Proverbs 7 — מִשְׁלֵי ז

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א בְּנִי שְׁמֹר אֲמָרָי וּמִצְוֺתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ׃

רַשִׁ״י בני שמור אמרי ומצותי:

אִבְּן עֶזְרָא בני שמור.

רַלְבַּ״ג בני שמור אמרי. בלבבך והם ספורי התורה ומצות התורה תצפון אתך לשמרם:

מְצוּדַת צִיּוֹן תצפון. תסתיר:

ב שְׁמֹר מִצְוֺתַי וֶחְיֵה וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ׃

רַשִׁ״י ותורתי כאישון עיניך. שחור של עין שהוא דומה לחשך כמו אישון לילה:

רַלְבַּ״ג שמור מצותי וחיה. מצות התורה ותשיג החיים הנצחיים ושמור תורתי כשמרך אישון עיניך ולא די לך במצות שתשמרם בלבך אבל צריך וגו':

מְצוּדַת דָּוִד וחיה. בעבורם בעבורם תחיה: ותורתי. מוסב על מלת שמור לומר שמור תורתי כאישון עיניך:

מְצוּדַת צִיּוֹן כאישון. הוא בת העין ובעבור קטנות צורת האיש הנראה בה קרוי אישון כמו האמינון אחיך (ש״ב יג) שבאה תוספות הנו״ן להקטינו ולהשפילו:

ג קָשְׁרֵם עַל־אֶצְבְּעֹתֶיךָ כָּתְבֵם עַל־לוּחַ לִבֶּךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא על לוח לבך - שלא תשכחם.

רַלְבַּ״ג קשרם. אבל צריך שתקשר על אצבעותיך לעשות אותם ואמר אצבעותיך כטעם אמרו מעשה אצבעותיך: כתבם על לוח לבך. שיהיו בציורך תמיד:

ד אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא׃

רַשִׁ״י (אחותי את. קרבנה אליך): ומודע. קרוב כמו בועז מודעתנו קרובנו (רות ג) כלומר קרבנה אצלך תמיד:

אִבְּן עֶזְרָא ומודע - קרוב הידוע.

רַלְבַּ״ג אמור לחכמה אחותי את. לאהוב אותה: ומודע לבינה תקרא. ר"ל שכבר תאמר שהיא מודע לך וקרוב כטעם ולנעמי מודע לאישה בדרך שתתחבר תמיד לחכמה ולבינה:

מְצוּדַת דָּוִד אמור וגו׳. ר״ל תהא רגיל בחכמה כאדם באחותו: ומודע. כפל הדבר במ״ש:

מְצוּדַת צִיּוֹן ומודע. עניינו כמו קרוב על כי הקרוב ידוע לאדם ומכירו כמו ולנעמי מודע לאישה (רות ב׳:א׳):

ה לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה׃

אִבְּן עֶזְרָא לשמרך - כי קרוביו של אדם ישמרוהו, מדרך רע.

רַלְבַּ״ג לשמרך מאשה זרה. וזה ישמרך מהמשך אחר אשה זרה והיא הנפש המתאוה: מנכריה. שהיא מושכת האדם בחלק דבריה וזה כי החכמה והבינה הם אהובות וחושקות למודיהן אהבה נפלאה עד שיבואו בעבורם אל התאוות הגשמיות והיה צריך לך זה לשמרך ממנה לפי שפתיותה חזק למשוך הסכלים אליה ואמר המשל להורות על רוב פתיותה לסכלים:

מְצוּדַת דָּוִד לשמרך. למען תשמרך מאשה הזרה ממך שאינה מותרת לך: אמריה החליקה. אשר מחלקת אמרי פתויה:

ו כִּי בְּחַלּוֹן בֵּיתִי בְּעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקָפְתִּי׃

אִבְּן עֶזְרָא נשקפתי - אלה דברי שלמה וטעמו נגליתי ונראיתי למשקיפים אותי, כדי שישמחו בני אדם בראותו, וכן נשקפה ותיבב וטעם הנשקף, להראות עצמו והמשקיף לראות אחרים.

