א מָכַר לוֹ בִּדְבָרִים בִּלְבַד, וּפָסְקוּ הַדָּמִים, וְרָשַׁם הַלּוֹקֵחַ רֹשֶׁם עַל הַמִּקָּח כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ סִימָן יָדוּעַ שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ מֵהַדָּמִים כְּלוּם, כָּל הַחוֹזֵר בּוֹ אַחַר שֶׁרָשַׁם מְקַבֵּל "מִי שֶׁפָּרַע". וְאִם מִנְהַג הַמְּדִינָה הוּא שֶׁיִּקְנֶה הָרֹשֶׁם קִנְיָן גָּמוּר, נִקְנָה הַמִּקָּח וְאֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, וְחַיָּב זֶה לִתֵּן הַדָּמִים. וְהוּא שֶׁרָשַׁם בִּפְנֵי הַמּוֹכֵר, אוֹ שֶׁאָמַר לֵהּ הַמּוֹכֵר: רְשֹׁם מִקָּחֲךָ.
ב וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁנָּהֲגוּ הַתַּגָּרִים לִקְנוֹת בּוֹ, כְּגוֹן עַל יְדֵי שֶׁנּוֹתֵן הַלּוֹקֵחַ פְּרוּטָה לַמּוֹכֵר, אוֹ עַל יְדֵי שֶׁתּוֹקֵעַ לוֹ כַּפּוֹ, אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִים הַסּוֹחֲרִים שֶׁמּוֹסְרִים לַקּוֹנֶה הַמַּפְתֵּחַ (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ז דִּמְכִירָה), וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
א סָעִיף א רושם על המקח בב"ח פסק דדוקא בקנין מטלטלין איכ' קנין סיטומתא ותקיעת כף אבל לא בקרקעות ודקדק כן מל' הטור ע"ש וצ"ע לדינא גם לפי מ"ש הסמ"ע ס"ק ו' א"נ דכאן איירי מהמנהג לכאורה נראה דלא כהב"ח ודוק וז"ל מהרש"ל פ"ה דב"ק סי' ל"ו ומסתמא ה"ה לענין שכירות הבית וקנין הבית באתרא דנהגו לקנות במפתח קנה דאזלינן בתר מנהגא עכ"ל וע"ש ונראה דהיכא דנהגו גם בקרקעות להדיא אפשר דגם הב"ח מודה בזה והב"ח גילה לנו מנהגנו עכשיו וע' בתשו' רמ"א נראה כמ"ש ודוק וע' בס' בא"ש דף צ"ו ע"ב ע' בתשוב' מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' קנ"ג דף קע"א ובח"ב סי' ש"י:
ב סָעִיף ב שנותן הלוקח. עיין בתשוב' מהר"מ מינץ סי' ה' דף י"ב ע"א ובתשו' מהרי"ט סי' קכ"ה וקכ"ו ובתשובת רשד"ם סי' ש"פ:
ג סָעִיף ב שמוסרים לקונה כו' ע' בתשובת רמ"א סי' י"ט:
א סָעִיף א ופסקו הדמי' דבלא פיסוק דמים לא סמכה דעת שניהן כי שמא לא ישוו יחד בדמי שוי' ואפי' משיכה לא מהני ביה וכמ"ש הטור והמחבר בסי' ר' ס"ז ע"ש:
ב סָעִיף א מקבל מי שפרע. דין מי שפרע נתבאר הטור ובדברי המחבר בסי' ר"ד ולעיל בסי' קצ"ט במי שנתן דמי הקנין ולא עשה עדיין משיכה או הגבהה או שאר דברי' שקוני' ע"י מטלטלין קנין גמור וה"נ האי רושם התחלת הקנין הוא ולא נגמר עדיין קנינו לגמרי מ"ה אין עליו אלא קבלת מי שפרע אם לא במקום שנוהגי' לקנות ע"י רושם או שאר עניני קנין גמור דאז הולכין אחר המנהג דמנהג עוקר הלכ' בדברי' שבממון והטור סתם בסי' זה וכתב שרושם קונה ובסי' ר"ד מחלק בין מקום שנוהגי' לקנות בו לגמרי או לא וכמ"ש המחבר כאן והוא בגמרא עפ"ר:
ג סָעִיף א או שא"ל המוכר רשום מקחך. נראה דאפי' א"ל סתם זיל קני והלך ורשמו אפי' שלא בפניו אם דרך אותו מקו' לקנות ברשימה קנה בזה ולא אמרינן שדעת המוכר הוה שיקנה דוקא בקנין גמור וע"ל בסי' ק"ץ וקצ"ז וקצ"ח:
ד סָעִיף ב כגון ע"י שנותן הלוקח פרוטה למוכר. ולא חשו בהני גווני שיאמר המוכר נשרפו חיטך בעלייה דכבר כתבתי דלא חשו לזה אלא במקו' שכבר קיבל המוכ' כל דמי שוויה של המכר ועד"ר:
ה סָעִיף ב או ע"י שתקע כפו. אינו ר"ל שנותן לו תקיעת כפו שהוא שבועה ע"ז דהא לא איירי כאן משבועה אלא מדרכי הקנין אלא דרך התגרי' בקצת מקומות כשגומרי' בלבם ובפיהן זה למכור וזה לקנות מכין זרועותיהן זה ע"ג זה:
ו סָעִיף ב שמוסרי' לקונה המפתח. בסי' קצ"ב נתבאר דאין קונין קרקע ע"י מסירת מפתח ומ"ה אין לפרש כאן דר"ל שיקנה החדר ע"י מסירת המפתח והחדר יקנה לו הסחורה אלא ר"ל שנוהגין הסוחרים להקנות לו הסחורה עצמו ע"י מסירת המפתח שמוסרי' לו מהחדר שמונח שם הסחורה וכ"כ ב"י ע"ש ועי"ל דשם איירי מהדין וכאן מיירי מהמנהג ודו"ק:
א סָעִיף א ואם מנהג המדינ' עש"ך ס"ק א' נ"ל דבמטבע כיון שכתבו הרמב"ם וכל הפוס' שאין שום דרך שיזכ' במטבע כ"א אגב קרקע משמע דסיטומתא לא מהני במטבע ועוד דהא הר"ן כתב הובא בב"י סי' קצ"ה דצורת מטבע דמי לאותיות דאין לו קנין ולא מצינו באותיות קנין סיטומתא אפילו במקום מסיר' ובעינן דוקא כומ"ס ממש ומכ"ש במקום שאין מנהג ברור על המטבע בודאי שאין ללמוד מהמנהג שנוהגין לקנות במטלטלין ולומר מן הסתם שיועיל מנהג זה גם במטבע הא ודאי ליתא כיון שאינו מנהג ברור גם במטבע דהא אפילו בקרקע כתב הש"ך דבעינן שיהא המנהג זה בקרקע להדיא ועקצה"ח שהביא בשם המרדכי דלא מהני סיטומתא בדשלב"ל ועיי' תשובת רש"ל סי' ל"ד דבאורנדי מהני שטר אף שהוא דשלב"ל כיון שהוא מנהג ודמי לסיטומתא עיין שם ואפשר כיון דשם הוא ג"כ מדינא דמלכותא ע"ש ודין סיטומתא הוא רק קנין דרבנן דהא קנין דרבנן ודאי דלא גרע ממנהג שנהגו הסוחרים ואפ"ה לא חשבינן אותו רק לקנין דרבנן לענין קדושין כמבואר בפוסקים:
א סָעִיף א רושם. בב"ח פסק דדוקא במטלטלים איכא קנין סטומתא ות"כ ולא בקרקעות ודקדק כן מל' הטור ע"ש וצ"ע לדינא גם לפי מ"ש הסמ"ע בס"ס זה ז"ל וכאן איירי מהמנהג לכאורה נראה דלא כהב"ח וז"ל מהרש"ל פ"ק דב"ק סי' ל"ו ומסתמא ה"ה לענין שכירות הבית וקנין הבית באתרא דנהגו לקנות במפתח קנה דאזלינן בתר מנהגא עכ"ל ונראה דהיכא דנהגו גם בקרקעות להדיא אפשר דגם הב"ח מודה בזה והב"ח גילה לנו מנהגנו עכשיו ועיין בתשובת רמ"א נראה כמ"ש וע' בס' באר שבע דף צ"ו ע"ב ובתשובת מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' קנ"ג דף קע"א ובח"ב סי' ש"י. ש"ך:
ב סָעִיף א מקחך. נראה דאפילו אמר ליה סתם זיל קני והלך ורשמו אפילו שלא בפניו אם דרך אותו מקום לקנות ברשימ' קנה בזה ולא אמרינן שדעת המוכר היה שיקנה דוקא בק"ג וע"ל סי' קצ"ז וקצ"ח. סמ"ע:
ג סָעִיף ב פרוטה. ולא חשו בהאי גוונא שיאמר המוכר נשרפו חטיך בעלייה דלא חשו לכך כי אם במקום שכבר קיבל המוכר כל דמי המכר כ"כ הסמ"ע ועיין בתשובת מהר"מ מינץ סי' ה' דף י"ב ע"א ובתשובת מהרי"ט סי' קכ"ה וקכ"ו ובתשובת רשד"ם סי' ש"פ:
ד סָעִיף ב המפתח. כ' הסמ"ע דבסי' קצ"ב נתבאר דאין קונין קרקע ע"י מסירת מפתח וא"כ אין לפרש כאן דר"ל שיקנה החדר ע"י מסירת המפתח והחדר יקנה לו הסחורה אלא ר"ל שנוהגין הסוחרים להקנות הסחורה עצמה ע"י מסיר' מפתח שמוסרים לו מהחדר שמונחת הסחורה שם וכ"כ ב"י ע"ש ועי"ל דשם איירי מהדין וכאן איירי מהמנהג עכ"ל ועיין בתשובת רמ"א סי' י"ט:
א סָעִיף א ואם מנהג המדינה כו'. נקנה המקח כו'. עיין בנה"מ שכ' דסטומתא הוא רק קנין דרבנן דהא קנין דרבנן ודאי דלא גרע ממנהג שנהגו הסוחרים כו' ע"ש. אולם בתשובת חתם סופר ח' ח"מ סי' י"ב אין דעתו כן וכתב שם שביאר בתשו' אחרת דנ"ל דזהו קנין דאורייתא ממש ועדיף מקנינים שתיקנו רבנן שלא ברצון הסוחרים ורק מטעם הפקר ב"ד נגעו ביה שיש פוסקים דס"ל דהמקדש אשה בקנין כזה אינו אלא קידושי רבנן עב"ש סי' כ"ח ס"ק ל"ה אבל סטומתא ומנהג שנהגו כן מעצמם ורצונם הוא קנין דאורייתא לפע"ד לענין חמץ ובכור וקדושי אשה ובתשו' מיוחסת לרמב"ן סי' כ' רכ"ה כ' להדיא דקנין ממנהג הוא דאורייתא ופוטר מבכורה עכ"ד והתשובה אחרת הלא היא בספרו ח"ס חיו"ד סי' שי"ד ושם הביא דברי הגאון נה"מ הנזכר דפשיטא ליה דסטומתא לא הוי אלא קנין דרבנן דלא עדיף מקנינים דרבנן והוא ז"ל כ' עליו ולפע"ד לא דמי להדדי ועכ"פ בנדון שלפנינו (בדבר השאלה שם בעסק בכור) לו ישקל סברת הגאון הנ"ל עם סברתי הוה ס"ס ספק אולי סטומתא קונה מה"ת ואת"ל מדרבנן אולי קנין דרבנן מהני לדאורייתא (עמש"ל סי' רל"ה ס"ז סק"ד) ועוד כיון דמשמע מלשון השאלה דהאנד שלאק קונה מדינא דמלכותא באתרא דהשואל ודינא דמלכותא בזה הוא מן התורה בלי ספק כו' ע"ש ועמ"ש בפ"ת ליו"ד סי' ש"כ סק"ד:
ב סָעִיף ב וכן כל דבר. עיין בתשובת רע"ק איגר זצ"ל סי' קל"ד שכתב דהיש"ש פ"ח דב"ק סי' ס' הביא בשם המרדבי (והוא בהגהת מרדכי ספט"ו דשבת) דאסטומתא לא מצינו דקנה רק בדבר שבא לעולם דהוי כמו קנין גמור אבל בדבר שלב"ל לא מהני הסטומתא למחשביה יותר מקנין גמור וכ"כ בתשובת הרדב"ז עכ"ל וכ"כ בס' קצה"ח ובס' נה"מ סי' זה והזכיר שם תשובת רש"ל סי' ל"ד שכתב דבאורענדי מהני שטר אף שהדא דבר שלב"ל כיון שהוא מנהג ודמי לאסטומתא ע"ש וכ' דאפשר כיון דשם הוא ג"כ מדינא דמלכותא ע"ש. אולם בתשובת ח"ס חח"מ סי' ס"ו אות ב' כתב בפשיטות דסטומתא מהני גם בדבר שלב"ל דכ"כ הרא"ש בתשובה כלל י"ג סי' כ' דאם מנהג העולם להקנות בשטרי חכירות דברים שלא באו לעולם מהני מטעם סטומתא וכתב דמ"ש במרדכי פ' ר"א דמילה בשם רבינו יחיאל (והובא ג"כ בב"י יו"ד סי' רס"ה) במי שנדר לאחד לתת בנו למול מהני מטעם סטומתא שכן נהגו אבל אם עדיין לא נולד הילד לא מהני דאין סטומתא מועיל לדבר שלא ב"ל היינו מפני שלא נהגו לדור למוהל טרם שבא הילד לעולם וזה ששינה מהמנהג ל"מ סטומתא אבל הרא"ש בתשובה מיירי שנהגו לחכור דברים שלב"ל מש"ה מהני. וכ' עוד דה"ה וכ"ש דמועיל באסמכתא דהא טעמא דלא קני משום דלא סמכא דעתיה ומכיון שנהגו שפיר סמכא דעתיה וקני אך כ' בנדון שהוזכר בשאלה שם שיהודי קנה עצים משר אחד ע"פ קאנטראקט והשכין הקנטראקט ביד יהודי שני שיפרע להשר ה' מאות זהו' שנ"ח לו והתנה הראשון עם השני שאם לא ישלם לו ליום פלו' יהי' הקאנטראקט מוחלט לו וזה הוא אסמכתא דלא קנה כמ"ש בש"ע סי' ע"ג סי"ז וכ' הרב השואל דליקני מטעם סטומתא והוא ז"ל כתב דזה אינו כי לא שמעתי מנהג זה מעולם אדרבה בכל כיוצא בזה מדיינים עליו בד"י ובד"א וא"כ לא קנה היהודי השני ע"ש. וצ"ע כי פשט דברי הגמ"ר שם לא נראה כדבריו וכן הוא בתשובת רדב"ז ח"א סי' רע"ח ע"ש:
ג סָעִיף ב הלוקח פרוטה. עבה"ט בשם סמ"ע ועמ"ש לעיל סי' קצ"ח ס"ה סק"ג:
א סָעִיף א (ליקוט) ורשם כו'. וכן פירש"י שם סיטומתא חותם שרושמין כו' וכ"ה בתרגום יב"ע על פ' ותאמר חותמך סיטומתך כו' (ע"כ):
ב סָעִיף א והוא שרשם כו'. כמ"ש בפ"ג דב"ב ופ"ה דב"ק:
ג סָעִיף ב שמוסרים לקונה כו'. עסמ"ע אלא ר"ל כו' וכ"ה בראב"ן להדיא וע"ש דאין החדר של המוכר וא"א לקנות החדר אלא הסחורה לבד שכ' ותו דאם החדר כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.