Psalms 57 — תְּהִלִּים נז

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א לַמְנַצֵּחַ אַל־תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי־שָׁאוּל בַּמְּעָרָה׃

רַשִׁ״י למנצח אל תשחת. כך כינה דוד המזמור הזה בשביל שהיה קרוב למות, ויסד מזמור זה לאמר אל תשחת אותי ה':

אִבְּן עֶזְרָא למנצח אל תשחת, בברחו מפני שאול - על נועם פיוט תחלתו, אל תשחת וחברו במערה, אף על פי שאני במערה אין לי מחסה זולתך.

מְצוּדַת דָּוִד אל תשחת. על כי היה קרוב להיות נלכד אז ביד שאול התפלל ואמר אל תשחיתני: במערה. להסתר עצמו במערה:

ב חָנֵּנִי אֱלֹהִים חָנֵּנִי כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשִׁי וּבְצֵל־כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת׃

רַשִׁ״י חנני, חנני. חנני שלא אהרוג ושלא אהרג: עד יעבור הוות. עד תעבור הרעה:

אִבְּן עֶזְרָא הוות - יש אומרים: כמו מקרה, יען היה להם למלך.

מְצוּדַת דָּוִד חנני אלהים חנני. הכפל לחזק כדרך הצועק שכופל דבריו: עד יעבור. כאומר הן ידעתי אף אחר שאנצל עתה מידו ירדוף שוב אחרי ואני אחסה בך עד אשר יעבור ההוות מכל וכל:

מְצוּדַת צִיּוֹן הוות. שבר:

ג אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי׃

אִבְּן עֶזְרָא אקרא - טעם עליון - בעבור היותו בתחתית.

מְצוּדַת דָּוִד עליון. היושב בשמים ממעל וידו על העליונה: גומר. המשלים לגמור מה שהבטיח עלי:

ד יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם וְיוֹשִׁיעֵנִי חֵרֵף שֹׁאֲפִי סֶלָה יִשְׁלַח אֱלֹהִים חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ׃

רַשִׁ״י חרף שאפי. ויושיעני מחרפת שאפי האומר לבלעני, שאפי גולושנט"מוי בלע"ז:

אִבְּן עֶזְרָא ישלח - בעבור עליון.

מְצוּדַת דָּוִד חרף שאפי סלה. מחרפת שואפי יושיעני לעולם: ואמתו. ואמתת הבטחתו:

מְצוּדַת צִיּוֹן שאפי. ענין בליעה:

ה נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי־אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה׃

רַשִׁ״י נפשי בתוך לבאם. אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה ואינם מוחים בשאול: אשכבה לוהטים. אשכבה בלוהטים אנפנבלוייאנ"ץ בלע"ז, בין הזיפים שלוהטים אחר ל' הרע:

אִבְּן עֶזְרָא נפשי בתוך לבאים אשכבה - בעבור עדת שאול. וטעם לוהטים – כאילו כתוב בתוך לוהטים. וטעם שניהם – האומרים רע אל שאול בעבורו.

מְצוּדַת דָּוִד נפשי בתוך לבאים. נפשי שוכנת בין בני אדם הטורפים כלבאים ואני שוכב בין אנשים השורפים כלהב אש ופניהם כחנית וחצים: חרב. ממית בלה״‎ר כחרב חדה:

מְצוּדַת צִיּוֹן לבאים. שם משמות האריה: לוהטים. ענין להב כמו אש לוהט (לקמן ק״ד): חדה. חדודה:

ו רוּמָה עַל־הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל־הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ׃

רַשִׁ״י רומה על השמים. הסתלק מן התחתונים שאינם כדי שתשרה שכינתך ביניהם ועל הארץ תתכבד בזו:

אִבְּן עֶזְרָא רומה - הראה שאתה רם על השמים להושיעני ויראה כל הארץ כבודך, שישיחו השומעים תשועתך.

