Shulchan Aruch, Orach Chayim 149 — שולחן ערוך, אורח חיים קמט

סָעִיף א

א (א) עד שיצניעו - שאין זה דרך כבוד לתורה שיניחוה וילכו להם ומיירי במקום שמנהג להצניע הספר אחר ובא לציון דאל"כ בלא"ה הלא אסור לאדם לצאת מביהכ"נ קודם קדושה דסדרא כמבואר בסימן קל"ב: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) רק יחיד - ואפילו שנים או שלשה והטעם דיש כבוד לס"ת כיון שעדיין רוב הצבור שם ועיין בפר"ח ועיין בפמ"ג שמצדד לומר דדוקא בביהכ"נ גופא הקיל הרמ"א אבל כשמוציאין אותה לבית אחר בכל גווני אפילו יחיד לא יצא קודם הס"ת אלא ימתין עד שיוציאוה עי"ש: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) צריכין להתעכב וכו' - דאין נכון שיצא אדם בפתח קודם הספר תורה: ש"ע סָעִיף א

ד (ד) וילכו אחריו וכו' - לעשות לה הידור ללותה ואסמכוה אקרא דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו [גמרא]: ש"ע סָעִיף א

ה (ה) לצאת בפתח אחד וכו' - דבזה לא מנכר שיוצא קודם הס"ת: ש"ע סָעִיף א

ו (ו) ובלבד שילכו וכו' - פי' אף שהתרנו לצאת בפתח אחר מ"מ צריך להמתין בחוץ עד שיוציאו הס"ת וילוה אותה למקומה: ש"ע סָעִיף א

ז (ז) ללוותה - וכן כשמוציאין מההיכל מצוה לכל מי שעוברת לפניו ללותה עד הבימה: ש"ע סָעִיף א

ח (ח) וכן נוהגין במגביה וכו' - משמע דמנהגנו הוא במגביה בלחוד אבל בלבוש ושלחן ע"ש וש"א מבואר דבין המגביה ובין הגולל צריכין ללותה עד לפני ארון הקודש. מנהג פשוט שבדרך הלוכו מן התיבה אומר הש"ץ והצבור מזמור לדוד הבו לה' וגו' ונוהגין שלא לומר מזמור לדוד כ"א בשבת או ביו"ט שחל בשבת אבל ביו"ט ומכ"ש בחול כשמסלקין הס"ת אין אומרים מזמור לדוד רק לדוד מזמור לה' הארץ וגו': ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א עד שיצניעו. היינו במקום שמצניעין אותה אחר ובא לציון עיין ס"ס כ"ה וסי' קל"ב ס"ב: ש"ע סָעִיף א

ב יחיד. פירוש אחד אחד ובלבד שלא יצאו רובן: ש"ע סָעִיף א

ג ללותה. הוא הדין כשמוציאין אותה ילוה אותה עד הבימה [הכוונות]: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א עד עמ״א וע׳ בטור בפי׳ הגאון עד שגמר תפלתו: ש"ע סָעִיף א

ב יחיד עמ״א ועב״י בשם הרר״י כשיצאו ג׳ או ד׳ לית לן בה היינו שישתיירו ששה ואם הם יותר בעינן שישתיירו רוב הקהל דליהוי כבוד לס״ת ועמ״ש בט״ז מזה באריכות: ש"ע סָעִיף א

ג ללוותה עמ״א כשמוציאין מהיכל מצוה לכל מי שהולכת לפניו ללוותה עד הבימה וכן הגולל אע״פ שאין עוובר׳ לפניו ילך מהבימה עד ההיכל: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א (ס"ק א') עד כו' ובא לציון עסס"י כ"ה כצ"ל. ששם כ' הרב"י ביום שקורין בס"ת לא יחלוץ תפילין עד שיחזירו ס"ת להיכל ופי' רמ"א דהיינו במקום שאין מכניסין הס"ת עד אחר ובא לציון דאל"כ הא בלא"ה אין לחלוץ תפיליו עד אחר וב"ל ה"ה כאן י"ל כן דהא מבואר בסי' קל"ב סעיף ב' דאין לציבור לצאת מבה"כ עד אחר ובא לציון: ש"ע סָעִיף א

