Shulchan Aruch, Orach Chayim 93 — שולחן ערוך, אורח חיים צג
א יִשְׁהֶה שָׁעָה אַחַת קֹדֶם שֶׁיָּקוּם לְהִתְפַּלֵּל, כְּדֵי שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַמָּקוֹם; וְשָׁעָה אַחַת אַחַר הַתְּפִלָּה, שֶׁלֹּא תְּהֵא נִרְאֵית עָלָיו כְּמַשּׂאוֹי שֶׁמְּמַהֵר לָצֵאת מִמֶּנָּה.
ב לֹא יַעֲמֹד לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא בְּאֵימָה וְהַכְנָעָה, לֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ וּדְבָרִים בְּטֵלִים וְלֹא מִתּוֹךְ כַּעַס, אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה כְּגוֹן: דִּבְרֵי תַּנְחוּמִין שֶׁל תּוֹרָה סָמוּךְ לִגְאֻלַּת מִצְרַיִם אוֹ סָמוּךְ לִתְהִלָּה לְדָוִד שֶׁכָּתוּב בּוֹ: רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה, שׁוֹמֵר ה' אֶת כָּל אֹהֲבָיו (תְּהִלִּים קמה יט כ).
ג אֵין עוֹמְדִים לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹךְ דִּין, וְלֹא מִתּוֹךְ הֲלָכָה שֶׁלֹּא יְהֵא לִבּוֹ טָרוּד בָּהּ, אֶלָּא מִתּוֹךְ הֲלָכָה פְּסוּקָה. הַגָּה: וְהַיְנוּ נָמֵי כְּמוֹ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, כִּי פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׁמְּחֵי לֵב (תְּהִלִּים יט, ט) (טוּר).
ד הָעוֹסֵק בְּצָרְכֵי צִבּוּר כְּעוֹסֵק בַּתּוֹרָה דָּמִי, פֵּרוּשׁ: לְעִנְיַן לַעֲמֹד מִתּוֹכוֹ לְהִתְפַּלֵּל, שֶׁגַּם זוֹ שִׂמְחָה הִיא לוֹ שֶׁעוֹסֵק בְּצָרְכֵי צִבּוּר. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים דְּהַיְנוּ לְעִנְיָן דְּאֵינוֹ צָרִיךְ לִפְסֹק לְהִתְפַּלֵּל.
English Summary
A high-level overview of the main points in this siman and how the poskim discuss them. It is not the final word on any halacha.
Preparing the mind for Tefillah: waiting before and after it, the frame of mind to pray from, and one who is busy with the needs of the community.
seif 1 The Mechaber writes that one waits one hour before rising to pray, so that he can direct his heart toward Hashem. He also waits one hour after Tefillah, so that Tefillah does not seem to him like a burden he hurries to leave. The Magen Avraham and the Mishnah Berurah cite the students of Rabbeinu Yonah. They proved from the Gemara that "an hour" here means a full hour, a twelfth of the day, even though elsewhere the word means a short while. The full hour is for chasidim (the especially pious). For everyone else a short wait is enough. The Mishnah Berurah sets that short wait as the time it takes to walk eight tefachim (handbreadths). The Aruch HaShulchan sets it as the time it takes to walk eight amot (cubits).
The Aruch HaShulchan explains that the Mechaber did not mean a full hour. The word "hour" covers both a short and a long time, and the Mechaber writes briefly. The Aruch HaShulchan adds that this wait is for the whole order of Tefillah, not only for Shemoneh Esrei (the Amidah). The wait is silent reflection on before Whom one is about to pray. He asks why one should wait, when the Tur and the Shulchan Aruch write that people in later times do not concentrate so fully. He answers that we are commanded to try every means of reaching kavanah (concentration). If the wait does not help, it does no harm.
The Mishnah Berurah, citing the Seder HaYom, writes that after Tefillah it is good to stay in shul, if one can, until fewer than ten people remain. He adds that sitting in shul is a mitzvah in itself. The Aruch HaShulchan explains the reason. Staying keeps a person from being among those who cause the Shechinah (the Divine Presence) to leave, since it does not rest where there are fewer than ten. He notes that not everyone can do this. He writes that where exactly ten are present, one should not be the first to leave.
