א
יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן׃
רַשִׁ״י
יושב בסתר עליון. מי שהוא חוסה בסתר כנפי השכינה הוא יתלונן בצלו שהקב"ה מגין עליו הרי משה רבינו זה משיא את בני האדם לחסות בכנפי השכינה: יושב בסתר עליון. כמו (שה"ש ב) בצלו חמדתי וישבתי: שדי. לשון חוזק:
אִבְּן עֶזְרָא
יושב בסתר עליון - יתכן שגם זה המזמור למשה, או לאחד מהמשוררים והוא אומר לעבד השם: שמעני אתה יושב בסתר עליון, שהוא השם. ומלת בסתר – סמוכה, כמו: בצל שדי יתלונן, כי הטעם כפול כמשפט.
מְצוּדַת דָּוִד
יושב וגו׳. אמר בל׳ קריאה אל מול היושב אתה היושב בסתר עליון ר״ל המתבודד בעבודת ה׳ ובעיון סתרי תורתו: בצל וגו׳. אתה המתלונן וכו׳ וכפל הדבר במ״ש:
ב
אֹמַר לַיהוָה מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח־בּוֹ׃
רַשִׁ״י
אומר לה' מחסי. הוא ומצודתי והכל ילמדו ממני ולמה אני אומר כן:
אִבְּן עֶזְרָא
אומר לה' - בעבור , כמו: ואמר פרעה לבני ישראל וזה פירושו אומר לך בעבור ה' שהוא מחסי ומצודתי והוא אלהי שאבטח בו והטעם דבק, כי הוא כאומר: אני נסיתי זה ואני אהיה לך ערב.
ג
כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת׃
רַשִׁ״י
כי הוא יצילך מפח יקוש וגו'. לכל אחד ואחד הוא אומר יושב בסתר עליון:
אִבְּן עֶזְרָא
יקוש - פעול יקושתי לך, או תאר כמו עצום, וסמך דבר אל הוות, שהוא הוה פתאום.
מְצוּדַת צִיּוֹן
מפח. מרשת: יקוש. מלשון מוקש: הוות. ענין שברון כמו הוה על הוה (יחזקאל ז׳:כ״ו):
ד
בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת־כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ׃
רַשִׁ״י
באברתו. כנף: יסך. יסוכך: תחסה. תתכסה: צנה וסחרה. הוא צנה המקפת את האדם קרוב לארבע רוחותיו, סוחרה לשון סחור סחור:
אִבְּן עֶזְרָא
באברתו - והטעם כנשר יעיר קינו והטעם שימלט מהפח ומהדבר. ויתכן היות הפח החרב, על כן מלת סוחרה וצנה, כמו: סחרו אל ארץ תרגום סביב. והנה הטעם: כי אמונת השם תסובבהו ותצרהו.
מְצוּדַת דָּוִד
באברתו. בכנפיו יסוכך ויגן עליך: אמתו. אמיתת הבטחתו היא כצנה וסוחרה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
באברתו. בכנפיו: צנה. דומה הוא למגן: וסחרה. לבוש מברזל מסבבת הגוף סחור סחור:
ה
לֹא־תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם׃
רַשִׁ״י
לא תירא. אם תבטח בו: מחץ יעוף יומם. שד המעופף כחץ:
אִבְּן עֶזְרָא
לא, מפחד לילה - מקורות לילה ולא מקורות היום שיעופו כחצים, כאשר יפרש.
ו
מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם׃
רַשִׁ״י
מדבר, ומקטב. שמות שדים הם, זה מזיק בלילה וזה מזיק בצהרים: ישוד. ישודד:
אִבְּן עֶזְרָא
מדבר - כי רוב הדבר בלילה הוא, אם היתה הסבה קור ואם מחום יהיה ביום צהרים. וקטב - כמו דבר. והטעם כריתה, אהי קטבך שאול. וטעם ישוד – שישוד הרוחות ובא בשורק, כמו ירון ושמח. ויש אומרים: כי ישוד, מגזרת שדים.
מְצוּדַת דָּוִד
מדבר. מן המזיק דבר ההולך באופל: מקטב. מן המזיק קטב השודד נפשות בעת צהרים:
מְצוּדַת צִיּוֹן
באפל. בחשך: מקטב. נקרא כן מענין כריתה כמו אהי קטבך שאול (הושע י״ג:י״ד): ישוד. מל׳ שדידה וגזלה:
ז
יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ׃
רַשִׁ״י
יפול מצדך אלף. לשון חנייה כמו (בראשית כ״ה:י״ח) על פני כל אחיו נפל: מצדך. משמאלך יחנו אלף שדים ואליך לא יגשו להזיק:
אִבְּן עֶזְרָא
יפול - הזכיר כי צל השם יסתירהו והוא יראה שיפלו לימינו ושמאלו רבים בבא הדבר, וזה טעם אליך לא יגש.
