א הַמַּקְנֶה קַרְקַע וּמִטַּלְטְלִין כְּאֶחָד, כֵּיוָן שֶׁקָּנָה הַקַּרְקַע בְּאֶחָד מִדַּרְכֵי הַקְּנִיָּה נִקְנוּ הַמִּטַּלְטְלִין עִמָּהֶם, בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם בְּמֶכֶר אוֹ בְּמַתָּנָה, בֵּין שֶׁמָּכַר מִטַּלְטְלִין וְנָתַן קַרְקַע, בֵּין שֶׁמָּכַר קַרְקַע וְנָתַן מִטַּלְטְלִים, כֵּיוָן שֶׁקָּנָה קַרְקַע קָנָה הַמִּטַּלְטְלִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ הַקַּרְקַע בִּשְׂכִירוּת וּמִטַּלְטְלִין בְּמַתָּנָה (ר' יְרוּחָם נ"י ח"ב).
ב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהָיוּ אוֹתָם הַמִּטַּלְטְלִים צְבוּרִים בְּאוֹתָהּ קַרְקַע. אֲבָל אִם הָיוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר לוֹ: קְנֵה מִטַּלְטְלִין אַגַּב קַרְקַע. אֲפִלּוּ הָיוּ הַמִּטַּלְטְלִין בִּמְדִינָה אַחֶרֶת, וְאָמַר לֵהּ: קְנֵה אוֹתָם עַל גַּבֵּי קַרְקַע פְּלוֹנִי, כֵּיוָן שֶׁקָּנָה קַרְקַע נִקְנוּ הַמִּטַּלְטְלִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם צְבוּרִים בְּתוֹכָהּ. וְאִם לֹא אָמַר לֵהּ: קְנֵה אַגַּב קַרְקַע, לֹא קָנָה, מֵאַחַר שֶׁאֵינָם צְבוּרִים בְּתוֹכָהּ. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ הֵם צְבוּרִים בְּתוֹכָהּ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר: קְנֵה אַגַּב קַרְקַע (טוּר בְּשֵׁם הָרַאֲבַ"ד וְהָרֹא"שׁ), וְכֵן נִרְאֶה לִי עִקָּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבָעֵינָן דַּוְקָא לְשׁוֹן "אַגַּב", אֲבָל "עִם", לָא מְהַנֵּי (רַ"ן פ"ק דְּקִדּוּשִׁין בְּשֵׁם רַשִׁ"י) ; וְיֵשׁ חוֹלְקִין (שָׁם בְּשֵׁם הָרא"ה).
ג הִקְנָה הַשָּׂדֶה לְאֶחָד וְהַמִּטַּלְטְלִים לְאַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ: קְנֵה הַמִּטַּלְטְלִים עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וְהֶחֱזִיק הָאֶחָד בְּקַרְקַע, לֹא קָנָה הַשֵּׁנִי מִטַּלְטְלִין. וְאִם תְּפָסָן אַחַר שֶׁחָזַר בּוֹ הַמַּקְנֶה, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ, שֶׁהֲרֵי תְפָסָן אַחַר שֶׁקָּנָה חֲבֵרוֹ הַקַּרְקַע שֶׁנִּקְנוּ אֵלּוּ עַל גַּבּוֹ. וְיֵשׁ חוֹלְקִין וּסְבִירָא לְהוּ דְּמוֹצִיאִין מִיַּד הַתּוֹפֵס, כְּדִין כָּל סְפֵק מָמוֹן (רַ"ן פ"ק דְּקִדּוּשִׁין).
ד הִקְנָה שָׂדֶה לְאַפּוֹטְרוֹפּוֹסִים וּמִטַּלְטְלִים לַיְתוֹמִים, קָנוּ. וְהוּא הַדִּין בְּגַבָּאֵי צְדָקָה (רַ"ן הַנַּ"ל).
ה בְּהֵמוֹת כְּמִטַּלְטְלִים בְּדִינִים אֵלּוּ.
ו אֵין קַרְקַע נִקְנָה אַגַּב קַרְקַע.
ז קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, מַקְנִין עַל גַּבָּיו מִטַּלְטְלִים הַרְבֵּה. הַגָּה: וְהָא דְבָעֵינָן קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, לְאַפּוֹקֵי אִם יָדַעְנוּ בְּוַדַאי שֶׁאֵין לוֹ; אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ שֶׁאֵין לוֹ, וְהוּא מַקְנֶה אַגַּב קַרְקַע, סָגֵי בְּכָךְ וְאֵין צָרִיךְ לְסַיֵּם הַקַּרְקַע שֶׁמַּקְנֶה עַל יָדָהּ. וְלָכֵן מַקְנִין אַגַּב קַרְקַע אַרְבַּע אַמּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א). וְעַיִּןִ לְעֵיל סִימָן קי"ג. וְיָכוֹל לְהַקְנוֹת אַגַּב מְקוֹמוֹת שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת; אַף עַל פִּי שֶׁהַמְּקוֹמוֹת שֶׁל רַבִּים וְכָל אֶחָד יוֹשֵׁב עַל מָקוֹם אֶחָד, הָוֵי כְּמוֹ שָׁאוּל לוֹ וּמַקְנִים עַל יָדָם (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ"א סִימָן תתקל"ד ותתקל"ה).
ח הַמַּקְנֶה עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת כְּאֶחָד, הֶחֱזִיק בָּעֲבָדִים לֹא קָנָה הַקַּרְקָעוֹת; הֶחֱזִיק בַּקַּרְקָעוֹת, אִם הָיוּ עֲבָדִים בְּתוֹכָהּ, קָנָה; וְאִם לָאו, לֹא קָנָה, אֲפִלּוּ שֶׁיֹּאמַר לוֹ: קְנֵה אוֹתָם עַל גַּבֵּי קַרְקַע.
ט הַמַּקְנֶה עֲבָדִים וּמִטַּלְטְלִים כְּאֶחָד, מָשַׁךְ הַמִּטַּלְטְלִים לֹא קָנָה הָעֲבָדִים; הֶחֱזִיק בָּעֲבָדִים, לֹא קָנָה הַמִּטַּלְטְלִים, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ הַמִּטַּלְטְלִים עַל גַּבֵּי הָעֶבֶד, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה כָּפוּת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ גַּם שֶׁיִּהְיֶה יָשֵׁן.
י הָיָה לְאֶחָד עָצִיץ נָקוּב, וּזְרָעִים שֶׁבּוֹ לְאַחֵר, אִם הִקְנָה בַּעַל הֶעָצִיץ עֲצִיצוֹ לְבַעַל הַזְּרָעִים, כֵּיוָן שֶׁמָּשַׁךְ, קָנָה.
יא הִקְנָה בַּעַל זְרָעִים זְרָעָיו לְבַעַל הֶעָצִיץ, לֹא קָנָה, עַד שֶׁיַּחֲזִיק בַּזְּרָעִים עַצְמָם.
יב הָיָה הֶעָצִיץ וְהַזְּרָעִים שֶׁבּוֹ הַכֹּל לְאֶחָד, וְהִקְנָה שְׁנֵיהֶם לְאַחֵר, הֶחֱזִיק בֶּעָצִיץ לִקְנוֹת הַזְּרָעִים, אַף הֶעָצִיץ לֹא קָנָה; הֶחֱזִיק בַּזְּרָעִים, קָנָה הֶעָצִיץ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּדַוְקָא בְּשֶׁל עֵץ בָּעֵינָן נָקוּב, אֲבָל שֶׁל חֶרֶס אֵינוֹ נָקוּב כְּנָקוּב דָּמִי (רַשִׁ"י פ"ק דְּגִיטִּין), וְיֵשׁ אוֹמְרִים אִפְּכָא (תוס' שם).
