Shulchan Aruch, Orach Chayim 19 — שולחן ערוך, אורח חיים יט
א צִיצִית חוֹבַת גַּבְרָא הוּא, וְלֹא חוֹבַת מָנָא, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ לוֹבֵשׁ הַטַּלִּית, פָּטוּר מִצִּיצִית, וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל עֲשִׂיַּת הַצִּיצִית, שֶׁאֵין מִצְוָה אֶלָּא בִּלְבִישָׁתוֹ.
ב עָשָׂה טַלִּית לְצֹרֶךְ תַּכְרִיכִין אַף עַל פִּי שֶׁלּוֹבְשׁוֹ לִפְעָמִים בְּחַיָּיו, פָּטוּר:
English Summary
A high-level overview of the main points in this siman and how the poskim discuss them. It is not the final word on any halacha.
Tzitzit as a duty on the person who wears the garment, what this means for the bracha, and a tallit made for burial.
seif 1 The Mechaber writes that tzitzit is chovat gavra (an obligation on the person), not chovat mana (an obligation on the garment). As long as a person is not wearing the tallit, he is exempt from tzitzit. For this reason no bracha is said when making the tzitzit, since the mitzvah is only in wearing the garment. The Gra cites Tosafot (daf 40a) as the source for chovat gavra, and the Gemara as the source for the bracha ruling. The Mishnah Berurah explains that the verse speaks of the garment "with which you cover yourself," so the duty applies only while one is covered by it. The Taz explains that this does not contradict the Rema in siman 17, who wrote that tzitzit is not chovat gavra. There the Rema meant that no one is required to wear a four-cornered garment. Here the point is that garments lying unworn need no tzitzit, unlike the view in the Gemara that kli kufsa (garments stored away in a box) need them. The Aruch HaShulchan writes that we hold it is chovat gavra, so the bracha is said at the time of wearing.
The Mishnah Berurah explains that the bracha is not said while the tzitzit are being attached to the garment. It is said afterward, when one wraps himself in it. The Magen Avraham asks why a mezuzah, also a duty on the one who lives in the house, gets a bracha when it is put up. He answers that a mezuzah is normally put up once one lives there, while tzitzit are normally tied before the tallit is worn. When tzitzit tear while the tallit is being worn, he notes that one must take it off to fix them, while the Sages did not burden a person to leave his home over a mezuzah. The Mishnah Berurah rules that one whose tzitzit tore after he put on the tallit takes it off, ties new tzitzit, and says the bracha when he puts it back on, even right away. The Aruch HaShulchan adds that a bracha on tzitzit is said every time the garment is worn, so the first time cannot have a different bracha.
seif 2 The Mechaber writes that a tallit made for one's tachrichin (burial shrouds) is exempt from tzitzit, even though he sometimes wears it during his lifetime. The Magen Avraham, citing earlier poskim, gives two reasons. It was not made mainly to cover a living person, so it is like a night garment, which the Rosh exempts even by day. Even by the Rambam, who obligates a night garment worn by day, a shroud is not a garment of a living person at all. The Magen Avraham questions the second reason, and the Gra agrees with him that by the Rambam a shroud worn in one's lifetime needs tzitzit. The Mishnah Berurah reports that the later poskim conclude it is exempt only by the Rosh, since a dead person is exempt from mitzvot. So the Mishnah Berurah rules that tzitzit are tied on it without a bracha.
This English summary is for review purposes only. It is not a halachic source and is not to be used for a halachic ruling. Suggestions or corrections are welcome: please add them to the comments section below. Go to the comments ↓ Each comment is reviewed by a TorahSages editor.
