Daniel 11 — דָּנִיֵּאל יא

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א וַאֲנִי בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ הַמָּדִי עָמְדִי לְמַחֲזִיק וּלְמָעוֹז לוֹ׃

רַשִׁ״י ואני בשנת אחת לדריוש המדי. בנפול מלכות בבל והתחילה ממשלת מדי ופרס והיו מבקשים שרי מדי ופרס מאת המקום להכביד עול ממשלת אימתם עליכם אני גבריאל עמדתי למחזיק ולמעוז למיכאל שרכם:

אִבְּן עֶזְרָא ואני. היה בספרד חכם שמו בן היוצר, וחבר ספר הקץ ופירש למועד מועדים וחצי אלף וחמש מאות שנה ותחילתם משנת אחת לדריוש המדי והנה טעה כי חשב כי זה הפסוק דברי דניאל ואיננו רק דברי המלאך, כי הוא דבק למעלה. ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם - והטעם: אם עזרני עתה בהלחמי עם שר פרס, גם אני עזרתיו עם שר כשדים, אז מלך דריוש המדי כאשר הוא כתוב: ודריוש מדאה קבל מלכותא וזהו: ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמדתי למחזיק ולמעוז למיכאל והעד שהם דברי המלאך, כי כתוב אחריו ועתה אמת. ויש לתמוה מהפסוק, ואם טען הטוען הראה לי כמוהו שהפסיק וחזר במלת לו, על הפרשה העליונה הראיתי לו, וירא אליו ה' באלוני ממרא, ויגש אליו יהודה וקודם שאדבר על דבר פרס אדבר על דבר המלאכים ואין ביניהם קנאה. וכתוב: עושה שלום במרומיו והנה הם סודות עמוקות לא יבינום רק אחד מני אלף, ואומר בסוד התולדות ודברי נשמת אדם שאיננה גוף וחכמת הגלגלים ותנועתם עם דברי המשרתים והמזלות, ועתה ארמוז לך רמיזות כי כבוד אלהים הסתר דבר ואתה שים לבך לתבונה והשם יתן לך חכמה. נאום אברהם המחבר: הנה נא הואלתי לדבר האחד שהוא טרם החשבון הוא, מפאה אחת סבת כל החשבון ומפאה אחרת הוא כל החשבון לא יוסיף ולא יגרע והוא סבת כל תוספת וחסרון, והוא לא יקבל כפל ולא חילוק והוא סבת שניהם וזה האחד הוא עולם הראשון כנגד העולמות שהם אחריו, וזה העולם אינו גוף והוא הנקרא מראה כבוד השם העליון ולא ישתנה בעצם או במערכת, ואין לו זמן ומקום והשם הנכבד בקרבו. והעולם השני שהוא התיכון, שם נשמות צורות אמת בלא גופות, גם נשמות בגופות ואין להם מספר אצלינו גם הגופות כגופות וכולם הם נכבדות, כי אין להם הפך או תמורה או שינוי בעצמם, רק על דרך מקרה במערכת תנועתם וזה העולם יקרא: היכל הקדש והם שמי השמים ושם כסא הכבוד ושם מיכאל וגבריאל, על כן תירגם יונתן בן עוזיאל קדיש במרומא בית שכינתיה וזה הוא שהזכיר בתחילה יושב על כסא והוא כסא הכבוד ושוליו. והטעם ושולי הכסא מלאים את ההיכל ואמר קדיש על ארעא עובד גבורתיה והנה השנים הנעלמים והזכיר אחרי כן קדיש בעלמי עלמיא. ודע כי התואר לא ישתנה כנגד המקומות על כן סוד דבריו הוא וקרא והנה גופות העולם התיכון לא תחילנה ולא תכלינה, וכתוב על זה העולם הללוהו כל מלאכיו, גם צבאיו גם המשרתים גם שני המאורות, ואמר על הכל: כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור, ויש הפך בתנועות מי מהם הולכים ממזרח למערב והפך גם צפונית גם דרומית גם בקו השוה גם ישרים במרוצתם גם שבים אחורנית, גם עומדים גם מהירים גם מתאחרים גם עולים גם יורדים גם נראים גם נעלמים גם מתחברים המשרתים לבדם ק"כ מחבר, והם העליונים אין קץ להם ופעמים לנוכח ופעמים במבט אהבה, ואומר וכל זה אין ביניהם רק ככה יתחדשו מעשים בעולם השפל, בעבור תנועתם והשתנותם פעם לטוב פעם לרע, ואלה דברים צריכים פירוש ארוך ולא יכילם ספר אחד לדעת סודם על מה זה. והעולם השלישי הוא מתחת לרקיע, וכולו מלא גופות דקות גם עבות וגופות יש בהם נשמות גם רוחות גם נפשות והאדם לבדו הוא סוד זה העולם השפל ובעבורו נברא ונשמתו קשורה בנשמות העליונות, ובעבור כי המדבר אדם גם השומע הוא אדם על כן העליונים על האדם גם השפלים על מתכונת האדם, והנה אדיר העליונים וישפילם כי לא אוכל לדבר אם לא יעשה ככה ויגביה השפלים. על כן אמרו חכמים ז"ל: דברה תורה כלשון בני אדם. יאמרו: וראש עפרות תבל, וכסה את עין הארץ, והאזיני ארץ הטי אזנך, ועל האבן כי היא שמעה דבר ה', ותפתח הארץ את פיה, מירכתי ארץ בלב ימים, על שפת הנהר, יד הירדן, וכובע ישועה בראשו, עיני ה', באזני ה', כי פי ה' דבר, בדבר שפתיך, אף ידי יסדה ארץ, וימיני טפחה שמים, ויאמר ה' אל לבו, על כן המו מעי לו, ותחת רגליו, ועל זה הדרך, ויחר אף ה', אוהב ה', וילך ה', ה' למבול ישב, הנה ה' רוכב על עב קל, עורה למה תישן, ויקץ כישן ה', החשתי מעולם, אחריש אתאפק. והנה שר פרס הוא הפקיד על המחברת הגדולה או האמצעית והנה דניאל הזכיר הפקיד בשם המלאך, ודבר העוד הוא המבטי שהוא מאהבה וטעם כ"א יום כנגד הפקיד על דניאל בעצמו, כי כאשר יש פקידי על כל גוי כן יש על כל איש והפך זה וזה היא המלחמה, והנה זה העולם השפל הוא עולם ההפכה והתמורה בעצם ובמערכה ובתנועה, והצורה שהזכיר דניאל היתה נראה לו במראות נבואה. וכבר גליתי לך סוד המלאכים הקדושים בדרך קצרה ברמיזות ויש ראיה על כל זה מדברי הנביאים, גם ראיות מחכמות החיצונות, ודע כי גזירות העוברות והעתידות באות מהשמים והם דברי השם וכתוב: לעולם ה' דברך נצב בשמים וסוד המערכות מתחילת בריאתם על כל מערכות השמים הם הספרים, על כן סוד החלומות, ועתה אשוב לפרש דברי המלאך.

מְצוּדַת דָּוִד ואני. הוא דברי המלאך: עמדי. עמדתי למחזיק ולמעוז למיכאל שרכם בדבר השאלה אשר שאל הוא ולא פירש מה היתה השאלה ואולי שאל שיקח כורש את המלוכה וישלח את ישראל לארצם והוא היה מתחזק עמו על זאת ולזה גם הוא התחזק עתה עמו על אלה:

מְצוּדַת צִיּוֹן ולמעוז. מלשו׳ עוז וחוזק:

ב וְעַתָּה אֱמֶת אַגִּיד לָךְ הִנֵּה־עוֹד שְׁלֹשָׁה מְלָכִים עֹמְדִים לְפָרַס וְהָרְבִיעִי יַעֲשִׁיר עֹשֶׁר־גָּדוֹל מִכֹּל וּכְחֶזְקָתוֹ בְעָשְׁרוֹ יָעִיר הַכֹּל אֵת מַלְכוּת יָוָן׃

רַשִׁ״י הנה עוד שלשה מלכים וגו'. רז"ל אמרו בסדר עולם זה כורש ואחשורוש ודריוש שבנה הבית ומה ת"ל רביעי רביעי למדי, אבל בספר יוסף בן גוריון כתוב שהיה לו בן לכורש שמלך תחתיו לפני מלוך אחשורוש ושמו במבישה: וכחזקתו. של דריוש: בעשרו יעיר. את כל מלכותו להלחם עם מלכות יון:

אִבְּן עֶזְרָא ועתה - אמר הגאון: כי מלכי מדי ופרס הם ד' ואלה הם: דריוש המדי, וכורש הפרסי, גם אחשורוש, ודריוש הפרסי, שהרגו אלכסנדרוס ופירש הנה עוד שלשה מלכים עם כורש ויהיה פירוש והרביעי שהוא דריוש הפרסי הוא רביעי לדריוש המדי, כי זאת הנבואה היתה בשנת שלש לכורש הפרס. ורבי משה הכהן הספרדי אמר: כי ו' מלכים היו: הא' דריוש הזקן הוא המדי, והשני כורש הפרסי, והג' אחשורוש, והד' ארתחששתא, שצוה שלא תבנה עיר הקדש. וה' דריוש הפרסי, שצוה לבנות הבית. והו' הוא ארתחששתא העשיר, שהרגו אלכס נדרוס, הוא שעלה עזרא גם נחמיה בימיו כאשר הוא כתוב. ולפי דעתי: יהיה פירוש הנה עוד שלשה מלכים והרביעי לא יספר עמם כורש, כי הכתוב עוד שהן עתידין להיות ויש לטעון עליו אם פירוש עוד ככה, למה אמר הנה עוד שלשה מלכים, כי משמע דברו לא יותר ולמה אמר והרביעי והנה היה ראוי שיאמר הנה עוד ד' מלכים?! ויש עוד להשיב: הנה כורש מלך שלש שנים כי כן כתוב, וכתוב במגלה כי מעשה המן היה בשנת י"ב למלכות אחשורוש ובספר מלכי פרס כי כל מלכותו ארבע עשרה שנה, א"כ מתי מלך ארתחששתא הראשון שצוה שלא תבנה הבית?! ולפי דעתי: כי חמשה מלכים הם מלכי מדי ופרס: הא' דריוש המדי, והב' כורש הפרסי, וגם הג' הוא אחשורוש וזה השם הוא לשון פרסיים ובלשון כשדים הוא ארתחששתא, הוא שצוה שלא תבנה ירושלים, וככה כתיב: בימי אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים והנה פי' השטנה והאגרת בלשון תרגום כאשר נכתבה והפירוש הפרשה הנזכרת בימי ארתחששתא כתב בשלם ואין זאת השטנה דברי המן, כי לא היתה בתחלת מלכותו רק כאשר מלך אחשורוש צוה שיעלו היהודים ויבנו הבית, על כן כתוב: כי סליקא מן לותך כי ברשותו הלכו ובעבור האגרת שנכתבה לו החמיץ ככורש וזהו ומטעם כורש ודריוש וארתחששתא מלך פרס. ועל דרך הפשט, אילו היה מלך אחד היה כתוב כורש הוא דריוש הוא ארתחששתא כמשפט הלשון והנה אחר כורש היו שלשה לבדם והם אחשורוש שהוא ארתחששתא הראשון, והשני דריוש הפרסי שהוא רביעי לכורש, שהנבואה בימיו הוא ארתחששתא שמלך שנים רבות, כי הנה כתוב בעזרא שנת שלשים למלכותו, ושם כתוב כי הוא מלך בבל, כי כן הבבלים קראו שמו ארתחששתא והיה שמו בלשון פרס דריוש, כי כתיב בספר מלכי פרס כי דריוש היה שם המלך שהרג אלכס נדרוס. וטעם יעיר הכל – כי אנשי מלכותו שלחו בעבור אלכסנדרוס גם שריו הרגוהו בלילה במקום שברח שם, זה אחשורוש שהיה דריוש.

מְצוּדַת דָּוִד אמת. דבר המתקיים בבל ישונה: שלשה מלכים. עם כורש המולך עתה כי הנבואה ההיא היתה בימי כורש כמ״ש בתחלת הענין בשנת שלש לכורש וכו׳ בימים ההם וכו׳ ואחר כורש מלך אחשורוש ואחריו דריוש בנו: והרביעי. הוא דריוש בן אחשורוש שהוא רביעי לדריוש המדי שלקח המלוכה מבלשאצר והוא היה הראשון למלכי מדי ופרס: מכל. ר״ל מכל מלכי פרס שלפניו: וכחזקתו. וכאשר יתחזק מאוד בעושר רב: יעיר הכל. יעורר כל בני ארצות ממשלתו להלחם עם מלכות יון:

מְצוּדַת צִיּוֹן יעיר. יעורר כמו יעיר קנאה (ישעיה מג):

ג וְעָמַד מֶלֶךְ גִּבּוֹר וּמָשַׁל מִמְשָׁל רַב וְעָשָׂה כִּרְצוֹנוֹ׃

רַשִׁ״י ועמד מלך גבור. ביון הוא אלכסנדרוס מוקדן: ועשה כרצונו. בדריוש מלך פרס ויהרגהו ויקבל מלכותו וישתעבדו פרסיים ליונים:

אִבְּן עֶזְרָא ועמד מלך גבור - זה הוא מפורש אלכס נדרוס, שנחלש דריוש מפניו.

מְצוּדַת דָּוִד ועמד מלך גבור. הוא אלכסנדרוס מוקדון מלך יון: ועשה כרצונו. כי יהרוג את דריוש ויכבוש את פרס:

ד וּכְעָמְדוֹ תִּשָּׁבֵר מַלְכוּתוֹ וְתֵחָץ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם וְלֹא לְאַחֲרִיתוֹ וְלֹא כְמָשְׁלוֹ אֲשֶׁר מָשָׁל כִּי תִנָּתֵשׁ מַלְכוּתוֹ וְלַאֲחֵרִים מִלְּבַד־אֵלֶּה׃

רַשִׁ״י וכעמדו תשבר מלכותו. וכשיתחזק הרבה ויעמוד על חזקתו תשבר מלכותו שימות: ותחץ לארבע רוחות השמים. כתוב בספר בן גוריון שחלק מלכותו לארבע ראשים ממשפחתו הם ד' ראשי נמר שראה דניאל וארו חיוא אחרי כנמר (לעיל ז) ולה גפין ארבע די עוף על גבה וארבע ראשין לחיותא המשיל זה במזרח וזה במערב זה בצפון וזה בדרום, וכן בחזיון הראשון ותעלינה חזות ד' תחתיה (לעיל ח) בקרנו של צפיר השעיר: ולא לאחריתו. ולא תבא הממשלה לבניו אלא לבני משפחתו אחריתו אינו נופל אלא על לשון בנים וכן הוא אומר (עמוס ד׳:ב׳) ונשא אתכם בצנות ואחריתכם בסירות דוגה, ות"י ובניכון ובנתיכון בדוגית ציידין: ולא כמשלו אשר משל. ולא תהא מלכות של אלו חזקה כמו של אלכסנדרוס: כי תנתש מלכותו. לחלק לארבע ראשים הללו ולאחרים מלבד אלה:

אִבְּן עֶזְרָא וכעמדו - טעם וכעמדו שמת קרוב לשלשים שנה. ותחץ - כבר פירשתיו. ולא לאחריתו - פירושו ולא לבנו וככה: ואחריהם בפיהם ירצו סלה. ולא כמשלו - לא היה אחד מהארבעה שמלכו תחתיו כמוהו בממשלה. וטעם ולאחרים מלבד אלה – שקשר וגם אחרים על הארבעה מלכים שמלכו בארבעה מקומות כאשר פירשתי. והנה אומר לך עתה כלל: כי מתחלת ויחזק מלך הנגב עד וזרועים ממנו יעמדו וחללו המקדש המעוז שהוא בפירוש חרבן בית שני, מלחמות שעברו ולזכור פרטיהן ולחפש הספרים הקדמונים בספר יוסף בן גוריון, אילו היינו יודעין כל דבריו לא יועילנו עתה לדעת שעבר, ועל כן אפרש המלות והטעמים בדרך כלל ואחר חרבן הבית אפרש בדרך פרט עד וכעת קץ, כי משם הם העתידות שנשארו כאשר אפרש.

מְצוּדַת דָּוִד וכעמדו. כאשר יעמוד להתחזק ביותר: תשבר מלכותו. ימות אלכסנדרוס: ותחץ. והמלכות תחולק לד׳ מלכיות בארבעת הרוחות של ארצות ממשלת אלכסנדרוס והם רומא ומצרים וא״י ופרס כמ״ש למעלה: ולא לאחריתו. המלכיות האלו לא יחולק לבניו ונקראים הבנים אחרית על כי המה נשארים אחר אביהם וכן ואחריתכם בסירות דונה (עמוס ד׳:ב׳): ולא כמשלו וכו׳. המלכיות ההם לא ימשלו ממשל רב כממשלת אלכסנדרוס כי תנתש מלכותו. כי מלכות אלכסנדרוס תתחלק לד׳ מלכיות האמורים למעלה וגם למלכיות אחרים קטנים מלבד אלה ולזה לא יתחזקו ביותר להיות כמוהו:

מְצוּדַת צִיּוֹן ותחץ. ענין חלוקה כמו ויחץ את הילדים (בראשית ל״ג:א׳): תנתש. ענין עקירה כמו לנתוש ולנתוץ (ירמיה א):

ה וְיֶחֱזַק מֶלֶךְ־הַנֶּגֶב וּמִן־שָׂרָיו וְיֶחֱזַק עָלָיו וּמָשָׁל מִמְשָׁל רַב מֶמְשַׁלְתּוֹ׃

רַשִׁ״י ויחזק מלך הנגב. הראש אשר ימליך בנגב יחזק מן הראש שכנגדו המולך בצפון ומן שריו:

אִבְּן עֶזְרָא ויחזק מלך הנגב - שהוא מלך מצרים ממלך הצפון שהוא מלך ארם ומן שריו. ויחזק עליו - מלך הנגב.

