Psalms 149 — תְּהִלִּים קמט

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א הַלְלוּ יָהּ שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים׃

אִבְּן עֶזְרָא הללויה - בעבור זאת התפארת שנתן לכם השם לבדכם, שירו לו שיר חדש.

מְצוּדַת דָּוִד תהלתו. שבחו יסופר בקהל חסידים:

ב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו בְּנֵי־צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם׃

אִבְּן עֶזְרָא ישמח ישראל בעושיו - לשון רבים, כדרך: כי בועליך עושיך, כמלת אלהים, וכבר פירשתיה בפרשת בראשית.

מְצוּדַת דָּוִד בעושיו. בעזר מי שהגדיל אותו:

מְצוּדַת צִיּוֹן בעושיו. בהמגדל ומרומם אותנו כמו הוא עשנו (לעיל ק): יגילו. ישמחו:

ג יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל בְּתֹף וְכִנּוֹר יְזַמְּרוּ־לוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא יהללו - שאין לו רצון בכל הארץ, רק בעמו לבדו.

מְצוּדַת צִיּוֹן במחול בתוף וכנור. שמות כלי נגון:

ד כִּי־רוֹצֶה יְהוָה בְּעַמּוֹ יְפָאֵר עֲנָוִים בִּישׁוּעָה׃

מְצוּדַת דָּוִד כי רוצה. עתה נראה לכל כי רוצה ה׳‎ בעמו ואת הענוים יפאר בישועה:

מְצוּדַת צִיּוֹן יפאר. מלשון פאר ויופי:

ה יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָם׃

אִבְּן עֶזְרָא יעלוזו - בכבוד הזה שיעמדו לנצח. והטעם: על נשמותם או לעתיד לבא. וטעם ירננו על משכבותם – בהתבודדם בלילה.

מְצוּדַת דָּוִד בכבוד. בעבור כבוד הבא לה׳‎: על משכבותם. על מנוחתם כי על המשכב ינוח האדם ור״‎ל ירננו לה׳‎ כשיהיו בארצם במנוחה:

מְצוּדַת צִיּוֹן יעלזו. ישמחו:

ו רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם׃

רַשִׁ״י רוממות אל בגרונם. והם לחרב פיפיות בידם:

אִבְּן עֶזְרָא רוממות - אמר רבי משה: כי ישבחו השם בבואם למלחמה. ור' ישועה אמר: רוממות אל בגרונם, כמו: חרב פיפיות בידם.

מְצוּדַת דָּוִד רוממות אל בגרונם. בגרונם יספרו רוממות האל וזה תהיה לחרב פיפיות בידם ר״‎ל עי״‎ז תגברו על האויב כאלו אחזו בידם חרב בעלת שתי פיות חדודה משתי הצדדים:

מְצוּדַת צִיּוֹן בגרונם. בצוארם: פיפיות. חדוד החרב נקרא פה כמו ולה שתי פיות (שופטים ג):

ז לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחֹת בַּל־אֻמִּים׃

אִבְּן עֶזְרָא לעשות - הטעם להשיבם לעבוד השם שכם אחד וזה בימי המשיח.

מְצוּדַת צִיּוֹן תוכחות. ענין משפט יסורים כמו והוכח במכאוב (איוב לג):

ח לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל׃

רַשִׁ״י בזקים. שרשראות:

אִבְּן עֶזְרָא לאסור - אחר שהזכיר לעשות נקמה בגוים - הזכיר גם מלכיהם, על דרך: ומלכיהם נהוגים.

מְצוּדַת דָּוִד ונכבדיהם. המכובדים שבהם:

מְצוּדַת צִיּוֹן לאסור. ענין קשירת המאסר: בזקים. מין כבלים ושלשלאות כמו והוא אסור בזקים (ירמיהו מ׳:א׳): בכבלי. כעין שלשלאות:

ט לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב הָדָר הוּא לְכָל־חֲסִידָיו הַלְלוּ־יָהּ׃

רַשִׁ״י משפט כתוב. ונתתי את נקמתי באדום וגומר (יחזקאל כ״ה:י״ד), ואם תאמר עדיין לא נולד יחזקאל כשאמר דוד זאת נתנבא דוד על קץ הגאולה וכשיבא הקץ כבר כתוב הוא המשפט זה ימים רבים:

אִבְּן עֶזְרָא לעשות - יעשו בהם משפט שהיה כתוב לדור אחר להיות הדר הוא לכל חסידיו.

מְצוּדַת דָּוִד משפט כתוב. המשפט הכתוב ואף שבימי דוד עדיין לא היה כתוב מ״‎מ אמר כתוב שבימי הגאולה כבר יהיה כתוב: הדר הוא. המשפט הזה יהיה להדר לכל חסידיו: הללויה. לכן הללו את יה:

מְצוּדַת צִיּוֹן הדר. ענין יופי:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.