Sign In

Psalms 58 — תְּהִלִּים נח

גודל הטקסט
Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א לַמְנַצֵּחַ אַל־תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם׃

רַשִׁ״י מכתם. שם נעימות שיר:

ב הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם׃

רַשִׁ״י האמנם. לשון אמונה הוא: האמנם אלם צדק תדברון וגו', מזמור זה אמר על שבא אל המעגל אשר שאול שוכב שם ולקח את החנית ואת הצפחת והלך לו וקרא הלא תענה אבנר (ש"א כ"ז) כלומר הלא יש לך עתה להוכיח לשאול ולהראותו שעל חנם הוא רודפני שאילו רציתי הרגתיו וכך אמר בשירו האמנם נאלם מפיכם הצדק שהיה לכם לדבר והמישרי' שהיה לכם לשפוט הצדק אשר תדברון:
אִבְּן עֶזְרָא האמנם אלם - יש אומרים: כי אלם קהל, כמו: מאלמים אלומים. ור' משה אמר: בעבור שנאלמתם מדבר הצדק הזה, הוא הדבור באמת.
מְצוּדַת דָּוִד האמנם. כשבא דוד אל המעגל במקום שהיה שאול שוכב שם ולקח משם חנית המלך וצפחת המים והלך לו ומרחוק קרא ואמר הלא תענה אבנר וכו׳‎ כמ״‎ש בשמואל א׳‎ ולזה אמר האמנם נאלמתם מלדבר צדק שיש לכם לדבר והמישרים שיש לכם לשפוט בני אדם כי הלא עתה תוכלו להראות לשאול שאינני אויבו שהרי היה מסור בידי ולא הרגתיו:
מְצוּדַת צִיּוֹן האמנם. האמת:

ג אַף־בְּלֵב עוֹלֹת תִּפְעָלוּן בָּאָרֶץ חֲמַס יְדֵיכֶם תְּפַלֵּסוּן׃

רַשִׁ״י אף בלב עולות תפעלון. ולא עוד אלא שבלבבכם אתם חורשים רעה לפעול עול: עולות. כמו עוולות כאשר יאמר מן שור שוורים, ומעיר עיירים, ושלשים עיירים להם (שופטים י׳:ד׳) שהם לשון עיר וקריה: בארץ חמס ידיכם תפלסון. בתוך הארץ אתם מכריעים חמס ידיכם עד שהוא שוקל משקל רב, תפלסון קונטערפיי"שץ בלע"ז:
אִבְּן עֶזְרָא אף, עולות - כמו: ועולתה קפצה פיה בלבבכם העול שתעשו, וזה המזמור נאמר על השופטים. חמס ידיכם - דם השוחד. וטעם תפלסון – תשקלו אותו עד שלא ירגיש אדם בחמס שתעשו, והטעם תעשו חמס, כאילו הוא מפולס.
מְצוּדַת דָּוִד אף בלב. לא סוף הדבר שלא למדתם זכות אלא אף בכוונת הלב תפעלו העול בארץ תפלסון. תיישרו את החמס אשר בידכם לומר על החמס שישר הוא:
מְצוּדַת צִיּוֹן עולת. מלשון עולה: תפלסון. ענין יושר ועש״ז יקרא מטה המשקל בשם פלס כי מיישר המשקל וכן פלס מעגל רגליך (משלי ה׳):

ד זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם תָּעוּ מִבֶּטֶן דֹּבְרֵי כָזָב׃

רַשִׁ״י זורו רשעים מרחם. ממעי אמם הם נעשים זרים להקב"ה כדרך שעשה עשו ויתרוצצו הבנים בקרבה (בראשית כ״ה:כ״ב): זורו. נזורו כמו שומו שמים (ירמיהו ב׳:י״ב), וימררוהו ורבו (בראשית מ״ט:כ״ג), רומו מעט (איוב כ״ד:כ״ד), כולן לשון נפעלו:
אִבְּן עֶזְרָא זורו - פועל עבר על משקל: כי אורו עיני. והטעם: כי מעת הולדם הם זרים בתולדתם משאר הילודים. ותעו - כפול בטעם.
מְצוּדַת דָּוִד זורו. הרשעים הללו נעשו זרים לה׳‎ מעת צאתם מן הרחם: תעו. המדברים עלי כזב תעו מדרך הטובה מעת צאתם מבטן:

ה חֲמַת־לָמוֹ כִּדְמוּת חֲמַת־נָחָשׁ כְּמוֹ־פֶתֶן חֵרֵשׁ יַאְטֵם אָזְנוֹ׃

רַשִׁ״י חמת למו. ארס יש להם להרוג את הבריות כדמות הנחש: כמו פתן חרש יאטם אזנו. הנחש כשהוא מזקין נעשה חרש באזנו אחת ואוטם השנית בעפר שלא ישמע את הלחש כשחבר משביעו שלא יזיק:
אִבְּן עֶזְרָא חמת - סמוך ולא נכתב למי נסמך, כדרך: ושכורת ולא מיין. וטעם חמת – שם ממית. וטעם אוטם אזנו – הוא שיספר אחרי כן: אשר לא ישמע, ולא לקול חובר חברים.
מְצוּדַת דָּוִד חמת למו. בכעסם מטילים ארס כנחש והוא ענין מליצה: כמו פתן חרש. המה כמו פתן אשר לעוצם רעתו לא יועיל לו הלחש כאלו היה חרש ואוטם אזנו לבל ישמע כי כן הרשעים הללו לא יועיל בם המוסר כאילו היו חרשים וכו׳‎:
מְצוּדַת צִיּוֹן חמת. ארס כמו חמת תנינים יינם (דברים ל״ב:ל״ג): פתן. מין נחש רע: יאטם. יסתום כמו אוטם אזנו (משלי כ״א):

ו אֲשֶׁר לֹא־יִשְׁמַע לְקוֹל מְלַחֲשִׁים חוֹבֵר חֲבָרִים מְחֻכָּם׃

רַשִׁ״י אשר לא ישמע וגו'. מחובר למקרא שלפניו ואוטם אזנו בשביל שלא ישמע לקול מלחשים: חובר חברים. שיודע ללחוש את הנחשים:
מְצוּדַת דָּוִד אשר וגו׳‎. בעבור רוע טבעו לא ישמע לקול מלחשים ואף אם החובר חברים הוא מחוכם מאד בדבר הלחש עכ״‎ז לא ישמע לקול לחשו:
מְצוּדַת צִיּוֹן חובר חברים. היודע לחש וכן וחובר חבר (דברים י״ח):

ז אֱ‍לֹהִים הֲרָס־שִׁנֵּימוֹ בְּפִימוֹ מַלְתְּעוֹת כְּפִירִים נְתֹץ יְהוָה׃

רַשִׁ״י מלתעות. שנים הפנימיות שקורין מייש"ליש בלע"ז:
אִבְּן עֶזְרָא אלהים - בעבור שהם טורפים בפיהם ידמה אותם לכפירים, כי הלשון בינות השנים.
מְצוּדַת דָּוִד שנימו. של הרשעים הללו: כפירים. הטורפים ככפירים:
מְצוּדַת צִיּוֹן מלתעות. הם השנים הגדולים והוא מתהפך כמו ומאכלות מתלעותיו (משלי ל׳):

ח יִמָּאֲסוּ כְמוֹ־מַיִם יִתְהַלְּכוּ־לָמוֹ יִדְרֹךְ חצו [חִצָּיו] כְּמוֹ יִתְמֹלָלוּ׃

רַשִׁ״י ימאסו. לעצמם שיהיו נמאסים בעיניהם מדאגה וכמו במים יתהלכו דוגמתו (יחזקאל כ״א:י״ב) כל ברכים תלכנה מים מדמעות (סא"א): ידרוך חציו. הקב"ה לנגד' כדי שיתמוללו, יתמוללו שיאנ"ט פרוייאיי"ץ בלע"ז:
אִבְּן עֶזְרָא ימאסו - האל"ף תחת אות הכפל, כדרך אשר בזאו נהרים ארצו. יתהלכו למו - עד אשר לא ימצאו. וטעם ידרוך חציו – תחסר מלת הדורך, כמו: ויאמר ליוסף, כאילו הוא כתוב ידרוך הדורך חציו אליהם. והזכיר חציו - מקום קשתו, כי דריכת הקשת הוא בעבור לירות החצים. יתמוללו - כמו: ימולל ויבש.
מְצוּדַת דָּוִד ימאסו. יהיו נמסים כמים וילכו לאבדון: ידרוך. המקום ידרוך עליהם חציו ויהיו כדברים הנכרתים חיש מהר:
מְצוּדַת צִיּוֹן ימאסו. ימססו ובאה האל״ף במקום אות הכפל וכן אשר בזאו (ישעיה י״ח) ומשפטו בזזו: יתמוללו. יכרתו כמו ימולל ויבש (לקמן צ׳):