מְצוּדַת דָּוִד מלך הנגב. הוא המולך במצרים ור״ל שיתחזק הוא על בעל מלחמתו והוא מלך הצפון המפורש למטה בענין והוא המולך ברומא: ומן שריו. כאלו אמר מן מלך הצפון ומן שריו אשר ילחמו עמו והוא מקרא קצר ויובן מעצמו: ויחזק עליו. ר״ל בעת המלחמה יחזק עליו ואח״ז ימשול בו ולא ילך ממנו וזמן רב יהיה ממשלתו:

ו וּלְקֵץ שָׁנִים יִתְחַבָּרוּ וּבַת מֶלֶךְ־הַנֶּגֶב תָּבוֹא אֶל־מֶלֶךְ הַצָּפוֹן לַעֲשׂוֹת מֵישָׁרִים וְלֹא־תַעְצֹר כּוֹחַ הַזְּרוֹעַ וְלֹא יַעֲמֹד וּזְרֹעוֹ וְתִנָּתֵן הִיא וּמְבִיאֶיהָ וְהַיֹּלְדָהּ וּמַחֲזִקָהּ בָּעִתִּים׃

רַשִׁ״י לעשות מישרים. פשרת שלום בינו ובין אביה: ולא תעצור וגו. וילכדנה מלך הצפון ואת מביאיה ואת אביה היולדה ומחזיקה בכל עת צרתה: ולא תעצור. זרוע מביאיה כח לעמוד (ולא יעמוד אביה) לפניו לא הוא ולא זרועו הם גבורי כחו: ותנתן. ביד מלך הצפון היא ומביאיה והיולדה. הוא אביה:

אִבְּן עֶזְרָא ובת מלך הנגב - היא מלכת שבא וזאת המלכות תקרא בלשון ישמעאל אלימן, ועד היום אשה מולכת עליהם והיא ברשות מלך מצרים עד היום וזאת שבא, היא נגד הנגב כנגד ארץ ישראל וזה הדבר ידוע הוא בספרים ושכחתי שמם. וטעם לעשות מישרים – שלום בין המלכים והנה מלך צפון רצה לקחת אותה לו לאשה. לא תעצר כח הזרוע - ומלך מצרים יקחנה בחזקה גם יקח יולדתה וחכמי המזלות שהיו עמה, וזהו: ומחזיקה בעתים.

מְצוּדַת דָּוִד ולקץ שנים. ולסוף שנים הרבה יתחברו יחד באהבה ושלום ר״ל יהיו חפצים להיות בשלום: לעשות מישרים. לפשר בין אביה ובין מלך הצפון בדברי ריבותם: ולא תעצור. אבל לא תוכל לעכב כח הזרוע למנוע מביניהם המיית שאון המלחמה והנצחון: ולא יעמוד. אבל בפעם ההיא לא יעמוד מלך הנגב על עמדו להתחזק במלחמה כמו מאז: וזרועו. אנשי זרועו ועוזריו גם הם לא יעמדו במלחמה ההיא: ותנתן. ביד מלך הצפון: היא. בת מלך הנגב: ומביאיה. הם השרים שהביאו אותה והלכו עמה קודם המלחמה אל מלך הצפון לעשות מישרים: והיולדה. הוא אביה מלך הנגב: ומחזיקה בעתים. הם אצטגנינים המחזיקים אותה בהודעת פעולת העתים לפי מהלך הכוכבים:

מְצוּדַת צִיּוֹן מישרים. מל׳ ישר ור״ל פשרה שהוא ישר ונוח לזה ולזה:

ז וְעָמַד מִנֵּצֶר שָׁרָשֶׁיהָ כַּנּוֹ וְיָבֹא אֶל־הַחַיִל וְיָבֹא בְּמָעוֹז מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְעָשָׂה בָהֶם וְהֶחֱזִיק׃

רַשִׁ״י ועמד מנצר שרשיה. בן יושב על כנו בכסא המלוכה: ויבא אל החיל. אל מלך הצפון: במעוז מלך הצפון. כלומר בערי מעוזו במבצריו: ועשה בהם. והצליח בהם: והחזיק. ויכבוש אותם:

אִבְּן עֶזְרָא ועמד, שרשיה - שרשי זאת הבת והמ"ם ישמש בעבור אחד מן בניו של מלך מצרים והוא בן המלך. ויבא - אל מלך צפון ובמבצרי מעוזו.

מְצוּדַת דָּוִד ועמד. ואח״ז יעמוד מן ענף הבא משרשיה על כנו של אביה ר״ל אחד מבני בת מלך הנגב ישב על כסא המלכות של אביה: אל החיל. של מלך הצפון: במעוז. בערי המבצר: ועשה בהם. כחפצו: והחזיק. יחזיק ויאחז בהם ויכבשם:

מְצוּדַת צִיּוֹן מנצר. ענין ענף כמו ונצר משרשיו יפרה (ישעיהו י״א:א׳): כנו. מלשון כן ובסיס: והחזיק. ענין אחיזה כמו והחזיק בה האיש (דברים כ״ב:כ״ה):

ח וְגַם אֱ‍לֹהֵיהֶם עִם־נְסִכֵיהֶם עִם־כְּלֵי חֶמְדָּתָם כֶּסֶף וְזָהָב בַּשְּׁבִי יָבִא מִצְרָיִם וְהוּא שָׁנִים יַעֲמֹד מִמֶּלֶךְ הַצָּפוֹן׃

רַשִׁ״י נסיכיהם. שריהם:

אִבְּן עֶזְרָא וגם אלהיהם - יבא בשבי אל מצרים.

מְצוּדַת דָּוִד אלהיהם. העבודת כוכבים: והוא. מלך הנגב החדש שנים רבות יעמוד במלוכה יותר ממה שיעמוד מלך הצפון:

מְצוּדַת צִיּוֹן נסיכיהם. שריהם כמו נסיכי סיחון (יהושע יג):

ט וּבָא בְּמַלְכוּת מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וְשָׁב אֶל־אַדְמָתוֹ׃

רַשִׁ״י ובא במלכות מלך הנגב. דרך מלכות מלך הנגב שהיא אבי אביה ישוב אל אדמתו והיא מצרים כמו שנאמר למעלה בשבי יביא מצרים:

אִבְּן עֶזְרָא ובא במלכות מלך הנגב - ישוב לארצו ולמלכותו למצרים.

מְצוּדַת דָּוִד ובא וגו׳. ר״ל שיבוא במעלת מלכות מלך הנגב אבי אמו להיות מלכותו גדולה כמו שהיה מלכות אבי אמו: ושב אל אדמתו. אחר שיקנה כבוד נצחון המלחמה לא יעמוד בארץ הצפון כי ישוב אל אדמתו אל ארץ הנגב:

י ובנו [וּבָנָיו] יִתְגָּרוּ וְאָסְפוּ הֲמוֹן חֲיָלִים רַבִּים וּבָא בוֹא וְשָׁטַף וְעָבָר וְיָשֹׁב ויתגרו [וְיִתְגָּרֶה] עַד־מעזה [מָעֻזּוֹ׃]

רַשִׁ״י ובניו. של מלך הצפון יתגרו: ובא בוא. כמו והולך הלוך בנו של מלך הצפון יבוא בו ושטף ועבר אל ארץ הנגב: וישוב. ויתגרה במלך הנגב: עד מעוזו. עיר מבצריו:

אִבְּן עֶזְרָא ובניו יתגרו - בני מלך צפון, כי כבר הזכיר והוא שנים יעמוד ממלך צפון. ומלת יתגרו – כמו ואל תתגר בם מלחמה. ובא בוא - ההמון מלך צפון. ושטף - שיביא אניות עד מעוזו של מלך הנגב.

מְצוּדַת דָּוִד ובניו. בני מלך הצפון יתגרו מלחמה עם מלך הנגב: ובא בוא. ויבוא ביאה וחוזר הוא על ההמון: ושטף ועבר. יעבור במרוצה כשטף מים ע״פ ארץ הנגב: וישוב. אח״ז ישוב ויתגרה מלחמה: עד מעוזו. הוא מבצר עיר המלוכה:

מְצוּדַת צִיּוֹן יתגרו. מל׳ תגר ומריבה:

יא וְיִתְמַרְמַר מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וְיָצָא וְנִלְחַם עִמּוֹ עִם־מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְהֶעֱמִיד הָמוֹן רָב וְנִתַּן הֶהָמוֹן בְּיָדוֹ׃

רַשִׁ״י ויתמרמר. וילחם בעם: ונתן ההמון. של מלך הצפון בידו:

אִבְּן עֶזְרָא ויתמרמר - מגזרת שימי לך תמרורים. ונלחם עמו - פירוש שהוא עם מלך הצפון, כמו: ותראהו את הילד, והוא צוה לי אחי. והעמיד - מלך הנגב המון רב. ונתן - המון מלך הצפון בידו. ונשא - המון הנחלש. והפיל רבואות - מהמון מלך הנגב. ולא יעוז - מלך הנגב.

מְצוּדַת דָּוִד ויתמרמר. יתאכזר במרירות רב: ונלחם עמו. וחוזר ומפרש עם מלך הצפון: והעמיד. מלך הצפון: בידו. ביד מלך הנגב:

מְצוּדַת צִיּוֹן ויתמרמר. מל׳ מרירות:

יב וְנִשָּׂא הֶהָמוֹן ירום [וְרָם] לְבָבוֹ וְהִפִּיל רִבֹּאוֹת וְלֹא יָעוֹז׃

רַשִׁ״י ונשא ההמון. של מלך צפון להתגאות מאד כי יזמו בלבם להתגבר במלחמה: והפיל רבואות. רבים בחיל מלך הנגב: ולא יעוז. ובכל זאת לא יהיה נצחון המלחמה שלו:

מְצוּדַת דָּוִד ונשא ההמון. מלך הנגב ישא ההמון לעצמו ויביאה בשבי ובזה ירום לבבו והפיל. עם שיפיל כמה רבאות מהמון של מלך הצפון עכ״ז לא יתחזק למשול בו:

מְצוּדַת צִיּוֹן ונשא. ענין לקיחה:

יג וְשָׁב מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְהֶעֱמִיד הָמוֹן רַב מִן־הָרִאשׁוֹן וּלְקֵץ הָעִתִּים שָׁנִים יָבוֹא בוֹא בְּחַיִל גָּדוֹל וּבִרְכוּשׁ רָב׃

אִבְּן עֶזְרָא ולקץ העתים - פירוש שהם שנים יבואו עוזרים רבים למלך הנגב, ובימים ההם יקומו פריצים מישראל ואלה היו בימי שמעון בן שטח והוא האמת.

