א אֵין בַּעַל חוֹב טוֹרֵף מֵהַלָּקוֹחוֹת אֶלָּא בְּקַרְקַע שֶׁמָּכַר אוֹ נָתַן הַלּוֶֹה, אֲבָל מִטַּלְטְלִין שֶׁמָּכַר אוֹ נָתַן אֵינוֹ טוֹרֵף, אֲפִלּוּ הָיוּ בְּיָדוֹ בִּשְׁעַת הַלְוָאָה, וַאֲפִלּוּ הִתְרָה הַמַּלְוֶה בַּלָּקוֹחוֹת שֶׁלֹּא יִקְנוּ מִטַּלְטְלֵי הַלּוֶֹה, אֵין הַמַּלְוֶה טוֹרֵף מֵהֶם; וְאִם נְתָנָם בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע, הַמַּלְוֶה טוֹרֵף מֵהֶם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רנ"ב. וְאִם שִׁעְבֵּד לוֹ מִטַּלְטְלֵי אַגַּב מְקַרְקְעֵי, יָכוֹל לִטְרֹף הַמִּטַּלְטְלִין מֵהַלָּקוֹחוֹת, כְּמוֹ שֶׁהוּא טוֹרֵף קַרְקַע, אֲפִלּוּ מָכַר הַקַּרְקָעוֹת קֹדֶם שֶׁיִּקְנֶה הַמִּטַּלְטְלִים. וְהוּא שֶׁכָּתַב לוֹ: דְּלָא כְּאַסְמַכְתָּא וּדְלָא כְּטָפְסֵי דִּשְׁטָרֵי, אוֹ יִכְתֹּב שֶׁהוּא מְשַׁעְבְּדָם לוֹ מֵעַכְשָׁיו.
ב כְּשֶׁמְּשַׁעְבְּדִים מִטַּלְטְלֵי אַגַּב מְקַרְקְעֵי, אֵין צְרִיכִים לִהְיוֹת צְבוּרִין בְּתוֹכָם. וַאֲפִלּוּ מִטַּלְטְלֵי דְנַיְדֵי, כְּגוֹן בַּעֲלֵי חַיִּים וַעֲבָדִים, מִשְׁתַּעְבְּדֵי; אֲפִלּוּ בְּקַּרְקַע כָּל שֶׁהוּא, יָכוֹל לְשַׁעְבֵּד הַרְבֵּה מִטַּלְטְלִים. וְאִם אֵין לַלּוֶֹה קַרְקַע, וְהַמַּלְוֶה זִכָּה לוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ בְּאַחַת מֵהַקְנָאוֹת שֶׁקּוֹנִים בָּהֶם קַרְקָעוֹת, אוֹ שֶׁהִשְׁאִילוֹ אוֹ הִשְׂכִּיר לוֹ קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, הֲרֵי זֶה מַקְנֶה עָלָיו כָּל מִטַּלְטְלִין שֶׁיִּרְצֶה. וְאֵין צָרִיךְ לְסַיֵּם הַמָּקוֹם שֶׁקָּנָה אַגָּבוֹ הַמִּטַּלְטְלִין. וְאִם אֵין קַרְקַע גַּם לַמַּלְוֶה, יִכְתֹּב: הִקְנֵיתִי לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת קַרְקַע בַּחֲצֵרִי וְאַגָּבָן הִקְנֵיתִי לוֹ הַמִּטַּלְטְלִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים לוֹ קַרְקַע, הוֹדָאַת בַּעַל דִּין כְּמֵאָה עֵדִים לְחוֹבָתוֹ.
ג בַּזְּמַן הַזֶּה, אֲפִלּוּ שִׁעְבֵּד לוֹ מִטַּלְטְלֵי אַגַּב מְקַרְקְעֵי, אֵינוֹ טוֹרֵף מִטַּלְטְלִין שֶׁמָּכַר אוֹ נָתַן, מִשּׁוּם תַּקָּנַת הַשּׁוּק. וּמִיהוּ, אִם כָּתַב לוֹ: דְּאֶקְנֶה, וְאַחַר כָּךְ לָוָה מֵאַחֵר וְכָתַב לוֹ: דְּאֶקְנֶה, וּבִשְׁנֵיהֶם שִׁעְבֵּד מִטַּלְטְלֵי אַגַּב מְקַרְקְעֵי, וְקָדַם הַשֵּׁנִי וְתָפַס מִטַּלְטְלִים שֶׁקָּנָה קֹדֶם שֶׁלָּוָה מִמֶּנּוּ, בָּא רִאשׁוֹן וּמוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם תַּקָּנַת הַשּׁוּק. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ס' (וְכ"כ בְּסִימָן ל"ז סָעִיף ט"ז).