רַלְבַּ״ג כי בחלון. הנה בחלון ביתי נשקפתי בעד חלוני:

מְצוּדַת דָּוִד כי בחלון ביתי. דרך חלון ביתי ואשנבי נשקפתי אל החוץ והוא ענין מליצה לומר שהשכיל בחכמה לדעת מעשה הבריות:

מְצוּדַת צִיּוֹן אשנבי. ענין חלון כמו בעד האשנב (שופטים ה׳): נשקפתי. ענין הבטה ולפי שהמביט לחוץ נראה גם הוא למביט בו לזה אמר נשקפתי וכן בעד החלון נשקפה (, שם):

ז וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם אָבִינָה בַבָּנִים נַעַר חֲסַר־לֵב׃

רַשִׁ״י אבינה. הבחנתי וראיתי:

רַלְבַּ״ג וארא בפתים. וראיתי בפתאים אשר דרכם להתפתות לסכלותם ובינותי בבנים קטני השנים והנה נער צעיר שנים חסר השכל ממנו והוא עובר בשוק אצל זויות והולך דרך בית האשה הזרה וזה הי' בנשף בערב יום בעת הנשף בערב יום בחשך לילה ואפלה והנה הוא הי' בא אל האשה הזאת:

מְצוּדַת דָּוִד וארא בפתאים. ראיתי בחבורות הפתאים והנה הבנתי והכרתי בין הבנים ההם נער חסר לב:

ח עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ וְדֶרֶךְ בֵּיתָהּ יִצְעָד׃

רַשִׁ״י אצל פנה. פנה של זונה ועבודת גילולים:

מְצוּדַת דָּוִד עובר. כי ראיתיו עובר בשוק אצל פנתה של הזרה ולפי שאמר למעלה לשמרך מאשה זרה קצר כאן וסמך על המבין:

מְצוּדַת צִיּוֹן פנה. זויות: יצעד. ענין פסיעה והלוך:

ט בְּנֶשֶׁף־בְּעֶרֶב יוֹם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה׃

מְצוּדַת דָּוִד בנשף. בעת הנשף למען לא יראוהו אנשים: בערב וגו׳. הוא כפל ענין כדרך המליצה:

מְצוּדַת צִיּוֹן בנשף. ענין חושך כמו אך חושך ישופני (תהילים קל״ט:י״א): באישון לילה. בשחרות הלילה כמו באשון חושך (לקמן כ):

י וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב׃

רַשִׁ״י והנה אשה. כמשמעה, ד"א אחד מן אפיקורסים: שית זונה. כמו שתותיהם (שמואל ב' י') כלומר ערות זונה: ונצורת לב. כמו עיר נצורה (ישעיה א) המוקפת כרכום וכן לבה של זו מזקפת זימה אולת:

רַלְבַּ״ג והנה האשה לקראתו. וגם האשה באה לקראתו ערות זונה ונצורת לב שערותה מגולה והלב מכוסה לבד כי עד הלב תגלה עצמה וזה מהפלג' המשל כי דרך הזונה לגלות כנף בגדיה שתהיה גלוית הערוה כדי שיתעוררו האנשים לבא עליה ולא תשאיר מגופה מכוסה בבגדיה כי אם מן הלב ולמעלה ולפי הנמשל הנה הלב מכוסה בזה הפועל כי לא יוכל השכל לעשות פעולתו עם המשך אל התאות:

מְצוּדַת דָּוִד והנה אשה. ראיתי והנה אשה באה לקראתו: שית זונה. ר״ל בתקון זונה: ונצורת לב. ונותנת מצור על לבות בני אדם לכבשם תחת ידה:

מְצוּדַת צִיּוֹן שית. ענין שימה ותקון: ונצורת. מל׳ מצור וכן נוצרים באים (ירמיה ד׳):

יא הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת בְּבֵיתָהּ לֹא־יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ׃

רַשִׁ״י וסוררת. סרה מן הדרך:

אִבְּן עֶזְרָא המיה - כדי שתשמיע קולה למבקשיה באפלה. סוררת - דוברת סרה. ישכנו - בלשון זכר, והנכון תשכונה.

