Shulchan Aruch, Orach Chayim 44 — שולחן ערוך, אורח חיים מד
א כָּל זְמַן שֶׁתְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בִּזְרוֹעוֹ, אָסוּר לִישַׁן בָּהֶם אֲפִלּוּ שְׁנַת עֲרַאי, אֶלָּא אִם הֵנִיחַ עָלֶיהָ סוּדַר וְלֹא הָיְתָה עִמּוֹ אִשָּׁה, יָשֵׁן בָּהֶם שְׁנַת עֲרַאי, וְכֵיצַד הוּא עוֹשֶׂה, מֵנִיחַ רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו וְהוּא יוֹשֵׁב וְיָשֵׁן. הָיוּ תְּפִלִּין כְּרוּכִין בְּיָדוֹ מֻתָּר לִישַׁן בָּהֶם אֲפִלּוּ שְׁנַת קֶבַע, וְאִם אוֹחֲזָן בְּיָדוֹ וְאֵינָם כְּרוּכִים בְּיָדוֹ אָסוּר לִישַׁן בָּהֶם אֲפִלּוּ שְׁנַת עֲרַאי: הַגָּה: וְדַוְקָא כְּשֶׁאוֹחֲזָן בְּלֹא נַרְתְּקָן, אֲבָל בְּנַרְתְּקָן בְּכָל עִנְיָן שָׁרֵי (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָעִטּוּר):
English Summary
A high-level overview of the main points in this siman and how the poskim discuss them. It is not the final word on any halacha.
Sleeping while wearing tefillin or holding them, and when it is permitted.
The Mechaber writes (seif 1) that as long as the tefillin are on the head or the arm, one may not sleep in them, even sheinat arai (a brief nap). This is the Rambam's wording, as the Gra notes. The Mishnah Berurah explains the concern: while asleep one might pass wind while wearing them. The Taz notes that the Rosh and the Tur permit a brief nap in tefillin. He explains their reasoning. The exact measure of a brief nap cannot be determined, and the prohibition is only a rabbinic decree, so one is lenient. By their view a person may nap in the ordinary way, such as sleeping leaning on his arms. The Shulchan Aruch was stricter and followed the Rambam.
The Mechaber permits a brief nap in tefillin under two conditions. He has placed a cloth over them, and no woman is with him. He naps sitting, with his head between his knees. The Mishnah Berurah explains that the cloth reminds him that he is wearing tefillin, so he will not come to pass wind. The Aruch HaShulchan gives the same reason, citing the Kesef Mishneh (which was written by the Mechaber too). The Magen Avraham and the Mishnah Berurah explain that if his wife is with him, napping in tefillin is forbidden, lest he have relations while wearing them. The Mishnah Berurah adds that the head rests between the knees so that he does not sink into a deep, fixed sleep.
On how long a brief nap may last, the Magen Avraham and the Mishnah Berurah write that there is no set measure. Some say it is the time needed to walk a hundred amot (cubits), about one sixty-seventh of an hour. The Mishnah Berurah notes that the Gra rules this way. The Aruch HaShulchan questions why the Magen Avraham attaches this measure to the Shulchan Aruch. The Mechaber follows the Rambam, for whom sitting with the head between the knees is what makes the sleep brief.
The Magen Avraham, the Taz and the Mishnah Berurah explain why sleeping in tefillin is not hesech hadaat (taking one's mind off the tefillin), which is forbidden while wearing them. Hesech hadaat means laughter or levity. A person who is asleep forgets worldly matters altogether. The Aruch HaShulchan adds that while asleep a person is not in the world at all. The Magen Avraham and the Mishnah Berurah add, citing the Bach, that the preferred way to fulfill the mitzvah is still to keep one's mind on the tefillin at all times.
The Mechaber writes that if the tefillin are wrapped around his hand, he may sleep even sheinat keva (a fixed sleep). The Mishnah Berurah explains that there is no concern about passing wind, since he is not wearing them. The Aruch HaShulchan adds that this means wrapped tightly so they cannot fall, and not on the place where tefillin are worn. If he holds them in his hand without wrapping them, the Mechaber forbids even a brief nap. This follows the Gemara in Berachot, as the Gra notes. The Magen Avraham and the Mishnah Berurah explain that the tefillin might fall from his hand.
