Sign In

Daniel 10 — דָּנִיֵּאל י

גודל הטקסט
Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס דָּבָר נִגְלָה לְדָנִיֵּאל אֲשֶׁר־נִקְרָא שְׁמוֹ בֵּלְטְשַׁאצַּר וֶאֱמֶת הַדָּבָר וְצָבָא גָדוֹל וּבִין אֶת־הַדָּבָר וּבִינָה לוֹ בַּמַּרְאֶה׃

רַשִׁ״י וצבא גדול. ולזמן ארוך יבא: ובין את הדבר. ולהבין את הדבר נגלה לי את החזון: ובינה לו במראה. ולהבינה לו במראה ואין התיבה הזאת שם דבר כמו אם ידעת בינה (איוב לח) אלא ה"א יתירה והוא כמו בינה הגיגי (תהלים ה) לפיכך הטעם למעלה בבי"ת ופירושה כמו הבן:
אִבְּן עֶזְרָא בשנת שלש - אמר הגאון: כי וצבא גדול כמו ודי הוה צבה. ור' משה בן בלעם אמר: שהוא כמו צבא לאנוש עלי ארץ. ולפי דעתי: כי אשר נקרא שמו יכנס בין שני דברים כאשר פירשתי: וירא ישראל על שפת הים מצרים מת, כי הארץ בלעתם כי כן כתיב בשירה וככה זה דבר וצבא גדול נגלה לדניאל במראות הלילה. ואמת - את הדבר: ובין את הדבר - שם הפועל, כמו: בין תבין את אשר לפניך. ובינה לו - שם ובעבור היות הנגינה תחילה באות הראשון שבה מלעיל, כמו: עשה לי את החיל הזה או יהיו שניהם לשון צווי, ותחסר מלת ונאמר לו זאת המראה לא גילה אותה והעלימה, אולי כן צוה.
מְצוּדַת דָּוִד דבר. ר״ל דבר נבואה: ואמת הדבר. ר״ל נגלה לו אמיתת הדבר כפי מה שהוא לא ברמז וחידות: וצבא גדול. גם נגלה אליו צבא גדול של מלאכי מעלה: ובין את הדבר. ר״ל וכדי להבין את הדבר ולהבינה לו במראה עינים לזה נגלה לו אמיתת הדבר כמות שהיא וגם צבא רב ממלאכי מעלה לשיהא מובן לו בקלות ולא נאמר מה הוא דבר הנבואה ואולי היה מצווה להעלימה:
מְצוּדַת צִיּוֹן וצבא. ענין חיל רב:

ב בַּיָּמִים הָהֵם אֲנִי דָנִיֵּאל הָיִיתִי מִתְאַבֵּל שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים׃

רַשִׁ״י הייתי מתאבל. כשראה שביטל כורש מלאכת הבית שצוה להתחיל וחזר בו ע"פ כתב צרי יהודה ובנימין רחום בעל טעם ושמשי ספרא כמו שכתוב בספר עזרא: שלשה שבועים ימים. כ"א שנה הם י"ח שנה משנה אחת לדריוש המדי אשר שם אל לבו לחשוב ע' שני הגולה כמו שכתוב עד שנת שתים לדריוש הפרסי בן אסתר שבנה הבית וג' שנים היתירי' לא ידעתי אם לפניהם התחיל להתענו' או משך קבלת נדר תעניותיו ג' שנים לאחר הבנין:
אִבְּן עֶזְרָא בימים ההם הייתי מתאבל שלשה שבועים ימים - וזה היה בחדש ניסן ואיך התאבל ימי חג המצות ולא שתה יין בליל פסח ליל חמשה עשר, כי כתוב: כי מן היום הראשון אשר נתת לבך להתענות לפני אלהיך, ואני באתי בדבריך במצות השם, כי כן כתוב: כי עתה שלחתי אליך, רק שר מלך פרס עומד לנגדי עשרים ואחד יום שהם השלשה שבועים שהתענית, על כן אמרתי לבוא ולולי מיכאל שעזרני עודני הייתי שם במלחמה עם מלכי פרס, ועתה בשובי מאתך אשוב להלחם עם שר פרס וזה היה ביום ארבעה ועשרים לחדש הראשון, רק לא ידענו זה החדש אם הוא חדש ניסן או הוא חדש ראשון לשנה השלישית למלכות כרש, כדרך בעשרים וחמש שנה לגלותינו בראש השנה, והנה זה בעשור לחדש החמישי כי בו נשרף הבית.
מְצוּדַת דָּוִד בימים ההם וכו׳. על כי ראה שצוה כורש לבטל בנין הבית אחר שנתן רשות לבנותה כמ״ש בספר עזרא לזה היה מתאבל, או יתכן שהיה מתאבל בעבור הדבר הנגלה אליו ואולי היתה מאורך הגלות: שבועים ימים. ג׳ שבועיות של ימים והם כ״א יום:

ג לֶחֶם חֲמֻדוֹת לֹא אָכַלְתִּי וּבָשָׂר וָיַיִן לֹא־בָא אֶל־פִּי וְסוֹךְ לֹא־סָכְתִּי עַד־מְלֹאת שְׁלֹשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים׃

רַשִׁ״י לחם חמודות. פת נקייה כמו שתרגם אונקלוס את בגדי עשו החמודות (בראשית כד) דכייתא:
מְצוּדַת דָּוִד לחם חמודות. פת חמודה ונקיה: וסוך וכו׳. לא סכתי בשמן כדרך המתענגים:
מְצוּדַת צִיּוֹן עד מלאת. עד נשלם:

ד וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל׃

אִבְּן עֶזְרָא ואני הייתי על יד הנהר הגדול - כמו יחזקאל על נהר כבר.
מְצוּדַת דָּוִד וביום וכו׳. והוא היה במלאת שלשת השבועים: על יד. אצל מקום הנהר וכו׳:

ה וָאֶשָּׂא אֶת־עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אִישׁ־אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים וּמָתְנָיו חֲגֻרִים בְּכֶתֶם אוּפָז׃

רַשִׁ״י לבוש בדים. בגד בוץ: בכתם אופז. בחגורה של קבוצת מרגליות כל כתם ל' קבוצת זהב ואבן יקרה:
אִבְּן עֶזְרָא ואשא את עיני וארא - במראות הלילה כדרך זכריה הנביא. ודע כי מעלתם גדולה ממעלת גדעון ומנוח ואשתו והמשכיל יבין. אל"ף אופז - נוסף, כמו אל"ף אתמול ואזרוע ואשמור. וכתם - הוא עגול שיש בו פז.
מְצוּדַת דָּוִד בדים. בגדי בד: בכתם אופז. בזהב פז:
מְצוּדַת צִיּוֹן בדים. פשתן: בכתם. ענין זהב וכן וחלי כתם (משלי כ״ה:י״ב):

ו וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל הָמוֹן׃

רַשִׁ״י וגויתו כתרשיש. פירשו רז"ל בשחיטת חולין (צא) גופו גדול שני אלפים פרסה כמדת ים ששמו תרשיש והוא ימה של אפריקא: קלל. צרוף ומזוקק ומצהיב: כקול המון. כקול קבוצת המון רב שקולם נשמע למרחוק:
אִבְּן עֶזְרָא ומרגלותיו - כמו רגליו. קלל - לטיש. כקול המון - שישמיע קול גדול.
מְצוּדַת דָּוִד וגויתו כתרשיש. גופו היה כעין אבן תרשיש הנוטה למראה התכלת: כקול המון. כקול המית עם רב:
מְצוּדַת צִיּוֹן כלפידי. כלהבות: ומרגלותיו. רגליו: כעין. כגוון כמו ועינו כעין הבדולח (במדבר י״א:ז׳): קלל. מזוקק באש והוא מל׳ קלוי באש (ויקרא ב):

ז וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת־הַמַּרְאָה וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי לֹא רָאוּ אֶת־הַמַּרְאָה אֲבָל חֲרָדָה גְדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם וַיִּבְרְחוּ בְּהֵחָבֵא׃

רַשִׁ״י והאנשים אשר היו עמי. ארז"ל הם חגי זכריה ומלאכי: אבל חרדה גדולה נפלה עליהם. ארז"ל אע"פ שאדם אינו רואה דבר שהוא נבעת ממנו מזלו שברקיע רואהו ולכך נבעת:
אִבְּן עֶזְרָא וראיתי אני דניאל לבדי את המראה - ככה היה רואה במראות הנבואה.
מְצוּדַת דָּוִד והאנשים וכו׳. ארז״ל הם היו חגי זכריה ומלאכי: אבל חרדה. עם כי הם לא ראו כי מזלייהו חזו כן ארז״ל: בהחבא. להסתיר עצמם במקום מחבואה ומסתור:

ח וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי וָאֶרְאֶה אֶת־הַמַּרְאָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְלֹא נִשְׁאַר־בִּי כֹּח וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ׃