יג הַמַּקְנֶה בְּהֵמָה וְכֵלִים שֶׁעַל גַּבָּהּ כְּאֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁמָּשַׁךְ הַבְּהֵמָה וּקְנָאָהּ, לֹא קָנָה הַכֵּלִים שֶׁעָלֶיהָ, עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ אוֹ יִמְשֹׁךְ הַכֵּלִים עַצְמָם, אִם אֵין דַּרְכָּם לְהַגְבִּיהַּ, שֶׁהַבְּהֵמָה כְּחָצֵר הַמְהַלֶּכֶת הִיא, וְאֵין מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ קָנוּי לְבַעְלָהּ. לְפִיכָךְ, אִם הָיְתָה הַבְּהֵמָה כְּפוּתָה, קָנָה אַף כֵּלִים שֶׁעָלֶיהָ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דְּבִמְצִיאָה אִם אוֹמֵר: אֲנִי מוֹשֵׁךְ בְּהֵמָה זוֹ לִקְנוֹתָהּ וְאֶת הַכֵּלִים שֶׁעָלֶיהָ, קְנָאָם, אֲפִלּוּ אֵינָהּ כְּפוּתָה.
יד אָמַר לֵהּ הַמּוֹכֵר: מְשֹׁךְ בְּהֵמָה זוֹ וּקְנֵה כֵּלִים שֶׁעָלֶיהָ, הוֹאִיל וְלֹא הִקְנָה לוֹ גוּף הַבְּהֵמָה, אַף עַל פִּי שֶׁמְּשָׁכָהּ וְהִיא כְּפוּתָה, לֹא קָנָה כֵּלִים שֶׁעָלֶיהָ.
טו אָמַר לֵהּ: מְשֹׁךְ קֻפָּה זוֹ וּבִמְשִׁיכָתָהּ קְנֵה מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, קָנָה מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָנָה הַקֻּפָּה:
א סָעִיף א המקנה קרקע ומטלטלין כו'. ע' בתשוב' ר"ש כהן ס"ג סי' ה' וע' בתשו' מהר"י לבית לוי סי' ל"ו תמה על ר"ש כהן ע"ש:
ב סָעִיף א וי"א דאפי' הקרקע בשכירות כו' וכן מוכח בש"ס פ"ק דמציע' (דף י"א ע"ב) ופ"ק דקדושין (דף כ"ז ע"א) ומוכח התם דקרקעות במכר ומטלטלי במתנה נלמד מקרקע בשכירות ומטלטלין במתנה וא"כ דברי הר"ב שכ' דין זה בלשון ויש אומרים צ"ע דהא אדרבה דין זה פשוט יותר וכתב עוד ר' ירוחם שם וקרקע מושאל ומטלטלי' במתנה יש מי שכ' דלא קנה ומדברי התוס' נראה דקנה עכ"ל ומביאו ב"י וד"מ ולא ידעתי למה יגרע שאל' משכירות וכן מוכח להדיא מדברי התוס' פ"ק דמציעא דף י"א ע"ב ומדברי הרא"ש שם גבי עובדא דר"ג וזקני' דקרקע מושאל ומטלטלי' במתנה קנה כמו בשכירות ומביאם ב"י לעיל סי' קצ"ה ס"ס י"ב ע"ש:
ג סָעִיף ב ויש אומרים דאפי' הן צבורין כו'. והיינו דוקא כשאין הקרקע משומר לדעתו דאל"כ הוי קונה בתורת חצר עכ"ל סמ"ע וזה אינו אלא מהר"ן והרב המגיד מוכח דאפי' בחצר המשתמר לא מהני צבורין וכן מוכח להדיא בהשגות הראב"ד ע"ש וכן משמע מסתימת דברי הטור ומור"ם והטעם נלפע"ד דאין חצרו קונה אלא כשהוא כבר חצרו משא"כ הכא דחצירו ומתנתו באים כא' ודוק וכן נ"ל עיקר:
ד סָעִיף ז ואין צריך לסיים הקרקע כו' וכ"כ הרמב"ן פ' חז"ה דבני העיר שיש להם בי"ה או בית הקברות בשותפות יכול הוא להגבות אגבן מטלטלי' הא למה זה דומה לחצר שאין בה דין חלוק' כו' ולא בעינן מסוים כו' ע"ש:
ה סָעִיף ח המקנה עבדי' ע' בסמ"ע ס"ק ט"ו וכל דבריו הם מדברי הרא"ש ריש ב"ק ונרא' שגם הרמב"ם מודה לו בזה ודו"ק:
ו סָעִיף ח אפי' שיאמר לו קנה. ר"ל משא"כ בעומרי' בתוכו דקנה אפי' לא א"ל קנה אג"ק לדעת הרמב"ם ואפי' להחולקי' עליו מודים כשהחזיק בקרקע וגם נתן דמי העבד ומדין קנין קרקעות וכנ"ל עכ"ל סמ"ע ס"ק ט"ז וכ"כ בב"ח:
ז סָעִיף יא הקנה בעל זרעים כו' ע' בתשובת ר"מ אלשיך סי' י':
ח סָעִיף יב החזיק בעציץ כו' והב"ח כתב דאם משך בעציץ קנה אף הזרעים וע"ש טעמו וחלק על הר"ן ותוס' ודבריו תמוהין ואין בהם טעם וריח דמ"ש שהי' העציץ כבר שלו או שעכשיו קנהו כו' ע"ש:
ט סָעִיף יג לא קנה הכלים אע"פ שהוא מוחזק בכלים לא מהני תפיסתו מספק כן כ' הרא"ש וכמ"ש בטור וב"י כ' בשם הר"ן דמהני הכא תפיסה כיון דתפס ברשות כלו' ול"ד לדלעיל סי' ג' בהג"ה:
י סָעִיף יג כחצר המהלכת ע"ל סי' רע"ג סט"ו ע' בתשוב' ר"ש כהן ס"ס קי"א:
יא סָעִיף יד משוך בהמה זו ע"ל סי' ר' ס"ח:
יב סָעִיף טו א"ל משוך קופה זו. ע"ש סעיף ו':
א סָעִיף א המקנה קרקע ומטלטלין כאחד כצ"ל ודלא כס"י דכתבו כאן תיבת או:
ב סָעִיף א נקנו המטלטלין עמהן. ל' משנה וגמרא נכסים שאין להם אחריות (דהיינו מטלטלים) נקנין עם נכסי' שיש להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה ובפ"ק דקידושין ילפי' לה מדכתיב (דברי הימים ב' סי' כ"ב) בבני יהושפט ויתן להן אביהן מתנות רבות כסף וזהב ומגדנות עם ערי' בצורו' ביהודה דר"ל דנתן להם המטלטלי' בקנין אגב הערים שנתן להם ומינה מה התם מטלטלי דלא ניידי אף כל דוקא מטלטלי דלא ניידי לאפוקי עבדי' אגב קרקע דבהו בעינן דוקא שיעמדו בתוכו ויקנהו אגב קרקע וכמ"ש בסמוך:
ג סָעִיף ב צבורי' באותו קרקע. כיון דמונחי' על הקרקע הן נקנין עם הקרקע אפילו לא אמר להלוקח שיקנם אגב קרקע דמחשבינן המטלטלין שעל הקרקע כאלו הן מגוף הקרקע ומחוברי' אצלה:
ד סָעִיף ב וי"א דאפילו הן צבורין כו'. והיינו דוקא כשאין הקרקע משומר לדעתו דאל"כ הי' קונה בתורת חצר ועד"ר:
ה סָעִיף ב דוקא לשון אגב אבל עם לא מהני. כלומר דאומר קנה לך הקרקע וקנה לך המטלטלין עמו והטעם נראה משום דלשון עמו משמע דאשניהן בשוה קאי קנין זה וזה ל"מ משא"כ ל' אגב:
ו סָעִיף ב ויש חולקין "ובע"ש הכריע כדע' החולקין מדכתיב בקרא הנ"ל עם ערי' בצורות ש"מ דל' עם מהני כל' אגב אלא שזה ל' המקרא וזה ל' דרבנן ע"ש ולא דק דלסברתו תקשי לנפשי' מאי אבעיא ליה שם להגמ' אי בעי אגב אי לא הלא במקרא כתיב עם שהוא כמו אגב אלא ע"כ צ"ל דהאיבעיא ס"ל דאין במשמעות הקרא דאמר בשעה שהקנה להן המטלטלין עם הקרקעות לשון עם ולא בא הכתוב אלא לומר דנתן לבניו המטלטלין עם הקרקעות בקנין אחר אבל אינו נרמז בקרא אי צ"ל בשעת הקנין ל' אגב או ל' עם או לא וא"כ י"ל דלפי האמת דנפשטא האבעיא דבעינן לומר קנה אגבו דאגב דוקא בעינן ולא סגי בעם והקרא לא איירי בל' דאמר להו בשעת הקנין וק"ל.