רַלְבַּ״ג הומיה היא וסוררת. הנה היא משמעת קולה בהפך חק האשה הצנועה והיא נוט' מבי' בעלה לא ישכנו רגלי' בביתה:

מְצוּדַת דָּוִד הומיה. היא משמעת קול המיה למען ימשכו הזונים אחר קולה: וסוררת. מדברת דברי סרה ונאוף: לא ישכנו. אינם שוכנים בביתה כדרך הנשים:

יב פַּעַם בַּחוּץ פַּעַם בָּרְחֹבוֹת וְאֵצֶל כָּל־פִּנָּה תֶאֱרֹב׃

אִבְּן עֶזְרָא ואצל - עד שתמצא חסר לב.

רַלְבַּ״ג פעם בחוץ. אך תלך פעם בחוץ ופעם ברחובות ותארוב אצל כל פנה וזויות מהרחובות והחוצות אם תמצא שם נואף:

מְצוּדַת דָּוִד פעם בחוץ. פעם הולכת בחוץ פעם ברחובות לרדוף אחר מאהביה תארוב. תשב במארב עד אשר יעברו דרך הפנה ההיא:

יג וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה־לּוֹ הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא ותאמר - נשתנה בעבור ההפסק, כי לו מלה זעירה וכן: ישפוטו הם:

רַלְבַּ״ג והחזיקה בו ונשקה. כאשר תמצאהו החזיקה בו ונשקה לו למשוך לבו אל הניאוף:

מְצוּדַת דָּוִד והחזיקה. ראיתי האשה היוצאת אחזה הנער ונשקה לו: העזה. חזקה פניה ולא נכלמה:

יד זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי הַיּוֹם שִׁלַּמְתִּי נְדָרָי׃

רַשִׁ״י זבחי שלמים עלי. כלומר סעודה גדולה הכינותי כי היום הקרבתי נדרי ושלמי:

אִבְּן עֶזְרָא זבחי - דוברת לו כזבים.

רַלְבַּ״ג זבחי שלמים. לא בושה מלאמר לו אלו הדברים הנה זבחי שלמים אצלי היום שלמתי נדרי בבית המקדש ולזה יש לי הרבה בביתי מבשר זבח השלמים:

מְצוּדַת דָּוִד זבחי שלמים עלי. מאז היה עלי זבחי שלמים והנה היום שלמתי נדרי והבאתים ויש א״כ עמדי בשר השלמים:

טו עַל־כֵּן יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ וָאֶמְצָאֶךָּ׃

רַשִׁ״י ואמצאך. כדי שאמצאך:

רַלְבַּ״ג על כן יצאתי לקראתך. לדרוש פניך שתאכל עמי ואמצאך:

מְצוּדַת דָּוִד על כן. הואיל ויש עמדי בשר להאכילך לזה יצאתי לקראתך לשחר פניך לבוא אלי והנה מצאתיך:

מְצוּדַת צִיּוֹן לשחר. ענין דרישה:

טז מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי חֲטֻבוֹת אֵטוּן מִצְרָיִם׃

רַשִׁ״י מרבדים. בגדי חופש ונוי ודוגמתו בסוף הספר שנאמר מרבדים עשתה לה: רבדתי ערשי. קשטתי: חטובות אטון מצרים. מהוללות בגדי כלי פשתן חשובין הבאים ממצרים ששם הפשתן מצוי כדכתב בספר (ישעיהו י״ט:ט׳) ובושו עובדי פשתים. אטון תרגום מיתריהם אטוניהון:

אִבְּן עֶזְרָא חטובות - מחוטבות תבנית היכל.

