א
וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל־בְּנֵי עַמֶּךָ וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא־נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל־הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר׃
רַשִׁ״י
ובעת ההיא יעמוד מיכאל. ישתתק כאלם שיראה הקב"ה דן בעצמו ואומר היאך אאבד אומה גדולה כזו בשביל ישראל: והיתה עת צרה. בפמליא של מעלה וקטיגוריא בתלמידי חכמים בזוזי ובזוזי דבזוזי כמו שאמרו רבותינו בהגדה בפ' אחרון של כתובות: ימלט עמך. תאבד מלכות ארם וימלטו ישראל: כל הנמצא כתוב בספר. הרי זה מקרא קצר כל הנמצא כתוב בספר זה על ידי החלומות הכתובים בו, עד דקטילת חיותא ויקבלון מלכותא קדישי עליונין הכל יתקיים:
אִבְּן עֶזְרָא
ובעת - אז בא היום והגיע העת שאמר: עד די כורסון רמיו ועתיק יומין יתיב ולא נוכל לפרש, כי יעמוד מיכאל עמידה לבד הוא רק עמד להפיל כסאות של מלכי ישמעאל, והעד הכתוב אחריו: העומד על בני עמך וזאת הצרה תהיה על כל העולם ולא ימלטו רק בעבור היות מיכאל השר הגדול על ישראל, על כן ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר והם הצדיקים, וכתוב: ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי השם:
מְצוּדַת דָּוִד
יעמוד מיכאל. לבקש רחמים על ישראל: העומד. הרגיל לעמוד תמיד ללמד סניגוריא על ישראל: והיתה. אז תהיה עת צרה על ישראל אשר לא נהיתה עליהם מעת היתה לגוי עד העת ההיא הכי הקרן הזעירה שהיא ממלכות ישמעאל יצר להם מאד כמ״ש ולקדישי עליונין יבלא וכו׳ (לעיל ו׳): ובעת ההיא. כאשר יצר להם מאד ימלט עמך ורק כל הנמצא כתוב בספר ימלט ר״ל הצדיקים ויראי ה׳ שנאמר בהם ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה׳ וגו׳ (מלאכי ג):
ב
וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת־עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם׃
רַשִׁ״י
ורבים מישני אדמת עפר יקיצו. יחיו המתים:
אִבְּן עֶזְרָא
ורבים - אמר הגאון: כי פירושו אלה שיקיצו יהיו לחיי עולם ואלה שלא יקיצו יהיו לחרפות ולדראון עולם, כמו והיו דראון והמלה אחת. והפירוש חרפה. והגאון אמר: כי רבים הם המעטים כמו: ורבים מביאים מנחה, ורבים מעמי הארץ מתיהדים ורבים יחלו פני נדיב. והטעם לפי דעתי: שהצדיקים שמתו בגלות יחיו בבוא הגואל כי עליהם כתוב כימי העץ ימי עמי ואז יתענגו בלויתן ובזיז ובבהמות וימותו פעם שניה ויחיו בתחית המתים בהיותם בעולם הבא, שאינם אוכלים ושותים רק נהנים מזיו שכינה. ואמר: כי כן פירוש ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין, שבו נחתם הספר. ורבי ישועה אמר: כי ישני עפר משל על ישראל שהם בגלות כמו בתים והנה הגואל יבוא לטוב לצדיקי ישראל ולרע לרשעיהם. והמשכיל יבין הנכון משני הפירושים ודברי חכמים עוזרים הגאון ז"ל.
מְצוּדַת דָּוִד
ורבים. על כי לא יעמדו בתחיה כ״א מהישרים לזה אמר ורבים ולא כולם: מישני וכו׳. יקיצו הרבה מן המתים יעמדו בתחיה ובדרך שאלה אמר לשון שינה והקצה: אלה. מהם יקיצו לחיי עולם ר״ל לחיות חיי נעימים עד עולם והם הצדיקים שבהם: ואלה. ומהם יקיצו לסבול חרפה ובזיון מתמיד עד עולם והם הרשעים שבהם:
מְצוּדַת צִיּוֹן
אדמת עפר. כפל המלה בשמות נרדפים וכן והצפיר והשעיר (לעיל ח): לדראון. ענין בזיון וכן והיו דראון לכל בשר (ישעיהו ס״ו:כ״ד):
ג
וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד׃
רַשִׁ״י
והמשכילים. שעסקו בתורה ובמצות יזהירו כזוהר הרקיע:
אִבְּן עֶזְרָא
והמשכילים, כזוהר הרקיע - שיקבל האור והמצדיקים לרבים מעלתם גדולה על כן אמר: ככוכבים לעולם ועד, כי מעלת הכוכבים גדולה ממעלת הגלגלים, אף כי הרקיע שהוא למטה מן הגלגלים.