מְצוּדַת דָּוִד רומה. ר״‎ל עשה בהם נקם ובזה ירומם תפארתך על השמים ועל הארץ יראה כבודך כי כשהשם עושה דין ברשעים הוא מתרומם ומתנשא:

ז רֶשֶׁת הֵכִינוּ לִפְעָמַי כָּפַף נַפְשִׁי כָּרוּ לְפָנַי שִׁיחָה נָפְלוּ בְתוֹכָהּ סֶלָה׃

רַשִׁ״י כפף נפשי. האויב: נפלו בתוכה. סופן ליפול בתוכה, כפף קלי"נא בלע"ז, לשון וזוקף לכל הכפופים (לקמן קמ"ה):

אִבְּן עֶזְרָא רשת, כפף - פועל עומד על לשון זכר כמו כל נפש שבעה, או יהיה יוצא, והטעם כל אחד כפף נפשי. שיחה - כמו שוחה קריאי, כמו קרואי וככה שישיחו שנפלו בתוכם באמת.

מְצוּדַת דָּוִד רשת. הנקם יהיה שהרשת אשר הכינו במקום מדרך רגלי וכ״‎א מהם כפף נפשי להורידני בה וחפרו לפני בור שאפול בה אני הנה בהמקום הזה עצמו יפלו בתוכה לעולם:

מְצוּדַת צִיּוֹן רשת. פח יקוש: לפעמי. לפסיעותי: נפלו. כמו יפלו עבר במקום עתיד:

ח נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים נָכוֹן לִבִּי אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה׃

רַשִׁ״י נכון לבי אלהים נכון לבי. נאמן עמך במדת הדין ונאמן עמך במדת הרחמים:

אִבְּן עֶזְרָא נכון - כפול בכל עת הוא. נכון - לשורר ולזמר לשם שהצילני וככה אומר לנפשי.

מְצוּדַת דָּוִד נכון. לבי נכון לבטוח באלהים וכמו שנכון לבי כן יעזור לי ואשירה על התשועה:

ט עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר׃

רַשִׁ״י עורה כבודי. ולא אישן עד שלש שעות בכבודי כשאר מלכים: עורה הנבל וכנור. העירה אותי אתה הנבל וכנור התלוי על מטתי פתוח לצד הצפון וכיון שמגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו ודוד עומד ועוסק בתורה: אעירה שחר. אני מעורר את השחר ואין השחר מעוררני:

אִבְּן עֶזְרָא עורה כבודי - גם אומר לנבל עורה כאשר אעיר לשחר והפועל עומד, כמו: העירה והקיצה.

מְצוּדַת דָּוִד עורה. אז אדבר אל נשמתי עורה כבודי לדבר בשיר ועורה הנבל וכנור לנגן בהם בעת אעירה השחר להודות לה׳‎:

מְצוּדַת צִיּוֹן כבודי. היא הנשמה שהוא כבוד הגוף:

י אוֹדְךָ בָעַמִּים אֲדֹנָי אֲזַמֶּרְךָ בַּל־אֻמִּים׃

אִבְּן עֶזְרָא אודך בעמים - ברבים מישראל, כמו: אחריך בנימן בעממיך. בלאומים - שאינן מישראל.

מְצוּדַת דָּוִד אודך בעמים. לפרסם שבחיך:

יא כִּי־גָדֹל עַד־שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד־שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא כי - יתכן היות פירוש חרף שואפי, בעבור שחרפני ישלח השם חסדו וזה הוא: כי גדול עד שמים ובעבור כי יש לגבהות השמים חקר ואין חקר לחסדך, על כן אחריו: רומה על השמים.

מְצוּדַת דָּוִד כי גדול וגו׳‎. החסד והאמת הנעשה לי גדלה עד השמים ומהראוי לפרסם אותו:

יב רוּמָה עַל־שָׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל־הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ׃

מְצוּדַת דָּוִד רומה. אז ירומם תפארתך על השמים ויראה כבודך על כל הארץ בעבור גודל התשועה:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.