Bo 1 — מדרש תנחומא א

א ‎וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחֲשִׁךְ וְלֹא מָרוּ אֶת דְּבָרוֹ (תהלים קה, כח). חֹשֶׁךְ שֶׁשָּׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים, קָשֶׁה הָיָה. לָמָּה? עַל שֶׁלֹּא קִבְּלוּ מָרוּת דְּבָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּלְאָכִים: הַמִּצְרִים רְאוּיִין לִלְקוֹת בַּחֹשֶׁךְ. מִיָּד הִסְכִּימוּ כֻּלָּן כְּאַחַת וְלֹא הִמְרוּ אֶת דְּבָרוֹ. שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחֲשִׁךְ, אוֹתוֹ חֹשֶׁךְ נָתַן בּוֹ מַמָּשׁ. מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁסָּרַח עָלָיו עַבְדּוֹ. אָמַר לְאֶחָד: לֵךְ וְהַכֵּהוּ חֲמִשִּׁים מַגְלְבִין. וְהָלַךְ וְהִכָּהוּ מֵאָה, וְהוֹסִיף לוֹ מִשֶּׁלּוֹ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שָׁלַח חֹשֶׁךְ עַל הַמִּצְרִים. וְנִתּוֹסַף הַחֹשֶׁךְ מִשֶּׁלּוֹ. הֱוֵי, שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחֲשִׁךְ.