Sign In

Psalms 89 — תְּהִלִּים פט

גודל הטקסט
Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי׃

רַשִׁ״י לאיתן האזרחי. גם הוא אחד מן חמשה אחים המשוררי', ורבותינו פירשוהו באברה' אבינו על שם מי העיר ממזרח:
אִבְּן עֶזְרָא משכיל לאיתן האזרחי - [ראה פט, ב]

ב חַסְדֵי יְהוָה עוֹלָם אָשִׁירָה לְדֹר וָדֹר אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי׃

רַשִׁ״י אודיע אמונתך בפי. את שידעתיך שאתה שומר הבטחתך ומאמין דבריך:
אִבְּן עֶזְרָא חסדי ה' עולם אשירה - אם זה איתן הוא הנזכר שהוא בן זרח שעליו הכתוב אומר מאיתן האזרחי התנבא על מלכות דוד שתפסק. והיה בספרד חכם גדול וחסיד וזה המזמור היה עליו קשה ולא היה קורא אותו ולא היה יכול לשמוע, בעבור כי זה המשורר ידבר כנגד השם הנכבד קשות. והגאון לא הזכיר בפירוש תיקון זה המזמור. ורבי משה הכהן האריך בענין זה וחקרתי ספרו כמה פעמים ולא יכולתי להבין דברו והנה סוד זה המזמור כאשר החל חסדי ה' יספר חסדי השם ומה שנשבע לדוד והוא מדבר על דברי האויבים שהם מחרפים ומכזבים, על כן הזכיר חרפת עבדיך אשר חרפו אויביך ה' ויורה סוף דברי כי הוא מאמין בביאת המשיח אשר חרפו עקבות משיחך כאשר אפרש. חסדי - השם ואמונתו עד עולם עשיר.
מְצוּדַת דָּוִד חסדי ה׳‎. החסד שעשה ה׳‎ עמנו אשירה לעולם ולכל דור אודיע בפי מה שהאמתת את דבריך:

ג כִּי־אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם׃

רַשִׁ״י כי אמרתי עולם חסד יבנה. כי אמרתי עד עולם יבנה בחסד כסא דוד כמ"ש (שמואל ב ז׳:י״ג) והכינותי כסא ממלכתו וגו', ד"א סבור הייתי שיהא העולם בנוי בחסדך ותכין אמונתך בשמים שתהא נכונה ומקוימת ומה היא האמונה אותה ההבטחה שהבטחת את דוד ע"י נתן הנביא לאמר כרתי ברית לבחירי להכין עד עולם זרעו (שם):
אִבְּן עֶזְרָא כי - אמרתי בלבי שחסד השם לעולם עומד ובנוי והנה יבנה, כמו: ובניתי לדור ודור כסאך סלה ושאמונתך נכונה היא בשמים והטעם כאשר השמים עומדים, כן אמונתך עומדת וזה החסד וזאת האמונה הם שאמרת.
מְצוּדַת דָּוִד כי אמרתי. כי אומר אני חסד אל יהיה בנוי ומתוקן עד עולם: שמים. כימי עמידת השמים תהיה נכון אמונתך:

ד כָּרַתִּי בְרִית לִבְחִירִי נִשְׁבַּעְתִּי לְדָוִד עַבְדִּי׃

אִבְּן עֶזְרָא כרתי - הנה הזכיר בתחלה,כי לפני הברית דבר השם היה חסד ואחר הברית אמונה. והמפרשים עולם חסד יבנה - כי בחסד נבנה העולם איננו מטעם זה המזמור. ועוד: כי כל עולם בכל המקרא הוא זמן.
מְצוּדַת דָּוִד כרתי. ר״‎ל וזהו החסד שאמר כרתי ברית לבחירי וחוזר ומפרש נשבעתי לדוד עבדי:

ה עַד־עוֹלָם אָכִין זַרְעֶךָ וּבָנִיתִי לְדֹר־וָדוֹר כִּסְאֲךָ סֶלָה׃

אִבְּן עֶזְרָא עד - הנה זרעו עד היום ואם נפסקה מלכותו שנים רבות עוד תשוב ותעמוד מלכותו לנצח.
מְצוּדַת דָּוִד אכין זרעך. להיות נכונים למלוכה: כסאך סלה. כסא המלכות הנתון לך לרשת לזרעך יהיה עד עולם כי אף שתבוטל בימי הגולה הנה תשוב בימי המשיח ולא תופסק עוד:

ו וְיוֹדוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ יְהוָה אַף־אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדֹשִׁים׃

