א שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ יְשֵׁנִים בְּטַלִּית אֶחָד, וּבְשַׂר שְׁנֵיהֶם נוֹגְעִים זֶה בָּזֶה, לֹא יִקְרְאוּ קְרִיאַת שְׁמַע, אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה טַלִּית מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶם מִמָּתְנֵיהֶם וּלְמַטָּה.
ב אִם הָיָה יָשֵׁן עִם אִשְׁתּוֹ, קוֹרֵא בַּחֲזָרַת פָּנִים לְצַד אַחֵר, וַאֲפִלּוּ בְּלֹא הַפְסָקַת טַלִּית, מִשּׁוּם דַּחֲשִׁיבָה כְּגוּפוֹ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר, וְנָכוֹן לָחוּשׁ לִדְבָרָיו.
ג אִם הָיָה יָשֵׁן עִם בָּנָיו בְּעוֹדָם קְטַנִּים, מֻתָּר לִקְרוֹת בַּחֲזָרַת פָּנִים בְּלֹא הַפְסָקַת טַלִּית. וְאִם הֵם גְּדוֹלִים, צָרִיךְ לְהַפְסָקַת טַלִּית.
ד עַד כַּמָּה הֵם חֲשׁוּבִים קְטַנִּים, הַתִּינוֹק עַד שֶׁיִּהְיוּ לוֹ י"ב שָׁנִים, וְהַתִּינֹקֶת עַד שֶׁיִּהְיוּ לָהּ י" א שָׁנִים, וַאֲפִלּוּ הֵבִיאוּ ב' שְׂעָרוֹת, מֻתָּר. וּבִשְׁנַת י"ג לְתִינוֹק וְי"ב לְתִינֹקֶת אִם הֵבִיאוּ ב' שְׂעָרוֹת, אָסוּר בְּלֹא הֶפְסֵק. וְאִם לֹא הֵבִיאוּ ב' שְׂעָרוֹת מֻתָּר. וּמִשְּׁנַת י"ג וָאֵילָךְ לְתִינוֹק וְי"ב לְתִינֹקֶת, אֲפִלּוּ לֹא הֵבִיאוּ ב' שְׂעָרוֹת, אָסוּר:
א סָעִיף א (א) נוגעים - נקט נוגעים משום דאז אסור לקרות בלא הפסקת טלית אפילו אם ירצו להחזיר פניהם מזה לזה ואם הם שוכבים פנים להדי פנים אסור לקרות בלא הפסקת טלית אפילו אם אינם נוגעים כל ששוכבים בקירוב אחד לחבירו:
ב סָעִיף א (ב) לא יקרא - שמא יבא לידי הרהור:
ג סָעִיף א (ג) ביניהם - ואז אפילו פניהם זה לזה מותר דשוב לא יבוא לידי הרהור:
ד סָעִיף א (ד) ולמטה - אבל ממתניהם ולמעלה אפי' בשרם נוגע זה בזה לא אתי לידי הרהור. ודע דבכל זה צריך ג"כ שיוציא ראשו לחוץ שלא יהא עיניו יוכל לראות את הערוה וצריך ג"כ לחוץ על לבו שלא יהא לבו רואה את הערוה וכדלקמן בריש סימן ע"ד ועי"ש בס"ק ב' מה שכתבנו עוד בזה. כתב הפר"ח דנראה לו דאם בדיעבד קרא בלא החזרת פנים ובלא הפסקת טלית דיצא ידי חובתו עי"ש והפמ"ג מפקפק בזה וכן בס' ישועות יעקב עי"ש:
ה סָעִיף ב (ה) עם אשתו וכו' - משום דאשתו כגופו ורגיל בה וליכא הרהורא ומ"מ צריך חזרת פנים דפנים להדי פנים א"א דליכא הרהורא. ואם האיש מחזיר פניו לבד והאשה נשארת כמות שהיא אף שפניה נגד אחוריו מ"מ הוא מותר לקרות דשוב ליכא הרהור ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בערותה אבל אם תרווייהו רצונם לקרות אז גם היא צריכה להחזיר פניה ואפילו בשרם נוגעים זה בזה מותרים לקרות:
ו סָעִיף ב (ו) שאוסר - ר"ל בלא הפסקת טלית. ולפי דבריהם צריך מאוד ליזהר בזה בק"ש שעל המטה ובברכת המפיל שיהיה ביניהם הפסקת טלית ואז אפילו פנים להדי פנים מותר וכנ"ל:
ז סָעִיף ג (ז) עם בניו וכו' - דלדידהו לכו"ע אמרינן כיון דגס בהן חשובין כגופו וליכא הרהורא. ומ"מ פנים להדי פנים אסור ובפר"ח מיקל בזה והביא ראיה ובספר מאמר מרדכי וברכי יוסף דחו ראיתו. ומשמע עוד מדברי המ"מ דאפילו אם נימא דאין צריך להחזיר פנים עכ"פ בנוגע ערותו בבשרם או להיפך אסור:
ח סָעִיף ג (ח) בחזרת פנים - היינו שיהא אחוריהם זה לזה ואם פני בניו נגד אחוריו צריך עכ"פ ליזהר שלא יהא בשרו נוגע בערותן כן נראה לי וראיה מלקמן סימן ע"ד ס"ה דמוכח דאם בשרו נוגע בערות חבירו ג"כ אסור:
ט סָעִיף ג (ט) גדולים - וה"ה קטנים אחרים שאינם בניו [כן משמע מהרמב"ם ועיין בביאור הגר"א סימן ע"ה ס"ד בהג"ה ויש ליישב] אך לפי מה שמבואר לקמן בסימן ע"ה ס"ד בהג"ה דקטן כל זמן שאין ראוי לביאה [היינו בזכר עד ט' שנים ויום אחד ובנקיבה עד בת ב' ויום אחד] אין ערותו ערוה לכאורה גם לענינינו יש להקל אם עדיין לא הגיע הזמן:
י סָעִיף ד (י) ובשנת י"ג וכו' - ר"ל משהתחיל יום ראשון בשנה זו וכן מה שכתב ומשנת י"ג ואילך ר"ל ג"כ תיכף משהושלם השנת שלשה עשר וא"צ י"ג שנה ויום אחד רק שלימות ויום הלידה ג"כ בכלל כגון אפילו אם נולד באחד בתשרי בסוף היום כשבא לתחלת ליל שנת י"ד שנולד בו היינו אחד בתשרי נשלם לו הי"ג שנים ונעשה גדול וכן הדין לענין בר מצוה אך דשם בעינן ג"כ שתי שערות ועיין לעיל בסימן נ"ה סעיף ט' ובמ"ב שם:
יא סָעִיף ד (יא) אם הביאו ב"ש - עיין במ"א שכתב דלפי מה שפסק הטור באבן העזר סימן כ"א אסור משהגיע הזמן הזה אפילו לא הביאו ב' שערות. וגם אפי' בלא ק"ש אסורים לישן ביחד ערומים בקירוב בשר משהגיע הזמן הזה ועיין בח"מ וב"ש שם:
א סָעִיף ב בחזרת פנים. פי' שיחזירו שניהם אחוריהם זה לזה [כ"מ]:
ב סָעִיף ד ובשנת י"ג כו' מותר. כ"כ בטור וצ"ע דבטור א"ע סי' כ"א כתוב דאם יש לבת י"א שנים ולבן י"ב שנים זה ישן בכסותו וזו ישנה בכסותה ואסורים לשכב ערומים יחד ולא חילק בין ב' שערות כמ"ש הרא"ש שם כלומר שהם קרובים להיות שדים נכונו ושערך צמח והכא כתב דאם לא הביאו ב' שערות מותר והרא"ש למד שם מכאן מק"ש וא"כ צריכין שיהיו שוים לדינ' ועוד דאם היא אסורה לישן אצלו בקירוב בשר א"כ מה צ"ל דאסור לקרות ק"ש וגם דברי הרא"ש קשין אהדדי וצ"ע רב:
ג סָעִיף ד ומשנ' י"ג ואילך. משמע דא"צ י"ג שנים ויום א' וכ"מ ביבמות דף ל"ד ע"א בפירש"י ע"ש ועמ"ש סי' נ"ה ס"ט:
א סָעִיף ב ס"ק א כו' שניהם כו' כ"מ ספ"ג מהל' ק"ש בשם הר"מ. ולענ"ד משמע מלשונו שם דדוקא אי שניהם מחזירים פניהם אבל פנים נגד אחור אפי' אותו שהחזיר פניו אסור לקרות וע"ש:
ב סָעִיף ד (ס"ק ב) ובשנת כו' כמ"ש הרא"ש שם סוף קדושין: כלומר כו' זהו דברי הרא"ש שם בקדושין לפרש הא דאמר הש"ס שם לענין לישן זה עם זה בקירוב בשר וזה וזה כדי שיהיו שדים נכונו ושערך צמח. ופי' הרא"ש דאין הכוונ' שיהיה צריך שיהיו שדים כו' אלא קרובים להיות שדים כו' שהיא שנה הסמוכה לגדלות עכ"ל הרא"ש: והרא"ש למד שם מק"ש כו' ר"ל דהרא"ש בקדושין מחק הגירס' שהיה לפניו וגרס תינוקת בת י"א ויום א' ותינוק בן י"ב ויום א' והביא ראיה דהכי הגירס' במס' ברכות לענין ק"ש: וא"כ צריכים שיהיו שוין לדינא וא"כ צ"ל הא דאמרינן בברכות עד כדי שדים נכונו כו' ר"ל ג"כ קרובים להיות שדים נכונו כו': וצ"ע רב ובס' א"ר מיישב קושי' שניה די"ל דהכא לענין ק"ש מיירי אב עם בנו והאשה עם בתה הקטנה דמצד שינה בקירוב בשר אין איסור רק משום ק"ש ע"ש אבל מ"ש ליישב קושי' א' לא עמדתי על דעתו:
ג סָעִיף ד (ס"ק ג) ומשנת כו' דא"צ י"ג שנה ויום א' רק כיון שהגיע לתחלת ליל שנולד באותו יום דיו וכ"כ מ"א לעיל סי' נ"ג ס"ק י"ג: וכ"מ ביבמות כו' בפרש"י אהא דתנן שני אחים שנשאו שתי אחיות ובשעת חופה נתחלפו הנשים והיו נדות חייב כ"א ד' חטאות. א' משום אשת איש. והב' משום אשת אח. ג' משום אחות אשה. ד' משום נדה ובעי לאוקמי לחד אוקימתא דאתיא כר"ש דס"ל אין איסור חל על איסור כ"א באיסור בת אחת. דהיינו שחלין שני האיסורים בפעם א' ופריך בשלמא ג' איסורים אשת איש ואשת אח ואחות אשתו משכחת לה שני האחים שוו שליח א' לקדש להם אותם ב' אחיות. ושתי האחיות עשו שליח לקבל להן הקידושין מאחים ופגעו שני השלוחים זה בזה וקיבל שליח הנשים משליח האנשים את הקידושין בבת אחת א"כ חלין ב' הקידושין בב"א וממילא חלו כל ג' האסורים בבת אחת אבל איסור נדה היכי משכחת לה וכי אפשר לצמצם שפרסו נדה באותו רגע שקיבל השליח הקידושין. ומשני דמשכחת לה בשופעת מתוך י"ג לאחר י"ג לחייב האחים ומתוך י"ב לאחר י"ב לחייב הנשים ופרש"י כגון שנולדו שני האחים בראש השנה ולשנה הבאה בר"ה נולדו שני האחיות א"כ ממיל' כשנעשו האחים בני י"ג שנה נעשו הנשים האחיות בנות י"ב שנה וקודם שהיו גדולים אף שהיו נדות מ"מ לא חל מה"ת האיסור דהא אכתי לאו בני עונשים נינהו ומיירי שקדמו הקידושין קודם שהיו גדולים אבל מסרו הקידושין שלא יחולו עד זמן גדלות וא"כ איסור נדות ואיסורים שמשום הקידושין באים כא' (ולפ"ז למסקנ' אין צ"ל שקדשו ע"י שליח כ"א שהם עצמם קדשו האחיות ואפ"ה חלו כאחת כיון שאמרו שלא יחול עד זמן גדלות כ"כ משנה למלך בהלכות אישות ע"ש) וכתב רש"י וז"ל ונמצאו הקידושין ואיסור עונש נדות חל עליהן כשחשיכ' ראש השנה של י"ג לנקבות שהוא של י"ד לזכרים כו' עכ"ל ומדכתב כשחשכה ראש השנה כו' אע"ג דמיירי שנולדו בראש השנה כמ"ש רש"י שם ע"כ צ"ל דדי כשהן בני י"ג שנה שלימים ובנות י"ב שלימות ולא בעינן יום אחד יותר אלא כיון שנכנס מעט ביום שאחר זה שעי"ז השנים שלימים די:
א סָעִיף א ס"א ממתניהם ולמטה כו'. דזהו השיעור לענין ערוה כמש"ש כ"ד ב' היתה טליתו כו' וכמ"ש בס"ס ע"ד:
ב סָעִיף ב ס"ב בחזרת פנים כו'. ר"ל אפילו הוא מחזיר לבד וכמ"ש בגמ' זה מחזיר פניו וקורא כו' וכ"מ מדברי רמב"ם דלא כמ"א וערש"י שם ד"ה ואפילו אשתו כו': ויש כו'. כברייתא דפליגא על רב יוסף לחומרא ואף ע"ג דאמורא יכול לשבש הברייתא דוקא אי שמיע ליה וכמ"ש בשבת ס"א א' וז"ש שם אטו כולהו בחדא כו':
ג סָעִיף ד ס"ד התינוק כו'. מדקאמר תינוקת בת כו' ול"ק עד י"א כו' מ' דוקא בת י"א שנה אז בעינן שדים כו' ולא פחות ויותר א"צ:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.