יְהוָה דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה׃

רַשִׁ״י גול על ה' דרכך. גלגל עליו כל צרכיך:
אִבְּן עֶזְרָא גול - על משקל סוב, כדרך: השלך על ה' יהבך ודרכך כמו צרכך, וכמוהו: לב אדם יחשב דרכו.
מְצוּדַת דָּוִד גול על ה׳‎. גלגל צרכך על ה׳‎ ובטח עליו והוא יעשה צרכך:

ו וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצָּהֳרָיִם׃

אִבְּן עֶזְרָא והוציא - הטעם שיעשה צרכך ויתנקם בגלוי כמו האור, אז יראה צדקך.
מְצוּדַת דָּוִד והוציא. צדקך יראה כאור כי תקבל גמול: ומשפטיך. מה שהלכת בדרך משפט כצהרים:
מְצוּדַת צִיּוֹן כצהרים. מלשון צוהר ואורה והוא עת עמידת השמש בחצי השמים:

ז דּוֹם לַיהוָה וְהִתְחוֹלֵל לוֹ אַל־תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת׃

רַשִׁ״י דום לה'. המתן לישועתו כמו (שמואל א י״ד:ט׳) אם כה יאמרו אלינו דומו דיהונתן, ומנחם חברו לשון דממה כמו וידם אהרן (ויקרא י׳:ג׳) וגם כן פתר טוב ויחיל ודומם (איכה ג׳:כ״ו) ודונש מודה לו: והתחולל. לשון תוחלת: אל תתחר. לאמר ארשיע כמותו ואצליח כמותו:
אִבְּן עֶזְרָא דום והתחולל - יש אומרים: שהוא מגזרת תוחלת. ואחרים אמרו: שהוא מגזרת חיל כיולדה והוא הנכון, והמלה כפולה כדרך והתבונן. וטעם לו - בעבורו כמו אמרי לי אחי הוא וסבול החיל בגללו, על כן יהיה אל תתחר מן חרון ובי"ת במצליח בעבור מצליח, ועל פירוש תתחרה את הסוסים, סבול ודום להשם ובין כך ובין כך, עם שונים אל תתערב.
מְצוּדַת דָּוִד דום לה׳‎. קוה לה׳‎ ותוחיל לו ולך בתמימות ואל תתערב עם הרשע המצליח ובאיש העושה מחשבת רשע לאסוף הון:
מְצוּדַת צִיּוֹן דום. קוה כמו לאלהים דומי נפשי (לקמן ס״ב): והתחולל. מלשון תוחלת ותקוה:

ח הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה אַל־תִּתְחַר אַךְ־לְהָרֵעַ׃

רַשִׁ״י הרף מאף. הרף מהרשיע שלא יבא עליך אף: ועזוב. דבר המביא עליך חמתו של הקב"ה:
אִבְּן עֶזְרָא הרף מאף - אם יכעיסך בעבור היותו עשיר ואינך כמוהו אל יחרה אפך להרע לו, ואם על פירוש אל תתחרה לא תתערב עמו להראות לו אהבה וטובה, ואין בלבך רק להרע לו.
מְצוּדַת דָּוִד הרף מאף. התרפה מלהתחבר עם בעל אף: ועזוב. איש חמה ואל תתערב במי שכל מחשבתו אך לעשות הרע:
מְצוּדַת צִיּוֹן הרף. מלשון רפיון:

ט כִּי־מְרֵעִים יִכָּרֵתוּן וְקֹוֵי יְהוָה הֵמָּה יִירְשׁוּ־אָרֶץ׃

רַשִׁ״י כי מרעים. שאתה רואה עתה מצליחים הם יכרתון:
אִבְּן עֶזְרָא כי - הטעם יכרת זרעם. וקוי - היו"ד תחת הוי"ו וזאת המלה מהבנין הקל.
מְצוּדַת דָּוִד כי וגו׳‎. סוף הדבר יכרתו הרשעים אבל המקוים לה׳‎ יירשו הארץ לאורך ימים:

י וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל־מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ׃

רַשִׁ״י ועוד מעט. כשתמתין עוד מעט תראה כי אין הרשע: והתבוננת על מקומו. ותסתכל על מקום שהיה שם ואיננו כי מת ואבד:
אִבְּן עֶזְרָא ועוד - דום מעט ותראה בעיניך יום הכרת הרשע הנזכר.
מְצוּדַת דָּוִד ועוד מעט. אף כי הרשע מצליח לא יהיה לזמן רב כי כשיהיה עוד זמן מעט ואין הרשע וכאשר תתבונן להסתכל על מקומו ותראה שאיננו:

יא וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ־אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל־רֹב שָׁלוֹם׃

אִבְּן עֶזְרָא וענוים - הפך רשעים. וטעם רוב שלום – כי באבוד רשעים יהיה שלום בארץ.
מְצוּדַת דָּוִד וענוים. אבל ענוים ירשו ארץ לאורך ימים ויהיה מעונגים ברוב שלום:

יב זֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו׃

רַשִׁ״י וחרק. כמו חרקו שן ארקי"נט בלע"ז, (איכה יד):
אִבְּן עֶזְרָא זומם - אומר לצדיק חייב אתה לשנוא את הרשע ולא תתערב עמו, כי הוא חושב עליך מזימות רעות ואם בא עליך דבר חסרון, אז יחרוק עליו שנימו, להחזיק ממך.
מְצוּדַת דָּוִד זומם. הרשע חושב רעה על הצדיק ובקצפו חורק עליו שניו:
מְצוּדַת צִיּוֹן זומם. ענין מחשבה: וחורק. ענין שחיקת השנים בהתקצף:

יג אֲדֹנָי יִשְׂחַק־לוֹ כִּי־רָאָה כִּי־יָבֹא יוֹמוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא אדני - והרשע לא ידע כי השם שהוא יודע העתידות ישחק עליו דרך משל.
מְצוּדַת דָּוִד ה׳‎. אבל ה׳‎ ישחק על הרשע כי ראה שבא יום מיתתו טרם יעשה הרעה ולא יספוק לעשותה:

יד חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי־דָרֶךְ׃

רַשִׁ״י חרב פתחו. הרשעי' פתחו, אנקומנצירנט בלע"ז תגר וחרום מתחילים הרשעים מאליהם:
אִבְּן עֶזְרָא חרב - בהיותה בנדן היא סגורה, על כן: פתחו. ויש אומרים: כי פתיחת חרב היא הלטישה, וכמוהו והמה פתיחות, והנה החרב בגלוי והקשת בסתר.
מְצוּדַת דָּוִד פתחו. ר״‎ל הוציאוה מתערה: להפיל. להפילו מת:

טו חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה׃

אִבְּן עֶזְרָא חרבם - מ"ם בלבם שב אל רשעים, כי השם יגמול להם כפעלם.
מְצוּדַת דָּוִד חרבם. אבל חרבם תבוא בלב הרשעים ההם: תשברנה. לבל יוכלו לירות בהם החצים:

טז טוֹב־מְעַט לַצַּדִּיק מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים׃

רַשִׁ״י טוב מעט לצדיק. טובים מעט אנשים שהולכים לעזרת הצדיקים: מהמון רשעים רבים. אמרפל וחביריו שהתחילו מלחמ' בעולם בשביל לשבות את לוט ולהתגרות באברהם מעט אנשים שהיו עם אברה' הצליחו והרגו כל אותן האוכלסין:
אִבְּן עֶזְרָא טוב - הון מעט לצדיק ישמח בו, מהמון הוא ממון, כמו: ומי אוהב בהמון, אך הבל יהמיון.
מְצוּדַת דָּוִד טוב. המעט שיש להצדיק יותר טוב מעושר רב שביד הרשעים:
מְצוּדַת צִיּוֹן מהמון. ענין רבוי הון: רבים. גדולים וחשובים:

יז כִּי זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים תִּשָּׁבַרְנָה וְסוֹמֵךְ צַדִּיקִים יְהוָה׃

אִבְּן עֶזְרָא כי - הזכיר הזרועות שהם דורכות הקשתות והזכיר כי הקשתות תשברנה ולא יבא הזק לצדיק, והזכיר כי גם הזרועות כן, והפך תשברנה וסומך.
מְצוּדַת דָּוִד כי זרועות. לפי שיושבר חוזק הרשע ולא ישאר עשרו בידו אבל הצדיקים סומך ה׳‎ ומה שיש בידם תתקיים:
מְצוּדַת צִיּוֹן זרועות. ענין חוזק:

יח יוֹדֵעַ יְהוָה יְמֵי תְמִימִם וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה׃

רַשִׁ״י יודע ה' ימי תמימים. מכי' את מעשי ימיהם: ונחלתם. וקבול שכר' מאתו לעול' תהיה:
אִבְּן עֶזְרָא יודע - יש אומרים: שיאריכם. והנכון בעיני: כי זה על דרך: את מספר ימיך אמלא והשם יודע כל מלא ובעבור כי שנות הרשעים תקצורנה כפי מעשיהם, כדרך: למה תמות בלא עתך על כן הדבר תלוי במעשיהם.
מְצוּדַת דָּוִד ימי תמימים. כמה שנים יחיו: ונחלתם. מעט מהטובה שהנחיל להם המקום יהיה שמור אצלם לעולם כל ימי חייהם:

יט לֹא־יֵבֹשׁוּ בְּעֵת רָעָה וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא לא, בעת רעה - כמו דבר והמת במלחמה, או ברעב לא בא יומו כדברי דוד.
מְצוּדַת דָּוִד בעת רעה. כי לא עליהם תהיה: ישבעו. כי ה׳‎ יזמין להם די סיפוקם:

כ כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ וְאֹיְבֵי יְהוָה כִּיקַר כָּרִים כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּלוּ׃

רַשִׁ״י כיקר כרים. כאור ענן בקר הנראה שחרית מלבין על מרחבי בקעה שאינו מתקיים, כרים מישור כמו כר נרחב (ישעיה ל'): כיקר. לשון אור יקרות (זכריה י״ד:ו׳), ויש פותרין כיקר כרים, ככבוד כבשים שמפטמין אותן לטבח:
אִבְּן עֶזְרָא כי - והרשעים יאבדו בימי הרעה והרעבון. כיקר כרים - כחלב הכבשים, כמו: עם חלב כרים המושמים בעשן, שיכלו רגע אחרי רגע. ויש אומרים: כיקר כרים - כעשב העמקים כמו כר נרחב, וכמוהו: ככר הירדן והוא כפול, כמו: בבבת עינו. וטעם בעשן – כאשר יבעיר בהם המבעיר את הבערה. וכלו הראשון על היקר. וכלו השני על הרשעים, ובאה המלה מלעיל בעבור סוף פסוק.
מְצוּדַת דָּוִד כיקר כרים. כהיקר הנעשה לכשבים אשר יפטמו אותם להשמינם למהר עת שחיטתם כן טובות הרשעים בעוה״‎ז לטרדם לגהינם: כלו. כי אחר המיתה יכלו ובעשן הגהינם יהיו כלים:
מְצוּדַת צִיּוֹן כיקר. מל׳ יקר:

כא לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן׃

רַשִׁ״י לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן. הקב"ה שהוא צדיקו של עולם חונן משלו ונותן לזה שהלוה מה שהוא גוזל ממנו:
אִבְּן עֶזְרָא לוה - בשעת צרכו. וצדיק חונן ונותן - כי יחון עליו על דרך: אם רעב שונאך.
מְצוּדַת דָּוִד לוה רשע. כשלא מצאה ידו לגזול לוקח בהלואה ואינו משלם והצדיק המלוה אותו חוננו ונותנו לו במתנה לבל יענש בעבורו:
מְצוּדַת צִיּוֹן חונן. חומל:

כב כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָיו יִכָּרֵתוּ׃

רַשִׁ״י כי מבורכיו. של צדיקו של עולם יירשו ארץ:
אִבְּן עֶזְרָא כי - טעם מבורכיו ברכת ה' היא תעשיר.
מְצוּדַת דָּוִד כי מבורכיו. כי בעבור כשרון המעשה הזה יגזור אומר ויקם ואת אשר יברכם יירשו הארץ ואת אשר יקללם יכרתו:

כג מֵיְהוָה מִצְעֲדֵי־גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ׃

רַשִׁ״י מצעדי גבר. מי שהוא גבור ביראת הקדוש ברוך הוא ליש פאש דופורט בלע"ז: כוננו. פורי"נט אפיטייץ בלע"ז:
אִבְּן עֶזְרָא מה' - טעם מצעדי – תנועותיו. גבר - בלשוננו הוא מלא דעת, כמו: לכו נא הגברים ומי שהוא מלא דעת צדיק יהיה. ודרכו יחפץ - השם חפץ בכל דרכיו ואם הוא יחסר בי"ת, על כן לא יצליח.
מְצוּדַת דָּוִד מה׳‎ מצעדי וגו׳‎. מצעדי הגבר בתורה המה כוננו מה׳‎ ר״‎ל ה׳‎ מכונן ומיישר צעדיו: ודרכו. ה׳‎ חפץ דרכו ומצליחו בו:
מְצוּדַת צִיּוֹן מצעדי. דרכו ופסיעותיו: כוננו. מלשון הכנה:

כד כִּי־יִפֹּל לֹא־יוּטָל כִּי־יְהוָה סוֹמֵךְ יָדוֹ׃

רַשִׁ״י יפול. לבורג"א בלע"ז, לשון ותפול מעל הגמל (בראשית כ״ד:ס״ד): כי. כמו אם: לא יוטל. לא יושלך להיות נעזב:
אִבְּן עֶזְרָא כי, יוטל - וישלך, כמו: והטילוני אל הים. ויש אומרים: כי יפול במחשבתו.
מְצוּדַת דָּוִד כי יפול. אף אם יהיה נוטה לא יושלך לארץ:
מְצוּדַת צִיּוֹן יפול. ענין נפילה כמו ותפול מעל הגמל (בראשית כ״ד:ס״ד):

כה נַעַר הָיִיתִי גַּם־זָקַנְתִּי וְלֹא־רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ־לָחֶם׃

רַשִׁ״י נער הייתי. פסוק זה שר העולם אמרו דאילו דוד לא קשיש כולי האי:
אִבְּן עֶזְרָא נער - ניסיתי זה בנעורי וזקנתי. נעזב - לגמרי, כמו: כי לא אעזבך והוא בקש לחם ושמלה. וזרעו - הקטן שהניח בעבור זכות האב כל היום בימיו - יחיה בטוב וזרעו אחריו לברכה, כמו כל רואיו ברכוהו.
מְצוּדַת דָּוִד נער וגו׳‎. ר״‎ל בנערותי ובזקנותי הסתכלתי לראות הנעשה בצדיק: ולא ראיתי. להיות נעזב מכל וכל וזרעו ישאלו לחם:

כו כָּל־הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה׃

רַשִׁ״י כל היום. הצדיק חונן עניים ומלוה להם: וזרעו. זה שהוא זורע לצדקה סופו לברכה:
מְצוּדַת דָּוִד כל היום. לפי שכל הימים היה חונן עניים ומלוה להם ולזה מהראוי שיהיו זרעו לברכה:

כז סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה־טוֹב וּשְׁכֹן לְעוֹלָם׃