The Magen Avraham and the Mishnah Berurah write that the Arizal prayed from a siddur (prayer book) so that he could concentrate fully. The Mishnah Berurah adds that the siddur kept him from swallowing even a single vowel. Both add that all depends on what each person feels in himself. The Aruch HaShulchan notes that some people concentrate better by heart than from a siddur.
seif 2 The Mechaber writes that one stands to pray only with awe and submission (following the Gemara in Berachot, as the Gra notes). One does not stand to pray straight from laughter, lightheadedness, idle talk or anger. One prays out of joy. His examples are Torah words of comfort, such as the passage on the redemption from Egypt, or Tehillah LeDavid (Ashrei), which says that Hashem fulfills the will of those who fear Him and guards all who love Him. The Mishnah Berurah gives the source as the verse "Serve Hashem with awe." Tefillah takes the place of the avodah (the Temple service), and so it is done with awe. The Mishnah Berurah and the Aruch HaShulchan explain that awe and submission are the ideal. Not everyone can bring them into his heart. Even so, he should at least not pray straight from laughter, but from the joy of a mitzvah. The Aruch HaShulchan adds that this seif is about Shemoneh Esrei. At Shacharit, the redemption from Egypt comes right before it, since geulah (the bracha after Kriyat Shema) is joined to Shemoneh Esrei. At Mincha, Ashrei is said before it.
seif 3 The Mechaber writes that one does not stand to pray straight from a din (a case of law). One also does not stand to pray straight from a halacha that may keep his mind busy. One stands to pray from a halacha pesukah (a settled halacha). The Mishnah Berurah defines this as a halacha with no deep analysis and no dispute, so that his Tefillah is not disturbed. The Rema adds that this too is praying out of joy, since "the precepts of Hashem are upright, gladdening the heart" (following Tosafot and the Tur, as the Gra notes). The Magen Avraham and the Mishnah Berurah write that this is only the ideal: one should not plan to study pilpul (in-depth analytic debate) before Tefillah. If he was studying pilpul when the tzibbur (congregation) began to pray, he prays with them. This is all the more so in their time, when people did not concentrate so fully. The Aruch HaShulchan agrees. He adds that the same applies when the time for Tefillah has come.
seif 4 The Mechaber writes that one who is busy with the needs of the community is like one who is busy with Torah. He gives two explanations. By the first, a person may go straight from this work to pray, since the work is also a joy for him. By the second, he need not stop his work to pray. The Gra links the second explanation to the Tosefta: when Rabban Gamliel and his beit din in Yavneh were busy with community needs, they did not stop, so as not to divert their minds. The Magen Avraham, the Mishnah Berurah and the Aruch HaShulchan limit the first explanation to work that does not trouble the mind, like a settled halacha. The Mishnah Berurah adds that even so, one does not give up praying with the tzibbur because of this. All the more so, he may pray if he fears the time for Tefillah will pass.
The Mishnah Berurah writes that the later poskim rule like the second explanation. He applies it even when the time for Tefillah will pass, as long as no one else is there to handle the matter. The Magen Avraham, the Mishnah Berurah and the Aruch HaShulchan rule that if the time for Shacharit passed, he does not pray Mincha twice as tashlumin (making up a missed Tefillah). At the time of Shacharit he was exempt from it. The Aruch HaShulchan gives the reason: one who is busy with a mitzvah is exempt from another mitzvah.
This English summary is for review purposes only. It is not a halachic source and is not to be used for a halachic ruling. Suggestions or corrections are welcome: please add them to the comments section below. Go to the comments ↓ Each comment is reviewed by a TorahSages editor.
