Psalms 56 — תְּהִלִּים נו

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א לַמְנַצֵּחַ עַל־יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים לְדָוִד מִכְתָּם בֶּאֱחֹז אֹתוֹ פְלִשְׁתִּים בְּגַת׃

רַשִׁ״י יונת אלם רחוקים. על עצמו אמר שהיה רחוק מארץ ישראל אצל אכיש והיו אחיו של גלית מבקשים רשות מאכיש להרגו שנאמר הלא זה דוד מלך הארץ (ש"א כ"ח) והוא היה ביניהם כיונה אלמת:

אִבְּן עֶזְרָא למנצח על יונת אלם - על נועם פיוט תחלתו יונת אלם רחוקים. ומכתם - דבר נכבד מכתם פז.

מְצוּדַת דָּוִד על יונת אלם. בעבור כי היה אז כיונה פותה אין לב והיא נאלמה ואף היה אז רחוק מארצו והיה מן הנמנע לברוח: מכתם. המזמור הזה היה חביב בעיניו ככתם פז באחוז אותו. כאשר אחזוהו פלשתים בגת להרגו על אשר הרג בפלשתים בהיותו עם שאול:

ב חָנֵּנִי אֱלֹהִים כִּי־שְׁאָפַנִי אֱנוֹשׁ כָּל־הַיּוֹם לֹחֵם יִלְחָצֵנִי׃

רַשִׁ״י שאפני. מצפים לבלעני גולושי"ר בלע"ז, כמו שאפה רוח (ירמיה ב'): לחם. לשון מלחמה:

אִבְּן עֶזְרָא חנני שאפני - כדרך משל, הוא אבימלך או עבדיו.

מְצוּדַת דָּוִד שאפני אנוש. בני אדם רוצים לבלוע אותי וכל הימים ילחץ אותי הלוחם בי כי בברחו מפני שאול פגעו בו פלשתים ואין לו מקום לנוס:

מְצוּדַת צִיּוֹן שאפני. ענין בליעה כמו שאפה רוח (ירמי׳ ב׳): לוחם. מלשון מלחמה יחלצני. מל׳ לחץ ודחק:

ג שָׁאֲפוּ שׁוֹרְרַי כָּל־הַיּוֹם כִּי־רַבִּים לֹחֲמִים לִי מָרוֹם׃

רַשִׁ״י מרום. הקב"ה שהוא יושב מרום:

אִבְּן עֶזְרָא שאפו - הטעם כמו מלעיג. למה שאפו צוררי כל היום ויש לי מלאכים רבים במרום נלחמים בעבורי?! כי מלת מלחמה ואחריה למד היא לעזר, כי הטעם בעבורו הוא, כמו: הנלחם לכם, רק עם מלת עם לגנאי.

מְצוּדַת דָּוִד שאפו שוררי. המסתכלים בי לרעה חושקים לבלעני: מרום. ר״‎ל אתה ה׳‎ היושב בשמי מרום ראה כי רבים לוחמים עמי והם שאול ופלשתים:

ד יוֹם אִירָא אֲנִי אֵלֶיךָ אֶבְטָח׃

אִבְּן עֶזְרָא יום, אליך - כמו עליך, כמו: אל הנער הזה התפללתי.

מְצוּדַת דָּוִד יום אירא. אבל ביום שתגדל מוראי אבטח אליך כי בידך להצילני מיד כולם:

ה בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דְּבָרוֹ בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה־יַּעֲשֶׂה בָשָׂר לִי׃

רַשִׁ״י באלהים אהלל דברו. אף בשעה שהוא בא עמי במדת הדין אהלל דברו ואבטח בו:

אִבְּן עֶזְרָא באלהים - טעם דברו שהתנבא עליו שמואל שימלוך על ישראל, על כן באלהים בטחתי שימלא דברו.

מְצוּדַת דָּוִד באלהים. ר״‎ל אבטח באלהים ואהללנו על דברו שהבטיח לי המלוכה ועל כי בטחתי באלהים לא אירא שוב כי מה יעשה אדם לי הלא לא יוכל לבטל הבטחת ה׳‎:

ו כָּל־הַיּוֹם דְּבָרַי יְעַצֵּבוּ עָלַי כָּל־מַחְשְׁבֹתָם לָרָע׃

רַשִׁ״י כל היום דברי יעצבו. מעציבים אותי רודפי עד שכל דברי פי עצב וצעקה:

אִבְּן עֶזְרָא כל, יעצבו - מגזרת עצבון. והטעם יעציבוני, בעבור דבר שאני בוטח בשם.

מְצוּדַת דָּוִד דברי יעצבו. על ידיהם כל דברי המה דברי עצבון וצער כי כל מחשבותם עלי לרעה ודואג אני בזה:

ז יָגוּרוּ יצפינו [יִצְפּוֹנוּ] הֵמָּה עֲקֵבַי יִשְׁמֹרוּ כַּאֲשֶׁר קִוּוּ נַפְשִׁי׃

רַשִׁ״י יגורו יצפונו. המה אורבים ולנים במקום שהם מקוים שאני אלך שם ושומרים את עקבי טר"צש בלע"ז, לרגלני ולהוליך רודפי שם, כל זה היה מקובל על רשעי ישראל האורבי' לו ומאימתם ברח אצל אכיש: יגורו. ילינו: יצפונו. יארובו: כאשר קוו נפשי. כשהם יודעים ומקווים לי דרך זו ילך:

אִבְּן עֶזְרָא יגורו - מגזרת גדוד שיהיו רבים ולא אוכל להמלט, על כן ישמרו רגלי שלא אברח.