ב (ס"ק ב) יחיד כו' פי' א' א' כו' וכ"ה בתר"י הובא בב"י להדיא שממנו נובע הגהת רמ"א הלז וכלל הדין בין יש לו פתח אחד ובין י"ל ב' פתחים בכל ענין צריכים להמתין ללוות הס"ת אלא בדאיכא שני פתחים רשאי לצאת מבה"כ קודם שיוציאו הס"ת וימתין בחוץ עד שיוציאו הס"ת וילוו אותה וצריך לצאת בפתח השני שלא יוציאו הס"ת דרך פתח ההוא אבל בליכא רק פתח אחד אסור לצאת קודם שיוציאו הס"ת אף שדעתו להמתין בחוץ וללוות הס"ת כי אין זה כבוד התורה שיצא בפתח שיציאו בה הס"ת קודם לס"ת: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א אין הצבור רשאים כו'. בטור הבי' פירש"י ופירוש הגאון וז"ל וגאון פי' דהא דאריב"ל בכל מקום וכו' ועבב"י הביא פי' מהרי"א דפי' דלגאון בעינן כדי שינטל וגם יצניע וק"ל דא"כ למה אמר הגאון עד שינטל ס"ת להצניעו היה לו לומר ומצניעו כיון שזה עיקר החידוש ולפי' מהר"י חביב ק"ל דפי' דבפתחא אחרינ' שרי להקדים ואח"כ ילך אחריה היכן מצינו בגמ' כן דהא מחלקי' בין ריב"ל לשמואל בפיתח' אחרינא לריב"ל מותר בפתחא אחרינא ולפי פי' מהר"י חביב אין לריב"ל עסק בזה דלא מיירי אלא באין מוציאין מן בה"כ הס"ת ולכ"ע ק"ל ל"ל לתלמודא לחלק בפתחא אחרינא דהא בלא"ה לא פליגי דריב"ל מיירי באין מוציאי' מב"ה ולשמואל במוציאין ונלע"ד לפרש דלגאון מיירי ריב"ל בכל מקום בין שמוציאין ובין אין מוציאין ובתרוייהו סגי עד שינטל להצניע אף על פי שלא הצניע עדיין ושמואל הוסיף באותו מקום דמוציאין שצריך להמתין עד שיצא ולא סגי בנטלו לחוד וכעין שפירש"י אלא שבהוספה של שמואל יש עוד שצריך לילך אחריו משום הידור וזה נכלל בדברי בר אהינא וע"ז קאמרינן דל"פ שמואל וריב"ל במוציאין דזה מיירי בפיתח' אחרינא דשרי ומ"ש הלכך לעכביה לס"ת עד דנפיק והוא אחריו ולא נפיק מקמיה נ"ל פירושו דה"ק דאין להוליך הס"ת מבה"כ עד הזמן שיצאו מבה"כ כי היכי דיקיימו אחר ה' אלהיכם תלכו וכפל לומר והוא אחריו ולא נפיק מקמיה דקמ"ל תחלה שילך אחריה ואח"כ קמ"ל דלא יצא מקמיה דוק' דהיינו במקום שתצא היא לא יקדים הוא לצאת שם דאז חל עליו חיוב ללכת אחריה דוקא אבל אי איכא פיתח' אחרינ' שרי דאז אין עליו שם נפיק מקמיה ובזה אין אנו צריכים לפי' מהרי"א וב"י בפי' וליעכביה שכתב הגאון כנלע"ד בפי' הדברים להלכה אבל לא למעשה אלא בכל ענין ילך אחר הס"ת ללות' משום הידור: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א אין עט״ז יש בכאן ענין עמוק ראוי לבאר. גרסינן בסוטה ל״ט ב׳ אמר ריב״ל אין ש״ץ רשאי להפשיט התיבה בציבור מפני כבוד הציבור ואריב״ל אין הציבור רשאי לצאת עד שינטל ס״ת ויני״ח במקומ״ו שמואל אמר עד שיצא ול״פ הא דאיכא פתחא אחרינא הא דליכא. אמר רבא בר אהינא אסברא ליה אחרי ה׳ אלקיכם תלכו. ופירש״י שטורח הציבור להתעכב שם עם ס״ת אלא מוליך ס״ת לבית״ו ומניח״ו והעם יוצאין אחריו ואיכא פתחא אחרינא משניטל ס״ת לצאת הרוצה לצאת דרך פתח אחר יוצא אפילו לא יצא ס״ת וליכא פתחא אחרינא נכון שלא יצא