The Rema adds that holding them is forbidden only when the tefillin are out of their case. If they are in their case, sleeping while holding them is permitted in every way. The Magen Avraham notes that the Itur, the Rema's source, said only that there is no concern about passing wind when the tefillin are in their case. The Rema added that the concern about falling also does not apply. The Mishnah Berurah explains that even if they fall to the ground in their case, the concern is not so great. He cites the Gra that the case counts as a separation from the ground only if it holds a tefach (handbreadth). The Magen Avraham cites support for the custom of fasting when tefillin fall to the ground. He says the custom applies when they fall without their case, while for a Sefer Torah it applies even in its case. The Aruch HaShulchan concludes from the Rema's ruling that when tefillin fall in their case, there is no need to fast or give charity, as people do when tefillin fall.
This English summary is for review purposes only. It is not a halachic source and is not to be used for a halachic ruling. Suggestions or corrections are welcome: please add them to the comments section below. Go to the comments ↓ Each comment is reviewed by a TorahSages editor.
English summary © 2026 TorahSages · CC BY-NC-ND 4.0 · torahsages.com/library/shulchan-aruch/orach-chayim/44 · Copyright & Licensing
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) עראי - דגזרינן שמא יבוא להפיח בהם וע"י הנחת הסודר עליהן יזכור שיש תפילין עליו ולא יבוא להפיח: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) עמו אשה - אבל אם אשתו עמו אסור גזירה שמא ישמש בהן: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) ישן בהם - ולא חשיב היסח הדעת אלא כשהוא עומד בשחוק וקלות ראש אבל כשהוא עוסק במלאכתו ואומנתו ואין דעתו עליהן ממש אין זה נקרא היסח הדעת [אם לא שמטריד דעתו כ"כ לצרכי הגוף עד שלבבו פונה מי"ש מחמת טרדתו] וכן כשהוא ישן שוכח הבלי העולם. ומ"מ מצוה מן המובחר שיהא דעתו תמיד על התפילין ושלא יסיח דעתו מהן למשוך ולהרהר במחשבות רעות שמטעם זה חייב למשמש כל שעה שלא יסיח דעתו מהן [ב"ח] זולת בשעת התפלה והלימוד א"צ ליתן דעתו בהתפילין: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) שינת עראי - ואין שיעור לזה וי"א כדי הילוך ק' אמה והוא חלק ס"ז משעה בקירוב וכן פסק הגר"א בביאורו: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) בין ברכיו - דאל"ה חיישינן שמא יבוא להשתקע בשינת קבע: ש"ע סָעִיף א
ו (ו) מותר לישן - דלא חיישינן בזה להפחה כיון שאינם עליו: ש"ע סָעִיף א
ז (ז) אסור לישן - דחיישינן שמא יפלו מידו: ש"ע סָעִיף א