רַשִׁ״י ויודו שמים פלאך. אם היית שומר הבטחתך: אף אמונתך. אמונת דבריך יודו בקהל קדושים:
אִבְּן עֶזְרָא ויודו - עתה יספר המשורר כי השם אל אמת ודברו יהיה אמת. וטעם ויודו שמים בתנועתם תמיד על פלאיך ועל אמונתך,אף היא בקהל קדושים - הם המלאכים המניעים.
מְצוּדַת דָּוִד ויודו. אז צבא השמים יודו על הפלאים שתעשה בימי המשיח ואף אמונת הבטחתך יסופר בקהל קדושים המה בני ישראל:

ז כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַיהוָה יִדְמֶה לַיהוָה בִּבְנֵי אֵלִים׃

רַשִׁ״י יערוך לה'. יהא נערץ כמותו:
אִבְּן עֶזְרָא כי, יערוך - כמו: יעריכנו הכהן. בבני אלים - הם הכוכבים. והטעם: כי חכמי המזלות יראו בנסיונם פלאות גדולות ומעשים נוראים מתחדשים יום ויום כפי כח הכוכבים ומערכת אלה לאלה והיודעים דעת עליון, ידעו כי מעשה השם הנכבד נפלאים יותר ויותר.
מְצוּדַת דָּוִד יערוך לה׳‎. יערוך עצמו להיות דומה לה׳‎ להבטיח ולקיים: ידמה וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:
מְצוּדַת צִיּוֹן יערך. מלשון ערך ושווי: אלים. חזקים כמו אל גוים (יחזקאל לא) ור״ל מלאכי מעלה:

ח אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד־קְדֹשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל־כָּל־סְבִיבָיו׃

רַשִׁ״י בסוד קדושים רבה. בסוד רב של מלאכים:
אִבְּן עֶזְרָא אל - הוא התקיף שיראוהו הקדושים שאינם בגוף ורבה תואר לסוד. ונורא על כל סביביו – הם הצבא הגדול, שהם גוף.
מְצוּדַת דָּוִד אל נערץ. כי הוא אל אמיץ בחבורת עדת קדושים רבה וגדולה הם מלאכי מעלה: על כל סביביו. הם המלאכים המסבבים כסא כבודו:
מְצוּדַת צִיּוֹן נערץ. ענין חוזק כמו כגבור עריץ (ירמיה ב): בסוד. ענין חבורה ואסיפה כמו ועל סוד בחורים (שם ו):

ט יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת מִי־כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא וחסין - תאר במשקל גביר מגזרת וחסון הוא. וטעם ואמונתך סביבותיך – שאיננה מתפרדת כי איננה מקרה.
מְצוּדַת דָּוִד חסין יה. אתה ה׳‎ החזק מאוד: ואמונתך. האמונה היא מעולם סביבותיך ולא תתפרד ממך:
מְצוּדַת צִיּוֹן חסין. ענין חוזק כמו וחסון הוא כאלונים (עמוס ב׳:ט׳):

י אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם׃

רַשִׁ״י בשוא גליו. בהנשא גליו: אתה תשבחם. תשפילם וכן (משלי כ״ט:י״א) וחכם באחור ישבחנה (וכן לעיל סה) משביח שאון ימים:
אִבְּן עֶזְרָא אתה - הזכיר דברי השמים והקדושים ולא יבינו רק החכמים לבדם ועתה שב להזכיר גבורתו בדברים הנראים והוא הים. בשוא - בהתרומם. תשבחם - תשקיטם, כמו: משביח. אתה - יתכן היות טעם תשבחם, בעבור ישראל הים. וטעם דכאת כחלל רהב – הם מצרים, והטעם אנשי רהב.
מְצוּדַת דָּוִד בגאות הים. בחוזק הים וגאונו: בשוא. בהתרומם גליו אתה תשקיעם ותשפיל׳‎:
מְצוּדַת צִיּוֹן תשבחם. תשקיעם ותשפילם כמו משביח שאון ימים (לעיל סה):

יא אַתָּה דִכִּאתָ כֶחָלָל רָהַב בִּזְרוֹעַ עֻזְּךָ פִּזַּרְתָּ אוֹיְבֶיךָ׃

רַשִׁ״י רהב. מצרים:
מְצוּדַת דָּוִד כחלל רהב. כמו החלל המדוכא כן דכאת רהב הם מצרים הקרוי רהב: פזרת אויביך. הם מלכי כנען:
מְצוּדַת צִיּוֹן דכאת. ענין כתיתה ושבירה:

יב לְךָ שָׁמַיִם אַף־לְךָ אָרֶץ תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם׃

אִבְּן עֶזְרָא לך - עתה הזכיר דבר הרקיע והיבשה כי הוא חפץ לברוא אדם והנה השמים הם הקרובים אל הארץ, ותבל הוא הנושבת מהארץ, על כן ומלואה. וטעם יסדתם – רמז לשבעה גבולות כל היישוב וככה יהיו תמיד.
מְצוּדַת דָּוִד לך שמים. שלך השמים: ומלואה. הבריות שממלאים את העולם:

יג צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא צפון - בעבור שהזכיר שמים וארץ והנה שתי פיאות והן מעלה ומטה, הזכיר צפון וימין ותבור בפאת מערב, והנה תבור וחרמון במזרח והנה קדם כמו זה וזה, כמו בספר יצירה חתם בשש טבעות.
מְצוּדַת דָּוִד וימין. הוא דרום כי מזרח נקרא קדם והעומד קדמת פניו לקדם מול השמש ימינו א״‎כ לדרום ומערב קרוי אחור כי אז אחוריו למערב: בשמך ירננו. ר״‎ל פלאי גבהם יעוררו הבריות לרנן בפלאי שמך:
מְצוּדַת צִיּוֹן תבור וחרמון. שמות הרים גבוהים:

יד לְךָ זְרוֹעַ עִם־גְּבוּרָה תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא לך - התברר כי יש לך זרוע. והטעם: ארוכה שתוכל לנטותה דרך משל, אל מקום שתחפוץ והיא עם גבורה והנה אין ספק כי לעולם תעוז שמאלך, תרום ימינך, משל שתי ידיך.
מְצוּדַת דָּוִד זרוע עם גבורה. ר״‎ל זרועך נטויה על כל ובכולם תעשה גבורות: תרום ימינך. להיות עליון על כל:

טו צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא צדק - הטעם: אע"פ שלך לבדך הוא הגבורה, הכל בצדק ומשפט. וטעם יקדמו פניך – שאינם זזים לעולם. וטעם מכון כסאך – על דרך מלכי האדמה בשבתם על כסא המלוכה, ככה כסא הכבוד.
מְצוּדַת דָּוִד מכון. הכנת כסאך היא בצדק ובמשפט לא לפי כח הזרוע: יקדמו פניך. יקדימו לבוא לפניך להנהיג בהם את בני העול׳‎:

טז אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה יְהוָה בְּאוֹר־פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן׃

רַשִׁ״י יודעי תרועה. שיודעין לרצות את בוראם בראש השנה בתרועה שמסדרים עליה מלכיות זכרונות ושופרות:
אִבְּן עֶזְרָא אשרי - הטעם להזכיר כל זה כי בידך כח וגבורה והחסד והאמת סביבותיך. אם כן למה תאחר להקים בריתך והחסד שהבטחתנו?! וטעם להזכיר אשרי העם – אחר חסד ומשפט כי תושיע בגבורתך ובצדקתך כל הקורא בשמך. וטעם תרועה – כמו: ותרועת מלך בו. באור פניך יהלכון - כמו: לאורו אלך חשך.
מְצוּדַת דָּוִד יודעי תרועה. היודעים להתחבר ולהדבק במקום: באור פניך. המה ילכו באור התשועה הבאה מלפניך:
מְצוּדַת צִיּוֹן תרועה. ענין התחברות וריעות וכן ותרועת מלך בו (במדבר כ״ג:כ״א):

יז בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל־הַיּוֹם וּבְצִדְקָתְךָ יָרוּמוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא בשמך - והזכירם שמך סלה, הוא גילם תמיד ובהזכירם צדקתך ירומו, על כל בני אדם.
מְצוּדַת דָּוִד בשמך. בתשועת שמך יגילון כל הימים:
מְצוּדַת צִיּוֹן יגילון. מל׳ גילה ושמחה:

יח כִּי־תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה וּבִרְצֹנְךָ תרים [תָּרוּם] קַרְנֵנוּ׃

רַשִׁ״י וברצונך. שאתה מתרצה להם אפימאנ"ט בלע"ז:
אִבְּן עֶזְרָא כי - לא יתפארו בעוזם, כי אם בעזך.
מְצוּדַת דָּוִד תפארת. אתה הוא המפאר חזקם ובעת תמלא רצון תרום קרן ממשלתנו:

יט כִּי לַיהוָה מָגִנֵּנוּ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מַלְכֵּנוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא כי - מלכנו - הוא דוד שלך. הוא ומגננו שיגן בעד עמו, והטעם כפול כמשפט.
מְצוּדַת דָּוִד כי לה׳‎ וגו׳‎. כאשר היה מגננו לה׳‎ אז תרומם קרן ר״‎ל כאשר היו המלכים המגינים על עמים יראי ה׳‎ אז משלו ממשל רב: ולקדוש וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

כ אָז דִּבַּרְתָּ־בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל־גִּבּוֹר הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם׃

רַשִׁ״י לחסידיך. נתן הנביא וגד החוזה: שויתי עזר. על דוד לעזור לו תמיד:
אִבְּן עֶזְרָא אז, לחסידיך - המשוררים כמו: הימן ואיתן שנקראו חוזים ונביאים. ובחור – כמו נבחר, או בעבור היותו כן במלכו.
מְצוּדַת דָּוִד אז. בעת המלכת אותו דברת בחזון לחסידך הוא שמואל הנביא: שויתי. ר״‎ל נתתי לדוד כח וממשלה: בחור. הנבחר שבכולן הרימותי מתוך העם להמליכו:
מְצוּדַת צִיּוֹן בחזון. במראה נבואה: הרימותי. מל׳ הרמה והתנשאות:

כא מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו׃

אִבְּן עֶזְרָא מצאתי - הטעם שלא נמצא בדורו כמוהו.
מְצוּדַת דָּוִד מצאתי. אותו מצאתי בבני ישי ומשחתיו על ידך:

כב אֲשֶׁר יָדִי תִּכּוֹן עִמּוֹ אַף־זְרוֹעִי תְאַמְּצֶנּוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא אשר תכון עמו - לעזרו.
מְצוּדַת דָּוִד תכון עמו. תהיה נכונה עמו לעזרה: תאמצנו. להתגבר עוד על שונאיו:
מְצוּדַת צִיּוֹן תאמצנו. מל׳ אומץ וכח:

כג לֹא־יַשִּׁא אוֹיֵב בּוֹ וּבֶן־עַוְלָה לֹא יְעַנֶּנּוּ׃

רַשִׁ״י לא ישיא אויב בו. לא יגבור עליו להיות לו כנושה:
אִבְּן עֶזְרָא לא - אמר רבי משה הכהן: כי לא ישיא כמו משאת מאומה לא ישלוט בו נושה. יש אומרים: כי הוא מגזרת: זדון לבך השיאך.
מְצוּדַת דָּוִד לא ישיא. לא יהיה לו כנושה לקחת עשרו:
מְצוּדַת צִיּוֹן ישיא. ענין הלואה כמו כי תשה ברעך (דברים כ״ד:י׳): יעננו. מל׳ ענוי:

כד וְכַתּוֹתִי מִפָּנָיו צָרָיו וּמְשַׂנְאָיו אֶגּוֹף׃

אִבְּן עֶזְרָא וכתותי - הטעם כי בן עולה לא יעננו , רק אני אכות צריו.
מְצוּדַת צִיּוֹן וכתותי. ענין רציצה ושבירה: אגוף. מל׳ מגפה:

כה וֶאֶמוּנָתִי וְחַסְדִּי עִמּוֹ וּבִשְׁמִי תָּרוּם קַרְנוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא ואמונתי - הטעם לא יתפרדו מעליו, ובעבור שנקרא: בשמי תרום קרנו.
מְצוּדַת דָּוִד עמו. יהיו תמיד עמו: ובשמי. בעזר שמי:

כו וְשַׂמְתִּי בַיָּם יָדוֹ וּבַנְּהָרוֹת יְמִינוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא ושמתי - בעבור שהזכיר כי השם מושל בגאות הים, הזכיר שיתן חלק מהכח לדוד להתגבר בהולכים על הספינות בים ובנהרות.
מְצוּדַת דָּוִד ידו. ממשלתו יהיה בהולכי ימים ונהרות למרחקי ארץ:

כז הוּא יִקְרָאֵנִי אָבִי אָתָּה אֵלִי וְצוּר יְשׁוּעָתִי׃

אִבְּן עֶזְרָא הוא - הטעם כי השם בחרו בתחלה והוא מודה כי אין לו תוקף וישועה רק מאתו.
מְצוּדַת דָּוִד אבי אתה. ר״‎ל כל בטחונו יהיה עלי כבטחון הבן על האב:
מְצוּדַת צִיּוֹן וצור. ענין חוזק:

כח אַף־אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ עֶלְיוֹן לְמַלְכֵי־אָרֶץ׃