בפתח לפני ס״ת. אסברא לי טעמו של דבר. עכ״ל: ופי׳ הגאון הובא ברי״ף פרק הקורא את המגילה עומד וז״ל וששאלתם מאי שינטל ומאי שיצא. דברים הללו שאמר שמואל במקום שאין מניחין ס״ת בביה״כ ור׳ חנחום אריב״ל בכל מקום קאמר אין הציבור רשאין לצאת עד שינטל ס״ת להצניעו והוסי״ף שמואל במקום שמוציאין ומצניעין אין רשאין לצאת עד שיצא ויהלכו אחריו ויעשו לו הידור דאמ״ר רבא בר אהינא אסברא לי אחרי ה׳ אלהיכם תלכו לעכב״ו לס״ת עד דנפיק והוי אחוריה ולא ניפק מקמיה ואיכא פתחא אחרינא רשאין העתקתיו. ויש בכאן חי״ת פירושים: הפי׳ הא׳ פירש״י כמו שהבינו הב״י ומהרי״א לפירש״י מאמר עד שינט״ל בנטילה מהבימה סגי וא״צ להתעכב עד שמצניעו ולהגאון כולל הנטילה וההצנע והנה ברש״י כתוב לאמר על הפשטת התיבה אלא מוליך הס״ת לביתו ומניחו והעם אחריו משמע ג״כ אהצנע וגי׳ בגמרא עד שינטל ומני״ח במקומ״ו סותר זה וצ״ל דזאת הגי׳ לגאון ול״ג לרש״י ומ״ש רש״י לבית״ו ומניח״ו ל״ד אלא והעם אחריו אשר הנטילה מהבימה והטור בהעתקת דברי רש״י בסימן קמ״ח השמיט ב׳ תיבות אלו לבית״ו ומניחו: הפירוש הב׳ נאמר כמ״ש ב״י בתחלה דגאון ורש״י ל״פ בריב״ל לרש״י דוקא מוציאין לבית אחר אז מעכבין עד שינטל ויניח במקומו אז יוצאין לדרכ״ם ובקדימה ואיחור אין קפידא ורשאין לצאת בפתח דממתינין סמוך בחוץ עד שיצא הש״ץ ויניח במקומו ושמואל אמ׳ שאסור לצאת בפתח קודם ולפ״ז כו׳ כפירוש מהרי״א נאמר דכ״ע רש״י נמי מודה לזה וא״ש הגירסא ודברי רש״י בהפשטת התיבה וכ״פ רש״י וגאון במצניעין בביה״כ לרש״י הנטילה מבה״כ קאמר ולגאון הנטילה מהבימה להצניע״ו (ומש״ה אמר להצניעו ליישב ל׳ נטילה) ויהיה הפירוש לצא״ת לדרכם לא לצאת מפתח ביה״כ כי בפתחא אחרינא אין קפידא: הפירוש הג׳ פ׳״ הב״ח ז״ל דרש״י מפרש דסובר ג״כ עד שיניח במקומו ונטילה כולל ההצנע ומדלא אמר עד שיניח ס״ת במקומו ודי אלא ה״פ קודם נטילה מהבימה אסור אף בפתח אחר ומשניטל לחוד יוצאין בפתח אחר קודם הס״ת וממתינים עד שיצא ס״ת ומלווים אותה (כפי׳ מהר״ן חביב ז״ל) ושמואל אמ׳ עד שיצא ס״ת אסור לצאש בפת״ח ול״פ כו׳ ויהיה מלת לצא״ת כפשטיה לצאת מן הפתח. וזה דוקא במוציאן הא׳ במניחין בביה״כ א״צ להתעכב כלל וקודם נטילה רשאין לצאת וגאון בתרתי פליג במקום שמצניעין בביה״כ מיירי דוקא ריב״ל ואסור לצאת עד שינטל ויצניע בהיכל ובמקום שמוציאין לביתאחר אי איכא פתחא אחרינא רשאין לצאת מיד קודם נטילה כלל. ופליג עם רש״י מהיפוך להיפוך ומ״ש הגאון בכל מקום קאמר עשה כלומר בכל המקומות ע״פ רוב מצניעין בביה״כ ושמואל מיירי במקום שמוציאין ול״ת דפליגי כי ריב״ל אמר דוקא במצניעין בהיכל מתעכבין עד שיצניע הא במוציאין א״צ להתעכב כלל ושמואל אמר עד שיצא ומשני בפתחא אחרינא הדין עם ריב״ל. ולמד כן ממ״ש הגאון הביאו הרי״ף יע״ש ועיין פר״ח ונ״ץ תמה ולמ״ש י״ל קצת כדאמרן: הפירוש הד׳ הוא פי׳ מהרי״א כי רש״י וגאון בתרתי פליגי לרש״י ריב״ל במוציאין הא במצניעין בביה״כ א״צ להתעכב ובמוציאין