ח (ח) בכל ענין שרי - דאפילו אם יפלו על הקרקע אין חשש כ"כ ועיין בביאור הגר"א שכתב דדוקא אם הנרתק מחזיק טפח אז חשיב חציצה להפסיק בינו לקרקע: ש"ע סָעִיף א
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א ולא היתה עמו אשה. אבל אם אשתו עמו, אסור גזירה שמא ישמש בהן [גמרא פ"ב דסוכה]: ש"ע סָעִיף א
ב ישן בהם. ולא חשיב היסח הדעת אלא כשהוא עומד בשחוק או בקלות ראש [טור] ומ"מ מצוה מן המובחר שלא יסיח דעתו מהם כלל [ב"ח] עסי' רנ"ב ונ"ל דלפי מ"ש הטור א"כ בשעת תפילה א"צ למשמש בהם דבלאו הכי אסור בשחוק וקלות ראש עסי' קנ"א: ש"ע סָעִיף א
ג שינת עראי. ואין שיעור לזה וי"א כדי הילוך ק' אמה והוא חלק ס"ז משעה בקירוב: ש"ע סָעִיף א
ד אסור לישן. דחיישי' שמא יפלו מידו: ש"ע סָעִיף א
ה בנרתקן. העיטור לא כתב אלא דלא חיישי' להפחה כשהן בנרתקן ורמ"א חידש דלשמא יפלו נמי לא חיישינן בנרתקן ועמ"ש סי' מ"ג ס"ז ובמשפטי שמואל כתוב קצת סמך למה שנהגו העולם להתענות כשנפלו תפילין על הארץ, וה"ה כשנפל ס"ת ע"ש וצ"ל דמיירי בלא נרתיקן אבל בס"ת אפילו בנרתיקן עסי' מ': ש"ע סָעִיף א
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א לשון המחבר הוא קצת כלשון הר״מ ז״ל פ״ד מתפילין הט״ו אלא שהוסיף בזרועו והנך רואה שצדק האדון ז״ל בסימן מ״ג אות א׳ דאפי׳ של יד אם חיישינן שמא יפיח כ״ש שמא יפנה ולחלק בין הכריכות נראים בחוץ או לאו אין לחלק כשעושה מעשה בגופו ורש״י ברכות כ״ג א׳ ד״ה חולץ ברחוק ד״א חולק בש״ר שהם בגלוי והפרישה כאן העתיק דברי רש״י אמהו להשתין ושם לא פירש״י רק כשהן בראשו ופירשתיו בסי׳ מ״ג בזה: ולא עמ״א באר הגולה ציין א״ב גמרא סוכה כ״ו א׳ ועל ואין אשה עמו ציין ג׳ הרמב״ם ונהפוך הוא כי א״ב ראוי להיות הרמב״ם כי מגמ׳ י״ל כפירש״י פריס סודרא בין כר לכסת ושיטת הר״מ הוא פריס סודרא כשהן בראשו ועל אין אשה עמו ראוי לציין גמ׳ פרק ב׳ סוכה כ״ו ב׳ רבי יוסי אומר הילדים לעולם חולצים והיינו ודאי ארבי נתן בשינת עראי דמחלק בין יום ללילה ורבי יוסי אומר הילדים אף ביום חולצין בעראי וקס״ד הרהור מצוי בהם ובשינת עראי יראה קרי (ע״ד שלא יהרהר ביום ויבא כו׳) ומשני בנשותיהם עמהם שמא בשינת עראי יבואו להרגל דבר א״כ מבואר הוא ומיהו י״ל הר״מ חידש דילדים ל״ד דל״ת דוקא ילדים וכמ״ש הכ״מ שם וע׳ סי׳ ל״ח במ״א אות ד׳ יש ליישב קצת בשינת עראי יבואו להרגל דבר בלא הרהור יע״ש: ש"ע סָעִיף א
ב ישן עמ״א רנ״ב אות כ״ה ומ״מ מצוה מן המובחר שלא יסיח דעתו כלל מתפילין אפי׳ בק״ש ותפלה: ש"ע סָעִיף א
ג שינת עראי עמ״א הם דברי הכ״מ פ״ז מתפילין ב׳ תירוצים או דרבי יוחנן חולק עם רמי בר יחזקאל ואין שיעור מאה אמה רק מסתמא ראשו בברכיו לא אתי לידי קבע והתי׳ השני דא ודא אחת הוא ולפ״ז אם רואין שישן יותר מק״א צריכין להקיצו. ואגב אזכיר דברי הלבוש ז״ל. כי צריך התבוננות בדבריו כמו שאגיד: הנה בהא דפריס סודרא עלייהו יש בו ג׳ פירושים לפירוש הר״מ ז״ל א׳ פי׳ הכ״מ פ״ד מתפילין הט״ו דתרווייהו