English summary © 2026 TorahSages · CC BY-NC-ND 4.0 · torahsages.com/library/shulchan-aruch/orach-chayim/19 · Copyright & Licensing
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) ולא חובת מנא - עיין לעיל סימן י"ז סק"ה מש"ש: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) פטור מציצית - אע"ג דכתיב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם מ"מ מדכתיב קרא אחרינא גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה משמע דוקא כשמתכסה בה: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) על עשיית הציצית - ר"ל בעת הטלתן בהבגד אלא אח"כ כשמתעטף בו מברך להתעטף. ואם נפסקו אחר שלובשו צריך לפשטו ולעשות בו ציצית ולברך כשחוזר ולובשו אף שלובשו תיכף: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) אלא בלבישתו - וה"ה במזוזה דקי"ל חובת הדר היא אין לברך על המזוזה רק כשהוא נכנס לדור בהבית תיכף ומיד דאז הוא ממש דומיא דעטיפה או כשכבר דר בה [ברכ"י וכן משמע מדברי המ"א להמעיין בו היטיב ועי"ש עוד במ"א ובברכ"י ובתשובת רע"א בסוף סימן ט']: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ה (ה) פטור - האחרונים מסקי דדוקא לדעת הרא"ש דפטור לעיל בסימן י"ח כסות המיוחד ללילה אפילו ביום והא נמי לכסות לילה דמי שהרי מת פטור ממצות אבל לדעת הרמב"ם דמחייב כסות לילה ביום גם בזה חייב לפיכך לדידן יעשה בו ציצית ולא יברך. מוכרי הבגדים שלובשין ומכוונין להראות להקונים מדתן פטורין ואם לובש אותן להעביר בזה את המכס אפשר דחייב בציצית כמו גבי כלאים: ש"ע סָעִיף ב
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א על עשיית הציצית. שאין בעשייתה מצוה אלא בלבישתה עיין בגמ' פ"ד דמנחות, וצ"ע מ"ש במזוזה דק"ל שצריך לברך כשקובעה כמ"ש בי"ד סי' רפ"ט דהתם נמי קי"ל חובת הדר הוא דכ"ז שאינו דר בתוכה פטור ממזוזה וכ"כ התוס' במנחות דף מ"ד ולכן נ"ל דסתמא דמילתא במזוזה קובעה כשדר בתוכה לכן מברך על עשייתה אבל טלית מסתמא קובע בו ציצית עד שלא לובשו לכן אינו מברך על עשייתו ואה"נ אם היה לבוש ציצית ונפסקו לו והטיל בו ציצית אחרים מברך אקב"ו לעשות ציצית כמו במזוזה מיהו י"ל דמיד כשנפסק מחויב לפשטו ולתקנו וע' בשבת דף קי"ח משא"כ במזוזה לא הטריחו רבנן לעקור דירתו ואפשר דה"ה במזוזה אם קבע בו מזוזה קודם שדר בתוכו כשנכנס לדור בתוכו מברך אקב"ו לדור בבית שיש בו מזוזה כנ"ל: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב פטור. כיון שאין עיקר עשיית' לאכסויי מחיים ה"ל כסות לילה שפטורה אפי' ביום (נ"י) ואפי' להרמב"ם דמחייב כסות לילה ביום שאני הכא כיון דכתיב על כסותך משמע דוקא כסות המיוחד לאדם חי אבל זה לא מקרי כסות כלל ופטור (ב"י) וק' דבגמרא אמרי' דשמואל סבר ציצית