Shabbat 9 — שבת ט
אמר רבי עקיבא: מנין לעבודה זרה שהיא מטמאה במשא כנדה? שנאמר: "תזרם כמו דוה צא תאמר לו", מה נדה מטמאה במשא, אף עבודה זרה מטמאה במשא. מנין לספינה שהיא טהורה? שנאמר: "דרך אניה בלב ים". מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים, שזורעין בתוכה חמשה זרעונין, ארבעה בארבע רוחות הערוגה ואחד באמצע? שנאמר: "כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח", "זרעה" לא נאמר אלא "זרועיה תצמיח". מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טהורה? שנאמר: "היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה". מנין שמרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת? שנאמר: "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים". מנין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח? שנאמר: "אם יהיו הטאיכם כשנים כשלג ילבינו". מנין לסיכה שהיא כשתיה ביום הכפורים? אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר: "ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו":
המוציא עצים, כדי לבשל ביצה קלה. תבלין, כדי לתבל ביצה קלה, ומצטרפין זה עם זה. קליפי אגוזים וקליפי רימונים, אסטיס ופואה, כדי לצבוע בהן בגד קטן כסבכה. מי רגלים נתר ובורית קימוניא ואשלג, כדי לכבס בהן בגד קטן כסבכה. רבי יהודה אומר, כדי להעביר על הכתם. פלפלת כל שהוא, ועטרן כל שהוא. מיני בשמים ומיני מתכות, כל שהן. מעפר המזבח ומאבני המזבח, ממקק ספרים וממקק מטפחותיהן, כל שהן, שמצניעין אותן לגנזן. רבי יהודה אומר: אף המוציא ממשמשי עבודה זרה כל שהן, שנאאמר: "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם":
המוציא קופת הרוכלין, אף על פי שיש בה מינין הרבה, אינו חייב אלא חטאת אחת. זרעוני גנה, פחות מכגרוגרת. רבי יהודה אומר: חמשה. זרע קשואים שנים, זרע דלועין שנים, זרע פול המצרי שנים. חגב חי, כל שהוא. מת, כגרוגרת. צפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהיא, שמצניעין אותה לרפואה. רבי יהודה אומר: אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא, שמצניעין אותו לקטן לשחק בו:
אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת. ואמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל ימנע אדם מדברי תורה ואפילו בשעת מיתה, שנאמר: "זאת התורה אדם כי ימות באהל", אפילו בשעת מיתה תורה. אמר רבי שמעון בן לקיש: אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהן, שנאמר: "זאת התורה אדם כי ימות באהל".
אמר רב יהודה אמר רב: לעולם ניזדהר איניש ממקק דספרי, תכך דשיראי, ואילא דעינבי, ופה דתאיני, והה דרימוני, כולהו סכנתא.
ההוא תלמידא דהוה יתיב קמיה דרבא, הוה קא אכיל תאיני, אמר ליה: רבי, קוצים יש בתאיני, אמר: קטליה פה לדין:
אמר רבי עקיבא מניין לע"ז שמטמאה במשא. משום דבעי למתני בהדייהו מנין שמרחיצין את המילה כליל ליה להנך בהדה דדמיאן לה:
במשא: אדם הנושאה:
תזרם: כמו דוה בע"ז משתעי:
מנין לספינה שהיא טהורה: שאינה מקבלת שום טומאה שנאמר דרך אניה בלב ים ולא אתי קרא אלא לאשמועינן דמה ים טהור אף ספינה טהורה דאי לא פשיטא דאניה בלב ים היא והכי מפרש בגמרא:
שזורעים בתוכה: ה' מינים של זרעונים ואפ"ה אין יונקין זה עם זה. וזורעין ד' על ד' רוחות הערוגה כלומר על כל רוח ורוח. ואחת באמצע
כלומר באמצע הערוגה ובגמ' מפרש היכי משמע ו' טפחים וה' זרעונים מדכתיב תוציא דהיינו חד צמחה חד זרועיה תרי תצמיח חד וששה טפחים דליכא למילף מקרא קים להו לרבנן דחמשה זרעונים בששה טפחים לא ינקי אמצעי ושברוחות מהדדי דשיעור יניקת כל זרע טפח ומחצה:
מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה: דיום השלישי אכתי לא מסרחא שכבת זרע וראוי לקלוט ולהיות ולד נוצר ממנו וקרינא ביה שכבת זרע הראוי להזריע:
לשלשת ימים: דהקפיד הכתוב על טמאי קרי במתן תורה וקס"ד דבד' בשבת פירשו מנשותיהן וקבלו תורה בשבת שהוא רביעי לאותן ששמשו מטותיהם לפני הפרשה וטבלו ליל שבת ולא חש אם יפלטו היום אבל אם פלטו ערב שבת בשלישי טמאות לכך הפרישן ג' ימים:
מנין שמרחיצין ביום ג': דאף ביום ג' מסוכן הוא:
גמ' אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת: שמא יאמרו דבר חדוש שלא שמע מעולם:
מקק דספרים וכו': כל אלו מיני תולעים הם ושמן חלוק זה מזה:
כולהו סכנתא: אם אכלם:
קוצים בתאנה: התולע היה יושב ונוקב בגרונו והיה סבור שהוא קוץ ורבא הכיר שהוא פה של תאנה דהיינו תולעת והחכם עיניו בראשו:
סליקו להו אמר רבי עקיבא
Hebrew text: רי״ף על הש״ס + ר״ן על הרי״ף, Hebrew Wikisource — CC BY-SA 4.0. Wikisource