מְצוּדַת דָּוִד
והמשכילים. החכמים שבהם יזהירו וכו׳: ומצדיקי הרבים. המלמדים דרך ה׳ לרבים הם יזהירו ככוכבים: לעולם ועד. חוזר גם על המשכילים:
ד
וְאַתָּה דָנִיֵּאל סְתֹם הַדְּבָרִים וַחֲתֹם הַסֵּפֶר עַד־עֵת קֵץ יְשֹׁטְטוּ רַבִּים וְתִרְבֶּה הַדָּעַת׃
אִבְּן עֶזְרָא
ואתה, סתום הדברים - שיכולת לדעתם. וחתום הספר - שלא יראנו רק מי שראוי לראותו. עד עת קץ - פירשתיו. ישוטטו - כמו: ישוטטו לבקש דבר ה':
מְצוּדַת דָּוִד
סתום הדברים. אף המעט שידעת מדברי הנבואה ההיא כתבם בדברים סתומים וברמזים: וחתום. כתבם בספר בדברים חתומים וכפל הדבר במ״ש לזרזו ולהזהירו ביותר: עד עת קץ ישוטטו וכו׳. עד בא עת קץ הגאולה הנה רבים ישוטטו בתנועת המחשבה להשכיל אמיתת הקץ ויתרבה הדעת לחקור ביותר וכאומר הנה יחקורו עד עת הקץ ולא ידעו מאומה אבל בבוא העת אז יופקחו עיני כל להבין רמזי זמן הגאולה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ישוטטו. ענין התנועה אנה ואנה כמו שוטטו בחוצות ירושלים (ירמיהו ה׳:א׳) והושאל על תנועת המחשבה:
ה
וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל וְהִנֵּה שְׁנַיִם אֲחֵרִים עֹמְדִים אֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר וְאֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר׃
אִבְּן עֶזְרָא
וראיתי - שנים מלאכים. וטעם אחרים – שלא היה אחד מהם שדבר עמו כל הכתוב למעלה.
מְצוּדַת דָּוִד
שנים אחרים. שני מלאכים אחרים מלבד המלאך הדובר בי: אחד הנה. מהעבר מזה: היאור. הוא נהר חדקל:
ו
וַיֹּאמֶר לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר עַד־מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת׃
אִבְּן עֶזְרָא
ויאמר - האחד מהם. לאיש - כמו: איש לא נעדר ושאל אותו: עד מתי קץ הפלאות - וכל זה שישמע דניאל.
מְצוּדַת דָּוִד
ויאמר. אחד מהם אמר: לאיש לבוש הבדים. הוא המלאך הדובר בו כי כן ראוהו לבוש כמ״ש למעלה: אשר ממעל. אשר עמד ממעל וכו׳: עד מתי. ר״ל עד מתי יתאחר קץ המכוסה:
ז
וָאֶשְׁמַע אֶת־הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל־הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד־עַם־קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כָל־אֵלֶּה׃
רַשִׁ״י
וככלות נפץ יד עם קדש. כשתכלה כח ישראל כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב (דברים ל״ב:ל״ו):
אִבְּן עֶזְרָא
ואשמע - הטעם שישבעו בדבר עומד כמו: אחת נשבעתי בקדשי הוא היכל הקדש והוא השמים, כמו: כי אשא אל שמים ידי כבר פירשתיו, כי מלך עולם נצח חי העולמים הוא השם המחיה הכל. והטעם המעמידם כמו החיים לאדם, וככה ואתה מחיה את כולם.
מְצוּדַת דָּוִד
ואשמע. שמעתי את האיש וכו׳ שהיה מדבר: וירם ימינו וגו׳. כדרך הנשבעים וכמ״ש הרימותי ידי אל ה׳ (בראשית יד): בחי העולם. בה׳ שהוא מחיה העולם ומעמידו: למועד מועדים וחצי. לזמן שני זמנים וחצי זמן: וככלות. וכאשר יכלה נפוצות כח עם קודש ר״ל כאשר ימורק העון ותכלה מהם נפצות הכח שהיה להם בקושי הגולה ויקבלו ישראל את המלוכה בארץ ישראל:
מְצוּדַת צִיּוֹן
נפץ. ענין הרצוץ עם הפיזור כמו ונפוץ הכדים (שופטים ז): יד. ענין כח שהוא ביד:
ח
וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי וְלֹא אָבִין וָאֹמְרָה אֲדֹנִי מָה אַחֲרִית אֵלֶּה׃
רַשִׁ״י
ולא אבין. לא ידעתי מהו מועד מועדים וחצי: מה אחרית אלה. סוף החשבונות הללו:
אִבְּן עֶזְרָא
ואני שמעתי ולא אבין - והנה התברר כי דניאל לא הבין קץ ביאת הגואל.
מְצוּדַת דָּוִד
ואני שמעתי. עם כי אני שמעתי דברי המלאך הנה לא אבין כמה הוא המועד: ואמרה. אל המלאך הדובר בי: מה אחרית אלה. מהו הקץ והסוף הנרמז במועדים האלה:
ט
וַיֹּאמֶר לֵךְ דָּנִיֵּאל כִּי־סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד־עֵת קֵץ׃
רַשִׁ״י
עד עת קץ. עד אשר תקרב הגאולה:
אִבְּן עֶזְרָא
ויאמר - טעם לך - כאומר לך לדרכך ואל תשאל יותר כי סתומים וחתומים הדברים וזה לאות כי בגעת הקץ יבינו המשכילים רמיזות המלאך, על כן אחריו יתבררו ויתלבנו משל מהגויות לנשמות שתתחכמנה ותקבלנה האמת.
מְצוּדַת דָּוִד
לך דניאל. ר״ל לך משאלתך ולא תשאל עוד כי דברי הגאולה יהיו סתומים וחתומים ברמז לבל ידעוה עד עת קץ אבל בבוא הקץ יתחכמו הכל להבין הרמז:
י
יִתְבָּרֲרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כָּל־רְשָׁעִים וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ׃
רַשִׁ״י
יתבררו ויתלבנו. החשבונות האלה: ויצרפו. בהם רבים להבינם: והרשיעו רשעים. את החשבונות לחשבם שלא כמשפט וכשיכלו יאמרו אין עוד גאולה: ולא יבינו. אותם כל רשעים: והמשכילים יבינו. אותה בבא עת קץ:
מְצוּדַת דָּוִד
יתבררו. הדברים יתבררו ויתלבנו ע״י חוקרים ומחשבים ר״ל יחפצו לברר הדברים וללבן לדעת האמת: ויצרפו רבים. ר״ל רבים יחשבו אשר יצא חשבונם צרוף ומזוקק מבלי שגיאה: והרשיעו רשעים. ובעבור זה ירשיעו הרשעים לומר הואיל ולא בא המשיח בזמן אשר יצא לפי חשבונם שוב לא יבוא: ולא יבינו. לתלות הדבר בטעות החשבון: והמשכילים. אבל המשכילים יבינו לתלות הדבר בטעות החשבון ולא יתייאשו מן הגאולה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
יתבררו. מלשון ברור: ויתלבנו. מל׳ לבון וענינו העמדת הדבר על בוריו:
יא
וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים׃
רַשִׁ״י
ומעת הוסר התמיד. כדי לתת שקוץ משומם תחתיו ימים אלף ומאתים ותשעים שנה הן מיום הוסר התמיד עד שישוב בימי משיחנו וחשבון זה מכוון עם חשבון ערב ובקר אלפים ושלש מאות מיום גלותם למצרים עד גאולה אחרונה, גלות מצרים מאתים ועשר, מיום צאתם עד בנין בית ראשון ארבע מאות ושמונים, ימי הבנין ארבע מאות ועשר, גלות בבל שבעים שנה, ימי בית שני ארבע מאות ועשרים, הרי אלף וחמש מאות ותשעים, והתמיד הוסר לפני החורבן שש שנים הרי מיום גלותם למצרים עד הוסר התמיד אלף וחמש מאות ושמנים וארבע, הוסיף עליהם אלף מאתים ותשעים הרי אלפים וח' מאות ושבעים וד' כמנין ערב בקר בגמטריא, אלפים וג' מאות:
אִבְּן עֶזְרָא
ומעת - פירשתיו, ואמר אחריו: אשרי המחכה ויגיע - והטעם שזה המספר כמו חצי שבוע והנה קרוב משלש שנים וחצי עמד הבית השני בלא עולה ואחר כן חרב, והלכו ישראל בגולה וקרוב מהמספר הזה יעמד ישראל בצרה גדולה שלא נהיתה כמוה עם הקרן הקטנה והוא ממלכות ישמעאל, כי רוב הגולה בארצם וזה הוא יתיהבון בידיה עד עדן עידנין ופלג עדן, ואין בלשון ארמית סימן לשנים כמו בלשון הקדש שנתים דרכים, והעד יפל באחת מהשתים, ולשון רבים דרכים והפחות שלשה, על כן כתיב עדן שנה אחת, כמו: למועדה מימים ימימה והנה ועדנין שלש שנים וחצי שנה, על כן יש צורך לנו וזהו למועד מועדים וחצי, כי למועד משרת הוא כמו למועד חדש האביב והנה מועדים שלשה ובעבור היות חצי שנה בקרוב, הוצרך לפרש מספר הימים, וזהו אשרי המחכה ויגיע, והטעם כי יסבול הצרה הגדולה כי שם כתוב להשניא זמנין. ודת וחבר דניאל אלה המספרים שאינן בזמן אחד, בעבור כי קרוב ממספר הימים שעמדה ירושלים בצרה לפני הגלות כמספרם יהיו הימים שיעמדו ישראל בצרה גדולה לפני בא הגואל, והנה התברר כפי הפירוש הזה, כי כאשר יצא מלך צפון ויקח מצרים אחר שלש וחצי, יבא הגואל לישראל רק לא ידענו עד עתה מתי יצא זה המלך הנזכר אל ארץ מצרים.