ז סָעִיף ג אע"פ שא"ל קנה המטלטלין משמע דאמר כן למי שזיכה לו המטלטלין ול' רש"י בגמ' אינו כן אלא ז"ל דאמר למי שהקנה לו השדה קנה השדה לעצמך ואגבו יקנה מטלטלין לפלוני כו' ע"ש והמחבר נראה דס"ל דאפי' אמר לכל א' מהן כן ל"מ:
ח סָעִיף ג לא קנה השני כו'. איבעי' דלא איפשטא הוא בגמ' ואמרי' בה דהמע"ה:
ט סָעִיף ג כדין כל ספק ממון נראה דר"ל דוקא ספק ממונא דאתיא מכח ספיקא דדינא ותפס בו שלא ברשות ועמ"ש בכללי' דדיני תפיסה:
י סָעִיף ד ומטלטלין ליתומי' קנו כו'. דאפוטרופס יד יתומים הוא והב"י כ' ע"ז ז"ל ונ"ל דיתמי דנקט לאו דוקא דה"ה לגדול שיש לו אפטרופוס אלא אורחא דמילתא נקט דאפטרופוס לדיקנני לא מוקמינן עכ"ל:
יא סָעִיף ד וה"ה בגבאי צדק'. דין גבאי' נזכר בגמ' ודעת הרמב"ן דבגבאי הוא דוקא דינא הכי משום דעניי' מוטלי' עליו לפרנסן כו' ולא באפוטרופוס ויתומי' ויש דס"ל דשווין הן וא"כ לא ה"ל למור"ם לכתוב ל' וה"ה דהא כ"ש הוא:
יב סָעִיף ה בהמות כמטלטלי' כו' דאע"ג דניידי מ"מ כיון דאין להן דעת עצמן אינן דומי' לעבדי' כמו שיתבא' דינם בסמוך ס"ט:
יג סָעִיף ו אין הקרקע נקנית אגב קרקע ואע"פ שהיא על גבה וא"ל קנה אגב כגון שא"ל קנה הקרקע שבמרתף שהיא תחת הארץ וחזק בה ואגבה תקנה הקרקע עליה והטעם דבקרא הנ"ל דילפי' מיניה קנין אגב לא נזכר אלא במטלטלי כסף וזהב ומגדנות והיינו דוקא בקנין אגב ולא נתן מעות של הקרקע דבעי לקנות עמה אבל אם נתן הלוקח להמוכר דמי כל הקרקעו' כבר נתבאר בס"ס קצ"ב דאם מחזיק בא' מהן אפילו האחרי' הן במדינות אחרות קנה כולן משום דסדנ' דארעא חד הוא:
יד סָעִיף ז אע"פ שאין יודעין שיש לו. וסיים שם אע"פ שרגילין אצלו ואין יודעין שיש לו קרקע כיון שכתב כן בשטר נאמן על עצמו וכ"כ לעיל סי' קי"ג ס"ב וכ"כ לקמן סי' ר"ז סט"ז לענין קנין ב"ד חשוב:
טו סָעִיף ח החזיק בעבדי' לא קנה כו' עפ"ר שם כתבתי הטעם דקי"ל כרב נחמן דאמר עבדא כמטלטלי דמי חוץ מבמילי דאורייתא דק"ל דמודה בה ר"נ דכקרקע דמי וקנין חזקה ג"כ דאוריית' הוא מ"ה החזיק בקרקע קנה גם העבדי' בתורת חזקה כדין המחזיק בשדה ע"מ לקנות עוד שדות אחרות ונתן דמי כולם כמ"ש בסי' קצ"ב דקנה (דדוקא באגב אינו קונה קרקע אג"ק אבל בחזקה ונתן מעות קנה) והתם קנה אפי' הן בעשרה מדינות כיון דסדנא דארעא חד הוא אבל בעבדי' דניידי לא קנה אא"כ עומדי' עליה ואז קנה אף דלא אמר קנה "אגב העבדי' והיינו משום דעבדי' נחשבי' כקרקע לענין זה דאם היו מטלטלין היו צריכין לומר "קנה אג"ק להי"א הנ"ל אבל בעינן שכבר נתן המעות גם בעבדי' דומיא דקנ' קרקע בי' מדינו' הנ"ל ואם אמר קנה העבדי' אג"ק אז קנאן מדין קנין מטלטלי' ואפי' לא נתן דמי' דעבדא כמטלטלי' דמי ומיהו בעינן עומדי' בתוכו כיון דמטלטלי דניידו הם ועפ"ר:
טז סָעִיף ח אפי' שיאמר לו קנה אותן אג"ק. ר"ל משא"כ בעומדי' בתוכו דקנה אפילו לא א"ל קנה אג"ק לדעת הרמב"ם אפילו להחולקי' עליו מודים כשהחזיק בקרקע וגם נתן דמי העבד ומדין קנין קרקעות וכנ"ל ועפ"ר:
יז סָעִיף ט החזיק בעבדי' לא קנה מטלטלי' דדוקא דומיא דערי' בצורות בעינן שהוא קרקע דלא ניידי:
יח סָעִיף ט אא"כ היו המטלטלי' על גבי העבד דאז כיון שקנה העבד קנה המטלטלי' אגבו מתורת חצירו:
יט סָעִיף ט והוא שיהי' כפות דאל"כ ה"ל חצר מהלכת דאינו קונה וכל שבמהלך לא קנה בעומד ויושב לא קנה:
כ סָעִיף ט שיהי' ישן דבעינן שיהא החצר משתמר לדעת האדון משא"כ כשניער דיש להעבד דעת בפני עצמו:
כא סָעִיף י עציץ נקוב וזרעי' בו העציץ אינו נקנ' אלא בקנין מטלטלי' דהרי הוא תלוש והזרעי' שבו נחשבי' כמחובר לקרקע כיון דהעציץ נקוב ה"ל יניק' מהקרקע ע"י הקרקע שהן שתולין בהן בעציץ:
כב סָעִיף יב החזיק בזרעי' קנה העציץ כדין מטלטלין שנקנין אג"ק:
כג סָעִיף יב אינו נקוב כנקוב דמי משום דמתלחלח היניקה והולכת דרך החרס:
כד סָעִיף יב וי"א איפכא דתוך העץ הולכת טפי מתוך החרס:
כה סָעִיף יג אע"פ שימשוך הבהמה כו'. והטעם דאיבעיא דלא איפשטא הוא בגמ' אי מהני משיכת הבהמה למשיכת המטלטלין כיון דאין משיכתן הוא שוה דמשיכת הבהמה הוא בהליכה וקנין משיכת כלים הוא בגרירה ומטעם חצר נמי לא קנה הכלי' לומר דבהמה אחר שיקנה אותה במשיכ' תהא נחשב כחצירו דחצר מהלכת היא כדמסיק:
כו סָעִיף יג אם היתה הבהמה כפותה קנה כו' דאז אינה מהלכת ואף דאינה ישן מחשב חצר משומר לדעתו כיון דאין לבהמה דעת לעצמה משא"כ בעבדי' הנ"ל:
כז סָעִיף יג דבמציאה אם אמר כו' וה"ט דכיון דאיבעיא דלא אפשטא היא בגמ' ס"ל דבמקח וממכר מוקמינן מספיקא בחזקת מריה קמא ואפי' אם תפס זה במשיכה מוציאין מידו משא"כ במציאה דאין לו מארי קמא הלכך מספיקא קנאה המושך ואחר שבא אחריו לתפוס מידו מוציאין מידו ונותנין לזה המושך לפניו דהוא מקרי מרא קמא:
כח סָעִיף יד אע"פ שמשכה והיא כפותה כו'. דע"י הבהמה לומר שהיא כחצר לא קנה דהא חצר של מוכר הוא וע"י משיכת הבהמה נמי לא קנה הכלי כיון דאין משיכתן שוה וכנ"ל ואע"ג דהיא עתה כפותה מ"מ הולכין אחר הרוב דאינה כפותה משא"כ בא"ל משוך קופה ובמשיכת' קנה הכלים שבתוכה דקנה הכלים כמ"ש בסעיף שאחר זה כיון דמשיכת הקופה והכלים לעולם שוה היא ועפ"ר:
א סָעִיף א הקרקע בשכירות ומטלטלין במתנה. וכ' רי"ו נ"י ח"ב וקרקע מושאל ומטלטלין במתנה יש מי שכתב דלא קנה ומדברי תוס' נראה דקונה עכ"ל והובא בב"י וד"מ. ובש"ך כ' ולא ידעתי למה יגדע שאל' משכירות וכן מוכח להדיא מדברי התוס' פ"ק דמציעא דף י"א ע"ב ומדברי הרא"ש שם גבי עובדא דר"ג וזקנים דקרקע מושאל ומטלטלין במתנה קנה כמו בשכירות עכ"ל ואינו קושיא דודאי שני ושני שאלה משכירות דאשכחן לענין חליפין דבשכירות מהני ושאלה אינו נקנה בחליפין וכמ"ש הב"י בסי' קצ"ה בדברי הטור שכת' בשם אביו הרא"ש דשאל' אינה נקנה בחליפין ולא כתב נמי שכירות כמ"ש תו' דשכירות נמי אינה נקנה בחליפין ומשום דהרא"ש לא כתב אלא בשאל' ע"ש א"כ יש לו' דה"ה לענין אגב דשכירות נקנה אגבו מטלטלין ולא אגב שאלה וכיון דגבי עובדא דר"ג וזקנים לא תני אלא ומקומו מושכר אינו מוכח משם דמהני אגב בשאל' והכי אשכחן בשכירות ליומא ממכר וכמ"ש הב"י בסי' שי"ג. ואע"ג דהש"ך שם העלה דלא אמרינן שכירות ליומא ממכר אלא לענין אונאה אפ"ה מודה דודאי עדיפא שכירות משאלה וזה פשוט: ומ"ש הש"ך דכן מוכח מדברי הרא"ש גבי עובדא דר"ג וזקנים והיינו מדכתב הרא"ש להקשות למה נתקבלו שכר זה מזה הי' לו להשאיל בקנין סודר. ואינו ראיה דשם הקשה הרא"ש בסוגיא דב"מ ושם מפרש לה מטעם חצר וגבי חצר מהני אפי' שאילה אבל בתורת אגב אפשר לומר דשאלה לא מהני ומ"ש רי"ו דמדברי תוס' נראה דקנ' היינו משום דבתוס' הקשו קושיא זו דהיה להם להשאיל שם בקידושין דף כ"ז שם אזלא הסוגיא לפרשו בקנין אגב א"כ משמע דאפילו בתורת אגב שאלה נמי מהני אבל מדברי הרא"ש אינו נשמע דהרא"ש הקשה קושיא זו בסוגיא דפ"ק דב"מ שם דתורת חצר ודאי מהני אפי' בשאילה וכן משמע לשון הרא"ש שם פ"ק דב"מ שהקשה למה לא השאיל להם בק"ס כהאי דר"פ הזורק דתיזול ותיחוד ותפתח ע"ש ומשמע דבתורת חצר הוא דקשיא ליה ואינו ראיה לאגב:
ב סָעִיף ב צבורים באותו קרקע כת' הסמ"ע כיון דמונחין על קרקע הם נקנין עם הקרקע אפילו לא אמר ללוקח שיקנה אג"ק דחשבינן המטלטלין שעל הקרקע כאלו הן מגוף הקרקע ומחוברים אצלה ע"ש ולפי שהר"ן והרא"ש ושאר פוסקים כולם תמהו על פסק הרמב"ם ועיין בזה מ"ש בסי' ער"ה סק"א ראיה ברורה לדברי הרמב"ם דכל שצבורין תוך הקרקע לא בעי למימר אג"ק:
ג סָעִיף ב וי"א דאפילו הם צבורים וכת' בסמ"ע דהיינו באינו משומר לדעתו דאל"כ קונה בתורת חצר. ועמ"ש בסי' ר' סק"ב דבדעת אחרת אינו צריך שימור כלל אפילו דעת נותן א"צ שימור. ובש"ך כת' הטעם דאין חצר קונה אלא כשהוא כבר חצירו אבל הכא חצירו ומתנתו באין כאחד ועמ"ש בסי' קצ"ח סק"ד ושם הובא דברי שטה מקובצת שכתב כן אלא שהוא נראה סותר לכמה סוגיות בש"ס ועוד תיקשי לפ"ז הא דאמרינן פ"ק דמציעא דף ט' בהא דבעי ר' אלעזר משוך פרה לקנות כלים שעלי' ופריך עלה אי אמר ליה קני בהמ' וקני כלים מי קנה הא חצר מהלכת וחצר מהלך לא קני ומסי' והלכתא בכפות' ואי נימא דחצירו ומתנת' כאח' לא מהני א"כ אפילו בכפות' לא מהני כיון דבאין בבת אח':
ד סָעִיף ז קרקע כל שהוא ר"פ הזורק ההיא שכ"מ דכת' לה גיטא לדביתהו בהדי פני' דמעלי שבתא כו' אתא לקמי' דרבא אמר להו זילו אמרי ליה למיקני ניהלי להאי דוכתא דיתיב ביה גיטא ותיזול איהו ותיחוד ותפתח ותחזיק ביה דתנן נעל גדר פרץ כ"ש הרי זו חזק' וכת' רש"י ז"ל דהשתא יהיב לה חצר וגיטה בתוכה ותנן נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה עכ"ל. והרמב"ן והרשב"א השיגו על רש"י בזה וכתבו דגט אינו נקנה באגב דאי איתי' דנקנה באגב למה הקפיד רבא דליקני ניהלה להאי דוכת' דיתיב ביה גיטא הא אגב לא בעי צבורין ואפילו דוכתי אחריני נמי אע"כ דרבא מתורת חצר קאמר ע"ש. וליישב דברי רש"י נראה לפי מה דאי' פ"ק דמציע' דף ז' האי סידרא כמאן דפסיק דמי ופריך עלה מהא דאמרינן גט בידה ומשיחה בידו אינו מגורשת הואיל ויכול לנתקו ולהביאו אצלו ומשני שאני התם דבעינן כריתות וליכא ומבואר דגבי גט אע"ג דכבר קנתה הגט והא הגט בידה וכמאן דפסיק אלא שיכול לנתקו ולהביאו אצלו אכתי אגוד גבי' ולא הוי כריתות וא"כ אלו הוי מקני' לה דוכתי אחריני והגט באגב כיון דהגט ברשותו ובחצירו א"כ ה"ל ואגוד גבי' דהא הגט ברשותו ובעינן כריתות וליכא מש"ה יהיב לה האי דוכתא דיתיב ביה גיטא דהשתא תו לא אגוד ביה וזה נכון ונראה דאפי' לדעת רש"י דגט נקנה באגב אבל בחליפי סודר ודאי לא מיקני ואפילו להפוסקים דשטרות נקנין בחליפין וע' ש"ע סי' ס"ו ובמ"ש שם סקכ"ד. אפ"ה גט לא מיקני בסודר וראיה מהא דאמרי' פ' מי שמת (בבא בתרא דף קנ"א) שם בהא דמתנת שכ"מ במקצת בעי קנין ופריך מהא דתנן האומר תן גט זה לאשתי שטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה תנו מנה לפ' ומת יתנו לאחר מיתה וממאי דלא קנו מיניה דומיא דגט מה גט דלאו בר קנין אף האי נמי דלא קנו מיני' ע"ש ומוכח דגט לאו בר קנין. וטעמא דהך מלתא דבאגב נקנה ולא בק"ס ונראה משום דגבי גט כתיב ונתן וחליפין דרך מקח וממכר וכדאמרי' פ"ק דמציעא דף י"א בעובדא דר"ג וזקנים וכי לא הי' להם סודר כו' ומסיק משום דנתינ' כתיב וחליפין דרך מקח וממכר ועמ"ש בסי' רנ"ג סקי"א:
ה סָעִיף ט בעבדים לא קנה מטלטלין. בתוס' פ"ק דב"ק כתבו הטעם משום דקנין אג"ק מדרבנן וקרא דויתן להם ערים בצורות אסמכתא בעלמא ודוקא למילי דאורייתא עבדי כמקרקע אבל לא למילי דרבנן ע"ש וכ"כ הרא"ש שם. וקשה בהא דאמרי' פ' הזהב (בבא מציעא דף מ"ו) בהא דתנן הי' עומד בגורן ואין בידו מעות אומר לחבירו הרי פירות הללו נתונים לך במתנה וחוזר ואומר הרי הן מחוללין על המעות שיש לי בבית ופריך עלה וניקני' ניהלי' אגב קרקע ומשני דלית ליה קרקע ואי נימא דאגב אינו אלא מדרבנן היכי מהני לענין חומש דהוי דאורייתא וכה"ג כת' רי"ו במקדש במעמ"ש ראינו אלא מדרבנן דלא הוי קידושי תורה אלא מדרבנן והובא בב"י באה"ע סי' כ"ח וא"כ ה"כ קנין דרבנן היכי מועיל לחומש שהוא דאורייתא. ולפמ"ש הב"י שם דכיון דתקנת חכמים דמהני מעמ"ש ה"ל קידושי תורה משום דהפקר ב"ד הפקר ניחא ועמ"ש בסי' רל"ה סק"ד מיהו מדברי רש"י ר"פ הזורק שכ' דגט נקנה אג"ק משמע דאג"ק דאוריית' דשם ל"ש ה"ט דהפקר ב"ד הפקר ואפשר משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ועקרו' רבנן לקידושי מיניה וכמו שכתבו הפוסקים גבי ארבע אמות וכן ביכולה לשומרו גבי גט דהוי מדרבנן ומשום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש. וכבר הארכנו בזה בחידושי לאה"ע סי' למ"ד. ובנ"י פ"ק דב"ק שם יש לו שטה אחרת בהא דעבדי כמטלטלין דמי לענין פרוזבל ואגב ע"ש ולדידי' יש לו' דקנין אגב דאורייתא:
ו סָעִיף ט והוא שיהי' כפות. עיין ב"י שכת' בשם הגהת מיימוני פ"ג ממכירה וז"ל נ"ל דלא בעי ישן אלא בגט דחוב הוא לה ע"ש ובהג"מ שלפנינו לא נמצא דבר מזה ואדרב' כת' דבעי נמי כפות וישן. ואולי בהג"מ שלפני הב"י מצא כתוב להיפך ועמ"ש בסי' ר' סק"ב:
ז סָעִיף יג דבמציא' אם אומר אני מושך בהמה זו לקנות'. כ"כ האשר"י פ"ק דמציעא דגבי מציאה אם אומר אני מושך בהמה זו לקנותה ולקנות כלים שעלי' קני משום דהוי מוחזק מספק ודוקא' במקח וממכר מוקי בחזקת מרא קמא אבל במציאה דליכא חזקת מ"ק הוי הראשון מוחזק מספק ול"מ תפיסת השני ע"ש וכ"כ האשר"י שם גבי ספיקא דגמל בהנהג' וחמור במשיכה דאיכ' חד צד דלא קני וכן גבי זרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח אחר והוא אויר שאינו סופו לנוח דעלה בתיקו דבמכר ומתנה מוקי בחזקת מ"ק ולא קנה ובמציאה והפקר קנה ראשון דהוי מוחזק מספק ע"ש. ובש"ך בת"כ סי' י"ט ממ"ש הרא"ש פר' חז"ה גבי בעיות דבעי לה בש"ס בהחזיק בנכסי הגר באחת לקנותה ואת המצר ואת חברתה או החזיק במצר לקנות שתיהן דעלו בתיקו וכת' שם הרא"ש ז"ל ויראה לי הואיל דסלקו הנך בתיקו אם בא אחר והחזיק בהם קנה כיון דמספקא לן אי קנה קמא או לא ולא מחזקי' לה ברשות קמא מספק ע"ש אלמא דבהפקר נמי מהני תפיסת השני והעלה שם דגבי שדות הגר שאני שהרי הראשון לא הי' מעולם מוחזק דק שהחזיק באחת מהן לקנות חברתה או שהחזיק במצר לקנות שתיהן הלכך כיון שהראשון לא החזיק כלל שהרי מספק' לן אי חזקה של זו מועיל לגבי חברתה לא מחזקי' לי' ברשות קמא מספק וע"ש וכבר עלה הקושיא ופירוקא בתשובת מוהר"מ מינץ סי' ע"ז ע"ש ובקו' הספיקות כלל ט' הקשה דהא גם בהנך דפ"ק דמציעא לא מיקרי קמא מוחזק ותפס ומשום דתפיסה שאין עמה קנין לאו שמי' תפיסה וכמו שנראה מדברי התוס' והרא"ש פ' הכותב גבי מלוגא דשטרא וכן בריב"ש סי' קס"ד כו' לפי שכל תופס צריך תפיסה גמורה שיקנה הדבר בא' מדרכי הקני' עכ"ל וע"ש שהאריך בזה: ונראה לענ"ד במה שהקשה אחי הרב ש"ן בקו' הספיקות דתפיסה וקנין לאו בחד כללא נינהו והוא דלפעמים תפיסה עדיפא מקנין ולפעמים קנין עדיפא ליה וכמו שנתבאר והוא דקי"ל חצר שאינו משתמר לא קני אא"כ עומד בצדו ואפילו בדעת אחרת מקנה לדעת הרמב"ם וש"ע סי' ד' ע"ש ואלו בתפיסה נראה דאפילו בחצר שאינו משתמר נמי הוי מוחזק מדפריך בפרק השואל גבי מחליף פרה בחמור וליחזי ברשות' דמאן קיימא וליהוי אידך הממע"ה ומשני דקיימא באגם וכן בריש הבית והעלי' ע"ש ומשמע דוקא אגם או רשות הרבים אבל דה"י אפילו חצר שאינו משתמר הוי מוחזק מדלא משני דקאי ברשות שאינו משומר אלא ודאי דתפיס' שאני והוא סברא כדאית' ר"פ שור שנגח מאן דכאיב ליה כיבי' אזיל