א סָעִיף א אבל מטלטלין שמכר לשון הטור לפי שאין דעת המלו' סימכת על המטלטלין מפני שהלו' יכול להבריחם ואין טעם זה מספיק דהא אפי' עשאו לו אפותיקי מפורש דודאי סומך עלייהו כת' הטור והמחבר לקמן סי' קי"ז ס"ג דאינו טורפם מלקוחות כו' עכ"ל סמ"ע (ועיין בב"ח שכ' דבאפותיקי והתר' בו גובה ואין דבריו נראין לפע"ד ודוק) ול"נ דהטור רוצה לומר אפי' לאחר תקנת הגאונים דגובים מטלטלי דיתמי דהוי כקרקע שעיקר סמיכת המלו' על המטלטלים בדורות הללו וכמ"ש הרא"ש פ"ק דב"ק וז"ל ונ"ל דבדורות הללו מטלטלי כמקרקעי לכל מילי שעבוד מדינא דגמ' אף בלא תקנ' דהוי כגמלא דערבייא ואשלי דקמחוניא דאמרינן בכתובות אשה גובה פורנא מהם עכ"ל מ"מ לענין לקוחות או מקבלי מתנה אין סמיכות המלו' עליהם כיון שיכול להבריחם וכמ"ש הרא"ש בקידושין פרק האומר דאף לאחר תקנת הגאונים לא גבי ממקבל מתנה וכ' שם דמתנת ש"מ שאני ע"ש ודברי הטור כאן יוצאים מדברי הרא"ש דפרק האומר ע"ש וע' מ"ש ל' ר"ס ק"ז:
ב סָעִיף א אפילו מכר הקרקעות קודם שיקנה המטלטלים כו'. עיין בתשובת מהרי"ט סימן קכ"ג:
ג סָעִיף ג אם כ' לו דאקני כו'. דאי לא כ' לו דאקני יכול השני לומר כיון שלאחר שלוה ממך קנהו קודם שלוה ממנו הרי הוא משועבד לי לבדי כצ"ל בסמ"ע ס"ק י"ד:
ד סָעִיף ג שאין בזה משום תקנת השוק. וע' בא"ע סימן ק' ס"א וק"ב ס"ב ומ"ש שם וע' מה שכתבתי לעיל ר"ס ט':
א סָעִיף א אבל מטלטלין שמכר כו' לשון הטור לפי שאין דעת המלוה סומכת על מטלטלין מפני שהלוה יכול להבריחם ואין טעם זה מספיק דהא אפי' עשאו לו המטלטלין אפותיקי מפורש דודאי סומך עלייהו כ' הטור והמחבר לקמן סי' קי"ז ס"ג דאינ' טורפה מלקוחות ומפרש הגמ' הטעם משום דמטלטלין לית להו קלא לשיעבודא ולא ידע הלוקח ליזהר מלקנות' וצ"ל דהטור ואינך כתבו ה"ט דיכול להבריח' ללמדינו דאף דקודם דתקנו תקנת השוק או בלוה ולוה דלא עשו בו תקנת השוק עמ"ש בסמוך ס"ג אפ"ה אין בהן דין קדימה מה"ט דלא סמיך דעתיה עלייהו וטעם השני כתבו ללמדינו דאף אם ודאי סמיך הלוה דעתי' עליו דעשאו לו אפותיקי אפ"ה אינו טורפו כיון דלית ליה קלא ועד"ר:
ב סָעִיף א ואם נתנה במתנת שכ"מ. משום דאין מתנת שכ"מ אלא עד לאחר מיתה והשיעבוד הוא עתה מיד בחיים וע"ל סי' רצ"ב מ"ש עוד מזה:
ג סָעִיף א ואם שיעבדו לו מטלטלי אגב מקרקעי כו'. כבר נתבאר דין זה לעיל ר"ס ס' ע"ש ודין קנין אג"ק ילפינן לה מדכתיב ויתן להן אביהן כסף וזהב ומגדנות עם ערים בצורות כו' ומקור דין זה יתבאר לקמן ר"ס ר"ב:
ד סָעִיף א יכול לטרוף המטלטלין כו'. בטור סיים וכ' בזה ז"ל יכול לטרוף אם כתב לו דאקנה וכ"כ בעה"ת שער מ"ג אבל ברמב"ם ליתא וגם אין טעם לכתיבת דאקני אם היו המטלטלין בידו בשעת הלואה ומכרם אח"כ (וא"כ לא ה"ל להטור לסתום אלא לפרש דבאם לא היה בידו בעינן דאקני וגם זה פשיטא דלא עדיף שיעבוד אג"ק מקרקע גופא שקנה אח"כ) וצ"ל דמשום דאין לברר בקלות אימת באו המטלטלים לידו ויש מקום להלוקח לומר הביא ראייה שהיו המטלטלין הללו ביד המוכר בשעה שלוה ממך לכך נהגו דבכל שיעבוד מטלטלי אג"ק לשעבד ג"כ בדאקני:
ה סָעִיף א אפי' מכר הקרקעות קודם כו'. וכתב המ"מ פי"ח דמלוה (והד"מ הביאו) דהיינו דוקא אם היה לו הקרקעות אז בשעת השיעבוד דאז משעת כתיבה חל שיעבודו עכ"ל וכתבתי בהגד"מ עוד טעם לדבר כיון דהיה להלוה קרקע בעת ההלואה והשיעבוד ואם היה רוצה יכול לטרוף הקרקע מיד הלוקח והוה כאלו קרקע עדיין ביד הלוה לשעבד לו אגבן המטלטלין דהרי ודאי המלוה מזכה לו אותו קרקע לטובתו כדי שיקנה לו אגבה:
ו סָעִיף א והוא שכתב לו כו'. אדלעיל קאי דבכל שעבוד מטלטלי אג"ק צריך לכתוב לו כן דלא כאסמכתא ומטע' שאכתוב בסמוך:
ז סָעִיף א דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. ז"ל הטור מפני שעיקר שיעבוד המלוה היא על הקרקעות ושיעבוד מטלטלי אג"ק אינו אלא כמו ערב שאם לא יפרע מקרקע יפרע מהמטלטלין לכך צריך לכתוב דלא כאסמכתא לגלות שדעתו סומכת על המטלטלין כמו על הקרקע (ועי' פרישה שם כתבתי שהוא גרוע מהערב כיון שיכול להבריח' ודמ"ה צריך לכתוב בזה דלא כאסמכתא אף דלא צריך לכתוב כן בהערב) ודלא כטופסי דשטרי פי' שנכתב לשם שיעבוד גמור ולא שטופס בשטרות כך הוא עד כאן לשון הטור ועפ"ר:
ח סָעִיף א או שיכתוב לו שהוא משעבדם לו מעכשיו כן הוא דעת הרמב"ם והמחבר בסי' ר"ז בסי"ד דבמעכשיו לחוד סגי אבל הטור מסיים בזה ז"ל שכל קנין מעכשיו קונה אפי' באסמכתא ובבית דין חשוב אבל בפרישה כתבתי שם דהאי ובבית דין חשוב דכ' אינו ר"ל דבעינן תרוייהו יחד אלא חד מינייהו סגי בקנין מעכשיו או בבית דין סגי וה"ל כאלו אמר או בבית דין חשוב וכ"כ מור"ם ז"ל דבמעכשיו לחוד מהני באסמכ' ע"ש ועמ"ש עוד בסי' נ"ה וקל"א ור"ז וק"ל:
ט סָעִיף ב אין צריך להיות צבורים בתוכה לקמן סי' ר"ב סא"ב חילק המחבר והוא מדברי הרמב"ם דאם הם צבורים בתוכה אז אין צריך שיאמר המקנה קנה המטלטלין אג"ק אלא מיד שקנה הקרקע בא' מדרכי הקנין שקונין בהן הקרקע נקנו המטלטלין עמהן ואם אינן צבורים בתוכה אז צריך שיאמר לי קנה המטלטלין אג"ק או עם הקרקע והטור ומור"ם כתבו שם דבכל ענין צ"ל לו קנה אג"ק:
י סָעִיף ב ועבדים משתעבדי. אע"ג דלקמן ריש סי' ר"ב נתבאר בטור גם בדברי המחבר שם ס"ח דמקנה עבדים אג"ק לא משתעבדי אלא א"כ הן בתוכו היינו דוקא שם דמיירי בקנין גמור אבל להיות שעבודו של מלוה חל עליהן בקנין אג"ק משתעבדי אפי' אינן על הקרקע דכל ששיעבד אג"ק יש לו קול וחל עליו השיעבוד עיין פרישה וע' לעיל סי' ס' וסי' קי"ב ור"ט שכ"כ הטור לענין דברים שלא בא לעולם דג"כ חל עליו שיעבוד אף דלא חל עליו קנין ומטעם שכתבתי שם:
יא סָעִיף ב אפילו בקרקע כל שהוא כו'. ז"ל ב"ת (וב"י הביאו) והקנאת ארבע אמות בחצירי דכתבינן לאו דוקא ד' אמות דאפי' בכל שהוא סגי:
יב סָעִיף ב יכתוב הקניתי לו ד"א בחצירי. עפ"ר שם כתבתי דכשאין אנו מוחזקין בו דלית ליה קרקע אז אפי' כתב בשטר סתמא דהקנה לו מטלטלים אג"ק סגי בהכי ואמרינן ודאי יש לו קרקע אבל כשאנו מוחזקין בו דלית ליה קרקע לא סגי בהכי דדלמא טועה וסובר דמקנין מטלטלין אג"ק שאינו שלו ואינו יכול להקנות מטלטלין אגב קרקע אא"כ הקנה לו בפי' בפנינו ושאלו העדים את פיו אם יש לו או כתב כן בשטר (הרשאה) השעבוד הקניתי לו ד' אמות קרקע ואז אמרינן כיון דידע דצריך הקנאה אינו משקר ובודאי יש לו קרקע אף שאין אנו יודעין בה:
יג סָעִיף ג משום תקנת השוק. דלא ירצה שום אדם לקנות מטלטלין מחבירו וכמ"ש הטור והמחבר לעיל ר"ס ס' ע"ש:
יד סָעִיף ג אם כתב לו דאקני יכול השני לומר כיון שלאחר שלוה ממך קנהו קודם שלוה ממני הרי הוא משועבד לי לבדי וכמו שכ' בטור ובדברי המחבר בסי' ק"ד משא"כ כשכת' לראשון דאקני ואף שכ' גם להשני דאקני מ"מ משועבדים לראשון וכמ"ש בסי' ק"ד אלא שצריך עיון כיון דלא בא אלא ללמדינו בהאי דינא דאין תקנת השוק בלוה ולוה א"כ למה כ' האי דינא בדלא היה להלוה מטלטלין בשעת הלואה וקנאה ביני ביני והוצרך לכתוב דקדימת הראשון על השני הוא מכח דכ' לו דאקנה הי' ללמדינו האי דינא בהיה לו המטלטין קודם הלואת שניהן ושיעבדם אח"כ לכל אחד אגב קרקע וקדם השני ותפס דהראשון מוציא אותם מידו משום דלא תקנו תקנת השוק בלוה ולוה ויש לומר דכ' הדין בהאי סגנון לרבותא ללמדינו עוד חידוש אגב גררא והוא דאף דקנאה ביני ביני ולא היו ביד הלוה בשעת הלואה הראשונה והיו בידו קודם שלוה מהשני דהנ"ל דלהשני נשתעבדו כיון דשעבדם לכל א' באג"ק ה"ל כדין קרקע שקנה ביני ביני קמ"ל דאפ"ה כיון דכתב להן ג"כ דאקני המוקדם עדיף וכן נ"ל בישוב בע"ת דבשער מ"ג דין ד' אחר שכ' שם בענין ב' דין לוה ולוה וקדם המאוחר ותפס המטלטלין שהיו בידו קודם שלוה משניהן ושיעבד לשניהן באגב קרקע כו' וחזר וכתב בענין הג' האי דינא דכת' המחבר כאן ש"מ דלרבותא כתב כן וכמ"ש ודו"ק:
טו סָעִיף ג שאין בזה משום תקנת השוק. והוא מטעם שכבר כתבתי בסי' קי"א דלא שייך תקנת השוק אלא לגבי לקוחות דימנעו מליקח וה"ה במקבל מתנה דמתנה בכלל מכר הוא וכמ"ש בסי' ס' ס"א ע"ש משא"כ בשני מלוין ודו"ק:
א סָעִיף א אפי' מכר קרקעות קודם שיקנה המטלטלין כ"כ ה"ה פי"ח מה' מלו' וכן כתב הנ"י פ' חזקת גבי וניחוש דלמא אקנו לי' מטלטלי אג"ק ושנינו דלא ה"ל ארעא מעולם וז"ל ושמעינן מהכא מדאיצטריך למימר מעולם ולא אמר שלא הי' לו קרקעות בשעה שקנה מטלטלין אלו ששעבוד' קמא חייל אמטלטלי שיקנה אפי' לאחר שמכר הקרקע ודעת הרמב"ן ז"ל לומר הטעם לפי שכותב דאקני שוב אין יכול לחזור בו אפי' קודם שקנה אלמא משעה ראשונ' חייל שעבודא אע"ג דבפירות דקל יכול לחזור כל שלבל"ע ומיהו הרשב"א חולק בדין זה שהוא סובר שאף הכותב דאקני קודם שיקנה יכול לחזור בו ומ"מ מודה הוא ז"ל דכל שלא חזר בו ודאי חייב שעבוד' משעה ראשונ' כדשמעינן מהכא דיצטרך למימר מעולם עכ"ל ועמ"ש בסי' קי"ב סק"ב אמנם לא נדע הרבותא דנקטי במכר קרקעות קודם שקנה מטלטלין דהא אפי' הי' לו בידו הקרקע מ"מ כל שקנה הקרקע קודם המטלטלין ותיכף חל שעבודו עליו ושעבוד מטלטלין עדיין לא חייל דהא לא באו עדיין לידו ואח"כ כשבאו מטלטלין לידו ליתא לאג"ק כיון שכבר נשתעבד לו הקרקע ול"מ שעבוד מטלטלין אג"ק אלא כשבאו לידו בב"א קרקע ומטלטלין וא"ל דאלו הוי הקרקע בידו א"כ עדיין שעבודו דמלוה על הקרקע ויכול שעבוד המטלטלין לחול על ידי אגב אפי' באו אח"כ דא"כ גם אם מכר הקרקע לאחר לא פקע שעבודו מהקרקע דהא טורף מלקוחות וא"כ א"נ דכשמכר הקרקע קודם שקנה המטלטלין לא חייל שעבוד מטלטלין אז צ"ל אפי' לא מכר הקרקע אלא כל שקנה הקרקע קודם למטלטלין לא חייל שעבוד המטלטלין וכנ"ל וא"כ ע"כ צ"ל דשעבודם משעה ראשונה חייל כ"ז שלא חזר דאל"כ ה"ל מטלטלי אג"ק של המקבל וא"כ ה"ה מכר קודם שקנה המטלטלין:
ב סָעִיף ב הודאת בע"ד כמאה עדים. פ' חזקת (בבא בתרא דף מ"ד) פריך הש"ס וליחוש דלמא אקני ליה מטלטלי אג"ק הבמ"ע כגון שלקח ומכר לאלתר וליחוש דלמא דאקני אמר ליה ל"צ דקאמרי עדים ידעינן ביה בהאי דלא הוה ליה ארעא מעולם וכתב התוס' ז"ל מכאן תשובה לאומרים דמה שנהגו לכתוב בהרשאות ונתתי לו ד"א בחצרי אף ע"ג דלית ליה קרקע משום דאין לך אדם שאין