מְצוּדַת דָּוִד
ומעת. גם אלה דברי המלאך שאמר לו מן העת אשר נתבטל התמיד בחורבן הבית השני ונגזר לתת במקום המקדש את המשוקץ ומושתק כאבן: ימים. ר״ל מן העת ההיא מנה ימים אלף וכו׳ ולא ידענו אם ימים ממש או שנים ומה יהיה אז:
יב
אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה׃
רַשִׁ״י
אשרי המחכה וגו'. ארבעים וחמש שנים נוספים על חשבון העליון שעתיד משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה וכן מצינו במדרש רות וכן יסד ר' אליעזר הקליר (בסילוק יוצר פרשת החדש) ויתכסה מהם שבועים ששה:
מְצוּדַת דָּוִד
אשרי המחכה. אשרי למי שמחכה לה ויגיע אליה וחוזר ומפרש התקוה בהגעה יהיה לימים אלף וכו׳ וגם זה לא ידענו כמוהו ואם דניאל אמר שמעתי ולא אבין והמלאך השיבו סתומים וחתומי׳ הדברי׳ ואיך א״כ נדעם אנחנו:
יג
וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין׃
רַשִׁ״י
לך לקץ. תפטר לבית עולמך: לגורלך. לקבל חלקך עם הצדיקים: לקץ הימין. כמו באחרית הימים ואין לפרש הימין לשון יד הימנית שהרי הוא מנוי במסורת הגדולה בשיטת תיבות המיוחדין בנו"ן זקופה בסוף תיבה המשמשת במקום מ"ם ולית דכותיהון כגון ועליה יכרעון אחרין (איוב ל״א:י׳) יקום ולא יאמין בחיין (שם כד) קח לך חטין (יחזקאל ד׳:ט׳) יחרדון איין (שם כו) למחות מלכין (משלי ל״א:ג׳), לקץ הימין (כאן), (ועיין רש"י פסחים נ"ו ד"ה לקץ הימין ועיין רש"י סנהדרין צ"ב ד"ה לך לקץ וכו' וקצת צ"ע):
אִבְּן עֶזְרָא
ואתה, לקץ הימין - הנו"ן תחת מ"ם וכמוהו ואתה קח לך חטין ועליה יכרעון אחרין ולא יאמין בחיין. גם מלת בנימן, אמר יפת בן עלי: כי זה הפסוק דברי דניאל לכל משכיל שילך לו ולא יחפש על קץ הימים, עד שימצאנו מי שגזר השם לבא הגואל בימיו, וזה טעם ותעמוד לגורלך אם נגזר להיותך חי. וזה הפירוש רחוק וכמה היה נכבד מאד פירוש הגאון אילו היה מספר לנו מה טעם לעמוד בגורל עם קץ הימים, כי הכל הם דברי המלאך ולא דברי דניאל, נשלם ספר דניאל במרחשוון שנת ארבעת אלפים ותתקי"ו בעיר רודוס והודות לשם לבדו שעזר ברוב חסדו את אברהם עבדו הוא המחבר הוא הסופר.
מְצוּדַת דָּוִד
לך לקץ. ר״ל בעת ימלאו ימיך תלך לבית עולמך אשר הוא קץ לכל בשר ושם תנוח עם הצדיקים ותעמוד בתחיה לקחת גורלך הניתן לחלקך אחר התחיה ואמר בל׳ בני אדם החולקים ע״פ גורל: לקץ הימין. ר״ל העמידה בתחיה ולקיחת הגורל תהיה בסוף הימים:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.