לבי אסיא וגבי קנין צריך קרא לרבות חצר ומש"ה בעינן דומיא דידו אבל תפיס' דהוא סברא לא צריך קרא לרבויי חצירו אלא כל דקאי ברשות המוציא ממנו צריך ראיה וחצר שאינו משומר נמי רשותו הוא אלא דאינו דומיא דידו ובחד צד קנין עדיפא מתפיסה דגבי תפיסה אזלינן בתר מוחז' העיקר דהיינו היכא דהבית של ראובן ולקח את שמעון אצלו וחלוקים על הנכסים שבבית דה"ל ראובן המוחזק העיקר וכמ"ש הריב"ש בסי' תל"ד והוא ברמ"א סי' קל"ח ע"ש ואלו בקנין כה"ג כגון שיזכו במציא' שבתוך הבית שניהם שוין וכמ"ש בסמ"ע סקל"ח ע"ש ומבואר דתפיסה אינו תלוי בקנין וגבי מלוגא דשטרא שאני כיון שאינו תפוס בחוב אלא בניירא ולהכי כל דליכא כתיבה ומסירה אינו מוחזק אלא בנייר ולא בחוב אבל היכא דהוא מוחזק ותפוס באותו חפץ עצמו אפילו במקום דליכא קנין מהני' ליה תפיסה וכגון בחצר שאינו משומר או בחצר מהלך הוי ליה מוחזק. ולפ"ז נרא' דה"ה הכא במציאה אם אומר אני מושך בהמה זו לקנותה ואת הכלים שעליה כיון דקנה הבהמה אע"ג דחצר מהלך הוא ואינו קונה היינו משום דאינו דומיא דידו אבל רשותא מיהא הוי ומיקרא מוחזק וכמ"ש. ונרא' דמה"ט ניחא הא דכתב הרא"ש גבי מציאה שאמר אני מושך הבהמה לקנותה וכו' לא נקט אני מושך הבהמה לקנות הכלים שעליה וכדאית' בגמ' שם דכל כה"ג כיון שלא קנה הבהמה ליכא שום תפיסה כיון דהבהמה אינו רשותו ומשיכת הבהמה לקנות הכלים בזה הוא דמספקא לן אי חשיב קנין אבל היכא דאמר אני מושך הבהמה לקנותה ה"ל רשותו ומיקרי מוחזק וחפוס בכלים שעלי' ואע"ג דהוי חצר מהלך וכמ"ש. והב"ח כ' ז"ל והדבר פשוט דמ"ש הרא"ש דבמציאה אם אמר אני מושך הבהמה לקנותה וכו' דהוא הדין באומר אני מושך הבהמה לקנות כלים שעלי' בין בכפות' בין אינ' כפות' כיון דמספקא לן הוי מוחזק מספק וע"ש ולפמ"ש לשון הרא"ש בדקדוק ודוקא היכא דהבהמה רשותו הוא דמהני תפיסה לכלים אבל מוחזק מספק ל"מ וכמו בהאי דהחזיק במצר וכן באויר שאין סופו לנוח אע"ג דלענין קנין לא קני אבל לענין תפיסה כיון דיש לו בחצר מתהום ארעא ועד רום רקיעא רשותו הוי ומקרי מוחזק ואפי' אין סופו לנוח. וכן גבי משיכה בגמל והנהגה בחמור נמי ס"ל דאע"ג דלענין קנין לא קני היינו משום דקנין בעי כל חד כאורחי' אבל לענין תפיסה מוחזק הוי אפילו תפיס ביה דלא כאורחי' ואם הגבי' דבר שאין דרכו להגבי' נמי הוי מוחזק ותפוס אך קשה לפי זה דהוי תפיסה אע"ג דאינו ראוי לקנין א"כ גבי מקח וממכר נמי אמאי מוקי לה בחזקת מרא קמא הא תפיס לה ואפילו לדעת הרא"ש דלא מהני תפיסה נגד חזקת מרא קמא אבל תפס ברשות מודה דמהני תפיס והכא ה"ל תופס ברשות: ונראה דגבי תפס ברשות ודאי צריכין תפיסה הראוי לקנין דטעמא דתפס ברשות מהני היינו משום שהבעלים התפיסו להם אדעתא שיהי' שלו וכמ"ש בתה"ד סי' שכ"א אבל אם התפיסו הבעלים שלא על דרך שיהי' שלו אלא על דרך שאלה ופקדון לא מיקרי תפס ברשות ע"ש וכל דתפס תפיסה שאינו ראוי לקנין נהי דה"ל מוחזק ותפס אבל לא מיקרי תפס ברשות בעלים כיון דלא זכה מיד בעלים בתפיסה זו ולא מיקרי מוחזק ותפוס מיד הבעלים ברשות אלא היכא שהתפיסה ראוי לקנין א"כ הרי נתנוהו לו הבעלים וזכה מידן אבל היכא שלא זכה מידן אלא שתפס בה אע"ג דמיד הבעלים לא עדיפא משאל' ופקדון ודו"ק. ומש"ה במקח וממכר דאיכא חזקת מרא קמא ל"מ תפיסה מספק כיון דספק בקנין לא הוי מוחזק ברשות בעלים אלא כמו תפס מעצמו כיון דלא זכה בו מיד הבעלים היכא דליכא קנין וכמ"ש ודוק:
א סָעִיף ב וי"א דאפילו הם צבורין עש"ך ס"ק ג' עד דאין חצירו קונה לו אלא כשהוא כבר בחצירו משא"כ הכא דחצירו ומתנתו באין כאחד ולכאורה הוא תמוה מאוד ומרפסו איגרי דהא מבואר בב"מ דף י"א דהקנה ר"ג לר' יהושע ע"י שאמר ומקומו מושכר לו אף דחצירו ומתנתו באין כאחד וכן בגיטין אמרינן בכמה דוכתי דגיט' וחציר' באין כאחד מהני וכבר עמד בזה בספר קצה"ח (אחר כך בא לידי ס' מחנה אפרים וראיתי שסתר גם כן דברי הש"ך מכח הוכחות אלו בה' קנין חצר סי' י"ז ע"ש) וכדי שלא לאשוויי לאדונינו בעל הש"ך לטועה בדבר משנה לכן נראה לי כוונתו דודאי אם היה בחצר בפני המוכר או שהקנה לו החצר והמטלטלין כאחת וקנה הקרקע בפני המוכר כגון שנתן לו הכסף או שהחזיק בפניו ודאי דקנה המטלטלין גם כן דחצירו כידו והוי כאילו משך או הגביה המטלטלין בפני המוכר דקנה דבפניו א"צ לומר לו לך וקני רק כוונתו כגון שנתרצו בפיסוק דמים על הקרקע ועל המטלטלין ואמר לו המוכר לך חזק וקני דאז אם הם צבורין וא"ל אגב אף אם הלך הלוקח והחזיק שלא בפניו קנה גם המטלטלין כיון דהם צבורין ואמר ליה אגב דהחזק' מועלת אף לקנין המטלטלין מהני אמירתו לך חזק וקני ולדעת המחבר אפילו בלא אגב מהני החזקה להמטלטלין דחשבינן המטלטלין כאילו הן מחוברין להקרקע שהן צבורים כמ"ש הסמ"ע ס"ק ג' אבל אם לא אמר לו אגב קרקע להרב בהג"ה אפילו הם