חובת טלית הוא ומוד' שמואל בזקן שעשא' לכבודו פירוש לתכריכיו שפטור מ"ט אשר תכסה בה אמר רחמנא והא לאו לכסויי עבידא ולהרב"י הל"ל כסותך אמר רחמנא והוי פטור אפי' למ"ד חובת גברא הוא לכן נ"ל דדוקא אליבא דמ"ד כלי קופסא חייבים בציצית אפי' אינו לובשה ע"ז קאמר בגמ' דאם עשוי לתכריכין ואינו לובשה בחייו פטור מ"ט אשר תכסה בה וכו' אבל למ"ד חובת גברא הוא דהיינו כשלובש' א"כ אפי' עשוי לתכריכין אם לובש' בחייו חייב דעכ"פ לובש' וכ"ד הרמב"ם שהשמיט הא דאמרי' בתכריכין שפטור ומיהו אפשר דלהרא"ש דס"ל דכסות לילה פטורה אפי' ביום א"כ תכריכין פטורים אפי' לובש אותן בחייו עסי' י"ח, כתבו התוס' בנד' דף ס"א מוכרי הבגדי' שלובשין הבגדים ומכוונים להראותן לקונים פטורים ואם לובש אותן להעביר המכס אפשר דחייב בציצית כמו גבי כלאים ועבי"ד סימן ש"א: ש"ע סָעִיף ב
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א על עמ״א. ועיין סי׳ י״ג אות ח׳ בר״ה גנאי גדול א״צ לפושטו ובעת ההיא אם עושה ציצית יש לברך ובשבת קי״ח ב׳ באפסק ציצית דקאי בדרגא משמע לכאורה שם דרמי בעוד הטלית עליו ועיין תוס׳ מנחות מ״ד א׳ ד״ה טלית שאולה. וע׳ בספר חמד משה להמרדכי בי״ג יש לעיין: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב פטור עמ״א לכאורה יש בו קצת אריכות דברים וגם קצת מקושי ההבנה (דמשמע דתליא בפלוגתא כלי קופסא לשמואל החיוב על הבגד פטור אף בלבשו מחיים ולרב החיוב על האיש הלובש חייב א״כ למה כתב לשמואל ואינה לובשה) אבל כד מעיינין ביה הם דברים ראוין אליו ז״ל. כי במנחות מ״א א׳ ומודה שמואל בזקן כו׳ ולדברי ב״י מאי איריא ומודה שמואל דדין זה שייך לרב ג״כ בלובשה בחייו דפטור מכסותך ולימא הכי ובין לרב ושמואל אלא ודאי דכשלובשה בחייו חייב אפילו לשמואל דאשר תכסה קרינן וכר״מ דבזמן תליא אלא כשאין ליבשה ומונח בזה אמר דמודה שמואל דל״ת כלי קופסא חייבין אמר אשר תכסה. ותדע דאי כב״י אמאי השמיט הר״מ זה דפטור אפילו כשלובשה בחייו ש״מ דחייב וע״ז כתב ומיהו לטור קשה למה השמיט דין זה דהא ס״ל בי״ח דביחוד תליא מילתא וכנ״י ודאי פטור וגם בגמרא תקשה מ״ש ומודה שמואל לרב נמי שייך זה ועיי׳ חמד משה. ומ״ש מתוס׳ נדה ס״א ב׳ ד״ה אבל עושה יע״ש: ש"ע סָעִיף ב
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א (ס"ק א) על כו' עיין בגמ' פ"ד דמנחות דאמרי' התם דזה תליא אי אמרי' ציצית חובת גבר' או חובת מנא דקי"ל כל שהוא גמר מצותה מברכים אבל כשאין גמר מצותה אין מברכים ולכן למ"ד חובת מנא א"כ מיד כשנגמר הבגד חייב בציצית וכשעושה בו ציצית הוא גמר המצוה ולכן מברכים. אבל לדידן דקי"ל חובת גברא ואינו חייב עד שילבישנה ואינה גמר מצוה ולכן אין מברכים: מ"ש במזוזה כו' שצריך לברך אקב"ו לקבוע מזוזה: קובעה כשדר בתוכה. וא"כ ה"ל גמר מצוה מיהו