רַלְבַּ״ג מרבדים. הנה רבידים ותכשיטים יפים שמתי על מטתי והנה ערשי עשוי מכרותות ארזים או שאר עצים והחבלים המסורגים בו הם מיתרים ממצרים ר"ל שהם נעשים מהשש הנקי שבמצרים כי שם השש הנבחר:

מְצוּדַת דָּוִד מרבדים. קשטתי מטתי בקשוט הראוי: חטובות. בדי המטה המה חטובות ביושר רב ומסוגרים המה במיתרי פשתן הבא ממצרים הנאות ביותר:

מְצוּדַת צִיּוֹן מרבדים. מצעות נאים לקשוט כמו מרבדים עשתה לה (לקמן לא): ערשי. מטתי כמו עשר יצועי (תהלים קלב): חטובות. ענין כריתה וחתוך כמו חוטבי עצים (יהושע ט): אטון. תרגום של מיתריהם (שמות כו) הוא אטוניהון:

יז נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן׃

רַשִׁ״י נפתי משכבי. הנפתי הריח כמניף בסודר בבית הבושם להביא הריח מלמעלה למטה, ודונש פי' לשון קטור ואמר שאין לו דמיון:

אִבְּן עֶזְרָא אהלים - חסר וי"ו:

רַלְבַּ״ג נפתי משכבי. ושמתי בו מאבקת הבשמים טובי הריח כדי שיערב המשכב יותר:

מְצוּדַת דָּוִד נפתי. התכתי על משכבי מור וגו׳ להביא הריח:

מְצוּדַת צִיּוֹן נפתי. ענין הזלה והתכה כמו נופת תטופנה (לעיל ה): מור אהלים וקנמון. שמות מיני בושם:

יח לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד־הַבֹּקֶר נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים׃

אִבְּן עֶזְרָא דודים - אהבים, אתן את דודי.

רַלְבַּ״ג לכה נרוה דודים עד הבקר. יחד נשמח באהבים כי אין לנו מונע עתה:

מְצוּדַת דָּוִד נרוה. נשבעה באהבים עד הבקר ונשמחה בה:

מְצוּדַת צִיּוֹן נתעלסה. ענין שמחה כמו כחיל תמורתו ולא יעלוס (איוב כ׳:י״ח):

יט כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק׃

רַשִׁ״י כי אין האיש בביתו. ראיתם שסילק הקב"ה שכינתו וכל טוב נתן לעו"ג:

אִבְּן עֶזְרָא האיש - ולא אמרה אישי, כי אינו נחשב בעיניה מאומה בזנותה עם אחרים.

רַלְבַּ״ג כי. אין בעלי בביתי וא"ת הוא קרוב ויבא הנה הלך בדרך מרחוק ואם תאמר אולי יבא הלילה מדרכו תדע באמת כי לקח צרור הכסף לקנות סחורות רבות לא יבא לביתו עד יום הכסה רוצה לומר בר"ה פי' הוא נקרא כסה כאמרו תקעו בחדש שופר בכסה ואולם נקרא כן כי אז הש"י ע"ד משל יושב על כסא לשפוט תבל בצדק:

מְצוּדַת דָּוִד כי אין האיש. אל תפחד מבעלי כי איננו בביתו כי הלך בדרך רחוק:

כ צְרוֹר־הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ׃

רַשִׁ״י צרור הכסף. הטובים שבהם הרג: ליום הכסא. לזמן המועד הקבוע וכן בכסה ליום חגנו (תהילים פ״א:ד׳):

אִבְּן עֶזְרָא הכסא - ראש חודש שיתכסה בו הירח.