רַשִׁ״י בכור אתנהו. גדול אתנהו:
אִבְּן עֶזְרָא אף - מלך ראשון עובד השם היה דוד בישראל אע"פ שהיה כן שאול, נפסקה מלכותו ובעבור כי מודה כי השם תקפו וישעו, על כן הוא עליון למלכי ארץ.
מְצוּדַת דָּוִד בכור אתנהו. להיות גדול על כל כמו הבכור על שאר הבנים: עליון וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש לתוספת ביאור:

כט לְעוֹלָם אשמור־[אֶשְׁמָר־] לוֹ חַסְדִּי וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא לעולם אשמר לו חסדי - הראשון. ובריתי נאמנת - תהיה לו.
מְצוּדַת דָּוִד ובריתי. הברית שכרתי לו תהיה נאמנת ומקוימת:

ל וְשַׂמְתִּי לָעַד זַרְעוֹ וְכִסְאוֹ כִּימֵי שָׁמָיִם׃

אִבְּן עֶזְרָא ושמתי - טעם הברית שיעמוד זרעו ומלכותו כימי שמים.
מְצוּדַת דָּוִד ושמתי וגו׳‎. שיהיו גם המה בממשלה ההיא: וכסאו. כסא זרעו:

לא אִם־יַעַזְבוּ בָנָיו תּוֹרָתִי וּבְמִשְׁפָּטַי לֹא יֵלֵכוּן׃

אִבְּן עֶזְרָא אם - בריתי הוא ברית סיני והזכיר משפטים, כי המלך הוא שופט.
מְצוּדַת דָּוִד אם יעזבו. אבל אם יעזבו בניו תורתי:

לב אִם־חֻקֹּתַי יְחַלֵּלוּ וּמִצְוֺתַי לֹא יִשְׁמֹרוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא אם חקתי - מצות לא תעשה ומצותי מצות עשה.

לג וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֺנָם׃

רַשִׁ״י ופקדתי בשבט פשעם. כך אמר לו נתן הנביא על שלמה (שמואל ב ז׳:י״ד) אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים, זה רזון בן אלידע שעמד לשטן לו ובנגעי בני אדם זה אשמדאי שהשדים בני אדם הראשון היו:
אִבְּן עֶזְרָא ופקדתי - תחסר מלת עליהם או פשעם הוא הפעול ובשבט כמו: הבן אתה בשבט תכנו.
מְצוּדַת דָּוִד ופקדתי. אז אחסר מהם המלוכה בעבור פורעניות גמול פשעם: ובנגעים. אייסרם בנגעים גמול עוונם:
מְצוּדַת צִיּוֹן ופקדתי. ענין חסרון כמו ויפקד מקום דוד (ש״א כ): בשבט. ר״ל מוסר פורעניות:

לד וְחַסְדִּי לֹא־אָפִיר מֵעִמּוֹ וְלֹא־אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי׃

אִבְּן עֶזְרָא וחסדי - כנגד: ואמונתי וחסדי עמו.
מְצוּדַת דָּוִד וחסדי. אבל לא אפיר חסדי מכל וכל לקחת ממנו המלוכה לעולם כי תשוב לזרעו בימי המשיח: באמונתי. במה שהבטחתיו באמונה:
מְצוּדַת צִיּוֹן אפיר. מל׳ הפרה וביטול:

לה לֹא־אֲחַלֵּל בְּרִיתִי וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה׃

אִבְּן עֶזְרָא לא - אם חלל זרעו ברית סיני, אני לא אחלל.
מְצוּדַת דָּוִד לא אחלל בריתי. מכל וכל לכלות המלוכה מזרעו:

לו אַחַת נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי אִם־לְדָוִד אֲכַזֵּב׃

רַשִׁ״י אם לדוד אכזב. לשון לא יכזבו מימיו (ישעיהו נ״ח:י״א) פיילנצ"א בלע"ז:
אִבְּן עֶזְרָא אחת בקדשי - השמים שהם עומדים כדרך: כי אשא אל שמים ידי, או בקדשי שם, כמו: קדושתי וטעם אחת שהיא מספקת או שלא נשבעתי לעולם בקדושתי, רק זאת השבועה לבדה היא הנאמנה, שלא יסוף זרעו לעולם, על כן: זרעו וכסאו כשמש נגדי - על ימי המשיח.
מְצוּדַת דָּוִד אחת וגו׳‎. שבועה מיוחדת נשבעתי בקדושתי והיא תקום ולא תשתנה: אם לדוד אכזב. גזם ולא אמר והרי הוא כאילו אמר כך וכך יהיה אם אכזב לדוד, ואמר לשון הנופל באדם וכן אם יבואון אל מנוחתי (לקמן צ״‎ה) ורבים כמוהו:
מְצוּדַת צִיּוֹן אכזב. מל׳ כזב ושקר:

לז זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי׃

מְצוּדַת דָּוִד זרעו לעולם יהיה. בממשלת המלוכה כי אם יופסק זמן מה תשוב עוד בימי המשיח: וכסאו כשמש. עד עולם כימי השמש יהיה כסאו נגדי להשגיח בו:

לח כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם וְעֵד בַּשַּׁחַק נֶאֱמָן סֶלָה׃

רַשִׁ״י ועד בשחק נאמן. הירח והשמש עדים לו שכל זמן שהם קימים יתקיים מלכותו כמו שנאמר (ירמיהו ל״ג:כ׳) אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה גם בריתי תופר את דוד עבדי:
אִבְּן עֶזְרָא כירח - הזכיר השמש שהוא המאור הגדול וכאשר הוא עומד לעולם נגד השם, כן תעמוד מלכות דוד, גם הזכיר מאור הקטן. ומלת יכון – שבה אל זרעו ועולם כמו לעולם, והירח עד נאמן.
מְצוּדַת דָּוִד כירח. במו הירח כן זרעו יכון עד עולם על כסא המלוכה: ועד בשחק. והוא קבוע לו בשחק לעד נאמן עד עולם שתתמיד בו המלוכה עד עולם כימי הירח וכפל הדבר לחוזק:

לט וְאַתָּה זָנַחְתָּ וַתִּמְאָס הִתְעַבַּרְתָּ עִם־מְשִׁיחֶךָ׃

רַשִׁ״י ואתה זנחת. דקדקת אחר בניו לחשוב עונם עד אשר זנחתם ומאסתם בימי צדקיהו:
אִבְּן עֶזְרָא ואתה - פעול. זנחת – גם ותמאס - הוא משיחך.
מְצוּדַת דָּוִד ואתה זנחת. והנה בעבור העון עזבת אותו ומאסת בו כאשר אמרת ופקדתי בשבט פשעם: התעברת. נתמלאת עברה עם משיחך זה צדקיה שנמסר ביד נ״‎נ על שמרה בדבר ה׳‎ בשבועה שנשבע בה׳‎:
מְצוּדַת צִיּוֹן התעברת. מל׳ עברה וזעם:

מ נֵאַרְתָּה בְּרִית עַבְדֶּךָ חִלַּלְתָּ לָאָרֶץ נִזְרוֹ׃

רַשִׁ״י נארתה. בטלת:
אִבְּן עֶזְרָא נארתה - השחתה, כמו: נאר מקדשו והנו"ן שרש והנזר יושם לראש, על כן לארץ.
מְצוּדַת דָּוִד נארתה. הרחקת הבריות שעם דוד וחללת נזרו להשליכו לארץ:
מְצוּדַת צִיּוֹן נארתה. ענין הרחקה כמו ניאר מקדשו (איכה ב): נזרו. כתרו:

מא פָּרַצְתָּ כָל־גְּדֵרֹתָיו שַׂמְתָּ מִבְצָרָיו מְחִתָּה׃

רַשִׁ״י כל גדרותיו. שבנה בירושלים: מבצריו. הר הבית ומצודת ציון:
אִבְּן עֶזְרָא פרצת - החומות שבנה ומבצריו שם למחתה.
מְצוּדַת דָּוִד פרצת וגו׳‎. וכל הרוצה בא בו ר״‎ל נתת אותו להפקר: מחתה. להיות מושבר והרוס:
מְצוּדַת צִיּוֹן גדרותיו. ענין כותל ומחיצה: מחתה. מושבר כמו חתתה קשתותם (ירמיה נא):

מב שַׁסֻּהוּ כָּל־עֹבְרֵי דָרֶךְ הָיָה חֶרְפָּה לִשְׁכֵנָיו׃

אִבְּן עֶזְרָא שסוהו - כי אין לו חומה ומבצר.
מְצוּדַת דָּוִד כל עוברי דרך. כדבר ההפקר אשר כל מוצאה רומסה ודורכה:
מְצוּדַת צִיּוֹן שסוהו. ענין רמיסה כמו מי נתן למשיסה (ישעיהו מ״ב:כ״ד):

מג הֲרִימוֹתָ יְמִין צָרָיו הִשְׂמַחְתָּ כָּל־אוֹיְבָיו׃

אִבְּן עֶזְרָא הרימות - הפך אשר ידע ידי תכון עמו. השמחת - מן בנין הכבד הנוסף ואין אחרת זולתה במקרא.