בעינן ראשו בין ברכיו שלא ירדם (דלא כרש״י סוכה כ״ו א׳ ד״ה רבא אמר לשמא ירדם לא חיישי׳) ובעינן פריסת סודר כשהן בראשו דישכח שיש עליו תפילין ויפיח (דאפי׳ בער לגמרי אי לאו דאסור להסיח דעת משא״כ בישן עראי שכח מתפילין) ובעינן סודר וזכור הוא שיש תפילין עליו ולא יפיח יע״ש. וא״ש טובא לשון הר״מ ז״ל שם בהט״ז וז״ל תפילין צריכין גוף נקי שלא יפיח בהם לפיכך אסור לישן בהם עראי אלא מניח סודר כו׳ וכיצד עושה ראשו בברכיו כו׳ ומלת לפיכך קשה אלא עראי אסור שישכח שתפילין עליו וצריך סודר שיזכור תפילין עליו ומ״מ גם ראשו בברכיו דאל״כ שמא ירדם. אבל הב״ח סובר פריסת סודר מהני שלא ירדם בקבע שע״י סודר דכיר שתפילין עליו ויזהר מלישן קבע ולפ״ז בהכרח דבר״מ וכיצד הוא עושה מניח ראשו בברכיו וי״ו הפירוש הוא ופריס סודר או ראשו בברכיו סגי ודוחק הוא וגם על הטור קשה למה לא הזכיר תקנה ראשו בברכיו אבל להכ״מ א״ש טובא כי הר״מ סובר תרתי בעינן והטור סובר בזה כרש״י דרבא חולק ארבי יוחנן בתרתי בסודר בברכיו אסור ובתפילין א״צ בברכיו דלשמא ירדם לא חיישינן ופריס סודר שלא ישכח שתפילין עליו ויפיח אבל הדרישה ולבוש מפרשים דגנאי לישן בתפילין אפי׳ עראי ובפריסת סודר אין גנאי וסובר הלבוש מחד מהני או סודר או ברכיו כו׳ וצ״ע דמה מהני בברכיו דמ״מ שינה גנאי הוא ויש ליישב ועמ״ש בט״ז מזה אי״ה ברש״י ותוס׳ סוכה כ״ו ד״ה אבל יע״ש: ש"ע סָעִיף א
ד אסור עמ״א ומודה הר״מ לרש״י מברייתא דברכות כ״ג ב׳ לא יאחוז תפילין בידו וישן עראי שמא יפלו ושאני נקיט בידיה כרוכין ומהודקין בידיה: ש"ע סָעִיף א
ה בנרתקן ע׳ מ״א עב״י בשם העיטור משמע אפי׳ בידו בלא נרתיק רק אוחזן בגלוי אסור להפיח בהם וכדמות ראיה מסי׳ מ״ג דכר״ע קיי״ל שם דנפנה צריך בגדו וידו (ולאו משום כניסה דלא כרבינו האי) אלא משום גנאי שיפנה ותפילין בידו בלא בגד ה״ה י״ל הפחה נמי אסור כה״ג אבל הר״מ ז״ל א״א לפרש כן דאל״כ לוקי תלתא ברייתות בסוכה כ״ו א׳ בחדא גוונא דנקיט בידיה הא דקבע שרי בנרתקן והא דקבע אסור בלא נרתק שמא יפיח ועראי שרי בכרוכין בידו והא דעראי אסור באוחזן שמא יפלו אלא ש״מ אף בלא נרתק בידו לא חיישינן להפחה כל שאין לובש בהן ובהכרח מחלק בין מנחי ברישיה או בידיה (ואע״ג דמצי לומר לא קבע ועראי באוחזן וקבע ועראי בכרוכין ועראי שרי ולא קבע ברישיה ובסודר כיון דלאו בחד גוונא אמר חדא מינייהו משא״כ להעיטור) ומש״ה הר״ב בהג״ה בשיטת המחבר שהוא שיטת הר״מ ז״ל קאי השמיט הך דעיטור רק החילוק הוא בנרתקן בידו באוחזן שרי דלא חיישינן שמא יפלו דבנרתק אין חשש. ומה שהראה מקום לסי׳ מ״ג באות י״ד דלבה״כ שבבית אפי׳ בנרתקן אסור. וכתב בשנפלו בנרתקן לארץ א״צ להתענות ומבואר הוא בכאן אבל בס״ת אפי׳ נפלה בנרתקן צריך להתענות ואי״ה יבואר עוד בהלכו׳ ס״ת כאן: ש"ע סָעִיף א
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א (ס"ק ב) ישן כו' עסי' רנ"ב במ"א ס"ק כ"ה מ"ש מכאן: עסי' קנ"א. דגם בבה"כ אסור לנהוג בו קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה א"כ לדעת הטור כשעומד בבה"כ אף שאינו מתפלל א"צ למשמש בהן: ש"ע סָעִיף א
