Behar 4 — מדרש תנחומא ד

א וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּמֹכּוּ בַּעֲוֹנָם (תהלים קו, מג). וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ, שֶׁנִּמְכְּרוּ בְּמַדַּי בִּימֵי הָמָן, שֶׁלְּקָחָן אוֹתוֹ רָשָׁע מֵאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וּבָא גּוֹאֲלוֹ, זֶה מָרְדְּכַי. וְגָאַל אֶת מִמְכַּר אֶחָיו, שֶׁכִּסָּה אֶת עֲוֹנוֹתֵיהֶם, שֶׁכֻּלָּם הָיוּ רְאוּיִם לַהֲרִיגָה. לָמָּה, שֶׁאָכְלוּ מִתַּבְשִׁילֵי הַמֶּלֶךְ. מִנַּיִן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: וּבִמְלֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה וְגוֹ' (אסתר א, ה). וְנִתְגָּרָה בָּהֶן הָמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל (שם ג, ז). וּבִזְכוּת מָרְדְּכַי נִצֹּלוּ, וְנַהֲפֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשׂנְאֵיהֶם (שם ט, א). הֱוֵי, וְגָאַל אֶת מִמְכַּר אֶחָיו. דָּבָר אַחֵר, וּבָא גּוֹאֲלוֹ, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: גּוֹאֲלָם חָזָק ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ (ירמיה נ, לד). הַקָּרוֹב אֵלָיו, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עִם קְרוֹבוֹ (תהלים קמח, יד).