מְצוּדַת דָּוִד מן הראשון. יותר מן הראשון שנפל במלחמה: ולקץ העתים שנים. לסוף זמן שנים מרובים: יבוא בוא. יבוא ביאה בחיל גדול ובנכסים מרובים מכסף וזהב:

יד וּבָעִתִּים הָהֵם רַבִּים יַעַמְדוּ עַל־מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וּבְנֵי פָּרִיצֵי עַמְּךָ יִנַּשְּׂאוּ לְהַעֲמִיד חָזוֹן וְנִכְשָׁלוּ׃

רַשִׁ״י ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון. ראיתי בשם ר' סעדיה שזו פריצי ישראל וסיעתם:

מְצוּדַת דָּוִד רבים יעמדו. מלבד מלך הצפון יעמדו עוד רבים על מלך הנגב: ובני פריצי עמך. ר״ל רשעי ישראל: ינשאו. ירוממו א״ע להעמיד נבואה אבל יוכשלו כי ימותו ויאבדו בעבור זה והם השלוחים אשר ניבאו אז עליו שהוא המשיח האמיתי ועליו נבאו הנביאים והומתו בעבור זה:

מְצוּדַת צִיּוֹן פריצי. רשעים הפורצים גדר האמת והצדק:

טו וְיָבֹא מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְיִשְׁפֹּךְ סוֹלֲלָה וְלָכַד עִיר מִבְצָרוֹת וּזְרֹעוֹת הַנֶּגֶב לֹא יַעֲמֹדוּ וְעַם מִבְחָרָיו וְאֵין כֹּחַ לַעֲמֹד׃

רַשִׁ״י ועם מבחריו. יהיו במלחמה: ואין כח לעמוד. מפני מלך הצפון ואף על פי שיש כאן וי"ו יתירה דרך מקרא לדבר כן בלשון זה כמו חוריה ואין שם מלוכה יקראו (בספר ישעיהו ל״ד:י״ב):

אִבְּן עֶזְרָא ויבא - וזרעות מלך הנגב לא יעמדו הם העוזרים עם מבחוריו.

מְצוּדַת דָּוִד וישפוך סוללה. על מבצרי מלך הנגב: וזרועות הנגב. אנשי זרועו ועוזריו ולא יעמדו במלחמה: ועם מבחריו. ואף כי יהיו עמו במלחמה ההיא מבחורי גבוריו עמו אעפ״כ לא יהיה הכח בהם לעמוד ולהתחזק במלחמה:

מְצוּדַת צִיּוֹן סוללה. הוא תל העפר העושים מול העיר לעלות עליו ללחום על העיר:

טז וְיַעַשׂ הַבָּא אֵלָיו כִּרְצוֹנוֹ וְאֵין עוֹמֵד לְפָנָיו וְיַעֲמֹד בְּאֶרֶץ־הַצְּבִי וְכָלָה בְיָדוֹ׃

רַשִׁ״י ויעש. המלך הצפון הבא אל מלך הנגב כרצונו: בארץ הצבי. בארץ ישראל: וכלה בידו. וכלה את הארץ באוכלוסיו:

אִבְּן עֶזְרָא ויעש - מלך צפון הבא אל מלך הנגב כרצונו. בארץ הצבי - ארץ ישראל וישחית רבים מהם.

מְצוּדַת דָּוִד הבא אליו. מלך הצפון הבא על מלך הנגב יעשה בו כרצונו ואין מי יעמוד לפניו: ויעמוד. יעמוד במלחמה על א״י: וכלה בידו. ישחיתה בכחו והוא אנטיוכס מלך יון ולמלכות אחת תחשב עם רומא כי לאחר זמן לקח רומא את מלכות יון:

יז וְיָשֵׂם פָּנָיו לָבוֹא בְּתֹקֶף כָּל־מַלְכוּתוֹ וִישָׁרִים עִמּוֹ וְעָשָׂה וּבַת הַנָּשִׁים יִתֶּן־לוֹ לְהַשְׁחִיתָהּ וְלֹא תַעֲמֹד וְלֹא־לוֹ תִהְיֶה׃

רַשִׁ״י וישם פניו. מלך הצפון לבוא בתוקף כל מלכותו של מלך הנגב: וישרים עמו. עם מלך הנגב גם עליהם ילחם מלך הצפון באותן הימי': ועשה. והצליח: ובת הנשים יתן לו להשחיתה. זו כנסת ישראל היפה בנשים יצוה מלך הצפון לשר צבאו להשחית', ואומר אני שהוא אנטיוכס הרשע מלך יון שגזר גזרו' על ישראל וצוה לפוליפוס שר צבאו להרוג את כל הקורא שמו יהודי כמו שכתוב בספר יוסיפון: ולא תעמוד. עצתו זאת: ולא לו תהיה. בת הנשים שעמד מתתיהו בן יוחנן ופרק עולו מעל ישראל:

אִבְּן עֶזְרָא וישם פניו לבוא בתוקף - כל מלכות מצרים שהוא הנגב. וישרים עמו - ויעשו עמו שלום. ובת הנשים - היא מלכת שבא יתן לו מלך הנגב להשחיתה, כי ברשותו היא תסרח וזהו: לא תעמוד ולא לו תהיה - שלא יקחנה.

מְצוּדַת דָּוִד וישם פניו. מלך הצפון והוא אטניוכס ישים מחשבתו לבוא בא״י בחוזק עם רב מכל אנשי מלכותו: וישרים עמו. ומעם ישרים הם ישראל מקצת מהם יהיו בעזרתו והם רשעי ישראל אשר התחברו עמו: ועשה. יעשה בא״י בחוזק עם כחפצו: ובת הנשים. היא עדת ישראל הנקראה היפה בנשים (ש״ה ה): יתן לו. ימסור למי שאסר את המלחמה והוא פוליפוס שר הצבא לו ימסור את עדת ישראל להשחיתה ולגזור עליהם גזירות: ולא תעמוד. אבל גזרת הרעה ההיא לא תעמוד ולא תהיה לו עדת ישראל לעבדים וכאשר יאמר למטה:

מְצוּדַת צִיּוֹן בתוקף. בחוזק כמו מעשה תקפו (אסתר י):

יח וישב [וְיָשֵׂם ] פָּנָיו לְאִיִּים וְלָכַד רַבִּים וְהִשְׁבִּית קָצִין חֶרְפָּתוֹ לוֹ בִּלְתִּי חֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ׃

רַשִׁ״י והשבית קצין חרפתו לו. והשבית הקב"ה את גדופו ואת חרפתו שהיה מחרף את הקב"ה ואת ישראל כמו שכתוב בספר יוסיפון והשיבו עליו שהכהו בשחין רע בעודו בדרך שהלך לצור על ירושלים והסריח בשרו ונשרו אבריו ואמר לעבדיו להשיבו לאנטוכיא ולא הספיק לבוא שם עד שמת בחוליים רעים:

אִבְּן עֶזְרָא וישב - הקצין שהיה מחרף ישיב גמולו בראש, שיעלה לו כמו: חרפתו לא יותר.

מְצוּדַת דָּוִד וישב. פניו אח״ז יחזור פניו ללכת למלחמה על איי הים וילכוד רבים מהם: והשבית קצין. אח״ז ישבית שר העולם את חרפתו אשר חרף כלפי מעלה ויתן החרפה עליו כאשר יאמר למטה: בלתי חרפתו. לבד גמול עונש החרוף ישיב לו גמול עונש יתר פשעיו יהיה שמור לו אחר המיתה:

מְצוּדַת צִיּוֹן והשבית. ויבטל: קצין. שר ומושל כמו קצין תהיה לנו (ישעיה ב):

יט וְיָשֵׁב פָּנָיו לְמָעוּזֵּי אַרְצוֹ וְנִכְשַׁל וְנָפַל וְלֹא יִמָּצֵא׃

רַשִׁ״י למעוזי ארצו. לשוב אל עיר מבצריו:

אִבְּן עֶזְרָא וישב - ישוב זה לארצו.