ב (ס"ק ג) שינת עראי כו' והוא חלק ס"ז כו' היינו לדעת הרב"י סי' תנ"ט סעיף ב' בשיעור מיל אבל למאן דחשיב שיעור מיל ב' חומשי שעה כמבואר שם במ"א ס"ק ג' א"כ הוי מאה אמה שיעור חלק חמישית משעה בקירוב: ש"ע סָעִיף א
ג (ס"ק ה) בנרתקן כו' ונ"ל דמיירי בלא נרתקן ובס' א"ר ס"ס מ"ם כ' בשם כה"ג דאם נפלו בנרתקן יתן פרוטה לצדקה. וכתב עוד דאם נפלו רצועות לארץ אין קפידא: ש"ע סָעִיף א
ט״ז Taz
סָעִיף א
א אפילו שינת עראי. דלא כהטור והרא"ש שמתירין שינת עראי. הקשה ב"י למה לא הביאו הרא"ש והטור כמה שיעור שינת עראי דאיתא בגמ' ע"ז תנא רמי בר יחזקאל כדי הילוך ק' אמה ותי' דאיכ' ברייתא אחריתי דתנא הנכנס לישן ביום רצה חולץ רצה מניח כו' וזה חולק על שיעור דק' אמה אלא ס"ל דמותר לישן בהם שינת יום דהיינו שינת עראי כדאמרי' בסוכה ותמוה מאד דהא פירש"י גם בההיא ברייתא אחריתי לפי שביום אינו דרכו לישן עם אשתו ולא לישן שנת קבע כו' הרי דגם שם תלוי בשינת עראי ומ"ש עראי זה מעראי דברייתא דרמי בר יחזקאל ותו דשינת יום אמרי' בסוכה פ' הישן דהיינו ס' נשמי וכמ"ש בש"ע לעיל סי' ד' סי"ו ושכן היה דרכו של דוד ומאן לימא דלאו אידי ואידי חד שיעורא הוא ס' נשמי והילוך ק' אמה ונלע"ד דהאי שיעורא דק' אמה אין אנו יכולים לשער אותו כלל כמ"ש ב"י בשם הראב"ד דמ"ה יש להחמיר לפסוק דלא ישן בהם כלל אבל להרא"ש והטור לא נר' להחמיר בזה כי לא ניתנה תורה למלאכי השרת או דוקא לבני אדם חכמים ביותר וכיון דעיקרא דהא מילתא אין בו איסור רק משום גזירה מדרבנן אזלינן בו לקולא ויכול לישן בהם שינת עראי לפי דרכו של אדם והיינו על דרך שכתב הטור סי' מ"ז בשם הרא"ש דכל שאדם ישן על אצילי ידיו הוה עראי כנ"ל דעת הטור אלא שהש"ע החמיר ופסק כאן כדעת הרמב"ם: כתב ב"י בשם הרא"ש והרר"י וא"ת היאך שינת עראי מותר והא אסור להסיח דעתו מהם וי"ל דלא מקרי היסח הדעת אלא כשעומד בקלות ראש ושחוק אבל כשהוא מתנמנם אין כאן היסח הדעת כי הוא שוכח הבלי עולם עכ"ל: ש"ע סָעִיף א
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א אפילו עט״ז יראה בפרישה דהטור סובר כרא״ש אביו ממש בפירוש הברייתא סוכה כ״ז א׳ בידיה אסור בכל ענין וז״ש וא״א ז״ל לא כ״כ ובראשו עראי מותר ופריס סודרא בין כר לכסת כפירש״י אלא דמ״מ בראשו בעינן סודר דגנאי הוא לישן בתפילין בלא סודר וכמ״ש הלבוש בפירוש הזה אבל לשמא ירדם לא חיישינן ומה שהביא קושיית הב״י עב״י באורך ומ״ש בשם ב״י בשם הרר״י והרא״ש א״י דמבואר בטור ג״כ זה ועמ״א אות ב׳ ועמ״ש במ״א עוד בזה: אמר הכותב סוגיין ודברי הפוסקים בכאן עמוק הוא ובלימוד עם התלמידים הארכתי וכאן ארמוז מעט עב״ח במ״ש לרבינו יונה ורא״ש עראי שרי ול״ג אטו קבע דהוי גזירה לגזירה שמא קבע ושמא יפיח קשה א״כ מה פריך אביי מ״ש סוכה מתפילין והא סוכה חד חששא ותפילין גזירה לגזירה ואפי׳ נימא קבע ודאי הוי קשה זה ד״ת וזה תפילין דרבנן