ט כְּמוֹ שַׁבְּלוּל תֶּמֶס יַהֲלֹךְ נֵפֶל אֵשֶׁת בַּל־חָזוּ שָׁמֶשׁ׃

רַשִׁ״י שבלול. יש פותרין לימצ"א בלע"ז ויש פותרין כמו שבולת מים (לקמן ס"ט) וכפל הלמ"ד כמו מן ימל קצירו (איוב י"ח), ימולל (לקמן צ'): תמס. נמס והולך תמס שם דבר הוא, המ"ם יסוד ועיקר הוא והתי"ו בו יסוד נופל כמו תי"ו של תבל עשו (ויקרא כ'): נפל אשת. טלפ"א בלע"ז, שאין לה עינים והיא תנשמת דמתרגמינן אשותא כך פירשוהו רבותינו, ויש פותרין נפל של אשה כמו אשת הזמה (יחזקאל כ"ג), ויש תי"ו בלא דבקות כמו (משלי ד') עטרת תפארת תמגנך כמו נפל של אשה שלא חזו הנפלים שמש, וללשון ראשון הוי נפל ואשת כמו ואני ככבש אלוף (ירמיה י"א) שהוא כמו כבש ואלוף, ופי' מנחם ככבש ואלוף הוא שור אף כאן נפל ואשת (צוה להגיה סא"א):
אִבְּן עֶזְרָא כמו שבלול - בדברי הקדמונים ז"ל: ברא שבלול והוא כדמות דג במים שימס בהליכתו. ויש אומרים: כי למ"ד שבלול כפול והוא כמו: שבולת מים גם הוא נכון. ועתה אומר דקדוק אשת. דע כי הה"א סימן לשון נקבה עטרה תפארה וכאשר יחליפו הה"א בתי"ו תשוב המלה מלעיל, בין שתהיה המלה סמוכה כמו תפארת ישראל או אינה סמוכה וככה עטרת תפארת, וככה אשת בתחלה אשה ואחר כן אשת בין שתהיה סמוכה כמו אשת איש או לא תהיה סמוכה כאשת יפת תואר.
מְצוּדַת דָּוִד כמו שבלול. כשבלול הזה אשר דרכו להיות נמס והולך בזרוח עליו השמש וכמו הנפל של אשה אשר אינו רואה השמש כן הרשעים הללו לא יראו השמש ר״‎ל אור הישועה:
מְצוּדַת צִיּוֹן שבלול. שם שרץ מה: תמס. מלשון המסה:

י בְּטֶרֶם יָבִינוּ סִּירֹתֵיכֶם אָטָד כְּמוֹ־חַי כְּמוֹ־חָרוֹן יִשְׂעָרֶנּוּ׃

רַשִׁ״י בטרם יבינו סירותיכם אטד. אשר בטרם ידעו קוצים רכים שלכם להיות אטדים קשים כלומר עד שלא יגדלו בני הרשעים: כמו חי כמו חרון. כלומר בגבורה ובחוזק ובחרון יסערם הקב"ה: חי לשון גבורה:
אִבְּן עֶזְרָא בטרם יבינו - אמר רב היי ז"ל: כי גמילת פרח העץ כמו קשות. ובדברי חכמי ישראל: אביונות והנה הטעם בטרם שיגמילו הסירות ישוב אטד ישערם השם ממקומם. וטעם חי – כאשר הם בכח החי, שהם לחים. כמו חרון - כאדם שיסער העץ ממקומו בחרון. ויש אומרים: בטרם יבינו המבינים שיגדלו סירותיכם שהם קוצים קטנים וישובו, כמו: אטד, שהם גדולים כמו שיעשה החי בחרות אפו, כן יסערם השם.
מְצוּדַת דָּוִד בטרם. עד לא יבינו ענפי הקוצים להיות מתקשים כמצב אילן הקוץ ר״‎ל עד לא ובינו בני הרשעים להרשיע כאביהם: כמו חי. כמו דבר הנעקר ע״‎י אדם בריא וכמו הנעקר בחרון אף כי אז לא ישאר מאומה כן יעקרם ה׳‎ ברוח סערה לבל ישאר שארית:
מְצוּדַת צִיּוֹן סירותיכם. ענפי הקוצים כמו עד סירים סבוכים (נחום א׳:י׳): אטד. הוא מצבת אילן הקוץ וכן ויאמר האטד אל העצים (שופטים ט׳:ט״ו): חי. ענין בריאות כמו עד חיותם (יהושע ה׳): ישערנו. מל׳ סערה ועם שהוא בשי״ן:

יא יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי־חָזָה נָקָם פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע׃

אִבְּן עֶזְרָא ישמח צדיק - כנגד אלם צדק.
מְצוּדַת דָּוִד כי חזה. כאשר יראה נקמת ה׳‎: פעמיו ירחץ. בדרך הלוכו ירחץ רגליו בדם הרשע הנשפך בארץ:
מְצוּדַת צִיּוֹן חזה. ראה: פעמיו. רגליו אשר צועד בהם:

יב וְיֹאמַר אָדָם אַךְ־פְּרִי לַצַּדִּיק אַךְ יֵשׁ־אֱלֹהִים שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ׃

רַשִׁ״י ויאמר אדם אך פרי לצדיק. ואז יאמרו הבריות ודאי יש פירות ותשלום שכר במעשה הצדיקים שנקם הקב"ה נקמתם: יש אלהים. דיין שופט רשעים בארץ:
אִבְּן עֶזְרָא ויאמר, שפטים - המלאכים, כי ממכון שבתך תבואנה הגזרות על כל הארץ, בדבר השם הנכבד.
מְצוּדַת דָּוִד ויאמר אדם. אז יאמר כל אדם אך סוף הדבר הוא אשר יש פרי ותשלום גמול לצדיק ויש אלהים שופטים לשפוט את הרשע כרשעתו ואם ייטב לו בראשיתו אך סוף הדבר לקבל גמול:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.