English summary © 2026 TorahSages · CC BY-NC-ND 4.0 · torahsages.com/library/shulchan-aruch/orach-chayim/93 · Copyright & Licensing
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) שעה אחת - תר"י הוכיחו מגמרא דאע"ג דבכל מקום דאמרינן שעה פי' שעה מועטת הכא פי' שעה אחת מי"ב שעות ביום ומיהו זה לחסידים ולשאר עם די בשעה מועטת שישהא קודם שיתחיל שהוא כדי הילוך ח' טפחים כמש"כ בסימן צ' סוף ס"כ עי"ש. כתב בסדר היום אם יכול להתעכב עד שלא ישאר עשרה בבה"כ טוב לו עי"ש טעמו גם כי הישיבה בבה"כ הוא מצוה בפני עצמה: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) שיכוין - האר"י ז"ל היה מתפלל מתוך הסידור כדי שיכוין מאוד גם שלא להבליע נקודה והכל לפי מה שמרגיש האדם בנפשו: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג (ג) באימה והכנעה - שנאמר עבדו את ד' ביראה היינו התפלה שהיא לנו במקום עבודה עשו אותה ביראה: ש"ע סָעִיף ב
ד (ד) לא מתוך וכו' - ר"ל דמצוה מן המובחר שאין עומדים אלא מתוך אימה והכנעה אלא כיון דאין כ"א יכול ליזהר להכניס בלבו הכנעה ואימה עכ"פ לא יתפלל מתוך שחוק אלא מתוך שמחה של מצוה [ב"ח וא"ר]: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ה (ה) פסוקה - שאין בה עיון ולא מחלוקת כדי שלא יטרד עי"ז בתפלה ומ"מ אם עסק בפלפול הלכה והתחילו הצבור להתפלל יתפלל עמהם ובפרט עכשיו שאין מכוונים כ"כ בתפלה ולא הזהירו אלא לכתחלה שלא יעסוק בפלפול קודם התפלה: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ו (ו) לענין לעמוד - ובלבד שיהא דומה להלכה פסוקה שלא יהא בה דבר של טרדה ומ"מ אין לבטל תפלת הצבור משום זה וכ"ש אם מתיירא שיעבור הזמן דרשאי להתפלל: ש"ע סָעִיף ד
ז (ז) לענין וכו' - וכן פסקו האחרונים: ש"ע סָעִיף ד
ח (ח) להתפלל - ואפילו אם יעבור זמן התפלה אם אין שם מי שישתדל אלא הוא ועיין לעיל סימן ע'. וא"צ להתפלל מנחה שתים בשביל תשלומי שחרית שכיון שבשעת חובתו היה פטור ממנה מן הדין א"צ לתשלומין כלל: ש"ע סָעִיף ד
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א שעה א'. תר"י הוכיח מגמ' דאע"ג דבכל מקום דקאמרי' שעה פי' שעה מועטת הכא פי' שעה א' מי"ב ביום זה לחסידים ולשאר עם די בשעה מועטת כמה שכתב סימן צ' סס"ך: כתוב בזוהר בראשית שיאמר ואני ברוב חסדך וגומר קודם בואו לב"ה: ש"ע סָעִיף א
ב כדי שיכוון. האר"י היה מתפלל תוך הספר כדי שיכוון מאוד (הכוונות) והכל לפי מה שהאדם מרגיש בנפשו: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ג הלכה פסוקה. נ"ל דהיינו שלא יעסוק בפלפול קודם התפלה אבל אם עסק בפלפול והתחילו הצבור להתפלל יתפלל עמהם ובפרט האידנא שאין מכוונין כ"כ: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ד לעמוד מתוכו להתפלל. נ"ל דוקא בדבר שאין בו טרדא דומיא דהלכה פסוקה: ש"ע סָעִיף ד
ה דא"צ לפסוק. עססי' ק"ו עסי' ע' ס"ד וא"צ להתפלל מנחה שתים כיון דבשעת חובתו היה פטור מן הדין (דרישה בי"ד סי' שמ"א) וכנ"ל דלא כט"ז: ש"ע סָעִיף ד