מְצוּדַת דָּוִד וישב פניו. אחר שילכוד איי הים יחזיר פניו ללכת אל מבצרי ארצו: ונכשל. יוכשל בדרך מהלכו כי הוכה בשחין רע ונסרח בשרו ונפלו ממנו איברים איברים כמ״ש ביוסיפון: ולא ימצא. עוד לא ימצא בעולם כי מת ואיננו:

כ וְעָמַד עַל־כַּנּוֹ מַעֲבִיר נוֹגֵשׂ הֶדֶר מַלְכוּת וּבְיָמִים אֲחָדִים יִשָּׁבֵר וְלֹא בְאַפַּיִם וְלֹא בְמִלְחָמָה׃

רַשִׁ״י ועמד על כנו מעביר נוגש. ויתחזק על בסיסו בהר המודעית מתתיהו בן יוחנן המעביר נוגש יון מעל ישראל וגו' והוא הדר מלכות. בישראל כי שר וגבור יהיה הוא וכל זרעו אחריו בני החשמונים: ובימים אחדים ישבר. בימים מועטים תשבר מלכותם: ולא באפים. של אומה אחרת: ולא במלחמה. כי מהם ובהם אשר יקנאו אריסתובלוס והורקנוס על דבר המלוכה:

אִבְּן עֶזְרָא ועמד על כנו - על מתכונתו, מלך שיעביר נוגש ויהיה לו הוד מלכות. וישבר – ולא בהדר, ועמד מלך אחר הפך תולדת הראשון, שזה יהיה נבזה.

מְצוּדַת דָּוִד ועמד על כנו. על חזקו ובסיסו יעמוד מעביר מישראל נגישת והוא מלכות חשמונאי: הדר מלכות. בהם יותן פאר מלכות כי יהיו מיקירי כהונה גבורים ומוצלחים: ובימים אחדים. אבל במעט זמן ישבר ויחלש המלוכה ולא בעבור חרון אף מאומה אחרת ולא במלחמה עם אחר כ״א מהם ובהם כי האחים הורקנוס ואריסתובלוס יתקנאו זה בזה בדבר המלוכה ויביאו הרומים על עצמן למשול בהם כמ״ש ביוסיפון:

כא וְעָמַד עַל־כַּנּוֹ נִבְזֶה וְלֹא־נָתְנוּ עָלָיו הוֹד מַלְכוּת וּבָא בְשַׁלְוָה וְהֶחֱזִיק מַלְכוּת בַּחֲלַקְלַקּוֹת׃

רַשִׁ״י ועמוד על כנו נבזה. ויתחזק אז על מעמדה מלכות עשו שנא' בזוי אתה מאוד (עובדי' א) ויעמדו רומים ויטלו מלכות מיונים:

אִבְּן עֶזְרָא בחלקלקות - במחשך בלי עצה.

מְצוּדַת דָּוִד ועמד על כנו. על חזקו ובסיסו יעמוד עם נבזה והוא כרך גדול וכו׳ שנאמר בו בזוי אתה מאד (עובדיה א׳:ב׳) כי אדום הוא כרך גדול כי בני אדום נתישבו בה ומשלו בתוכה כמ״ש למעלה: ולא נתנו עליו וכו׳. לא נתנו מן השמים על כרך גדול הוד ופאר המלוכה ר״ל לא ניתן בהם גבורה להתגבר בכח ידם במלחמה כגבורים מעולם אנשי השם: ובא בשלוה. אבל יבוא בדברי שלוה לרמות את כולם ויחזיק המלכות בעבור חלקלקות אמרים ודברי חנף כי עי״ז הכל חשבוהו לאוהב וגלו לו מצפוני לבם ובזה התחזק עליהם:

מְצוּדַת צִיּוֹן בחלקלקות. מלשון חלק ר״ל חניפה ודברים רכים וחלקים:

כב וּזְרֹעוֹת הַשֶּׁטֶף יִשָּׁטְפוּ מִלְּפָנָיו וְיִשָּׁבֵרוּ וְגַם נְגִיד בְּרִית׃

רַשִׁ״י וזרעות השטף. וגבורי מלכות יון שהיו מלפניהם שוטפים וחזקים ישטפו מלפני רומים וישברו: וגם נגיד ברית. גם מלך ישראל שיכרות עמם ברית גם הוא סופו שישטף מלפניו כי יעברו (רומים) על הברית ויפשטו עליהם כמו שאמרו רז"ל (עכו"ם ח) עשרין ושית שנין קמו בהמנותייהו בהדי ישראל והדר אשתעבדו בהון:

אִבְּן עֶזְרָא וזרועות - אניות. וגם נגיד - אחד מבני הורדוס.

מְצוּדַת דָּוִד וזרועות השטף. אנשי הזרוע שהיו שוטפי׳ העובדי כוכבי׳ ומשחיתי׳ אותם והם המון בני יון סופם יהיו נשטפים מלפני רומא ויהיו שבורים ונשחתים וגם נגיד הברית יהיה נשטף מלפני רומא והוא מלך ישראל אשר כרת עמו הברית ולבסוף חילל הברית ושטפו:

כג וּמִן־הִתְחַבְּרוּת אֵלָיו יַעֲשֶׂה מִרְמָה וְעָלָה וְעָצַם בִּמְעַט־גּוֹי׃

רַשִׁ״י ומן התחברות אליו יעשה מרמה. ומן השותפות שישתתף (רומי) עם ישראל יעשה מרמה שלא יגלה מחשבה רעה: ועלה. ממקומו: ועצם. בכל מקומות שסביבות ארץ יהודה באדום בעמון ומואב: במעט גוי. לא יצטרך לחיל כבד כי יעזר אותו מלך יהודה וכן כתוב בספר יוסיפון:

אִבְּן עֶזְרָא ומן - ובעבור שיתחברו אליו רבים, יקח עצתם ויעלה בהם ויתפש מדינה, יחשב מחשבת ולא תהיה עתה, על כן אמר: ועד עת אחרת תקומנה.

מְצוּדַת דָּוִד ומן התחברות אליו. מן העת אשר התחבר אל מלך ישראל בכריתת ברית היה עושה עמו מעשה מרמה: ועלה ועצם. היה עולה למלחמה על העובדי כוכבים אשר סביבות ירושלים ונתחזק עליהם במעט עובדי כוכבים אשר הביא מבני עמו כי במרמה פיתה את מלך ישראל לעזרו במלחמה עם אנשיו כמ״ש ביוסיפון:

כד בְּשַׁלְוָה וּבְמִשְׁמַנֵּי מְדִינָה יָבוֹא וְעָשָׂה אֲשֶׁר לֹא־עָשׂוּ אֲבֹתָיו וַאֲבוֹת אֲבֹתָיו בִּזָּה וְשָׁלָל וּרְכוּשׁ לָהֶם יִבְזוֹר וְעַל מִבְצָרִים יְחַשֵּׁב מַחְשְׁבֹתָיו וְעַד־עֵת׃

רַשִׁ״י בזה ושלל ורכוש להם יבזור. יחלק לכל המקבלים עולם עליהם עד שיכבשו את הכל בחנופה ובחלקלקות: יבזור. כמו יפזר וכן בזר עמים (תהלים סח): ועל מבצרים. עכו"ם יחשוב מחשבותיו להושיב (בהם) ראשי גייסותיו עד עת שיהיה הכל כבוש תחתיהם:

מְצוּדַת דָּוִד בשלוה. במרמה בא בדברי שלוה ונכנס במשמני המדינה ר״ל במקום הזהב והכסף למען ירגל אותה ולא היו נשמרים ממנו על כי בא בדברי שלוה: ועשה וגו׳. ושם עשה מעשים אשר לא עשו אבותיו וכו׳ וחוזר ומפרש מה הם המעשים ואמר ביזה ושלל וגו׳ ר״ל שהיה מבזבז שם ומפזר ממון רב אשר לא בזבז אדם מעולם כי כדי לרמוז לבל ירגישו בו שבא לרגל בזבז שם הבזה והשלל שלקח מן העובדי כוכבים במלחמה להראות אשר כביר מצאה ידו ואין כסף וזהב נחשב לו למאומה: ועל מבצרים יחשב. אבל באמת יחשב הוא במחשבותיו ללכד את המבצרים ההם אשר שם הזהב ולרגל בא: ועד עת. מחשבתו שמורה אצלו עד בוא העת אשר יהיה לאל ידו לכבשם:

מְצוּדַת צִיּוֹן יבזור. יפזר וכן בזר עמים (תהלים סח) כי בומ״ף מתחלף:

כה וְיָעֵר כֹּחוֹ וּלְבָבוֹ עַל־מֶלֶךְ הַנֶּגֶב בְּחַיִל גָּדוֹל וּמֶלֶךְ הַנֶּגֶב יִתְגָּרֶה לַמִּלְחָמָה בְּחַיִל־גָּדוֹל וְעָצוּם עַד־מְאֹד וְלֹא יַעֲמֹד כִּי־יַחְשְׁבוּ עָלָיו מַחֲשָׁבוֹת׃

רַשִׁ״י ולא יעמוד. מלך הנגב: כי יחשבו עליו מחשבות. ויתנכלו עליו להפילו על ידי שוחד שישחידו את שריו לבגוד בו כמו שהוא מסיים ואומר ואוכלי פת בגו ישברוהו:

אִבְּן עֶזְרָא ויער - יעיר כמו יקים יקם סערה לדממה. ולא יעמד - מלך הנגב לפני מלך צפון. כי יחשבו עליו - יועציו וסגניו מחשבות.

מְצוּדַת דָּוִד ויער. והוא יעורר כחו ויאמץ לבבו ללכת למלחמה בחיל גדול על מלך הנגב וגם הוא יתגרה למולו ללכת עמו למלחמה בחיל גדול: ולא יעמוד. אבל מלך הנגב לא יתחזק במלחמה כי אנשי רומאים מלך הצפון יחשבו מחשבות על מלך הנגב לשחד שרי צבאו למען יבגדו במלכם ולא ילחמו בגבורה:

כו וְאֹכְלֵי פַת־בָּגוֹ יִשְׁבְּרוּהוּ וְחֵילוֹ יִשְׁטוֹף וְנָפְלוּ חֲלָלִים רַבִּים׃

רַשִׁ״י פת בגו. מאכלו נוטל פרס משלחנו:

אִבְּן עֶזְרָא ואוכלי פת בגו - של מלך מצרים. וחילו ישטוף - מלך הצפון והנה חיל מצרים הוא השטוף, ואחר כך ישלימו מלך הנגב ומלך הצפון.

מְצוּדַת דָּוִד ואוכלי פת בגו. ר״ל שריו אוכלי שלחן המלך הם ישברו אותו כי ילחמו במרמה להיות נמסרים ביד מלך הצפון: וחילו ישטוף. החיל של מלך הנגב ישטוף מלך הצפון ונפלו מהם חללים רבים כי מלך הצפון יהרוג בהם:

מְצוּדַת צִיּוֹן פת בגו. מאכלו:

כז וּשְׁנֵיהֶם הַמְּלָכִים לְבָבָם לְמֵרָע וְעַל־שֻׁלְחָן אֶחָד כָּזָב יְדַבֵּרוּ וְלֹא תִצְלָח כִּי־עוֹד קֵץ לַמּוֹעֵד׃

רַשִׁ״י ושניהם המלכים. שר רומים ונגיד הברית האמור למעלה הוא הורקנוס שיתחבר לעזרתו כדי שיעזור גם הוא על ארסתובלס אחיו המולך בירושלים: לבבם למרע. על בני עמך להרע ליהודה: ועל שלחן אחד. על מלכו' ארסתובלוס יתלחשו כזבים: ולא תצלח. שיתמסרו ישראל להשחתה באותן הימים: כי עוד קץ למועד. החורבן למלאות שבועים ששים ושנים האמורים בספר זה (לעיל ט) ואותו המועד בימי אגריפס בן אגריפס מזרע הורדוס:

אִבְּן עֶזְרָא ושניהם, לבבם למרע - לעשות רע לארץ ישראל. וטעם כזב – שלא תקום עצתם ולא תצלח כי עוד נשאר קץ למועד, שילכו ישראל בגולה וישוב מלך צפון לארצו.

מְצוּדַת דָּוִד ושניהם המלכים. מלך הצפון ומלך הנגב: לבבם למרע. יהיה לבבם לעשות רעה לישראל: ועל שלחן אחד. בהיותם מסובים לאכול ידברו כזב ר״ל ידברו לאבד את ישראל והמלאך קוראו כזב על כי לא נתקיימה עצתם: ולא תצלח. עצתם זאת לא תצלח: כי עוד קץ למועד. כי יש עוד זמן על קץ המיועד להם כי עדיין לא נתמלאה הסאה ולא בא קצם להיות נאבדים:

מְצוּדַת צִיּוֹן למועד. מלשון יעוד וקביעת זמן:

כח וְיָשֹׁב אַרְצוֹ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל וּלְבָבוֹ עַל־בְּרִית קֹדֶשׁ וְעָשָׂה וְשָׁב לְאַרְצוֹ׃

רַשִׁ״י וישב. מלך הרומי לארצו מעל מלך הנגב ברכוש גדול: ולבבו על. ברית קודש להפר בריתו מעל ישראל: ועשה. כלומר והצליח, ושב לארצו:

אִבְּן עֶזְרָא ולבבו על ברית קדש - להפר הוא הברית שהיתה בין מלכי ארם ובין יהודה בן חשמונאי, ואחר שעשה חפצו ושב לארצו, למועד שנה אחרת ישוב.

מְצוּדַת דָּוִד וישב. מלך הצפון ישוב לארצו ברכוש גדול אשר שלל ממלך הנגב: ולבבו. מחשבת לבבו יהיה על כריתת הברית אשר כרת עם ישראל עם קודש ר״ל בלבבו יחשב להפר הברית: ועשה. כאשר חשב כן יעשה ויפר הברית ונלחם בם ואח״ז יחזור לארצו:

כט לַמּוֹעֵד יָשׁוּב וּבָא בַנֶּגֶב וְלֹא־תִהְיֶה כָרִאשֹׁנָה וְכָאַחֲרֹנָה׃

רַשִׁ״י למועד. לאחר זמן: ולא תהיה. הביאה הזאת מצלחת כראשונה האמורה למעלה ועמד מנצר שרשיה וגו' שהצליח מלך הצפון על מלך הנגב וכאחרונה פעם שניה זו שאמרנו ושב לארצו ברכוש גדול:

אִבְּן עֶזְרָא ובא בנגב - היא פאת מצרים. וטעם ולא תהיה כראשונה וכאחרונה – כי בביאה ראשונה עשה כל חפצו וככה בביאה אחרונה שהיא השלישית, שהחריב בית המקדש, גם מצרים כי בביאה השניה היא האמצעי,ת יהיה כחלש וכן כתוב: ובאו בו - ובאו עמים.

מְצוּדַת דָּוִד למועד. לזמן הזה בשנה האחרת ישוב לבוא בארץ הנגב להלחם בה: ולא תהיה וכו׳. אבל לא תהיה דרכו מצלחת כמו שהיתה בראשונה ר״ל בשנה שלפניה שנאמר בה למעלה וישב ארצו ברכוש גדול: וכאחרונה. ולא כמלחמה האחרונה אשר תהיה לאחר המלחמה ההיא והיא המלחמה האמורה למטה ובעת קץ יתנגח וכו׳ ונאמר בה וארץ מצרים לא תהיה לפליטה:

ל וּבָאוּ בוֹ צִיִּים כִּתִּים וְנִכְאָה וְשָׁב וְזָעַם עַל־בְּרִית־קוֹדֶשׁ וְעָשָׂה וְשָׁב וְיָבֵן עַל־עֹזְבֵי בְּרִית קֹדֶשׁ׃

רַשִׁ״י ובאו בו. להלחם בו: ציים. סיעות: כתים. רומים, גדודים ממלכות רומי שימרדו בו: ונכאה. ונשבר קצת: ושב וזעם על ברית קדש. ושב לארצו להפר ברי' שכרת עם ישראל: (ושב ויבן על עוזבי ברית קודש) ויתן לב ויתבונן שעזבו ישראל ברית (ודת) קודש, ותרב שנאת חנם ומחלוקת בבית שני כמו שכתוב בספר יוסיפון וישפכו דם נקי ועל זאת יבטח וידע שיצליח ויפר את בריתו מעמם ויתגרה בם:

אִבְּן עֶזְרָא ציים - הם האניות. וכתים - הם אנשי ארם. ונכאה - זה מלך צפון. ושב - לארצו בבושת פנים. וזעם על ברית קדש - הוא אגריפס. ועשה - חיל כבד. ושב - לנגב. ויבן על עזבי ברית קדש - הם אנשי ירושלים שקשרו על מלך והרגו אנשיו וחללו המקדש, המעוז שהיה לישראל, כמו: גאון עוזכם, ובאה זאת המלה על דרך הארון הברית שפירושו הארון ארון הברית, וככה הספר המקנה היין החמה. עתה ספר חרבן בית שני, ויש לתמוה מחכמי צדוקים שפירשו זה לעתיד, ואמרו: כי המקדש היא מיכ"א שיחוגו עליה הישמעאלים והסירו התמיד, החמש תפילות ונתנו השיקוץ עכו"ם ואלו התועים, איך יתכן שיקרא מקדש רק ירושלים לבדה, וככה שמה בלשון ישמעאל בית ואיך הוא מיכ"א קדש, והלא פקחו אלה העורים את עיניהם וראו כי יש במיכ"א שיקוץ עד היום והלא מרקוליס שאליו יחוגו כל ישמעאל ממזרח וממערב לזרוק אבנים שם, ואלה המפרשים חללו המקדש. והגאון ז"ל אמר: כי ועשה כרצונו המלך זהו הקדרי ראש מלכות ישמעאל. וזה לא יתכן, כי כתוב וכל חמדת נשים לא יבין וזה היה אוהב נשים ופירש נשים מדינות, וזה קרוב אל דרש ואיננו פשט. ועוד: מה יעשה בכתוב לאלה אשר לא ידעוהו אבותיו?! ועוד: אם היה אלה עכו"ם אין תשובה ממרקוליס, כי זה ידעוהו אבותיו ולא סרו אנשי מיכ"א למשמעתו, עד שנשבע להם שלא יסיר עבודת מרקוליס, ואין צורך להאריך. ובן היוצר חבר ספר במועד הקץ וגם נפצתי דבריו ככלי יוצר טרם בא מועדו, כי הוא מקוה מועד עבר וכלל אומר דבריו בדברי קץ. גם דברי רבי שלמה בן גבירול ז"ל: רצה לקשור הקץ במחברת הגדולה על שני הכוכבים העליונים. גם דברי רבי אברהם הנשיא בספר קצים ודברי היוצר ודברי רבי יצחק בן לב, וכל החושבים המלות או האותיות בחשבון גימטריא הכל הבל ורעות רוח, כי דניאל לא ידע הקץ ואף כי הבאים אחריו רק רמז המלאך דבר כאשר אפרש, רק לא פירש מתי יהיה ועתה אשוב לפרש.