מְצוּדַת דָּוִד
יפול. אף אם בעת הדבר יפלו אנשים רבים מצדך ומימינך ומ״מ אליך לא יגש הדבר ההוא ולא יזיק לך:
ח
רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה׃
אִבְּן עֶזְרָא
רק - טעם שלומת רשעים – כי השם הביא עליהם דבר לשלם להם כפעלם.
מְצוּדַת דָּוִד
רק וגו׳. מיתת האנשים תביט רק בעיניך ותראה תשלומין הרשעים הנופלים אבל לא יגעו בך לרעה:
ט
כִּי־אַתָּה יְהוָה מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ׃
רַשִׁ״י
כי אתה. אמרת ה' מחסי. והרי זה מקרא קצר: עליון שמת מעונך. את הקב"ה שמת מעון מבטחך:
אִבְּן עֶזְרָא
כי - דברי המשורר לעבד ה', כי אתה העבד ה' שהוא מחסי עליון שמת מעונך והוא לעולם למעלה, על כן -
מְצוּדַת דָּוִד
כי אתה. כאשר תאמר אתה ה׳ מחסי ועל אל עליון תשים מעונך ר״ל תבטח בו כאדם הבוטח במדורו לחסות בו מזרם וממטר:
י
לֹא־תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא־יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ׃
רַשִׁ״י
לא תאנה. לא תקרה וכן והאלהי' אנה לידו (שמות כ״א:י״ג):
אִבְּן עֶזְרָא
לא תאונה - סבוב, כדרך: אנה לידו. רעה - הם התחלואים. באהלך - דרך משל, כמו: ופסח ה' על הפתח.
יא
כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל־דְּרָכֶיךָ׃
יב
עַל־כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן־תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ׃
רַשִׁ״י
פן תגוף. פן תכשל וכן כל לשון נגיפה אצופי"ר בלע"ז:
אִבְּן עֶזְרָא
על - כאילו ישאונך על כפים. וי"ו תגוף – בעבור הרגל, על דרך: כי עם אבני השדה בריתך.
מְצוּדַת דָּוִד
על כפים. המלאכים ההם ישאו אותך על כף ידם ולא יעזבוך ללכת בארץ רגלי כי פן תכה רגליך באבן המוטל בארץ והוא משל על גודל השמירה וההשגחה:
יג
עַל־שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין׃
אִבְּן עֶזְרָא
על - כדרך: וחית השדה השלמה לך אפילו תדרוך עליהם ותרמסם לא ירעו לך.
מְצוּדַת צִיּוֹן
שחל. שם משמות האריה: ופתן. מין נחש: כפיר. ארי בחור: ותנין. מין נחש:
יד
כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי־יָדַע שְׁמִי׃
אִבְּן עֶזְרָא
כי - אלה דברי השם למלאכים וזאת היא המצוה שצום בעבורך, שאמר להם כי זה עבדי. בי חשק ואפלטהו אשגבהו - שלא יוכל האויב להרע לו, בעבור שהוא יודע סוד שמי.
מְצוּדַת דָּוִד
כי בי חשק. כה יאמר ה׳ הואיל וחשק בי לכן אצילהו מן החיות הממיתים: כי ידע שמי. הואיל והוא יודע ומכיר שמי להיות חרד מפני:
טו
יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ־אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ׃
אִבְּן עֶזְרָא
יקראני - ובעת שיקראני בשמי ובבא הצרה על אנשי דורו כפי גזירותי, אני אהיה עם עבדי. ואחלצהו ואכבדהו - שלא יצטרך לזולתי.
מְצוּדַת דָּוִד
יקראני. לכן כאשר יקרא אלי אענה אותו: עמו אנכי בצרה. בעת בוא צרה בעולם אהיה עמו להצילו ממנו: אחלצהו. אוציא אותו מן הצרה ועוד ארבה כבודו:
טז
אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי׃
אִבְּן עֶזְרָא
ארך - מספר ימיו אמלא והפרד כבודו מעל גופו. אראהו בישועתי - הטעם שיהנה מזיו שכינה וזאת היא ישועת השם באמת, או רמז לימות המשיח.
מְצוּדַת דָּוִד
אשביעהו. יהיה שבע מהם לגודל הריבוי: ואראהו. בעיניו יראה בימיו תשועת ה׳:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.