מד אַף־תָּשִׁיב צוּר חַרְבּוֹ וְלֹא הֲקֵימֹתוֹ בַּמִּלְחָמָה׃

רַשִׁ״י אף תשיב צור חרבו. השבות אחור והפכת את חידוד חרבו כמו (יהושע ה׳:ב׳) חרבות צורים, וכן (ישעיהו נ״ד:י״ז) כל כלי יוצר עליך: ולא הקמותו. ולא העמדתו מלפול:
אִבְּן עֶזְרָא אף צור חרבו - חידוד חרבו וחרבות צורים, כדרך: מצור החלמיש, מחלמיש צור. ולא הקמותו - בנפלו, או כמו: העמדתו, כמו: וקם הבית.
מְצוּדַת דָּוִד אף תשיב וגו׳‎. עם כי חרבו היתה לטושה וחדודה להכות בו את האויב הנה השבת החדוד לאחוריו לבל יוכל להכות בו את האויב וגם לא הקמת אותו במלחמה להנצל הוא מיד האויב ר״‎ל אף אם היה לפי הטבע מקום להתגבר הוא על האויב נלחמו עמו ממרום ולא נתגבר וגם נפל עוד:
מְצוּדַת צִיּוֹן צור. ענין חדוד כמו חרבות צורים (יהושע ה):

מה הִשְׁבַּתָּ מִטְּהָרוֹ וְכִסְאוֹ לָאָרֶץ מִגַּרְתָּה׃

רַשִׁ״י השבת מטהרו. זריחתו כמו צהרים דמתרגמינן טיהרא וכמו (שמות כ״ד:י׳) וכעצם השמים לטוהר: לארץ מגרתה. השפלת והשחת, כל לשון שחייה בתרגום יונתן מגר:
אִבְּן עֶזְרָא השבת מטהרו - מקדשו שהוא טהור, על משקל מקדש ה' כוננו ידיך ונחטף בקמץ בעבור אות הגרון. ואמר מטהרו – כי אין בארץ מקום טהור כמוהו, וטעם הוי"ו כי הוא סבה ראשונה לבנות המקדש כי הוא הכין הכסף והזהב. מגרתה - כמו תרגום: ימגר כל מלך.
מְצוּדַת דָּוִד השבת. בטלת אותו מזוהר הצלחתו והפלת כסאו לארץ:
מְצוּדַת צִיּוֹן השבת. ענין בטול כמו שבת נוגש (ישעיה יד): מטהרו. ענין זוהר כמו וכעצם השמים לטוהר (שמות כ״ד:י׳): מגרתה. ענין הפלה כי ויפל רוכבו אחור (בראשית מ״ט:י״ז) תרגומו וימגר:

מו הִקְצַרְתָּ יְמֵי עֲלוּמָיו הֶעֱטִיתָ עָלָיו בּוּשָׁה סֶלָה׃

אִבְּן עֶזְרָא הקצרת - שלא ארכו ימי מלכות דוד. וטעם העטית – שאין להם פתחון פה ותשובה.
מְצוּדַת דָּוִד ימי עלומיו. ימי הנערות ר״‎ל ימיו הטובים הקצרת והעטפת עליו בושה לעולם ר״‎ל זמן רב:
מְצוּדַת צִיּוֹן עלומיו. נעוריו כמו בן מי זה העלם (ש״א ז): העטית. ענין עטוף ולבישה כמו ועל שפם יעטה (ויקרא י״ג:מ״ה):

מז עַד־מָה יְהוָה תִּסָּתֵר לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמוֹ־אֵשׁ חֲמָתֶךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא עד מה - מפאה אחת כאילו אתה נסתר ולא תראה ברעות משיחך, רק תבער כמו אש חמתך בו, עד היום.
מְצוּדַת דָּוִד עד מה. אמנם עשית בדין מ״‎מ עד מתי וכי תסתיר פניך ממני לנצח בתמיה: תבער. וכי תבער חמתך כהאש הזה השורף הכל:

מח זְכָר־אֲנִי מֶה־חָלֶד עַל־מַה־שָּׁוְא בָּרָאתָ כָל־בְּנֵי־אָדָם׃

רַשִׁ״י זכר אני מה חלד. מה זקנה יש לי הלא מעט ימי ודי לך שאתה נפרע ממני במותי קצר ימים: על מה שוא. לחנם ולהבל בראת כל בני אדם:
אִבְּן עֶזְרָא זכור - זה המשורר ידבר על לשון ישראל בגלותם, כי כל אחד רואה שדור הולך ודור בא ואין מושיע וכמה יקוה המקוה ושנותיו קצרות וזה הוא: זכור מה אני ומה חלדי, כי מה ישרת אחורנית כדרך: אדם פטדה וברקת. חופש כל חדרי בטן. וחלד - כמו הלא צבא לאנוש עלי ארץ, זמן ידוע. וחלדי כאין נגדך - ולמה בראתנו ואנחנו שוא כדרך אך הבל בני אדם כזב בני איש. והנה הטעם: כל אחד מישראל מתאונן בשביו כי ימות ולא יראה ישועת השם.
מְצוּדַת דָּוִד זכר אני. בכל עת אני זוכר וחושב מה הוא הזמן שיש לי בזה העולם הלא הוא המעט ופן אמות ולא אראה הישועה: על מה שוא. למה בחנם בראת כל בני אדם אם ימות ולא יראה הישועה:
מְצוּדַת צִיּוֹן חלד. ענין זמן כמו האזינו כל יושבי חלד (לעיל מט): שוא. על חנם וכן שוא שקד שומר (לקמן קכז):

מט מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה־מָּוֶת יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִיַּד־שְׁאוֹל סֶלָה׃

אִבְּן עֶזְרָא מי - הנה הטעם הנה אמות ולמה סבלתי עול הגלות, וכן הוא אומר: שאתי בחיקי כל רבים עמים.
מְצוּדַת דָּוִד מי גבר יחיה. מי הוא האדם אשר ישאר חי ולא יראה המיתה וימלט נפשו לעולם מן השאול:

נ אַיֵּה חֲסָדֶיךָ הָרִאשֹׁנִים אֲדֹנָי נִשְׁבַּעְתָּ לְדָוִד בֶּאֱמוּנָתֶךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא איה - הקם שבועתך בביאת הגואל.
מְצוּדַת דָּוִד איה חסדיך. ר״‎ל הואיל וכלנו עומדים למיתה איה הם חסדיך שהבטחת לנו בימים הראשונים אשר נשבעת לדוד באמונה להשיב המלוכה לזרעו:

נא זְכֹר אֲדֹנָי חֶרְפַּת עֲבָדֶיךָ שְׂאֵתִי בְחֵיקִי כָּל־רַבִּים עַמִּים׃

רַשִׁ״י שאתי בחקי כל רבים עמים. בגולה אני נושא סבלם ומשאם:
אִבְּן עֶזְרָא זכור, חרפת עבדיך - שהאחרים יחרפום.
מְצוּדַת דָּוִד שאתי. מה שאני נושא בחיקי וסובל:
מְצוּדַת צִיּוֹן כל רבים עמים. כמו כל עמים רבים:

נב אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ יְהוָה אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ׃

רַשִׁ״י עקבות משיחך. סופי מלך המשיח ולשון משנה הוא בעקבות המשיח חוצפא יסגא:
אִבְּן עֶזְרָא אשר - פירוש כי המחרפים הם אויבי השם. וטעם עקבות משיחך – מגזרת בעקב עשו ועקבותיך לא נודעו. והטעם שאחרו פעמיו לבוא כאומרים נשברו עקביו, על כן לא בא עתה.
מְצוּדַת דָּוִד אשר חרפו וגו׳‎. וחוזר ומפרש אשר חרפו התאחרות משיחך שמתאחר לבוא:
מְצוּדַת צִיּוֹן עקבות. ענין התאחרות וכן לא יעקבם (איוב לז) ע״ש שהעקב הוא אחרית הרגל וסופו:

נג בָּרוּךְ יְהוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן׃

רַשִׁ״י ברוך ה' לעולם. על כל אשר עשה לנו:
אִבְּן עֶזְרָא ברוך - הטעם שראה המשורר ברוח הקדש ביאת המשיח, על כן נתן תודות לשם. ויש אומרים: כדרך איוב כי המשכיל יברך השם, אע"פ שהאויב יחרפהו יסבול חרפתו. וחכם גדול ספרדי אומר: כי הסופר שכתב זה הספר תחלה כתב בסוף הספר ברוך השם שעזרנו לכתבו כולו כדרך הסופרים בדורינו לכתוב באחרונה ברוך נותן ליעף כח.
מְצוּדַת דָּוִד ברוך ה׳‎ לעולם אמן ואמן. ר״‎ל אמת הוא שהמקום הוא ברוך ומהולל וכפל המלה לחוזק:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.