Mishnah Berurah 581 — מִשְׁנָה בְּרוּרָה תקפא

א (א) אלול ואילך – אבל בראש חודש גופא אין אומרים סליחות ותחנונים. וכן הנוהגים לומר תהילים כל אלול עם תחנונים ויהי רצון, אין להתחיל בראש חודש [פמ"ג]. (ב) עד יום הכיפורים – ונוהגין במדינתינו מראש חודש אלול עד יום הכיפורים לומר בכל יום אחר גמר התפילה מזמור "לדוד ד' אורי" כו' (תהלים פרק כז) בוקר וערב, ואומרים אחריו קדיש. ואנו נוהגין לומר עד שמיני עצרת ועד בכלל. וביום שיש בו מוסף, אחר גמר תפילת שחרית קודם "אין כמוך". ובערב, אחר תפילת המנחה. ובמקומות שאומרים אותו אחר גמר התפילה, בראש חודש יש להקדים מזמור "ברכי נפשי". וכן במקומות שאומרים אותו אחר תפילת שחרית, ונוהגין גם כן לומר שיר של יום אחר תפילת שחרית, יש להקדים השיר של יום [אחרונים]. (ג) מראש חודש ואילך וכו' – יש מתחילין מיום ראשון דראש חודש, ויש מתחילין מיום שני דראש חודש, וכן כתב בסידור דרך החיים. ויש לתקוע בכל בוקר אחר התפילה. נוהגין בכל יום של ימי החול מראש חודש אלול ואילך אחר התפילה, אומרים בציבור עשרה מזמורים. [וביהי רצון שלפני אמירתו יש לדלג תיבות "בהם שבעים שנה"]. וכיוון שאין אומרים ספר שלם, יש לומר "בזכות מזמורי תהילים שקראנו לפניך" וכו'. (ד) לומר סליחות – ואף יחיד יוכל לומר אותם שאין בהם י"ג מידות. ובסליחה שנזכר י"ג מידות, ידלג אותן תיבות. וכן אותם הבקשות שהן בלשון תרגום, כגון "מחי ומסי" וכו' ו"מרן די בשמיא" וכו', לא יאמר כשאין שם מניין עשרה [אליה רבה]. (ה) ביום ראשון שלפני ראש השנה – רוצה לומר, יום ראשון של השבוע שחל לפני ראש השנה. (ו) מיום ראשון שבוע שלפניו – משום שהרבה נוהגים להתענות עשרה ימים עם יום הכיפורים, ולעולם יחסרו ארבעה ימים מראש השנה עד יום הכיפורים שלא יוכלו להתענות, דהיינו שני ימים ראש השנה, ושבת שובה, וערב יום כיפור, לכך צריך להשלים ארבעה ימים קודם ראש השנה. וכדי שיהיה יום מסויים להתחלה, תקנו יום ראשון בכל פעם. (ז) ואבֵל אסור וכו' – אבֵל תוך י"ב חודש על אביו ואמו [או תוך שלושים על שאר קרובים] אסור לעבור לפני התיבה בראש השנה ויום הכיפורים, דהא דינם כרגלים לכל מילי. אבל בימי הסליחות, אפילו בערב ראש השנה ועשרת ימי תשובה, מותר. [ובדליכא חזן אחר, שרי אפילו בראש השנה ויום הכיפורים]. וכן בימים שאין אומרים תחנון, מותר להתפלל שחרית אם אחר יאמר הלל, אבל מוסף לא יתפלל. (ח) בערב ראש השנה – והוא הדין בערב יום הכיפורים, במקום שמרבים בסליחות. (ט) וידקדקו – נהגו לעבור לפני התיבה פרנסים ומנהיגים שיודעים בצער הדור. והיינו דווקא כשהם נאמנים ומגינים על הדור ומרוצים לעם .ובעוונותינו הרבים בדור הזה וכו'. (י) היותר הגון – וכל העוזרים ומסייעים לש"ץ שאינו הגון, כאלו גוזל טוב מן הקהל, ועתידים ליתן את הדין [ספר חסידים]. והיודע בעצמו שאינו בקי מאד ויודע לשמור אפילו משגגה, אין לו להכניס את עצמו בעבודת השם. ואם אינו ראוי והגון ובקי, אין ממתינין לו כשאר עונשים, אלא גובין לאלתר [אליה רבה]. (יא) בתורה ובמעשים – וראוי שיהיה הש"ץ והתוקע בעלי תשובה גמורה. גם ראוי שילמדו הכוונות מהתפילות והתקיעות, והוא מהזוהר. (יב) שיהא בן שלושים – שאז ראוי בן לוי לעבודה, ותפילה הוא כנגד עבודה. וגם שאז ליבו נשבר ונדכה. (יג) שיהא נשוי – דומיא דכהן גדול, שהיו מכינים לו אשה אחרת, ושתהיה לו אשה, לשומרו מן החטא. (יד) כל היום – שחרית ומנחה, [שהמתחיל במצווה אומרים לו גמור. ויש אומרים דאף ערבית שלפניו. אבל הערבית של היום שלאחריו אין שייך לו].