הוי: גם בתו׳ שם ד״ה אבל הקשו משבת מ״ה לאביי גוף נקי שמא יפיח הא שינת עראי אין קפידא וכאן אוסר אביי ותירצו ולרבא קשה דהתם אמר גוףף נקי שלא יישן והיינו אפי׳ עראי וכאן לשמא ירדם לא חייש ומותר עראי וי״ל דסוברים כר״מ דרבא אין חולק אמניח ראשו כו׳ אלא אסוכה חולק. ולרש״י דפירש לשמא ירדם לא חייש מפרש כתו׳ שבת מ״ט א׳ ד״ה שלא יישן ביום משום היסח הדעת וסובר רבא אפי׳ שוכח הבלי עולם הוי היסח הדעת ולפ״ז ברייתא דיישן עראי ולא קבע ע״כ לרבא בידים בכרוכי״ן והא דלא עראי באוחז״ן כפירוש הר״מ ז״ל וקבע שרי בפריס סודרא אתפילין וכעיטור שהבאתיו במ״א ה׳. או יאמר רש״י סובר סודר בעינן בכ״מ או כב״ח או כפרישה שהבאתי במ״א ומש״ה גוף נקי דאם רגיל שינת עראי לא יניחם דשמא יישן עראי וישכח בלא סודר כאמור אלא דא״כ היה לרש״י לפרש פריס סודרא ארישא ולא היא דמ״מ קבע אסור. ומ״ש הכ״מ פ״ד מתפילין דמש״ה פסק הר״מ כאביי בשבת מ״ט ולא כרבא מברייתא דיישן עראי ולא הבינותי דלהר״מ לרבא חייש שמא ירדם ובלא ברכיו ועם סודר אסור וצ״ע: ש"ע סָעִיף א
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א עראי. ולא חשיב היסח הדעת אלא כשהוא עומד בשחוק או בקלות ראש טור. וז"ל הר"ר יונה דלא חשיב היסח הדעת אלא כשעומד בקלות ראש ובשחוק אבל מתעסק בצרכיו אע"פ שמתעסק במלאכתו ואומנתו ואין דעתו עליהם ממש אין זה נקרא היסח הדעת לכאורה צ"ע הא דאמרינן בשבת יוצא אדם בתפילין ערב שבת עם חשכה וכו' ע"ש. ושמא הואיל ומצוה מן המובחר הוא שלא יסיח דעתו מהם כלל לא חיישינן שיצא בהם בשבת לרה"ר עיין יד אהרן. והאר"י ז"ל החמיר מאוד בזה אפילו בשעת התפלה זולת בשעת תפלת י"ח ובשעה שלומד. עמ"א: ש"ע סָעִיף א
ב שינת עראי. דחיישינן שמא יפלו מידו. עי' ב"י ובהרמב"ם פ"ד מה"ת. והמחבר מגדול עוז כ' שם וז"ל ואני אומר שזה הלשון לא נמצאת בגמרא שלנו אלא ה"ג לה בפרק הישן וכו'. ע"ש נראה דאשתמיט מניה להא דת"ר לא יאחוז וכו' ברכות דף כ"ג ע"ב סוכה דף מ"ב עיין ודוק: ש"ע סָעִיף א
ג שרי. וע"ל סי' מ' ס"ק ב' מש"ש: ש"ע סָעִיף א
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א כל זמן כו'. לשון הרמב"ם וכפי' פי' בגמ' שם דלפירש"י הל"ל הא דנקיט להו בידיה בסוף אבל כל הפוסקים ס"ל כפרש"י וכן הר"י והטור: ולא כו'. שם ב' וכר' יוסי דהלכה כר"י מחביריו כמ"ש בפ"ד דעירובין וס"ל דילדים ל"ד: וכיצד הוא כו'. כר' יוחנן דרבא ל"פ עליה בתפילין כמ"ש רש"י שם וסובר דרמי בר יחזקאל פליג עליה והלכה כר"י וצ"ע חדא דמ' דל"פ אלא איהו מפ' שיעורא ור' יוחנן קאמר שאף בהאי שיעורא צריך דוקא ראשו בין ברכיו ושלא ירדם ועוד דהא ת"כ דרמי בר יחזקאל: ואם אוחזן כו'. ברכות כ"ג ב' וכן הקשו על הרמב"ם ורמ"ך מזה הברייתא ותי' ב"י וכ"מ דשם בעי' כרוכים ולכן כ' הרמב"ם כרוכים דלא חיישינן שמא יפלו: ודוקא כו'. ערש"י ברכות שם א' ד"ה עושה כו' ולפ"ז בכיס טפח דוקא וע"ל סי' מ"ג סעיף ו': ש"ע סָעִיף א
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)