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א שעה עמ״א בר״מ פ״ד הט״ז ובטור ישהה מעט כמ״ש הכ״מ ולח״מ שם לחסידים שעה ולנו די מעט ושם משמע שישב מעט ובע״ץ אשרי יושבי ביתך והדר יהללוך אך צדיקים יודו לשמך ואח״כ ישבו ישרים כו׳ יע״ש ומיהו אנו מתפללין וקורין פסוקי דזמרה מקודם (שיעור פסוקי דזמרה ח״ש) ואח״כ ברכות וק״ש ושוהה מעט קודם שיתחיל פסוקי דזמרה הוי קרוב לשעה כמו חסידים ובסי׳ צ׳ סעיף כ׳ י״מ ישהה שיעור שני פתחים וזהו השיעור לדידן ומיהו אף דצריך ליכנוס ג״כ שיעור ב׳ פתחים (נכון לחוש לכל הפירושים) כ״ז שהולך אין די רק בבואו למקומו המיוחד צריך לשהות שם טעם כאמור: ש"ע סָעִיף א
ב כדי עמ״א ודאי למי שיוכל טוב להתפלל מתוך הסידור שלא להבליע נקודה אחת ובמנחה אין שוהין שעה ממש רק אומרים אשרי קודם וביש מקומות פ׳ התמיד: מ״ש המחבר מתוך כובד ראש ולא מתוך שחוק עב״ח מצוה באימה והכנעה אך לא כ״א יכול להכניע עצמו וטוב לב משתה תמיד עכ״פ יעסוק בשמחה של מצוה או הלכה פסוקה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ג הלכה פסוקה עמ״א והלכה פסוקה שאין בה עיון ולא מחלוקת עד״מ. עיין תה״ד סי׳ מ״א לילך למרחץ אע״פ שעסק בהלכה ופלפול שרי דיסיח דעתו בהכרח משא״כ בתפלה גם זה טירדא עא״ר: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ד לעמוד עמ״א ומ״מ אין לבטל תפלת הציבור וכ״ש אם מתירא שיעבור הזמן דרשאי להתפלל עמ״א באות ג׳: ש"ע סָעִיף ד
ה דא״צ עמ״א דאם היה עוסק בצ״צ ועבר הזמן דאין מתפלל מנחה שתים דרישה בי״ד שמ״א וכאן והט״ז שם אות ה׳ חולק ופסק דמתפלל מנחה שתים דהפטור לא מחמת עצמו. ועא״ר כאן באין לו מים אפשר דכ״ע מודים דמתפלל מנחה שתים: ש"ע סָעִיף ד
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א (ס"ק א) שעה א'. תר"י הוכיחו מגמ' כו' מדאמרי' דף ל"ב ע"ב חסידים הראשונים היו שוהים שעה א' ומתפללים שעה א' וחוזרים ושוהים שעה א' ופריך וכי מאחר ששוהין תשעה שעות ביום בתפל' תורתן היאך משתמרות ומלאכתן היאך נעשית ומשני אלא מתוך שחסידים הם תורתן משתמרת ומלאכתן מתברכ' ע"כ. וא"א דשעה א' לאו דוקא אין מקום לקושי' המקשן. והמקשן הוכיח דע"כ שעה דוקא כמו מאי דקתני ומתפללים שעה א' הוא דוקא ה"ה דשע' שלפני תפל' ושאחר תפל' ג"כ דוקא: ולשאר העם די בשע' מועטת כיון שאין שאר העם חסידים אי ישהו בתפלתן ט' שעות א"כ תורתן היכי משתמרת ומלאכתן היכי נעשית דא"א להם לסמוך על מעשיהם שיעש' להם נס: כמ"ש סי' צ' סס"כ כצ"ל ור"ל דשם י"מ דמ"ש בגמ' שיכנס קודם תפל' שני פתחים שר"ל שלא יתפלל תיכף בכניסתו אלא ישה' קודם תפל' שיעור שני פתחי' הרי דסגי בזמן מועט לפני תפל' וה"ה לאחר התפל': ואע"ג די"מ שני פתחים בענין אחר כמ"ש שם מ"מ לענין שיעור שהי' דלא בעי' שעה ממש לא נחדש פלוגתא ביניהן: וע' בל"ח סי' ע"א סעיף ל"ז דשהיה קודם התפלה ואחר התפל' תהי' מיושב. קודם התפל' דע"י הישובי' מכוין יותר בדעתו לכוין למקום ואחר התפל' ע"י הישוב נרא' יותר שאין התפל' עליו כמשא ובס' א"ר חולק: כ' בזוהר כו' ע' לעיל במ"א ר"ס מ"ו: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ב (ס"ק ג') הלכ'. נ"ל דהיינו כו' ר"ל הא דכ' אין עומדים כו' היינו דוקא לכתחיל': ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג (ס"ק ה') דא"צ כו' עסס"י ק"ו דאע"ג דכגון אנו מפסיקים מד"ת לק"ש ותפל' מ"מ העוסקים בצ"צ י"ל דין מי שתורתו אומנתו ואין חילוק בזה בין זמנם לזמנינו וא"צ לפסוק אלא דבסי' א' מבואר דאפי' מי שתורתו אומנתו ניהו דאינו מפסיק לתפל' אבל לק"ש צריך להפסיק אבל העוסקים בצ"צ מבואר לעיל סי' ע' דאפי' לק"ש אין מפסיקים רק יאמר פסוק א' ובשכמל"ו אם אפשר ומ"מ צריך שיהי' עסק כוונתו לש"ש כמ"ש מ"א לעיל סי' ע' ע"ש: דלא כט"ז דראיית הדריש' מדאמרינן התם מי שמת לו מת בשבת א"כ במו"ש ה"ה אונן ופטור מהבדל' ומתפלת ערבית ובשחרית אחר הקבור' אם לא עבר זמן תפל' שחרית יתפלל שחרית אבל ערבית פטור. אע"ג דקי"ל בסי' ק"ח טעה או נאנס ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים מ"מ אונן דבשע' חיובו פטרוהו חכמים א"צ לתשלומין ומיני' יליף דריש' לעוסק בצ"צ דג"כ בשעת חיובו הי' פטור. וט"ז שם ולקמן ריש סי' ק"ח חולק דגם העוסק בצרכי צבור לא מקרי אלא אונס וחייב להשלים כמו בכל אונס ואונן שאני דאין המניע' מצידו רק שחכמים פטרוהו משא"כ העוסק בצ"צ דפטור מצד טרדתו הוי כמו אונס אחר וחייב בתשלומין. ובסי' נ"ה שם הסכי' לדריש' ודחה ראיות ט"ז וכ' דכל שפטור משום שעוסק במצות ועי"ז פטרוהו חכמים מקרי שהי' פטור בשע' חיובו וא"צ תשלומין ע"ש: ש"ע סָעִיף ד
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א שעה אחת. תר"י הוכיחו מגמרא דאע"ג דבכל מקום דאמרינן שעה פירוש שעה מועטת הכא פירושו שעה אחת מי"ב שעות ביום ומיהו זהו לחסידים ולשאר עם די בשעה מועטת. מ"א: ש"ע סָעִיף א
ב שיכוין. האר"י ז"ל היה מתפלל תוך הספר כדי שיכוין מאוד. והכל לפי מה שהאדם מרגיש בנפשו. מ"א: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ג פסוקה. דהיינו שלא יעסוק בפלפול קודם התפלה אבל אם עסק בפלפול והתחילו הציבור להתפלל יתפלל עמהם ובפרט האידנא שאין מכוונין. כ"כ מ"א: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ד להתפלל. נ"ל דדוקא בדבר שאין בו טרדא דומיא דהלכא פסוקה. מ"א: ש"ע סָעִיף ד
ה להתפלל. וא"צ להתפלל מנחה ב' כיון דבשעת חובתו היה פטור מן הדין. מ"א ודרישה בי"ד סי' שמ"א ודלא כט"ז בסי' ק"ח ס"ק א' ע"ש: ש"ע סָעִיף ד
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף ב
א ס"ב באימה כו'. גמ' שם: והכנעה כו'. רש"י ד"ה כובד כו': לא מתוך כו'. שם לא א': ולא מתוך כעס כו'. כ"ה גי' הטור שם ועיין פ"ו דעירובין ס"ה א': כגון כו'. רש"י שם בברכות: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ב ס"ג והיינו כו'. תוס' שם ד"ה רבנן כו' וכ"ה בטור ע"ש: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג ס"ד העוסק כו'. תוס' שם ד"ה ר"א בשם הירושלמי והרא"ש שם: פי' כו'. טור: וי"מ כו'. וכ"ה בתוספתא דברכות פ"ב כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה ר' אומר כשם שאין מפסיקין לתפלה כך אין מפסיקין לק"ש ר"ח בן עקביא אומר כשם שמפסיקין לק"ש כך מפסיקין לתפלה אר"א בר' צדוק כשהיה ר"ג וב"ד ביבנה היו עסוקים בצרכי צבור לא היו מפסיקין שלא להסיע מלבן: ש"ע סָעִיף ד
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)