אִבְּן עֶזְרָא סור מרע - מצות לא תעשה. ועשה טוב - מצות עשה. ושכון - כמו תשכון, וכמוהו: פרו ורבו, עלה ומות בהר.
מְצוּדַת דָּוִד סור מרע. לכן סור מרע ועשה טוב ותשכון במנוחה לעולם:

כח כִּי יְהוָה אֹהֵב מִשְׁפָּט וְלֹא־יַעֲזֹב אֶת־חֲסִידָיו לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ וְזֶרַע רְשָׁעִים נִכְרָת׃

אִבְּן עֶזְרָא כי - טעם ולא יעזוב – הזכיר כי הצדיק אינו נעזב, כי השם לא יעזבהו לעולם. נשמרו - הוא וזרעו והפך זה: וזרע רשעים נכרת.
מְצוּדַת דָּוִד אוהב משפט. לשלם לאיש כגמולו לזה לא יעזוב את חסידיו ויהיו נשמרים לעולם אבל זרע רשעים יוכרתו כל אחד לפי גמולו:

כט צַדִּיקִים יִירְשׁוּ־אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ׃

אִבְּן עֶזְרָא צדיקים - בעבור שהזכיר ושכון לעולם, אמר זה משפט השם וחוק אמת ששם בארץ.

ל פִּי־צַדִּיק יֶהְגֶּה חָכְמָה וּלְשׁוֹנוֹ תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט׃

רַשִׁ״י פי צדיק יהגה. תחלה בלבו חכמה לראות דין שפסקה תורה לכל דבר, ואח"כ לשונו תדבר משפט:
אִבְּן עֶזְרָא פי - כבר הזכיר כי הצדיק עשה חסד לחונן מהונו וכן עושה חסד ללמד חכמתו ולהורות האובדים.
מְצוּדַת צִיּוֹן יהגה. ידבר:

לא תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו׃

רַשִׁ״י לא תמעד אשוריו. לא יחליקו צעדיו:
אִבְּן עֶזְרָא תורת - ספר כי תוכו כברו.
מְצוּדַת דָּוִד לא תמעד. לזה לא תמעד אשוריו:
מְצוּדַת צִיּוֹן תמעד. ענין החלקה והשמטה: אשוריו. רגליו שפוסע בהם:

לב צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא צופה - בראותו הרשע כי באחריתו נפל ממעלת העושר, כדרך: ובאחריתו יהיה נבל, אז יקנא בצדיק ומרוב קנאתו יבקש המיתו.
מְצוּדַת דָּוִד צופה. מביט לארוב על הצדיק:

לג יְהוָה לֹא־יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא ה' - טעם ולא ירשיענו – שהשם יראה צדקת הצדיק והזכיר זה כי רשע אם לא יוכל בקנאתו להמיתו, יבקש תואנה על הצדיק שנתן לו ממון, או שהצדיק עשה לו חמס.
מְצוּדַת דָּוִד בידו. ביד הרשע: בהשפטו. כאשר יהיה הרשע נשפט עם הצדיק בדבר העלילה ששם עליו לא ירשיענו המקום כי יוציא לאור משפטו ויצא זכאי:

לד קַוֵּה אֶל־יְהוָה וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה׃

אִבְּן עֶזְרָא קוה - הטעם בדבר זה התעסק כל ימיך וירוממך. השם, או דרכו כי ימצא בלשוננו בדרך זכר ותראה בהכרת הרשעים, כאשר ראו כן צדיקים קדמוך.
מְצוּדַת דָּוִד קוה אל ה׳‎. אשר הוא יצילך מיד הרשעים: ושמור דרכו. מבלי לעשות להם כמעשיהם:

לה רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן׃

רַשִׁ״י ומתערה. משריש כמו (ישעיהו י״ט:ז׳) ערות על יאור, ובלשון משנה יש הרבה אילן שנפשח ומעורה בקליפה: כאזרח רענן. כאחד מאזרחי הארץ הנשרשין וממולאים בנכסים וכן פירש מנחם כאזרח רענן מתלחלח ומתצמח כאשל הנשרש ואזרח מאזרחי בני אדם אנשי שרשים המה (סא"א):
אִבְּן עֶזְרָא ראיתי - אמר דוד: אני ראיתי עריץ שאחרים יפחדו ממנו. וטעם מתערה – מתגלה העושה בגלוי כל רע. כאזרח - פתח והוא סמוך ותחסר מלת עץ ורענן לח. ומלת אזרח – כאזרח הארץ. וטעם אזרח – כאילו בעל ענפים רבים, וכמוהו מי שיש לו משפחה רבה והפך זה הגר, כי הוא כמו גרגיר נכרת מהעץ, וזה פירוש הפסוק: ראיתי רשע עריץ ומתערה, שהוא כאזרח רענן.
מְצוּדַת דָּוִד רשע עריץ. החזק ברשע: ומתערה. והוא נשרש כאילן הנטוע מזמן רב והוא רטוב ומלוחלח ור״‎ל שהיה ממולא בכל טוב:
מְצוּדַת צִיּוֹן עריץ. חזק: ומתערה. נשרש ומעורה וכן ערות על יאור (ישעיהו י״ט:ז׳): אזרח. ענין אילן הנטוע מזמן רב והוא שאול מלשון כגר כאזרח (ויקרא כ״ד:ט״ז) אשר יאמר על תושב הארץ: רענן. רטוב כמו והיה עלהו רענן (ירמיהו י״ז:ח׳):

לו וַיַּעֲבֹר וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ וָאֲבַקְשֵׁהוּ וְלֹא נִמְצָא׃

אִבְּן עֶזְרָא ויעבור - הטעם מהרה יאבד הוא והונו.
מְצוּדַת דָּוִד ויעבור. פתאום עבר מן העולם והנה איננו:

לז שְׁמָר־תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי־אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם׃

רַשִׁ״י שמר תם. הסתכלו בדרכי התמימים ללמוד ממעשיהם: כי אחרית לאיש שלום. אם ראשית אין לו אחרית יש לו, אבל פושעים וחטאים ורשעים אחרית' נכרת' ונשמדו יחדיו:
אִבְּן עֶזְרָא שמר - ועתה שים לבך ושמור איש תם וראה איש ישר, לעולם תראה אחריתם שלום. והנה תם – ישרת אחר, כאילו כתוב כי אחרית לאיש תם שלום.
מְצוּדַת דָּוִד שמר תם. שמר דרך תם וראה דרך ישר ללכת בה כי יש אחרית טוב לאיש המבקש שלום כל אדם להתנהג עם כל בישרות ובתמימות:
מְצוּדַת צִיּוֹן אחרית. סוף:

לח וּפֹשְׁעִים נִשְׁמְדוּ יַחְדָּו אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה׃

אִבְּן עֶזְרָא ופושעים - כנגד תם. ורשעים - כנגד ישר.
מְצוּדַת דָּוִד יחדיו. כולם כאחד: אחרית וגו׳‎. סופם לכריתה:

לט וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְהוָה מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה׃

אִבְּן עֶזְרָא ותשועת צדיקים - כדרך מגדל עז שם ה' בכל מקום.
מְצוּדַת דָּוִד ותשועת. אבל תשועת צדיקים היא מה׳‎ והוא מעוזם בעת צרה והוא דבר המתקיים:

מ וַיַּעְזְרֵם יְהוָה וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי־חָסוּ בוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא ויעזרם - ראינו שפלט צדיקים רבים וככה יפלטם לעולם.
מְצוּדַת דָּוִד כי חסו בו. ודרך ה׳‎ להושיע את החוסים בו:
מְצוּדַת צִיּוֹן ויפלטם. ויצילם:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.