מְצוּדַת דָּוִד ובאו בו. בארץ הנגב יבאו אנשי רומא באניות גדולות אבל יהיה נכאה ונשבר ולא יצליח: ושב וזעם. ויחזור ויכעס על הברית שכרת עם ישראל עם קודש ויהיה חפצו בהפרת הברית: ועשה. יקבץ עם רב להלחם בהם ושב ויבן ויחזור ויתן לב להתבונן על אשר עזבו ישראל את ברית קודש היא התורה הקדושה הנתונה בברית ועי״ז יערב לבו לגשת עליהם למלחמה ולהפר הברית כמ״ש ביוסיפון:

מְצוּדַת צִיּוֹן ציים. אניות כמו וצי אדיר (ישעיה לג): כתים. הם רמולוס כן ת״א בתורה: ונכאה. וישבר כמו ונכאה לבב (תהלים קט): ועשה. ענין אסיפה וקבוץ כמו ויעש חיל (ש״א י״ד):

לא וּזְרֹעִים מִמֶּנּוּ יַעֲמֹדוּ וְחִלְּלוּ הַמִּקְדָּשׁ הַמָּעוֹז וְהֵסִירוּ הַתָּמִיד וְנָתְנוּ הַשִּׁקּוּץ מְשׁוֹמֵם׃

רַשִׁ״י וזרועים ממנו יעמודו. ישלח שריו וגבוריו לירושלים: וחללו המקדש המעוז. מעון בית המקדש:

מְצוּדַת דָּוִד וזרועים. אנשי מלחמה בעלי זרוע מבני רומא יתחזקו ויחללו את המקדש אשר הוא המעוז והחוזק של ישראל ר״ל ישרפו המקדש באש: והסירו התמיד. יבטלו הקרבת התמיד ע״י חורבן הבית: ונתנו השקוץ משומם. במקום המקדש יעמדו צורת עכו״ם המשוקץ הנאלם ומושתק כאבן דומם:

לב וּמַרְשִׁיעֵי בְרִית יַחֲנִיף בַּחֲלַקּוֹת וְעַם יֹדְעֵי אֱלֹהָיו יַחֲזִקוּ וְעָשׂוּ׃

רַשִׁ״י ומרשיעי ברית יחניף. פריצי ישראל שיתחברו עמו וירשיעו בריתם עם חבריהם ויהיו ממרים ויחניף בחלקלקות: יודעי אלהיו. וכשרי ישראל שיחזיקו ביראת אלהיהם כלומר יאחזו בה ולא יעזבוה: ועשו. את תורתם:

אִבְּן עֶזְרָא ומרשיעי ברית - ידבר על טיטוס שעזבו רבים מישראל בריתם. וטעם בחלקות - כמו: דברו לנו חלקות על כן אחריו ועם יודעי אלהיו הוא השם הנכבד יחזיקו לבם. ועשו - כאשר צום בתורתו.

מְצוּדַת דָּוִד ומרשיעי ברית. את מי מישראל אשר ירשיע לעזוב ברית ה׳ אותו יחניף בחלקלקות אמרים: ועם יודעי אלהיו. אבל עכ״ז כללות העם היודעים את ה׳ יחזיקו בדברי הברית ויעשו אותם ולא יפנו אל מול החנופה וחלקלקות האמרים:

לג וּמַשְׂכִּילֵי עָם יָבִינוּ לָרַבִּים וְנִכְשְׁלוּ בְּחֶרֶב וּבְלֶהָבָה בִּשְׁבִי וּבְבִזָּה יָמִים׃

רַשִׁ״י ומשכילי עם. חכמים שבהם כגון של בית רבי וחכמי הדורות: יבינו לרבים. ידרשו לעם הארץ את התורה ויאמצו ידיהם להחזיק בה: ונכשלו. בגלותם בחרב ובלהבה וגו':

אִבְּן עֶזְרָא ומשכילי עם - זה דור אנשי המשנה ז"ל. וטעם ונכשלו – גזרות שעברו עליהם.

מְצוּדַת דָּוִד ומשכילי עם. החכמים שבהם: יבינו לרבים. ללמדם דברי הברית: ונכשלו. המשכילים ההם יוכשלו לפול בחרב ובלהבות אש וכו׳ משך זמן ימים רבים:

לד וּבְהִכָּשְׁלָם יֵעָזְרוּ עֵזֶר מְעָט וְנִלְווּ עֲלֵיהֶם רַבִּים בַּחֲלַקְלַקּוֹת׃

רַשִׁ״י יעזרו. עזר מעט ע"י שחדים וממון שיעבדו את אויביהם יסייע אותם בהם:

אִבְּן עֶזְרָא ובהכשלם - הטעם שהשם לא יניחם למחות שמם. ונלוו עליהם - עם המאמינים.

מְצוּדַת דָּוִד ובהכשלם. ובעת הכשלם יהיו נעזרים מה׳ עזר מעט ולא יהיו כלים ביד האויב: ונלוו. אבל רבים מישראל יצאו מן הדת להתחבר עליהם בעבור חלקלקות אמריהם:

מְצוּדַת צִיּוֹן ונלוו. ענין התחברות כמו הפעם ילוה (בראשית כט):

לה וּמִן־הַמַּשְׂכִּילִים יִכָּשְׁלוּ לִצְרוֹף בָּהֶם וּלְבָרֵר וְלַלְבֵּן עַד־עֵת קֵץ כִּי־עוֹד לַמּוֹעֵד׃

רַשִׁ״י יכשלו לצרוף בהם. יכשלו בחשבון הקיצים שיתנו לב לצרפן וללבנם לדעת אותם ויטעו בהם:

אִבְּן עֶזְרָא ומן - בכל דור ודור. עד עת קץ – בא הגואל ישראל.

מְצוּדַת דָּוִד ומן המשכילים. ואז רבים מן החכמים יכשלו בחשבון בעת ישכילו לצרוף בחשבון זמן הגאולה ולדעת ברור הדבר ולבון חשבונו ר״ל יהיו תועים מדרך האמת בחשבון הגאולה: עד עת קץ. ר״ל וכן מאז בכל דור ודור עד עת הקץ רבים יחשבו ויטעו בה אבל בעת הקץ יופקחו עיני כל להבין רמזי זמן הגאולה: כי עוד למועד. כי עוד זמן רב למועד הגאולה ונטיית דעת המחשבים היא לזמן קרוב כי השכל נוטה אחר התאוה והם יתאוו לקרב ולא לרחק ולזה יטעו בחשבון:

מְצוּדַת צִיּוֹן לצרוף. עניינו הבנת הדבר להפריש השקר מן האמת והוא מושאל מלשון צרוף כסף להסיר הסיג: וללבן. עניינו העמדת הדבר על בוריו ואמיתתו בבהירות הלובן: עוד. הוא ענין רבוי כמו ויבך על צואריו עוד (שם מ״ו):

לו וְעָשָׂה כִרְצוֹנוֹ הַמֶּלֶךְ וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְגַּדֵּל עַל־כָּל־אֵל וְעַל אֵל אֵלִים יְדַבֵּר נִפְלָאוֹת וְהִצְלִיחַ עַד־כָּלָה זַעַם כִּי נֶחֱרָצָה נֶעֱשָׂתָה׃

רַשִׁ״י ועשה כרצונו המלך. מלכות רומי: והצליח עד כלה זעם. עד שוב אף הקב"ה מישראל: כי נחרצה נעשתה. כשתכלה גזירתו כי, כמו כאשר:

אִבְּן עֶזְרָא ועשה - זה קוסטנטין שהיה מלך גדול על בבל ופרס ומצרים ואפריקא והשיב בבל לדתו, גם חביריו השיבו פרסיים והשבאים ומצרים ואפריקא לדתו והניח תורת ארם. וטעם ויתרומם. בלבו, ועל השם שהוא אל אלים ידבר נפלאות והנה אמר המלאך עליו והצליח וכבר עברו אלו הדברים אשר היו עתידים בימי דניאל, ועתה יחל לדבר על העתידות שנשארו. ודע כי ארם היא צפונית מערבית לארץ ישראל, גם קוסטנטינא היא צפונית ובעת קץ שיגיע קץ מלך הצפון אשר אמר והצליח עד כלה זעם, אז יבא קץ הגואל כאשר יפרש והנה לא הזכיר מתי יהיה זה, רק הזכיר כי זה המלך. והטעם בנו אשר יצא ועשה מלחמה עם מלך מצרים וילכוד את מצרים וילך לארץ ואז יהרג, ואחר ימים ידועים במספר מיום מותו, יבא הגואל לישראל.