רַשִׁ״י נהפך עלי למשחית. להשחתה ודרך המקראות לדבר כן כמו (ירמיהו ה׳:ח׳) סוסים מזוינים משכים היו (משכים) בהשכמת הבקר: ולא עצרתי כח. כלומר לא כנסתי כל כחי (כי כחי) הלך מקרבי:
אִבְּן עֶזְרָא נהפך עלי למשחית - שם או תואר. ורבי משה אמר: כי כמוהו הר המשחית, ולפי דעתי שהוא פועל כדרך אשתוללו אבירי לב, שנאמר על ציון, ולהיות משחית - מגזרת שמן המשחה והנה מרעיד תואר וכמוהו משמים בתוכה, והנה אם זה החדש ראשון הוא ניסן, הנה מראש חדש החל להתענות ולא ידענו האמת. אמר הגאון: כי טעם עומד לנגדי - שהיה מלמד לו ושכח השנים יעמדו נגדו ואין טעם מאיש עומד לנגדו, כי כן חשב, על כן שאל: הלנו אתה אם לצרינו. ואמר: כי להלחם עם מלך פרס פירוש לעזור לו, וכמוהו: התלך אתי למלחמה, כי אתי כמו עמי ואין זה נכון, כי וילחם עם ישראל גם ונלחמה אותם במישור הכל להפך. וזה שהזכיר: התלך אתי למלחמה, אין אתי דבק למלחמה כי אם ההליכה. ועוד: אם היה עוזר אותו איך כתוב והנה יוצא והנה שר יון בא שהשחית מלך פרס שהיה זה המלאך עוזר אותו ועוד אפרש כל זה. וטעם אחד השרים הראשונים – כדרך: היושבים ראשונה במלכות, על כן נקרא: השר הגדול ולולי זה הייתי שם ומלכי פרס הם שרי פרס, הם השרים העומדים על פרס, כאשר הוא מיכאל עומד על ישראל. וטעם באחרית הימים – כי עתה יספר בנבואה כל אשר יקרה עד בוא המשיח תאבדנה כל מלכיות הארץ, כאשר פירש גם יפרש.
מְצוּדַת דָּוִד והודי. תאר מראית פני נהפך עלי להיות נשחת: ולא עצרתי כח. לא יכולתי לעכב אצלי הכח לבל תלך לה:
מְצוּדַת צִיּוֹן עצרתי. ענין עכבה כמו ולא תעצור כח הזרוע (לקמן י״א):

ט וָאֶשְׁמַע אֶת־קוֹל דְּבָרָיו וּכְשָׁמְעִי אֶת־קוֹל דְּבָרָיו וַאֲנִי הָיִיתִי נִרְדָּם עַל־פָּנַי וּפָנַי אָרְצָה׃

רַשִׁ״י נרדם. מרוב פחד:
מְצוּדַת דָּוִד ואני הייתי נרדם. ואז נעשיתי נרדם בתרדמת הפחד מושכב על פני בארץ:

י וְהִנֵּה־יָד נָגְעָה בִּי וַתְּנִיעֵנִי עַל־בִּרְכַּי וְכַפּוֹת יָדָי׃

רַשִׁ״י ותניעני. כאדם המניע את הישן להקיצו:
מְצוּדַת דָּוִד ותניעני. היד ההיא נעה אותי על ברכי וכפות ידי כדרך המעורר את מי מן השינה:
מְצוּדַת צִיּוֹן ותניעני. מל׳ נענוע:

יא וַיֹּאמֶר אֵלַי דָּנִיֵּאל אִישׁ־חֲמֻדוֹת הָבֵן בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹבֵר אֵלֶיךָ וַעֲמֹד עַל־עָמְדֶךָ כִּי עַתָּה שֻׁלַּחְתִּי אֵלֶיךָ וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה עָמַדְתִּי מַרְעִיד׃

רַשִׁ״י איש חמודות. איש טהור: על עמדך. על מעמד רגליך: שלחתי אליך. נשתלחתי אליך מאת המקום: מרעיד. מרתית:
מְצוּדַת דָּוִד איש חמודות. בעל מעלות חמודות: על עמדך. ר״ל כאשר עמדת קודם לכן: מרעיד. ברעד וברתת:

יב וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל־תִּירָא דָנִיֵּאל כִּי מִן־הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת־לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ וַאֲנִי־בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ׃

רַשִׁ״י ואני באתי בדבריך. באתי בשליחות זו בשביל דבריך ורבותינו דרשו במס' יומא ואני באתי לתוך הפרגוד על ידך שהייתי מגורש מתוכו:
מְצוּדַת דָּוִד אל תירא. כאומר הלא לא אעשה עמך רעה: אשר נתת את לבך. ר״ל אשר התעוררת את לבך להבין ביראת ה׳ ולהתענות לפניו מלחם חמודות ובשר ויין כי גם זה לעינוי יחשב: נשמעו דבריך. מאז נשמע ונתקבל דברי שאלתך: בדבריך. בעבור דברי שאלתך באתי הנה ולא לעשות עמך רעה:

יג וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְנֶגְדִּי עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם וְהִנֵּה מִיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשֹׁנִים בָּא לְעָזְרֵנִי וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי שָׁם אֵצֶל מַלְכֵי פָרָס׃

רַשִׁ״י עומד לנגדי. נלחם עמדי ברקיע כששואל ארך מלוכ' לפרס לשעבד אתכם הרי כ"א יום שהוא עומד לנגדי: השרים הראשונים. כלומר החשובים ראשונה בנכנסים: ואני נותרתי שם. לשתק את שר פרס שבשמים:
מְצוּדַת דָּוִד ושר מלכות פרס. שר של מעלה מן מלכות פרס עומד לנגדי להלחם בי ושואל שפרס ימשול זמן ארוך על ישראל ועל זה אני נלחם עמו ברקיע מזמן אחד ועשרים יום מעת התחלת להתענות ובעבור זה לא יכולתי לבוא ביום הראשון ואף לאח״ז עד הנה: אחד השרים הראשונים. אחד מז השרים הגדולים אשר במשרתי מרום: בא לעזרני. מול שר מלכות פרס: ואני נותרתי. ר״ל מאז טרם בואו נותרתי אני לבדי להלחם בו ולא יכולתי לזוז משם אבל עתה בבוא מיכאל הנה באתי אליך: מלכי פרס. שר מלכי פרס:

יד וּבָאתִי לַהֲבִינְךָ אֵת אֲשֶׁר־יִקְרָה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי־עוֹד חָזוֹן לַיָּמִים׃

רַשִׁ״י כי עוד חזון. להגיד לך מה שלא הוגד לך ויבא עוד לימים הרבים הנתונים למועד:
מְצוּדַת דָּוִד אשר יקרה. אמר בל׳ בני אדם החושבים למקרה דבר שלא ידעו סבתו אולם אין מקרה בעולם הכל נעשה בגזרה: כי עוד חזון. מלבד החזון הנראה לך מאז יש עוד חזון להגיד לך מה שיהיה לימים רבים:
מְצוּדַת צִיּוֹן לימים. ר״ל לימים רבים ומעצמו יובן החסרון וכן אנשי מדות (במדבר י״ג:ל״ב) ור״ל מדות הרבה:

טו וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָתַתִּי פָנַי אַרְצָה וְנֶאֱלָמְתִּי׃

מְצוּדַת דָּוִד ונאלמתי. מחרדת מראה המלאך:
מְצוּדַת צִיּוֹן ונאלמתי. מלשון אלם:

טז וְהִנֵּה כִּדְמוּת בְּנֵי אָדָם נֹגֵעַ עַל־שְׂפָתָי וָאֶפְתַּח־פִּי וָאֲדַבְּרָה וָאֹמְרָה אֶל־הָעֹמֵד לְנֶגְדִּי אֲדֹנִי בַּמַּרְאָה נֶהֶפְכוּ צִירַי עָלַי וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ׃

רַשִׁ״י נהפכו צירי עלי. אלו ראשי עצמות כל אבר ואבר התקועים בחורי מושבם וסובב בתוכם כדלת על צירה בחור המפתן צירי נהפכו להשמט ממקומם מרוב רתת וחרדה:
מְצוּדַת דָּוִד כדמות בני אדם. להסיר ממנו החרדה נהפך המלאך כדמות אחד מבני אדם ונגע בשפתו כאלו פותח פיו לשיוכל לדבר: אל העומד לנגדי. הוא המלאך הנהפך לדמות בן אדם: במראה. בעת ראיתי אותך במראה נפלאה נהפכו אז צירי אשר עלי ר״ל איברי הגוף התקועים זה בזה כעין צירי הדלתות התקועות בהן הלא המה נהפכו ונשמטו ממקומם מגודל החרדה: ולא עצרתי כח. לא יכולתי לעכב הכח אצלי וכבר הלך הכח ממני מאז:
מְצוּדַת צִיּוֹן צירי. כל דבר התקוע זה בזה נקרא ציר והוא מושאל מן צירי הדלתות וכן נהפכו עליה ציריה (ש״א ד):

יז וְהֵיךְ יוּכַל עֶבֶד אֲדֹנִי זֶה לְדַבֵּר עִם־אֲדֹנִי זֶה וַאֲנִי מֵעַתָּה לֹא־יַעֲמָד־בִּי כֹחַ וּנְשָׁמָה לֹא נִשְׁאֲרָה־בִי׃

רַשִׁ״י עבד אדני זה. על עצמו הוא אומר עבד ועל המלאך הוא אומר אדני, כלומר ואיך יוכל עבדך זה לדבר עמך:
אִבְּן עֶזְרָא והיך - כמו: איך, כמו: יתר ההמון, שובו אתיו ורבים ככה.
מְצוּדַת דָּוִד עבד אדני זה. על עצמו אמר שהוא עבד לזה האדון והוא המלאך הדובר בו וכאומר איך אוכל לדבר וכחי הלך ממני מאז: ואני מעתה. ר״ל עם שעתה אני רואה אותך בדמות בן אדם עכ״ז גם מעתה לא יעמוד בי כח מן החרדה אשר מאז ולא נשארה בי נשמה ואמר בדרך גוזמא והפלגה כי הלא מדבר היה:
מְצוּדַת צִיּוֹן והיך. כמו ואיך באלף וכן היך אביא אלי (דה״א יג):

יח וַיֹּסֶף וַיִּגַּע־בִּי כְּמַרְאֵה אָדָם וַיְחַזְּקֵנִי׃

מְצוּדַת דָּוִד כמראה אדם. ר״ל עודו כדמות מראה אדם כאשר נהפך: ויחזקני. בדברים האמורים במקרא של אחריו:

יט וַיֹּאמֶר אַל־תִּירָא אִישׁ־חֲמֻדוֹת שָׁלוֹם לָךְ חֲזַק וַחֲזָק וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי הִתְחַזַּקְתִּי וָאֹמְרָה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כִּי חִזַּקְתָּנִי׃

מְצוּדַת דָּוִד שלום לך. ר״ל לא יחלש כוחך בעבור החרדה: חזק וחזק. חזק את עצמך וכפל המלה לזרזו: כי חזקתני. בהדברים האלה חזקתני ושבה רוחי והנני מוכן לשמוע:

כ וַיֹּאמֶר הֲיָדַעְתָּ לָמָּה־בָּאתִי אֵלֶיךָ וְעַתָּה אָשׁוּב לְהִלָּחֵם עִם־שַׂר פָּרָס וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר־יָוָן בָּא׃

רַשִׁ״י ועתה אשיב להלחם עם שר פרס. וידעתי כי אוכל אך כבא עת מלכות אנטיוכס ידעתי שאני אצא והוא יכנס לאחר ל"ד שנה לבנין הבית ושיעמוד אלכסנדרוס מוקדן כי אע"פ שהיו ישראל משועבדים למלכי פרס באותן הימים עבודה נוחה עבדו בהם ולא הכבידו עליהם כי נתנם הקב"ה לרחמים להם אבל מלכות יון הטילו עליהם עול קשה:
מְצוּדַת דָּוִד הידעת. האם ידעת למה באתי אליך וכאומר לו הנה מעתה תוכל לדעת שלא באתי לעשות עמך רעה כ״א לגלות לך מצפוני מסתרים ולא תחרד עוד: ועתה אשוב. כשאכלה לדבר בך אשוב להלחם עם שר פרס: ואני יוצא. כאומר הן ידעתי כי אוכל לו ואנצח את שר פרס אבל תדע כי לאח״ז בע״כ אצא ולא אוכל עוד ללמד סניגוריא על ישראל כי ירבו פשעיהם והנה שר יון בא ושואל שימשל יון על ישראל ותנתן לו:

כא אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת־הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת וְאֵין אֶחָד מִתְחַזֵּק עִמִּי עַל־אֵלֶּה כִּי אִם־מִיכָאֵל שַׂרְכֶם׃

רַשִׁ״י את הרשום בכתב אמת. שטר הגזרה ואמת היא ואין אחד בכל השרים העליונים מתחזק לעזרני על כל אלה כי אם וגו':
מְצוּדַת דָּוִד את הרשום. את הכתוב במרום בכתב אמת אשר יתקיים בבל ישונה והוא האמור למטה מאבדן המלכיות וגאולת ישראל: ואין אחד. אין מי מן המלאכים מתחזק להיות עמי בעזרתי לשאול ולבקש על אלה הדברים האמורים למטה על אבדן המלכיות ועל גאולת ישראל: כי אם מיכאל שרכם. רק מיכאל שר וסניגור של ישראל הוא מתחזק עמי לשאול על אלה:
מְצוּדַת צִיּוֹן הרשום. מל׳ רושם ור״ל כתיבה:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.