ב (טו) נוהגין וכו' – וביום א' דסליחות נהגו רוב הקהל להתענות. ויחיד אומר "עננו" במנחה בשומע תפילה, אבל הש"ץ אינו אומר "עננו" בחזרת התפילה. (טז) ערב ראש השנה – ואפילו התינוקות מתענין [מ"א בשם מהרי"ל]. ו"התינוקות" לאו דווקא, אלא רוצה לומר, נערים שהגיעו לי"ג לזכר וי"ב שנים לנקבה מתענין. (יז) ואין קורין בהם ויחל וכו' – והיינו אפילו אותן שמתענין וקורין ויחל בכל ערב ראש חודש [פ"ת]. ואין אומרים "אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה" וכו', לפי שאינו תענית ציבור. (יח) ואם חל ברית מילה וכו' – עיין לעיל בסימן תקס"ח סעיף ב' בהג"ה. ובמשנה ברורה שם מבואר עניין זה באריכות קצת. (יט) יכולים לאכול – היינו מי שיזמינו בעל הבית. אבל השייכים לברית מצווה לאכול, אבי הבן וסנדק ומוהל, כולם נקראים בעלי ברית ויום טוב שלהם הוא. (כ) בלא תנאי – רוצה לומר, אף דישן שינת קבע, ומבואר לעיל דאסור לאכול אחר השינה אלא אם כן התנה קודם שישן שאינו מקבל עליו התענית קודם עלות השחר, הכא שרי. (כא) אחר שכן נהגו – והאידנא נהוג עלמא שלא לאכול, רק שישתה קאוו"ע או טיי"א קודם הליכה לבית הכנסת. כי בזמנינו נמשך אמירת סליחות עד אור היום, ופשיטא שמיד שעלה עמוד השחר אסור לאכול ולשתות [שערי תשובה].

ג (כב) אין נופלין על פניהם וכו' – דהוא כמו שאר ערב יום טוב. (כג) אף על פי שנופלים על פניהם באשמורת – היינו אף אם נמשך על היום, מפני דרוב פעמים רגילין לסיים קודם עלות השחר, תיקנו לנפול אף אם אירע פעם אחת שממשיך על היום. (כד) ואין תוקעין וכו' – להפסיק בין תקיעות דרשות לתקיעות דחובה. [ואף כשחל יום א' של ראש השנה בשבת, גם כן אין תוקעין בערב שבת]. ומכל מקום מותר לתקוע להתלמד, דדי כשמפסיק בבית הכנסת. אבל במנהגים כתב הטעם כדי לערבב השטן, אם כן אין לתקוע כלל. ובאליה רבה בשם ספר אמרכל משמע דלהתלמד שרי בחדר סגור.

ד (כה) מכבסין ומסתפרין בערב ראש השנה – להראות שאנו בטוחין בחסדו יתברך שיוציא לצדק משפטינו. ומכל מקום לא ילבש בראש השנה בגדי רקמה ומשי כבשאר יום טוב, דיהא מורא הדין, אלא ילבש בגדים לבנים נאים [ט"ז בשם רש"ל]. ועיין במגן אברהם סימן תקצ"ז, דבמקום שאין נוהגין ללבוש לבנים, על כל פנים לא ילבש חשובים כל כך. (כו) נוהגין לטבול וכו' – ואם אינו יכול לטבול משום צינה, יראה לשפוך על גופו תשעה קבין מים. ולא יקדים לטבול עד שעה קודם חצות היום [חיי אדם]. יש מאחרונים שכתבו, שנכון למנוע עצמו מלשמש מטתו בשני לילות של ראש השנה, אלא אם כן היתה ליל טבילה, דאז חייב לקיים עונתו, ויחזור ויטבול בשחרית. אכן אלו האנשים האוכלים לשובע בטנם, או חס ושלום שנכנס במחשבתו הרהור אשה, יותר טוב שישמש מטתו מחס ושלום שיבוא לידי עבירה; ויחזור ויטבול בשחרית [חיי אדם]. (כז) הקברות – דבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים, והתפילה נתקבלה שם יותר. אך אל ישים מגמתו נגד המתים, אך יבקש מהשם יתברך שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר. ויקיף הקברות, ויתן צדקה קודם שיאמר התחינות. ואין לילך על קבר אחד שני פעמים ביום אחד.