גופא אחר הנטילה מיד יוצאין בפתחא אחרינא ובאותו פתח עד שיצא הס״ת ומיד הולכין לדרכם וגאון פי׳ כי ריב״ל בכל מקו״ם בין במוציאין או מצניעין בהיכל אסור עד שינט״ל והאי נטילה כולל ההצנע ג״כ דלא כפירש״י ולצאת היינו לדרכם אבל מפתח רשאין לצאת קודם ס״ת בפתחא אחרינא ושמואל עד שיצא ס״ת באותו פתח. ומ״מ לפי׳ מהרי״א אין הכרע לומר דחייב ללוותה עד המקום שמשתמר אלא עומדין בחוץ עד שש״ץ הולך לשם ואח״כ הולכים לדרכם. ויהיה הגי׳ לעכבי״ה או לעכבו לס״ת עד דנפיק והוא אחוריה ולא ניפוק מקמיה ה״פ ליעכביה בר אינש עצמו מלצאת לס״ת עד דנפיק והוא האדם אחורי״ה אח״כ כו׳ וכאלו אמר ליעכביה עצמו מס״ת עד דנפיק ואחר כך יצא הוא: הפירוש החמישי הוא פירוש מהרי״ן חביב ז״ל כי צריך ללוות ס״ת וילכו אחריו כפשטיה דקרא אחרי ה׳ כו׳ ויהיה הפירוש לעכב״ו כמו לעכבוה לס״ת כו׳ כלומר אם הוא רוצה לילך עם הס״ת קודם אשרי ובא לציון או מוסף להצניעו בבית אחר לעכבו לס״ת עד אחר גמר התפלה עד דנפיק ס״ת והוא אחריה ללוותה. והדר אמר ולא ניפוק מקמיה עוד דין אחר דאפ״ה אסור לצאת בפתח ולהמתין כו׳ ולפ״ז בר אהינא אריב״ל קאי אין רשאי״ן עד שינטל ויניח במקומו ומלוין אותה כו׳ ושמואל אמר עד שיצא באותו פתח אין נכון לצאת קודם אף אם ממתין שם והמעיין ברש״י שם שכ׳ נכו״ן יראה כפי׳ הגאון רשאין איסור ושמואל אמר עד שיצא נכון כו׳ ול״פ כפי׳ מהרי״א בקדימה ואיחור ומ״מ מחולקין מהרי״ן חביב עם מהרי״א כאמור והמעיין בב״י יראה שכן הוא בפירוש ליעכנו לס״ת והבן: הפי׳ הששי הוא פירוש הר״מ ז״ל בפי״ב מה״ת הכ״ד כמו שהבין הלח״מ שם. לאחר שמוליכין להצניע בבית אחר אין הציבור רשאין לצאת עד שיצא ס״ת וילו״ו אותה והם אחריה עד המקום שמצניעין שם הנה מורה כפי׳ הגאון ומהרי״ן חביב והשמיט פתחא אחרינא כי סובר דריב״ל ושמואל ל״פ לריב״ל בפתחא אחרינא ימתין עד שינטל מהבימה ובאותו פחח עד שיצא ודי ואמר רבא חולק על הני ואמר בר אהינא אסברה לי דאין די בכך אלא אחריה כו׳ כפשטיה ללוותה ממילא אף פתחא אחרינא לא מהני צריך להמתין עד שיצא ס״ת והוא אחריו ללוות אף בפתח ופליג בהא אגאון במ״ש ואיכא פתחא אחרינא רשאין וגם שם דאמר רבא טעם על שמואל כו׳. והנה הב״י בש״ע פסק כפי׳ הגאון שהביא הרי״ף וכפי׳ מהרי״ן חביב ז״ל. ובנ״ץ כתב כפי׳ מהרי״א ולדידי צ״ע וכמ״ש ופסק כן כי הר״מ מגילה דעת הגאון שצריך ללוות ומיהו בפתחא אחרינא פסק כרי״ף וגאון וכנראה שכן דעת הטור וכדאמרן וא״י למה השמיט הר״מ ז״ל הא דאין רשאי להפשיט התיבה עכ״פ בבית אחר כדאמרן: ומעתה הבוא נבוא לדברי הט״ז ז״ל א׳ הקשה לגאון היל״ל שינטל ומצניע להצניעו קשה זה למהרי״א ולמהרי״ן חביב הקשה עוד כי סובר שמחולק גם בזה עם מהרי״א וסובר דריב״ל במצניע בביה״כ מיירי די בנוטל לחוד להצניע״ו ושמואל עד שיצא במוציאין לחוץ וצריך ללוות״ה חדא מנ״ל זה דללוותה צריך וע״ק דמה״ת דפליג כי ריב״ל לא מיירי רק באין מוציאין (כעין קושיית הנ״ץ ופר״ח על הב״ח) ולכ״ע קשה אף למהרי״א דנהי דפירש ריב״ל בכ״מ בין כשמצניעין בביה״כ ובין כשמוציאין מיירי מנ״ל הא דלמא ריב״ל מיירי במצניעין בביה״כ ושמואל במוציאין מיירי ומנ״ל לחלק בין איכא פתחא: הפירוש השביעי פירוש הט״ז דלריב״ל שוין הגאון ורש״י דדי בנטילה מהבימה לחוד ושמואל עד שיצא ס״ת מפתח וצריך גם כן ללוותה כמ״ש בר אהינא מאתרי ה׳ כו׳ ממילא צריך ללוותה כפשטיה דקרא וריב״ל בכל מקום בין מוציאין או אין מוציאין די בנטילה לחוד ול״פ דהא דצריך ללוותה בליכא פתחא אחרינא וחל עליו חוב שיצא הס״ת והוא אחריו חייב ללוותה משא״כ פתחא אחרינא אין חל עליו כלל ויוצא קודם ס״ת ודי בנטילה לחוד. ולמעשה אין להקל ואף פתחא אחרינא צריך ללוותה עכ״פ. ומ״מ א״י איך מתרץ הקושיא דלמא ריב״ל באין מוציאין מיירא ומנ״ל בין פתחא אחרינא: הפי׳ השמיני יש לי ההדיוט לפרש דריב״ל עד שינטל ויני״ח במקומו כגירסא שלנו בספרים ובמוציאין למקום המשתמר צריך ללוותה דוקא. ושמואל מיקל עד שיצא ס״ת מפתח ביה״כ די ומותר לצאת אז וא״צ ללוותה ויהיה לצאת לדרכם וע״ז אמר דל״פ ונהפוך הוא כי שמואל מיירי באיכא פיתחא אחרינא עכ״פ אסור לצאת לדרכו בפתח אחר עד שיצא ס״ת מביה״כ באיזה פתח שיהיה. וריב״ל מיירי בליכא פיתחא אחרינא ובהכרח צריך לצאת אחריו וממילא הולך ללוותה עד מקום שמשתמר דאין מדרך המוסר והשכל שיניח ס״ת באמצע דרך וילך לו ושמואל אמר עד שיצא ס״ת די וילך הוא אח״כ בפתח אחר וא״צ ללותה: והנה ריב״ל אמר אין הציבו״ר רשאין הא יחיד רשאי כ״ז שאין רובן יוצאין הטעם דיש כבוד לס״ת כשעדיין רוב הציבור שם וביש פיתחא אחרינא מיירי דבאין פתחא אחרינא אפילו יחיד אסור לצאת קודם ס״ת בפתח זה. ומיהו כ״ז שרוב ציבור מלווין אותה מועטין רשאין לצאת לדרכם ולפ״ז אפשר יהיה הפירוש בגמ׳ ול״פ דמריב״ל משמע דוקא ציבור הא מועטין רשאין ולשמואל הטעם שלא להקדים לצאת בפתח אף יחיד אסור ואמר דל״פ ריב״ל בפתחא אחרינא כו׳ והדרי בי דאפשר ע״כ אמר הרר״י יחיד מותר במצניעין בביה״כ יע״ש בב״י ולזה ציין הר״ב כן אבל במוציאין י״ל אף יחיד ואיכא פתחא אחרינא אפ״ה מחוייב ללוותה כל אדם ואסור לפרוש מהציבור אפילו מועטין. זה מה שרצינו לבאר בכאן: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א יחיד. פי' אחד אחד ובלבד שלא יצאו רובן: ש"ע סָעִיף א

ב וילווהו. וה"ה כשמוציאין אותה ילוו אותה עד הבימה. האר"י ז"ל: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ס"א אין כו'. כפי' הרי"ף בפ"ד דמגילה בשם הגאון וכפי' מהרי"א דמ"ש ריב"ל עד שינטל ס"ת היינו עד שיצניע במקומו וכ"ה בנוסחת ספרים שלנו ויניח במקומו בין כשמצניעין אותו בבה"כ בין כשמוליכין אותו למקום אחר צריך ללותו עד למקומו שם אלא דבקדימה ואיחור לא מיירי ומותר לצאת קודם ס"ת אלא שצריך מ"מ ללותו ושמואל הוסיף שאסור לצאת בפתח קודם הס"ת וקאמר גמרא ולא פליגי כו': ובמקומות כו' וכן כו'. כנ"ל: ויש כו'. כמ"ש בב"ר פ' מ"ח ויתן אל הנער זה ישמעאל כדי לזרזו במצות: ש"ע סָעִיף א