מְצוּדַת דָּוִד יגורו יצפונו. יאספו ויסתירו עצמם לארוב עלי ושומרים פסיעות רגלי כאשר יקוו ללכוד נפשי ר״‎ל כאשר רואים שיש מקום ללכדני אז יארבו עלי:

מְצוּדַת צִיּוֹן יגורו. יאספו כמו יגורו עלי עזים (לקמן נ״ט): יצפונו. יסתירו לארוב כמו נצפנה לנקי (משלי א׳): עקבי. מהלך רגלי:

ח עַל־אָוֶן פַּלֶּט־לָמוֹ בְּאַף עַמִּים הוֹרֵד אֱלֹהִים׃

רַשִׁ״י על און פלט למו. למצוא הצלה ועושר על דבר עון ורשע, פלט כמו לפלט מצפים שכר מאת שאול על כך: באף עמים הורד. באפך הורד אומה זו שאני בתוכם מחכמתם וממחשבותם שאומרים להרגני:

אִבְּן עֶזְרָא על - בעבור האון שיש בלבם, או בעבור האון שהם מלאים ממנו, שימני פליט להם והורידם באף אם הם רבים, על כן הזכיר עמים.

מְצוּדַת דָּוִד על און. וכי מהראוי שיהיה להם פליטה והצלה על האון שעושים לי: באף. לזה הורידם באף וידי לא תהיה בהם:

מְצוּדַת צִיּוֹן הורד. מל׳ ירידה:

ט נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ׃

רַשִׁ״י נודי ספרתה. אתה ידעת מנין המקומות שנדדתי לברוח: שימה דמעתי בנאדך. שים דמעתי בנאד שלך ותהא שמורה לפניך: הלא בספרתך. במנינך תתננה למנותה עם שאר צרותי, (ומנחם חברו לשון ספר ממש):

אִבְּן עֶזְרָא נודי - כמו נדודי, וישב בארץ נד. ספרת - הטעם אתה תדע כמה פעמים אני נודד ממקומי והיה דרך צחות נודי עם בנאדך. והטעם: כי טפותיו שהם דמעותיו ספורות הם להשם, וזה הטעם הלא בספרתך וכאילו הם מחוברות בנאד דרך משל, שלא אבדה טפה מהם.

מְצוּדַת דָּוִד נודי. הלא ידועות וספורות לפניך מרבית הנדודים שאני נודד מפניהם: בנאדך. להיות שמורים אצלך והלא המה ידועות וספורות לפניך ושמרם לשלם להם גמול על כולם:

מְצוּדַת צִיּוֹן בנאדך. שם כלי משקה כמו נאד החלב (שופטים ד):

י אָז יָשׁוּבוּ אוֹיְבַי אָחוֹר בְּיוֹם אֶקְרָא זֶה־יָדַעְתִּי כִּי־אֱלֹהִים לִי׃

אִבְּן עֶזְרָא אז - הטעם כאשר יראו אויבי שאני קורא בשמך יפחדו. וטעם זה ידעתי – בזה ידעתי.

מְצוּדַת דָּוִד אז ישובו. וכשישובו אויבי אחור בו ביום שאקרא אליך אז אדע בזה כי אלהים לי לעזרה ולא במקרה בא:

יא בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר בַּיהוָה אֲהַלֵּל דָּבָר׃

רַשִׁ״י באלהים אהלל, בה' אהלל. על מדת הדין ועל מדת הרחמים אהלל:

אִבְּן עֶזְרָא באלהים - אז אומר בעזרת השם, להלל הדבר שדבר לי שמואל פעם אחרי פעם.

מְצוּדַת דָּוִד באלהים. ר״‎ל בין מתנהג עמי במדת אלהים שהוא דין אהלל דברו ובין מתנהג עמי במדת ה׳‎ שהוא רחמים אהלל דברו ואברך על הרעה כמו על הטובה:

יב בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה־יַּעֲשֶׂה אָדָם לִי׃

אִבְּן עֶזְרָא באלהים - אז אהיה בוטח בשם לעולם.

מְצוּדַת דָּוִד באלהים בטחתי. אף במדת הדין בטחתי שלא יעשה בי כלה ומה א״‎כ יעשה אדם לי:

יג עָלַי אֱלֹהִים נְדָרֶיךָ אֲשַׁלֵּם תּוֹדֹת לָךְ׃

אִבְּן עֶזְרָא עלי - יש אומרים: כי הנדר באלהים בטחתי. ויתכן שנדר עולות והוא הנכון, כי ככה אני חייב לשלם נדרי על הטובה שגמלתני.

מְצוּדַת דָּוִד עלי. מוטל עלי לשלם הנדרים שנדרתי לך בעת צרה ואשלם בתודה והלל:

יד כִּי הִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת הֲלֹא רַגְלַי מִדֶּחִי לְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי אֱלֹהִים בְּאוֹר הַחַיִּים׃

רַשִׁ״י באור החיים. לשוב לארץ ישראל:

מְצוּדַת דָּוִד כי הצלת. על אשר הצלת נפשי ממות ואף הלא הצלת גם רגלי מלהיות נדחים עוד מדחי אל דחי בכדי להתהלך לפני אלהים בבית מקדשו ולעסוק באור החיים הם התורה והמצות כי לא אהיה עוד מוטרד להיות נדחה ומורדף:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.