לו ד"א קרקע בא"י דקרקע אינה נגזלת דהכא משמע דאפשר שאין לו קרקע ועוד דאם כן לא יעשה אדם שני שטרי הקנאות שהראשון קנה ד"א ונראה לר"ת דהיינו טעמא כיון שמודה שיש לו קרקע וחוב הוא לו שהרי ע"י הקרקע מקנה אפי' יש כמה עדים שמכחישין אותו הרי הודאת בע"ד כמאה עדים ול"ח למחזי כשיקר' כדאשכחן לקמן דף קמ"ט גבי איסור גיור' דנפק אודית' מבי איסור ואע"פ שהי' איסור משקר והקשה מוהר"ח דמ"מ ניחוש הכא דלמא אקני לי' מטלטלי אג"ק והודה שיש לו הקרקע אע"פ שלא הי' לו ונראה דכולי האי ל"ח שמא ישקר להודות ובזה"ז שרגילין כן לכתוב בכל השטרות א"כ מילתא דשכיח הוא ואפי' מכר לו פרה וטלית אינו מעיד לו אע"ג דאיכ' עדים דלא הוי לי' ארע' מעולם עכ"ל התוס' וכ"כ הש"ך להלכה בסי' ל"ז ס"ק כ"ד ועיין מש"כ בישוב קושיות מוהר"ר חזקיה בסי' קכ"ג באורך:
א סָעִיף א משעבדם לו מעכשיו. עיין תומים דמעכשיו לא מהני במטלטלין שלא היה לו בשעת שיעבוד ע"ש ויש לעיין בזה לפמ"ש הרשב"א בפ"ג דקידושין ע"ש דהמקנ' דבר שלב"ע לר"מ אף דיכול לחזור בו מ"מ אם כתב מעכשיו א"י לחזור אם כן מכ"ש בשיעבוד דעדיף מקנין לר"מ כמ"ש הש"ך בסי' קי"ב עוד נסתפק בתומים לענין קנין דקיי"ל דהוי מעכשיו וכן בזמנו של שטר מוכיח עליו דהוי כמעכשיו אם גם בכאן מועיל. ולפענ"ד דהבו דלא להוסיף עלה דאף מעכשיו לא הוזכר בש"ס דמועיל והוא נגד הסברא לכאור' רק שהפוסקים חידשו זה ודעת' רחבה והבו דלא לוסיף ורק מעכשיו מהני ולא שאר דברים כנ"ל (ועסמ"ע ס"ק י' ויש שם ט"ס וכצ"ל דהמקנה עבדים לא מקניין ותיבת משתעבדי ט"ס וצ"ל מקניין):
ב סָעִיף ב הודאת בע"ד ואף דנאמנות לא מהני נגד לקוחות מ"מ הכא מהני כיון דבשעת הודא' לא הי' חב לאחריני והי' הודאתו מהני בעדים הוציאו הקול ומש"ה גובה ממשעבדי כמו מי שמוד' שחייב לפני עדים דגובה ממשעבדי משום קלא דאינהו דאפסידו אנפשייהו כשקנו אחר הקול משא"כ לענין נאמנות דאיכא פסידא דלקוחות ששמעו הפירעון וקנו והוא פשוט:
א סָעִיף א טורף. משום דאין מתנת שכ"מ אלא לאחר מית' והשיעבוד הוא עתה מיד בחיים עכ"ל הסמ"ע (ועיין בכנה"ג שהאריך בזה ותמה על תשוב' המבי"ט מ"ש בח"א סי' רס"ה ע"ש):
ב סָעִיף א אגב. וא"צ לכתוב לו דאקני אם היו המטלטלים בידו בשעת הלואה ומכרם אח"כ אלא מפני דאין לברר בקלות אימת באו המטלטלים לידו ויש מקום להלוקח לומר הבא ראיה שהיו ביד המוכר בשעה שלוה ממך לכן נהגו דבכל שעבוד אג"ק לשעבד ג"כ בדאקני כ"כ הסמ"ע (מלוה ע"פ אינו גובה ממטלטלי שנתן לבניו במתנת בריא אבל מלוה בשטר אע"ג דלא שעבד לו מטלטלי אג"ק גובה ממתנ' זו ואפי' אחר תקנת השוק לדעת מהר"ם ז"ל ויוכל המוחזק לומר קים לי מהרש"ך ח"א סי' ל"ד. חזקות שלנו אפי' למ"ד דדיינינן להו כמטלטלי לענין שעבוד הן כקרקע כיון דלא שייך טעמא דיכול להבריחם. כנה"ג):