י"ל דמיד כשנפסק חייב לפשטו אע"ג שהביא מ"א לעיל סי' י"ג סק"א בשם המרדכי מדלא כתיב לא תלבש בגד בלי ציצית משמע דמותר ללובשו בלי ציצית רק אח"ז מ"ע להטיל בו ציצית ע"ש מ"מ הא כ' מ"א שם דהיינו מן התורה אבל מדרבנן אסור ללבשו בלי ציצית: וע' בשבת דף קי"ח. רצה להביא קצת משמעות דמיד שנפסק צריך לפשטו ודאי לילך בטלית שנפסקו בו הציצית מילתא דפשיטא ליה דאסור אלא רצה להביא קצת משמעות דאפי' עומד במקום א' ועליו טלית שנפסק בו ציצית צריך לפשטו דאמרי' התם דא"ל רב יוסף לר' יוסף בריה דרבה אביך במאי הוי זהיר טפי והשיב לו בציצית. וסיפר יומא חד הוי סליק בדרגא אפסק ליה ציצית ולא נחית עד שהטיל בו ציצית. וא"כ בשלמא אם הדין בכל אדם שצריך לפשוט הטלית מיד שנפסק א"כ ודאי רבה ג"כ היה פושטו מיד וא"כ כיון שלא היה לבוש טלית בת ד' כנפות היה מותר מצד הדין לירד מדרגה דהא מצד הדין לפי מאי דקי"ל חוב' גברא כשאינו לבוש ציצית פטור וגם א"צ לקנות לו טלית להביא א"ע לידי חיוב כ"א שהוא טוב ונכון כדאי' ר"ס כ"ד וא"כ לשעה מועטת עד שיתקן בו ציצית ודאי דאין לחוש וא"כ היינו רבותא דרבה שהחמיר על עצמו ולא ירד אבל א"א דמצד הדין א"צ לפושטו מיד א"כ ממ"נ אי רבה לא היה פושטו א"כ מאי רבותא דלא נחית מדרגא הא לילך לבוש בטלית שנפסקו הציצית ודאי דאסור לכ"ע ואי דבאמת רבה פשטו ואפ"ה לא נחית והיינו רבותא א"כ עיקר רבותא חסר מדברי בנו שהעיד עליו והל"ל ופשטו ואעפ"כ לא נחית אלא עכצ"ל דכ"א צריך לפשטו ולכן לא הוצרך להזכיר הפשיטה כי זהו מצד הדין: בכ"א לדור בבית וכו'. ולא בנוסח לקבוע מזוזה כיון דבשעת קביעת המזוזה לא היה גמר המצוה כיון שלא היה דר בתוכו והגמר עתה בשעה שדר לכן יש לברך על הדירה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב (ס"ק ב') פטור כו' ה"ל כסות לילה כו' ר"ל יש לו דין כסות לילה דפטור אפי' לבשה ביום כיון דמיוחד לזמן שהוא פטור דהיינו לילה וה"ה הכא דמיוחד למת שהוא פטור אפי' לבשו חי פטור לדעת הרא"ש בכסות לילה בסי' י"ח: ה"ל כסותך כו' ר"ל למה נקט הש"ס דרשה דאשר תכסה בה ומהאי קרא לא שמעינן דפטור כ"א במונח בקופסא אפי' לשמואל דמחייב בעלמא במונח בקופסא טפי הוה ליה למנקט קרא דאייתי הרב"י ומזה שמעינן דפטור אפי' לובשה: לכן נ"ל דדוקא כו' ולא דרשינן כסותך כמ"ש הרב"י: וכ"ד הרמב"ם שהשמיט כו' דממ"נ אי אינה לבשה לדידן דקי"ל חובת גברא בלא"ה פטור אפי' עשוי לחי ואי לבשה אפי' עשוי למת חייב: כ' התוס' בנדה כו' להעביר המכס כו' דבכלאים תנן מוכרי כסות מוכרין כדרכן אפי' לובשים ומראים לקונים ומפרש הש"ס דאיתא כר' שמעון דס"ל דבר שאין מתכוין מותר. ואח"ז תנן אסור ללבוש כלאים אפי' להעביר בו את המכס ומפרש ר"ש והרא"ש דהני תרי משניות פליגי דע"כ מתני' דאוסר להעביר המכס ס"ל כר"י דדבר שא"מ אסור אבל הרמב"ם פסק להני