מְצוּדַת דָּוִד צרור הכסף. אל תחוש פן בלילה יבוא מדרכו כי לקח בידו צרור כספו ויתאחר בדרך עד כי יתום הכסף לקנות בכולם סחורות רבות: ליום הכסא. לזמן המיועד אשר קבע יבוא הנה והזמן עדיין לא בא:

מְצוּדַת צִיּוֹן צרור. ענין קשר כמו צרור כספו בשקו (בראשית מ״ב:ל״ה): הכסא. עניינו זמן קבוע כמו בכסה ליום חגנו (תהלים כא):

כא הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ׃

רַשִׁ״י הטתו. לאותו חסר לב אליה: ברוב לקחה. שהיא למודה להרגיל בכך אנשים: בחלק שפתיה. בדבור חלקלק תדיחנו מן הדרך:

אִבְּן עֶזְרָא תדיחני - מדרך הישרה.

רַלְבַּ״ג הטתו ברוב לקחה. דבריה הלוקחים לבו בחלק שפתיה הדיחה אותו מדרך הראוי ומשכה לבבו אל דרכי הניאוף הנה האויל הולך אחריה פתאום ודומה בזה אל השור אשר הולך מעצמו במהירות אל מקום שיטבחוהו בו וכמו הנשים שיבאו במהירות אל העכס לחשבם כי יתקשטו בו ולא ירגישו כי הוא מוכן למאסרם ר"ל לקשור אותם באופן שלא יוכל להם ללכת כי לא יוכלו להרחיב צעדיהם וגם הוא הוכן לשמרם מלפשק רגליהם למנאפי' ולא ירגישו בזה והנה העכסים הם כמו תכשיטין היו נושאות אותן ברגליהם כאמרו וברגליהם תעכסנ' והיתה הכוונ' בהם למה שזכרנו והנה ילך האויל אחריה פתאום כמו שזכרנו עד יפלח וגו':

מְצוּדַת דָּוִד הטתו. אמר שלמה הן ראיתי שהיא הטתה אותו אחר דעתה ברוב הרגל דבריה אשר היא למודה לפתות בני אדם ובחלקת מאמר שפתיה הדיחה אותו מדרך הישר:

מְצוּדַת צִיּוֹן לקחה. ענין למוד והרגל כמו הלוקחים לשונם (ירמיה כג):

כב הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם כְּשׁוֹר אֶל־טָבַח יָבוֹא וּכְעֶכֶס אֶל־מוּסַר אֱוִיל׃

רַשִׁ״י וכעכס. זה ארס נחש: אל מוסר אויל. כנחש הממהר לרוץ בשליחות הקב"ה ליסר האויל המחויב למקום ב"ה כן זה רץ אחריה עד שנכשל בה ויפלח חצה את כבדו:

אִבְּן עֶזְרָא וכעכס - כמו תעכסנה פירוש תראנה העכסים והם דומים לכבל. וכן הפירוש: וכעכס - שהאויל קשה להביא רגלו בו, כן הוא קשה להביאו אל מוסר.

מְצוּדַת דָּוִד הולך. והרי הוא הולך אחריה פתאום כמו השור הבא מעצמו אל מקום המטבח: וכעכס. וכאשר ירוץ הנחש מהרה בשליחות המקום לייסר האויל בארסו כן חיש מהר נמשך אחריה:

מְצוּדַת צִיּוֹן וכעכס. הוא ארס הנחש וכן ברגליהם תעכסנה (ישעיה ג):

כג עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל־פָּח וְלֹא־יָדַע כִּי־בְנַפְשׁוֹ הוּא׃

רַשִׁ״י כמהר צפור. לרוץ אל הפח ואינו יודע כי הפח נפרש שם בנפשו של צפור:

אִבְּן עֶזְרָא חץ - מדמה נגע האל לחץ, והטעם: עד שיפלח חץ כבדו ולא יקבל מוסר. אל פח - כן מהרה יפלחהו חץ, ולא ידע האויל כי בעבור נפשו שתמות הוא שונא מוסר, וזהו הנכון.

רַלְבַּ״ג עד יפלח חץ. עד שיחתך חץ כבדו כמו שימהר הצפור לבא אל הפח שילכד בו ולא ידע כי בנפשו הוא והנה היה מחכמת זה המשל להיות' מסכים לנמשל אמרו כי בשוק או בחוץ הלך לזנות כי זה הפועל מהנפש המתאוה הו' מהדברי' אשר הם חוץ מעצם האדם במה שהוא אדם כי זה הכרח הוא לאדם מצד מה שהוא בהמה לא מצד מה שהוא אדם ויחס זה אל עת החשך כי לא יפותה האדם להמשך אל התאוות בשיאור לו באור השכל ולזה אמר בתחלה וארא בפתאים אבינה בבנים וגו' ועת' בנים שמעו לי וגו':

מְצוּדַת דָּוִד עד יפלח. עד אשר נכשל בה וחצה יפלח את כבדו כי מאבד עולמו על ידה: כמהר. הרי הוא כצפור הממהר לעוף אל הפח בעבור הנאה מועטת לאכול מהזרעונים אשר בה ואינו יודע כי האכילה ההיא תהיה באבדן נפשו כן הוא מאבד עולמו בעבור הנאת שעה:

מְצוּדַת צִיּוֹן יפלח. ענין בקוע כמו פולח ובוקע (תהילים קמ״א:ז׳): כבדו. הכבד שהמרה תלוי בה: פח. רשת:

כד וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ־לִי וְהַקְשִׁיבוּ לְאִמְרֵי־פִי׃

רַשִׁ״י ועתה בנים שמעו לי וגו':

אִבְּן עֶזְרָא ועתה בנים - כי העם כבנים.

מְצוּדַת דָּוִד ועתה בנים. הואיל ושמעתם שכן הוא לזאת שמעו לי ואל תהיו כמוהו:

כה אַל־יֵשְׂטְ אֶל־דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ אַל־תֵּתַע בִּנְתִיבוֹתֶיהָ׃

אִבְּן עֶזְרָא ואל תתע - מדרך הישרה, בעבור נתיבות הזונה.

רַלְבַּ״ג אל ישט. אל יטה לבך אל דרך האשה הזרה הזאת המביאה להמשך אל התאוות ואל תהיה טועה בדרכיה:

מְצוּדַת דָּוִד אל ישט. אל יסור לבך אל הדרך ההולך לבית הזונה ואל תתע מדרך הישר ללכת בנתיבותיה:

מְצוּדַת צִיּוֹן ישט. ענין נטיה והסרה: תתע. מלשון תועה:

כו כִּי־רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל־הֲרֻגֶיהָ׃

רַלְבַּ״ג כי רבים חללים הפילה. כי כבר השחיתה והרגה רבים ותקיפים:

מְצוּדַת דָּוִד הפילה. הזונה המחלקת אמריה: ועצומים. מספר עצום ורב:

מְצוּדַת צִיּוֹן חללים. הרוגים:

כז דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ יֹרְדוֹת אֶל־חַדְרֵי־מָוֶת׃

אִבְּן עֶזְרָא שאול - שהוא ביתה, יורדות הדרכים ומורידות אותה כפירוש נעו מעגלותיה, או יורדות רמז לרגליה וכאשר דבר גנות האשה הראה דבר מעלת החכמה, שהיא מיסרת הפתאים.

רַלְבַּ״ג דרכי שאול בית. הנה הדרכים שילכו בהם אל ביתה הם דרכי המות והקבר והם יורדות אל חדרי המות כי לא יושג עמה חיים כמו שקדם אבל תסבב מיתת הגוף והנפש לכן סור מהתפתות בפתויה ושמע לפתוי החכמה והבינה שהם מפתים האדם לחקור בהם באופן שקדם ואמר ממשל בזה המקום להודיע הדברים אשר בהם ישוגו החכמה והבינה ועצמותם ותועלתם באופן מה:

מְצוּדַת דָּוִד ביתה. דרך ההולך אל ביתה היא דרך שאול ויורדת אל חדרי מות כי בקל יתפתה ומאבד עולמו:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.