ג סָעִיף א קודם. וכתב הסמ"ע בשם הה"מ דהיינו דוקא אם היו לו הקרקעות בשעת השעבוד דאז משעת כתיב' חל שעבודו ועיין בתשו' מהרי"ט סימן קכ"ג:
ד סָעִיף א כאסמכתא. לשון הטור שעיקר שעבוד המלוה הוא על הקרקעות ושעבוד מטלטלי אג"ק אינו אלא כמו ערב כו' ובפרישה כתבתי שהוא גרוע מערב כיון שיכול להבריחם ומש"ה צריך לכתוב בזה דלא כאסמכתא אף דא"צ לכתוב כן גבי ערב. סמ"ע:
ה סָעִיף א מעכשיו. ע"ל סי' נ"ה וסי' קל"א ור"ב ובסימן ר"ז סי"ד ובתשובת הראנ"ח ח"א סי' כ"א:
ו סָעִיף ב ועבדים. ואע"ג דבסי' ר"ב ס"ח נתבאר דהמקנה עבדים אג"ק לא משתעבדי אא"כ הן בתוכו שם מיירי בקנין גמור אבל להיות שעבוד המלו' חל עליהן בקנין אג"ק יש לו קול וחל השעבוד אפי' אינן על הקרקע וע"ל סי' ס' וסי' קי"ב ור"ט שכ"כ הטור לענין דברים שלב"ל דג"כ חל השעבוד אף דלא חל הקנין וע"ש. סמ"ע:
ז סָעִיף ב שהוא. ז"ל בעה"ת והקנאת ד' אמות בחצירי דכתבינן לאו דוקא ד"א דאפי' בכל שהוא סגי. שם:
ח סָעִיף ב לחובתו. ז"ל הסמ"ע דכשאין אנו מוחזקין בו דלית ליה קרקע או אפי' כתב בשטר סתמא דהקנה לו מטלטלי אג"ק סגי בהכי ואמרינן ודאי יש לו קרקע אבל כשאנו יודעים ומוחזקים ביה דלית לי' קרקע לא סגי בהכי דדלמא טועה וסובר דמקנין מטלטלי אג"ק שאינו שלו וא"י להקנות מטלטלי אג"ק אא"כ הקנה לו בפי' בפנינו ושאלו העדים את פיו אם יש לו או כתב כן בשטר הרשאה הקניתי לו ד"א קרקע ואז אמרינן כיון דידע דצריך הקנאה אינו משקר ובודאי יש לו קרקע אף שאין אנו יודעין בה עכ"ל (ועיין ביו"ד סי' קע"ג בט"ז שם ס"ק ט' דגבי איסור רבית לא מהני כשכותב בהיתר זקוקים ואין לו ע"ש):
ט סָעִיף ג השוק. דלא ירצה שום אדם לקנות מטלטלים מחבירו וכמ"ש הט"ו בר"ס ס' ע"ש ובא"ע סי' ק' ס"א וסי' ק"ב ס"ב ובב"ש שם:
י סָעִיף ג בזה. דלא שייך תקנת השוק אלא לגבי לקוחות דימנעו מליקח וה"ה במקבל מתנה דבכלל מכר הוא משא"כ בשני מלוין. סמ"ע:
א סָעִיף א ואפי' התרה כו'. כ"מ שם דמעיד עליה ולא חיישי' בכה"ג דשם פריך מחששות רחוקות מאד וכמש"ל סי' ל"ז סכ"א דברים אלו כו' אפי' כו':
