א אמר החכם מי שמבקש יותר מצרכו. טורד נפשו מתועלתו:
ב [ונאמר כי] מלך אחד אמר לחכם אלו היית שואל ממני היית מספיק לך כל ימיך.
ג אמר לו ולמה אשאל ממך ואני עשיר ממך. אמר לו המלך. ואיך אתה עשיר ממני? אמר לו מפני שאני מסתפק במעט שבידי יותר ממה שאתה מסתפק ברוב שלך:
ד ואמר מי שדי לו במה שגזר לו הבורא. הוא עשיר מכל אדם:
ה ואמר הסתפק במה שחלק לך הבורא. ואל תביט אל מה שיש לזולתך:
ו ואמר אל תתאוה במה שלא נתן לך. כי מי ששמח בחלקו שבע:
ז [אמר מי שירצה מן העולם כדי ספקו יהיה המעט שלו מספיק לו]
ח ואמר במעט מן הטרף מי שירצה הבורא. מקבל ממנו מעט ממעשיו:
ט ואמר ההסתפקות. טוב יותר מן השכל:
י ואמר העושר והגדולה היא עזיבת החמדה:
יא ואמר ראוי לאדם שלא יבקש מהעולם יותר מספוקו שבו יעבור הנזק והצורך מעצמו. כי הממון שקר והון העולם. בא במהרה וחולף במהרה:
יב ואמר ההסתפקות שמונע בעליו מן הזולת. טוב מהממון המביאו לידי בזיון:
יג ואמר עושר הנפש טוב מעושר הממון.
יד ואמר ראש ההסתפקות והזריזות. שלא יגדל בעיניך הרב על זולתך. ואל ימעט בעיניך המעט שלך. גם אל תשקול מי שלמעלה ממך בך:
טו ואמר כשימעט בעיניך מה שאתה נוחל. זכור בו צוק הענינים בצרות שעברו עליך ויהי דיה לך בשלוה. כי אין ממנו תמורה כשתפקד:
טז ואמר פרי ההסתפקות המנוחה. רענני. השפלות האהבה:
יז ואמר הנהג הנפע כדי הספק. ואם לאו היא תבקש ממך יותר מספוקך.
יח הם אמרו. כי שנים לא יתחברו לעולם ההסתפקות והחמוד:
Hebrew text: Mivchar HaPeninim (London, 1859), Public Domain.