תרתי משניות וכ' הרב"י וש"ך שם דהאי טעמא דס"ל דבהאי להעביר המכס גם ר"ש מודה דאסור. דבשלמא מוכרי כסות דאין מתכוונים כלל ללבישה שרי לר"ש משא"כ להעביר המכס דכוונתו עכ"פ ללבישה דהא התכלית להעביר המכס הוא. דמן הבגדים ללבוש בהן א"צ ליתן מכס א"כ הרי מתכוין ללבישה ניהו דאין כוונתו לחימום מ"מ מתכוין ללבישה ולכן כ' מ"א כיון דהתוס' בנדה מדמים בזה ציצי' לכלאים לענין מוכרי כסות לפטור ה"ה דיש לדמותן בלובשן להעביר המכס לענין חיוב: ש"ע סָעִיף ב
ט״ז Taz
סָעִיף א
א חובת גברא. אין זה סותר למ"ש רמ"א בסי' י"ז דאינו חובת גברא דהתם בא למעט שאינו חייב ללבוש טלית בת ד' כנפות כמ"ש שם אבל הבגדים המונחים ואינו לובשם אין חייב לעשות בהם ציצית לאפוקי ממ"ד בגמ' כלי קופסא חייבים בציצית: ש"ע סָעִיף א
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א חובת עט״ז ועב״ח ודרישה בשם רש״ל יש מחמירין לבדוק ציצית בעת הנחתן בכיס כשמואל וכ״ד ראב״ן בהגמ״יי פ״ג אות נו״ן וב״ח כתב שראוי לעשות כן פן למחר ישכח מלבדוק או לא יהיה פנאי ויסמוך על של אתמול עמ״ש בסימן ח׳ אות י״א במ״א. וע׳ סימן ט״ו ס״א ודאי ראוי כשציצית מצויין בעיר שלא להתיר מבגד לבגד ולחוש נמי למ״ד כלי קופסא חייבין בציצית יע״ש. ועיין לבוש כסותך בזמן שאתה מתכסה בה ובסי׳ י״ד כסותך למעט שאולה דפטורה. והנה בהעלאה והצעה יש דיעות (עמ״א י״ח אות ג׳) דכתיב לא תלבש גדילים מה כלאים דוקא בלבישה אף ציצית דוקא לבישה וזה טעם מ״ד כלי קופסא פטורים וביבמות דף ב׳ בגדיה״ם צ״ו ואמר רחמנא תכלת דלמא כלי קופסא אלמא כלי קופסא פשוט לתלמודא דפטורין מציצית: ש"ע סָעִיף א
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א ולא חובת מנא. ע"ל סי' י"ז ס"ק ב' מש"ש: ש"ע סָעִיף א
ב על עשיית הציצית. עיין מ"א מ"ש. והמחבר יד אהרן חולק עליו: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג בחייו פטור. כיון שאין עיקר עשייתה לאכסויי מחיים ה"ל כסות לילה ופטורה אפי' לובשו ביום עיין מ"א וע"ת (דלי"א דלעיל דכסות לילה חייב כשלובשו ביום ה"ה בזה וא"כ לדידן יש לעשות בו ציצית ושלא לברך) כתבו תוס' בנדה דף ס"א מוכרי הבגדים שלובשין הבגדים ומכוונין להראותם לקונים פטורים ואם לובש אותם להעביר המכס אפשר דחייב בציצית ועיין בי"ד סי' ש"א מ"א: ש"ע סָעִיף ב
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א ציצית כו'. וכ"כ תוס' מ' א' ד"ה סדין. ועוד דק"ל כו' וע' תוס' דערכין ב' ב' ד"ה היודע כו': ולפיכך כו'. גמ' הנ"ל: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ס"ב אע"פ כו'. עמ"א דלהרמב"ם חייב דלא כב"י וכ"מ בנ"י שכתב משום דכסות לילה כו' כשיטת הרא"ש וכ"מ בגמ' מדקאמר ומודה שמואל כו': ש"ע סָעִיף ב
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)