ב סָעִיף א ואם נתנם כו'. שם קל"ג א' השתא בירושה דאורייתא כו' וכ' הר"י מיגש שם מכאן דמלוה ע"פ גובה ממתנת ש"מ וכן אם נתן מטלטלין במתנת ש"מ שגובה בע"ח בין בשטר בין בע"פ כמ"ש שם קמ"ט א' מתנת ש"מ כירושה שויוה רבנן וגרע נמי מירושה כמ"ש כאן וכמו שגובה מיורשין כן גובה ממנו ע"ש:
ג סָעִיף א אפי' מכר כו'. ממ"ש שם ל"צ דקאמרי כו' דלא ה"ל ארעא מעולם אע"ג דאוקים מעיקרא שם שלקח ומכר לאלתר ול"ל מעולם אלא באותה שעה וכ"כ בחידושי הרמב"ן שם:
ד סָעִיף א או שיכתוב כו'. בה"ת שם וכמ"ש כרמב"ן שם דמש"ה צריך ליכתב דלא כאסמכתא משום דשעבוד מטלטלין הוי כמו אסמכתא דנכסוהי דב"נ אינון כו'. שם קע"ד א' ושם קע"ג ב' כרב דמשתעבד מחלוקת כו' אלא אר"א כו' וכן בקרקעות משא"כ במטלטלין דלא סמיך עלייהו וכמ"ש רש"י בב"מ ס"ז ב' ד"ה אין בע"ח כו' ואי ירתי קרקעות אבל כו' ובמעכשיו ליכא אסמכתא כמ"ש שם ס"ו א"ב ולמניומי כו' אב"א דא"נ כו' וע"ל סי' ר"ז סי"ד בש"ע ואף לי"א בהג"ה שם כאן מעכשיו לחוד סגי כיון דלא הוי דסמכתא גמורה דבאסמכתא לא מהני מה שכותב דלא כאסמכתא כמ"ש בסה"ת שם וובש"ע שם סי"ח ועתוס' בב"מ שם ד"ה ומניומי כו' ומשום דעדיפא הך אסמכתא משאר אסמכתות אתי שפיר כו' ועבב"י כאן וכך נ"ל פי' דברי רבינו שכל קנין מעכשיו כו':
ה סָעִיף ב ואפי' מטלטלי דניידי כו'. ר"ל ואע"ג דאמרי' בב"ק י"ב ב' דמטלטלי דניידי בעינן צבורים כענין קניה לענין שעבוד א"צ צבורים וכמ"ש בסי' קי"ב ס"א דשעבוד עדיף מקנין ועפ"ר שם:
ו סָעִיף ב כגון בע"ח ועבדים. ר"ל לא מבעיא בע"ח דאפי' במכירה נקנה בלא צבורים כמ"ש תוס' שם ממ"ש בקדושין שם ועמו מאה צאן וכן בב"ב שם מכר לו פרה וקא' וליחוש דלמא דאקני כו' אלא אפי' עבדים ולכן לא הביאו תוס' הראיה ממכר לו פרה דס"ל שיעבוד שאני כנ"ל וכמ"ש תוס' בב"ב קנ"ז א' ד"ה דאיקני כו':
ז סָעִיף ב ואם אין כו' או שהשאילו או כו'. גטין ל"ז א' אם אין לו מזכהו כו' אפי' השאילו כו':
ח סָעִיף ב או השכירו. כמ"ש בקדושין שם ומקומו מושכר לו:
ט סָעִיף ב ואם אין כו' הודאת כו'. כמ"ש בב"ב קמ"ט א' ש"מ שהודה כו' וכמ"ש תוס' שם ונראה לר"י לפרש כו' ואמר שם נפק אודיתא כו' אע"ג שהיה איסור משקר והא דאמרו בב"מ מ"ו א' דל"ל קרקע וכן בב"ב שם דלא ה"ל ארעא מעולם משום שלא היו רגילין לכתוב אג"ק אא"כ היה להם קרקע שלהם או ע"י זיכוי ועתוס' שם:
י סָעִיף ג בזה"ז כו'. ע"ל סי' ס' ס"א ומ"ש שם:
יא סָעִיף ג ומיהו כו'. צ"ע שהרי בב"ק קט"ו אמרו דבחוב אין בו תקנת השוק משום דלא אדעתא דהנהו משא"כ בכה"ג כו' וערא"ש שם וע"ל סי' ס' ס"א בש"ך סק"ח:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.