מְצוּדַת דָּוִד ועשה. חוזר לדבריו הראשונים ואמר שמלך טיטוס יעשה בכל דבר כרצונו באין מוחה: על כל אל. על כל חוזק ובעל כח: ועל אל אלים. על האל המושל על כל החזקים ידבר דברים נפלאים ר״ל דברי חרוף אשר לא אמר מי מעולם: והצליח. ועכ״ז יצליח עד אשר יכלה זעמו של מקום מעל ישראל: כי נחרצה נעשתה. כאשר יהיה נעשתה הכריתה העצומה אז ימורק העון ויכלה הזעם ולא יצליח עוד:

מְצוּדַת צִיּוֹן אל. ענין אומץ וחוזק כמו יש לאל ידי (שם לא): נפלאות. מכוסות ר״ל שלא נשמע מעולם: נחרצה. נכרתה כמו נחרצת שוממות (לעיל ט):

לז וְעַל־אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו לֹא יָבִין וְעַל־חֶמְדַּת נָשִׁים וְעַל־כָּל־אֱלוֹהַּ לֹא יָבִין כִּי עַל־כֹּל יִתְגַּדָּל׃

רַשִׁ״י ועל אלהי אבותיו לא יבין. לא יתן לב להקב"ה שהוא אלהי אברהם יצחק וישראל אבותיו: חמדת נשים. כנסת ישראל היפה בנשים:

מְצוּדַת דָּוִד ועל אלהי וגו׳. לא יתן לב להתבונן לעבוד את אלהי אבותיו אשר עבדו מאז לכוכב צדק: ועל חמדת נשים. ר״ל לא יבין על מעלת ישראל הנקראת היפה בנשים (ש״ה ה): ועל כל אלוה לא יבין. לא יתבונן לכבד שום אלוה ואף את האלוה האמיתי וכאומר אם על האלוה האמיתי לא יבין איך א״כ יבין על מעלת עמו ישראל: על כל. על כולם יתגאה:

לח וְלֶאֱלֹהַּ מָעֻזִּים עַל־כַּנּוֹ יְכַבֵּד וְלֶאֱלוֹהַּ אֲשֶׁר לֹא־יְדָעֻהוּ אֲבֹתָיו יְכַבֵּד בְּזָהָב וּבְכֶסֶף וּבְאֶבֶן יְקָרָה וּבַחֲמֻדוֹת׃

רַשִׁ״י ולאלוה מעוזים. לאלהי הכרובים אשר יכרותו עמו ברית: על כנו יכבד. כי יחניף את העכו"ם להיותם כבושים לו:

מְצוּדַת דָּוִד ולאלוה מעוזים. את האלוה העומד בערי מבצר החזקים היה מכבד בהיותו על כנו ר״ל כשהיה במקום מושבו היה מכבדו לפני העם לרמות לב עובדיה למען יכבשם תחתיו: ולאלוה. וגו׳ זהו מה שהם עתה בו: יכבד. את מכון מושבו: ובחמודות. בדברים חמודים ונאים:

מְצוּדַת צִיּוֹן כנו. מל׳ כן ובסיס:

לט וְעָשָׂה לְמִבְצְרֵי מָעֻזִּים עִם־אֱלוֹהַּ נֵכָר אֲשֶׁר הכיר [יַכִּיר] יַרְבֶּה כָבוֹד וְהִמְשִׁילָם בָּרַבִּים וַאֲדָמָה יְחַלֵּק בִּמְחִיר׃

רַשִׁ״י ועשה. בנינים: למבצרי מעוזים עם אלוה נכר. כלומר לכבוד אלהי נכר: אשר הכיר: ירבה כבוד. את השרים אשר יראה בלב להכיר פניהם ולהחניף ירבה להם כבוד: ואדמה יחלק. להם: במחיר. בדמים קלים:

מְצוּדַת דָּוִד ועשה למבצרי מעוזים עם אלוה נכר. ר״ל לאנשי מבצרי מעוזים יעשה כבוד עם אלוה העכו״ם ודומה לו וכ״ז להחניף ולרעות למען יכבשם תחתיו: אשר. יכיר את מי אשר יכיר שיועיל בו דבר החנופה היה מרבה לו כבוד: והמשילם ברבים. אנשים כאלה המשיל על עם רב להחניפם והיה מחלק אדמתו להם במחיר החזקת טובה וגניבת דעת וזה היה לו למחיר בעבור אדמתו:

מְצוּדַת צִיּוֹן במחיר. דמי ערך הדבר כמו ומחיר שדה (משלי כ״ז):

מ וּבְעֵת קֵץ יִתְנַגַּח עִמּוֹ מֶלֶךְ הַנֶּגֶב וְיִשְׂתָּעֵר עָלָיו מֶלֶךְ הַצָּפוֹן בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וּבָאֳנִיּוֹת רַבּוֹת וּבָא בַאֲרָצוֹת וְשָׁטַף וְעָבָר׃

רַשִׁ״י ובעת קץ. כשתקרב גאולתינו: וישתער עליו מלך הצפון. על מלך הנגב:

אִבְּן עֶזְרָא יתנגח עמו מלך הנגב - הוא מצרים ואין לחוש שתהיה מצרים אי זה דת שתהיה. וישתער עליו מלך הצפון - על מלך מצרים, כמו: בסופה ובסערה ואם הוא כתוב בשי"ן כמו השירו ולא ידעתי ורבים ככה.

מְצוּדַת דָּוִד ובעת קץ. בעת בוא קץ וסוף ימי הגאולה: יתנגח עמו וכו׳. מלך הנגב ילחם עם רומא כאלו ינגח בקרן: וישתער עליו. ומלך הצפון הוא רומא גם הוא למולו ילחם בו כמו רוח סערה ר״ל בחוזק ובגבורה: ובאניות רבות. ובהם אנשי מלחמה: ובא. מלך הצפון יבוא בארצות מלך הנגב וישטוף אנשיהם ויעבור משם:

מְצוּדַת צִיּוֹן יתנגח. ענין הכאה ודחיפה: וישתער. כמו ויסתער בסמ״ך והוא מלשון רוח סערה:

מא וּבָא בְּאֶרֶץ הַצְּבִי וְרַבּוֹת יִכָּשֵׁלוּ וְאֵלֶּה יִמָּלְטוּ מִיָּדוֹ אֱדוֹם וּמוֹאָב וְרֵאשִׁית בְּנֵי עַמּוֹן׃

אִבְּן עֶזְרָא ובא - זה מלך צפון שהוא מלך קוסטנטינא אל ארץ הצבי, והטעם אלו ימלטו מידו הדרים במקום שהיו שם אדום ומואב וראשית בני עמון, ויש בין ימי סנחריב וזאת הנבואה שנים רבות.

מְצוּדַת דָּוִד בארץ הצבי. היא א״י החמודה: ורבות. ארצות רבות יכשלו ויאבדו מפניו: אדום. הם היושבים בהר שעיר: וראשית וכו׳. ר״ל מבחר עריהם:

מְצוּדַת צִיּוֹן וראשית. ענין מיטב וכן ראשית גבורתם (ירמיה מט):

מב וְיִשְׁלַח יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת וְאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא תִהְיֶה לִפְלֵיטָה׃

אִבְּן עֶזְרָא וישלח ידו - מלך צפון.

מְצוּדַת דָּוִד וישלח ידו. להכות ולאבד: בארצות. ר״ל בארצות רבות: לא תהיה לפליטה. ר״ל אף שארית מעט לא ישאיר בה והכל יאבד:

מְצוּדַת צִיּוֹן לפליטה. הצלה ושארית:

מג וּמָשַׁל בְּמִכְמַנֵּי הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וּבְכֹל חֲמֻדוֹת מִצְרָיִם וְלֻבִים וְכֻשִׁים בְּמִצְעָדָיו׃

אִבְּן עֶזְרָא ומשל במכמני - תרגום ואשר לא צדה ודלא כמן ליה אולי הוא מגזרת דרכמונים וכושים, הם סמוכים למצרים יהיו במצעדיו של מלך צפון, שיסורו אל משמעתו.

מְצוּדַת דָּוִד במצעדיו. יהיו רמוסים במצעדי כפות רגליו:

מְצוּדַת צִיּוֹן במכמני. עניינו אוצרות מסתרי׳ ודומה לו בל׳ ארמית כי ואשר לא צדה (שמות כא) ת״א ודלא כמן: ולובים וכושים. שמות עובדי כוכבי׳: במצעדיו. מל׳ צעד ופסיעות:

מד וּשְׁמֻעוֹת יְבַהֲלֻהוּ מִמִּזְרָח וּמִצָּפוֹן וְיָצָא בְּחֵמָא גְדֹלָה לְהַשְׁמִיד וּלְהַחֲרִים רַבִּים׃

אִבְּן עֶזְרָא ושמועות יבהלוהו - מלך צפון ממזרח ומצפון הוא בבל ופרס והטעם הקרן הקטנה שהזכיר בנבואתו. ויצא - מלך צפון:

מְצוּדַת דָּוִד ושמועות. יהיה נשמע לו שבא עליו מלחמה ממזרח והוא קרן הזעירה שהיא ממלכות ישמעאל האמור למעלה וגם יהיה נשמע לו שבא עליו מלחמה מפאת צפון והשמועות ההם יבהלו אותו ויצא לקראתם בחמה גדולה להשמיד את העכו״ם ההם:

מְצוּדַת צִיּוֹן בחמא. כמו בחמה בה״א:

מה וְיִטַּע אָהֳלֶי אַפַּדְנוֹ בֵּין יַמִּים לְהַר־צְבִי־קֹדֶשׁ וּבָא עַד־קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא עד קצו - ושם ימות וזהו: והצליח עד כלה זעם:

מְצוּדַת דָּוִד ויטע. יעמיד אהלי ארמונו בין הימים להר א״י החמדוה ומקודשת: ובא עד קצו. שם יבוא עד סופו כי תכלה מלכותו ואין מי יעזור לו לשוב ולהתחזק עוד:

מְצוּדַת צִיּוֹן ויטע. מצינו לשון נטיעה באוהלים כמ״ש כאהלים נטע ה׳ (במדבר כ״ד:ו׳): אפדנו. עניינו ארמון ובדרז״ל חזאי אפדנא דאביי דנפל (ברכות נח) ור״ל אוהליו אשר היו יפים ומשובחים כארמונות:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.