Psalms 148 — תְּהִלִּים קמח

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ אֶת־יְהוָה מִן־הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים׃

אִבְּן עֶזְרָא הללויה - זה המזמור נכבד מאד ויש בו סודות עמוקים ועתה החל לדבר על שני עולמות: האחד: העולם העליון והוא העולם הרחב והגדול, ואחר כן הזכיר עולם השפל שהוא כמו הנקודה במחשבת החושב בעגולה גדולה, והחל לאמר: הללויה, אתם מן השמים הללוהו במרומים והטעם אתם הדרים בשמים המרומים, והם שמי השמים.

מְצוּדַת דָּוִד הללויה, הללו את ה׳‎. ואמרו הללו את ה׳‎ מן השמים ר״‎ל מן השמים ישמע קול ההלול: הללוהו. הללו אותו בשמי מרום וכפל הדבר במ״‎ש:

ב הַלְלוּהוּ כָל־מַלְאָכָיו הַלְלוּהוּ כָּל־צבאו [צְבָאָיו׃]

אִבְּן עֶזְרָא הללוהו כל מלאכיו - הם שאינם גופות. ואחר כן כל צבאיו - והם גופות טהורות ולא מורכבות, והם הכוכבים הרבים שהם בגלגל המזלות. ואחר כן הזכיר המשרתים והזכיר בתחלה שמש וירח, כי הם המושלים ואחר כן הזכיר כל כוכבי אור, בעבור שיש להם אור גדול בעבור היותם קרובים אל הארץ. ואחר כן הזכיר שמי השמים והוא כדור אש שהוא סמוך אל כדור הלבנה. ואחר כן הזכיר כדור הסגריר והמים אשר מעל השמים - עד כה גבול העולם העליון והנה החל בנכבד והשלים בנבזה והפך זה עשה בהזכירו העולם השפל, ואמר על העולם העליון הדרים בו יהללו.

מְצוּדַת דָּוִד כל מלאכיו. בתחלה אמר דרך כלל שיהללו לה׳‎ בשמי מרום ועתה פרטם מי הם אשר יהללוהו: כל צבאיו. הם הגלגלים והמזלות:

ג הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ הַלְלוּהוּ כָּל־כּוֹכְבֵי אוֹר׃

רַשִׁ״י כוכבי אור. כוכבי לילה:

מְצוּדַת דָּוִד כוכבי אור. הם חמשה כוכבי לכת המאירים יותר משאר הכוכבים:

ד הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם׃

מְצוּדַת דָּוִד שמי השמים. הם השמים העליונים אשר מעל השמים: מעל השמים. מעל השמים התחתונים:

ה יְהַלְלוּ אֶת־שֵׁם יְהוָה כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא כי הוא צוה ונבראו - גזר או חפץ.

מְצוּדַת דָּוִד יהללו. כולם יהללו את ה׳‎ כי הוא צוה שיהיו נבראים והנה נבראו:

ו וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם חָק־נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר׃

רַשִׁ״י חק נתן. בהם, זה ישמש ביום וזה ישמש בלילה ולא יעבור אותו חק:

אִבְּן עֶזְרָא ויעמידם - פי' שלא ישתנו לעולם כי אינם מורכבים מארבע יסודות. חק נתן ולא יעבור - החק אחד מהם או החק לא יפסק. והטעם: כי שבתאי יסוב גלגלו פעמים בתשע וחמשים שנה וכן לכל אחד חק עולם. ואמר הנביא: אם ימושו החוקים האלה, ועתה יחל להזכיר העולם השפל והחל להזכיר התנינים שהם בים כי הארץ והמים הם כדור אחד בראיות גמורות והנה תנינים שהם חיים, ותהומות שאינם חיים, והנה הזכיר האלה שהם תחת הארץ הנושבת ואחר כן הזכיר -

מְצוּדַת דָּוִד ויעמידם. הוא מעמיד אותם לעולם: חק נתן. לכל אחד נתן חוק מתי ישמש זה ומתי ישמש זה ולא יעבור החוק ההוא:

מְצוּדַת צִיּוֹן לעד לעולם. כפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב): חק. עניינו כמו גזרה:

ז הַלְלוּ אֶת־יְהוָה מִן־הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל־תְּהֹמוֹת׃

רַשִׁ״י תנינים. דגים גדולים:

מְצוּדַת דָּוִד הללו וגו׳‎. ר״‎ל אמרו מן הארץ ישמע קול ההלול: תנינים. עתה פרטם מי הם אשר יהללו בארץ ואמר התנינים וכל השוכנים בתהומות:

מְצוּדַת צִיּוֹן תנינים. הן מין דגים גדולים שבים: תהומות. עומק הים:

ח אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ׃

רַשִׁ״י וברד. גלצ"א בלע"ז: שלג. נייף בלע"ז: וקיטור. ענין שואה שקורין ברואינ"ה בלע"ז: רוח סערה. העושה את דברו ושליחותו, ואמרו רבותינו שהדברים הללו היו תחלתם גנוזים בשמים ובא דוד והורידן לארץ לפי שהם מיני פורעניות ואין נאה להם להיות גנוזין במגוריו של הקב"ה:

אִבְּן עֶזְרָא אש וברד שלג וקיטור - וכולם מן הארץ הם בראיות חכמת התולדת והאש, היא הממיתה בריחה וההפך וברד והפך שלג קיטור והוא האיד העולה כדמות עשן , שהוא חם ורוח סערה עושה דבר השם בכל מקום והנה הזכיר גם אלה שהם על הארץ ואחר כן הזכיר -

מְצוּדַת דָּוִד עושה דברו. המקיים גזרתו לעקור ארזים ולהפך הפינות וכדומה:

מְצוּדַת צִיּוֹן וקיטור. הוא האד העולה מן הארץ דומה הוא לעשן:

ט הֶהָרִים וְכָל־גְּבָעוֹת עֵץ פְּרִי וְכָל־אֲרָזִים׃

אִבְּן עֶזְרָא ההרים - והמלה מגזרת אנכי הרה שבהם יהיו המתכות כמו: ומהרריה תחצוב נחשת ברזל מעפר יוקח וגבעות בלא מתכות ואחר כן הזכיר הצמחים והחל עץ פרי וכל ארזים שאינם נותנים פרי, ואחר כן הזכיר -

מְצוּדַת דָּוִד וכל גבעות. הם ההרים הנמוכים: עץ פרי. אילני פירות:

י הַחַיָּה וְכָל־בְּהֵמָה רֶמֶשׂ וְצִפּוֹר כָּנָף׃

אִבְּן עֶזְרָא החיה - שאינה ביישוב וכל בהמה שהיא ביישוב, כמו: ולבהמתך ולחיה אשר בארצך ואחר כן הזכיר רמש האדמה, ולמעלה ממנו העוף וזה הוא: וצפור כנף ואחר כן הזכיר כל אדם והחל בנכבדים שהם מלכי ארץ וכל לאומים שתחת ידם, ואחר כן הזכיר שרים - הם המשתררים לעשות בחזקה בלא משפט וכנגדם וכל שופטי ארץ והאדם הם זכרים ונקבות על כן -

מְצוּדַת דָּוִד רמש. הם קטני החיות: וצפור כנף. כל עוף בעלי כנפים:

מְצוּדַת צִיּוֹן רמש. ענין הזזה ממקום למקום וכן שם רמש ואין מספר (לעיל קד):

יא מַלְכֵי־אֶרֶץ וְכָל־לְאֻמִּים שָׂרִים וְכָל־שֹׁפְטֵי אָרֶץ׃

מְצוּדַת צִיּוֹן לאמים. עמים:

יב בַּחוּרִים וְגַם־בְּתוּלוֹת זְקֵנִים עִם־נְעָרִים׃

אִבְּן עֶזְרָא בחורים וגם בתולות - גם הזכרים ישתנו כנגד הזמנים שפעם יגדל כחם ופעם יחסר, על כן: זקנים עם נערים ואמר אחר כן -

יג יְהַלְלוּ אֶת־שֵׁם יְהוָה כִּי־נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ הוֹדוֹ עַל־אֶרֶץ וְשָׁמָיִם׃

אִבְּן עֶזְרָא יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו - שלא יכלה כאשר יכלו כל אלה ויאבדו הפרטים. וטעם כי נשגב שמו לבדו – שהוא שומר הכללים. והנה הזכיר כי כל הנבראים בעולם השפל יאבדו רק ישראל לבדו, על כן אמר: וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו - שיתהללו בדבר זה חסידי ישראל שהם חסידי השם לא כל ישראל.

מְצוּדַת דָּוִד יהללו. כולם יהללו את שם ה׳‎: כי נשגב. כי לבד שמו הוא חזק ואין בכולם ערוך אליו: הודו. הדרו נאה על ארץ ושמים:

יד וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכָל־חֲסִידָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם־קְרֹבוֹ הַלְלוּ־יָהּ׃

אִבְּן עֶזְרָא ואמר חסידיו - והזכיר לבני ישראל ומלת עם איננה סמוכה אל קרובו - רק פירושו שהוא קרובו שהוא קרוב אל העם וכמוהו: לאיש חסידך.

מְצוּדַת דָּוִד וירם. הוא ירומם קרן ממשלה לעמו וירבה תהלה לכל חסידיו עם הקרוב לה׳‎ הללויה. ולזה מעתה הללו את יה:

מְצוּדַת צִיּוֹן קרן. השאילו המלה ההיא להתחזקות וממשלה על כי בעלי הקרן יתחזקו בו בהלחמם עם מי:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.