צבורין ולא אמר לו רק לך חזק וקני והלוקח החזיק שלא בפניו כיון דחזק' אינו מועיל להמטלטלין רק להקרקע כיון דלא אמר אגב א"כ מה בכך שנעשה חצירו וחצירו כידו והוי כהגבהה או משיכ' להמטלטלין מה בכך הא משיכה והגבהה לא מהני שלא בפני המוכר רק כשא"ל לך משוך וקני והכא לא א"ל רק חזק וקני וכיון דחזק' לא הוי קנין להמטלטלין כשלא אמר אגב לא מהני אמירת המוכר לך חזק שיקנה המטלטלין מתורת חצר וזה ברור וזהו כוונת הש"ך דדוקא כשהוא כבר בחצירו וכו' פי' בשע' שהקנ' לו המוכר המטלטלין כבר המטלטלין בחצירו של לוקח בפניו והוי כאילו משך בפני המוכר דמהני משא"כ כאן דחצירו ומתנתו באין לו כא' שלא בפניו וחצירו אינו קונה לו כשהקנין של חצירו הוא שלא בפני המוכר:
ב סָעִיף ב וכן נ"ל עיקר וממילא בהפקר דליכא דעת אחרת ול"ש אמירת אגב לא קנה מטלטלין אגב קרקע ובקצה"ח בסי' ער"ה כתב דלדעת הרמב"ם דלא בעינן אגב בצבורין קונה אף בהפקר אם החזיק בקרקע קנה המטלטלין שע"ג ולמד זה מהא שכתב רש"י בב"ק דף קי"ז בהא דאמר התם כגון שגזל שדה מחבירו והיתה פרה רבוצ' שפי' רש"י שם שקנה מטעם אגב וכו' ע"ש ולפענ"ד לא מסתבר לומר כן דהקרא דנלמד מיני' אגב במתנה כתיב דהוא דעת אחרת מקנה ובר"ן בקידושין כ"ו השוה קנין אגב למכר עשר שדות שזביני ריעי נינהו ע"ש א"כ כמו דלא מהני גבי עשר שדות בדליכא דעת אחרת מקנה ה"נ בזה ואפילו לדידן דקיי"ל לא בעינן דמי כולן דעדיף מעשר שדות מ"מ כיון דזביני ריעי נינהו ולא מצינו בקרא קנין אגב רק בדעת אחרת מקנה מנין לנו בהפקר ומהא שכתב רש"י גבי גזל אפשר דכוונתו מטעם חצר דלענין לקנות גזילה הוי חצירו הגזול ג"כ חצירו ועוד אפשר לו' דר"א ס"ל סתם גזילה יאוש בעלים והתו' בב"ק דף ס"ט בד"ה כל שליקטו ב' דיאוש הוי כמו מתנה לגזלן ושפיר הוי דעת אחרת מקנ' ואפי' בקנין גזיל' להתחייב באונסין י"ל דלענין שיתחייב באונסין הנגזל גופיה ניחא ליה דליקני הגזלן לכך חשיב דעת אחרת מקנה אותו משא"כ בהפקר:
ג סָעִיף ז אבל כשא"י שאין לו הרמ"א קיצר דבתשובת הרשב"א שהביא הב"י מבואר דזהו דוקא כשכתב סתם אג"ק ואז אם רגילין אצלו הוי כאילו ידוע שאין לו שאילו היה לו היינו מרגישין ואפ"ה אם כ' דלא כטופסי דשטרא דאיהו אודי אנפשי' דאית ליה אדם נאמן על עצמו ומכ"ש כשכתב לו בפי' שהודה שיש לו קרקע א"נ שכתב לו ד"א קרקע בחצירו הוי כאלו הודה שיש לו ונאמן על עצמו ומהני:
ד סָעִיף ט החזיק בעבדים לא קנה מטלטלין. עסמ"ע ס"ק י"ז דדומיא דערים בצורות בעינן וכו' והוא תמוה דבש"ס לא אמר טעם זה רק למ"ד עבדי כמקרקעי דמי אבל לדידן דקי"ל עבדי כמטלטלי דמי בלא"ה לא קנה שאין מטלטלין נקנין אגב מטלטלין:
ה סָעִיף ט שיהיה ישן עסמ"ע ס"ק ך' דבעינן שיהיה משומר לדעת האדון וכו' וכן הוא הל' בגיטין דף ע"ט ישן ומשמרתו ה"ז גט ותמוה לי לפי דעת הרב לעיל בסי' ר' סעיף א' דבחצר שאינה משתמרת בעינן דוקא עומד בתוכו ממש ולדעת המחבר לעיל סי' ר' דבעינן עומד בצדו לא קשה דהכא קתני סתם ישן ומשמרתו דמשמע ביכולה לשומרו סגי ואפי' מאה אמה ויכול' לשומרו מהגי דז"א דהש"ס סמוך עצמו דודאי בעינן עומד בצדו דלא עדיף מחצר המשתמרת דבעינן עומד בצדו רק דבחצר המשתמרת לא בעינן רק עומד ובצדו ולא בעינן משמרתו כיון דהיא משתמרת מצד עצמה אבל בישן בעינן משמרתו ג"כ דכל שאינ' משמרת מצד עצמה בעינן שיהיה משומר מחמתה כמ"ש הרשב"א בגיטין ע"ט ע"ש אבל למאן דס"ל בתוכה דוקא קשה וכן קשה מבהמה דמהני כפותה ולא מסתבר למימר דמיירי בעומד על הבהמה דוקא וכן קשה מגיטין דף ע"ט דמקשה אילימא בגט דידה וחצרי דידה למה לי אויר הגג וכו' ואי נא' דבעינן בתוכה דוקא לא מקשה מידי (וע' בחידושיו לגיטין שם) ועוד נלפענ"ד דאפי' אי נימא דבעינן בתוכה דוקא מ"מ מקח וממכר בצדו סגי דהתו' בעירובין לא כתבו דבעינן בתוכה רק בגט דשליחות לא מהני ביה רק מטעם יד מהני י"ל דלא הוי יד רק בעומדת בתוכה וכן הרב המגיד לא כתב דבעינן עומד בתוכה רק במציאה דלא מהני בזה טעם שליחות כמו שהקשה הר"ן במשנה דראה אותן רצין דאמאי מהני חצר במציא' הא חצר מטעם שליחות ובמציאה לא מהני שליחות ותי' כיון דכל דבר שהוא זכות לו מניח בתוכו כידו אריכא חשיבא ומש"ה בחצר שאינ' משתמרת דודאי אין אדם נותן לתוכה אדעתא שיהיה יושב ומשמרו לאי ידו חשיבא אבל במו"מ דמהני ביה שליחות כיון שמשמרו יכול החצר לקנות מטעם שליחות דמ"ל שהוא משתמר מעצמו ומ"ל שהוא משמרו מ"מ שלוחו הוא כנ"ל וצ"ע:
ו סָעִיף טו קנה מה שבתוכה. דמשיכה מהני בכליו של מוכר וזה דלא כדעת התוס' בב"מ דף ט' בד"ה משוך בהמה שכתבו דלא מהני משיכה בכלי של מוכר עד שיאמר לו בפי' שיקנה הכלים שבתוכו במשיכה זו עיין שם:
א סָעִיף א כאחד. עיין בתשו' רש"ך ס"ג סי' ה' ועיין בתשו' מהר"י לבית לוי סי' ל"ו שתמה על רש"ך ע"ש. ש"ך:
ב סָעִיף א וי"א. וכן מוכח בש"ס פ"ק דב"מ ופ"ק דקדושין ומוכח התם דקרקע במכר ומטלטלי במתנה נלמד מקרקע בשכירות ומטלטלים במתנה וא"כ צ"ע על הרמ"א שכת' דין זה בלשון וי"א דאדרבה זה פשוט יותר וכתב עוד ר' ירוחם דקרקע מושאל ומטלטלין במתנה יש מי שכתב דלא קנה ומדברי התוספות נראה דקנה עכ"ל ומביאו ב"י וד"מ ולא ידעתי למה יגרע שאלה משכירות וכ"מ להדיא מדברי התוספות פ"ק דב"מ ומדברי הרא"ש שם גבי עובדא דר"ג וזקנים דקרקע מושאל ומטלטלין במתנה קנה כמו בשכירות וכ"כ הב"י בסי' קצ"ה ס"ס י"ב ע"ש. שם:
ג סָעִיף ב צריך. והיינו דוקא כשאין הקרקע משומר לדעתו דאל"כ היה קונה בתורת חצר כ"כ הסמ"ע וזה אינו אלא מהר"ן והה"מ מוכח דאפילו בחצר המשתמרת לא מהני צבורין וכן מוכח להדיא בהשגת הראב"ד ע"ש וכן משמע מסתימת דברי הטור והרמ"א והטעם נ"ל דאין חצרו קונה אלא כשכבר הוא חצרו משא"כ הכא דחצרו ומתנתו באין כא' וכן נ"ל עיקר עכ"ל הש"ך * ועמ"ש בזה בתשו' שב יעקב חלק ח"מ סי' ט"ו:
ד סָעִיף ב חולקין. ובע"ש הכריע כהי"ח מדכתב בקרא עם ערים בצורות ש"מ דעם מהני כלי אגב אלא שזה לשון מקרא וזה לשון דרבנן ע"ש ולא דק דא"כ מאי איבעיא ליה בש"ס אי בעי אגב או לא הלא מקרא מלא הוא אלא ע"כ דס"ל דלא בא הכתוב לומר דאמר כן דוקא בשעה שהקנה להן אלא דכך היה המעשה שנתן לבניו מטלטלים עם הקרקע בקנין א' וא"כ י"ל דאחר שנפשטה הבעיא דבעינן לומר קנה אגבו דאגב דוקא בעינן ולא סגי בעם והקרא לא מיירי בלשון דא"ל בשעת הקנין עכ"ל הסמ"ע. (והט"ז כ' די"ל לדעת הע"ש דבש"ס הא גופיה קמיבעיא ליה אי הוי משמעות הכתוב אי בעי דוקא לומר כן בשעת הקנייה או לא וא"כ למסקנא מהני עם כמו אגב אלא דמ"מ כיון דרש"י ס"ל דדוקא אגב בעינן והרא"ה חולק עליו ודאי דאין שומעין להרא"ה נגד רש"י ובפרט להוציא ממון ע"י זה עכ"ל):
ה סָעִיף ג המטלטלין. משמע דאמר כן למי שזיכה המטלטלים ול' רש"י אינו כן אלא ז"ל דאמר למי שהקנה לו השדה קנה לעצמך ואגבו יקנו המטלטלין לפלוני כו' עיין שם והמחבר נראה דס"ל דאפילו אמר לכל א' מהן כן לא מהני. סמ"ע:
ו סָעִיף ג ספק. (בכל מקום שיש ספק בש"ס ופוסקים מי יזכה בממון לא מהני תפיסה לשום א' שיתפוס אחר שנולד הספק וזה הכלל בכל המקומות להתוספות בפ"ק דב"מ גבי תקפו כהן אלא שהרמב"ם ס"ל דמהני תפיסה כמ"ש בסי' ש"צ ט"ז):
ז סָעִיף ד ליתומים. והב"י כת' וז"ל ונ"ל דיתמי דנקט ל"ד דה"ה לגדול שיש לו אפוטרופס אלא אורח' דמלתא נקט דאפוטרופוס לדיקנני לא מוקמינן. סמ"ע:
ח סָעִיף ה בהמות. דאע"ג דניידי מ"מ כיון דאין להן דעת עצמן אין דומין לעבדים שיתבאר דינם בס"ט. שם:
ט סָעִיף ו אגב. ואע"פ שהיא על גבה וא"ל קנה אגב כגון שא"ל קנה הקרקע שבמרתף שתחת הארץ וחזק בה ואגבה תקנה הקרקע שעליה. שם:
י סָעִיף ז לסיים. וכ"כ הרמב"ן פ' חז"ה דבני העיר שיש להם בה"כ או בית הקברות בשותפות יכול הוא להגבות אגבן מטלטלים הא למה זה דומה לחצר שאין בה דין חלוקה כו' ולא בעינן מסוים וע"ש. ש"ך:
יא סָעִיף ז יודעין. וסיים שם אע"פ שרגילין אצלו ואין יודעין שיש לו קרקע כיון שכתב כן בשטר נאמן על עצמו וכ"כ לעיל סי' קי"ג ס"ב ולקמן סי' ר"ז סט"ו לענין קנין ב"ד חשוב. סמ"ע:
יב סָעִיף ח בעבדים. עמ"ש הסמ"ע טעם הדבר בזה. וכל דבריו הם מדברי הרא"ש ריש ב"ק ונראה שגם הרמב"ם מודה לו בזה. ש"ך:
יג סָעִיף ח קנה. ר"ל משא"כ בעומדין בתוכו דקנה אפילו לא א"ל קנה אג"ק לדעת הרמב"ם ואפילו להחולקים עליו כשהחזיק בקרקע וגם נתן דמי העבד קנה מדין קנין קרקעות וכנ"ל עכ"ל הסמ"ע וכ"כ הב"ח (בב"י הקשה מאי אפילו ונ"ל דהוצרך לכתוב כן כיון דזה המחזיק בקרקע קנה עבדים אפילו בלא אגב הי' אפשר לטעות ולומר דבאין העבדים בתוכה דלא קנה היינו דוקא בלא אגב. ט"ז):
יד סָעִיף יא הקנה. עיין בתשו' ר"מ אלשיך סי' י':
טו סָעִיף יב בעציץ. והב"ח כתב דאם משך בעציץ קנה אף הזרעים וחלק על הר"ן ותוספות ע"ש טעמו ודבריו תמוהין דמאי שנא שהיה העציץ כבר שלו או שעכשיו קנהו. ש"ך:
טז סָעִיף יג הכלים. אע"פ שהוא מוחזק בכלים לא מהני תפיסתו מספק כ"כ הרא"ש והטור אבל הב"י כת' בשם הר"ן דהכא מהני תפיסה כיון דתפס ברשות כלומר ול"ד לדלעיל ס"ג בהג"ה. שם:
יז סָעִיף יג המהלכת. ע"ל סי' רע"ג סט"ו ובתשובת הש"ך ס"ס קט"ו:
יח סָעִיף יג דבמציאה. ה"ט כיון דאיבעיא דלא איפשטא היא ס"ל דבמקח וממכר מוקמינן מספיקא בחזקת מרא קמא ואפילו אם תפס זה במשיכה מוציאין מידו משא"כ במציאה דמספיקא קנאה המושך וזה שבא לתפוס מידו מוציאין ממנו ונותנין לזה המושך לפניו דהוא מרא קמא מקרי. סמ"ע:
יט סָעִיף יד שמשכה. כיון דאין משיכתן שוה דמשיכת הבהמה היא בהליכה ומשיכת הכלים הוא בגרירה ואע"ג דעתה כפותה היא מ"מ הולכין אחר הרוב דאינן כפותין משא"כ באמר ליה משוך קופה כו' דבסעיף שאח"ז דמשיכת הקופה והכלים לעולם שוה היא. שם:
א סָעִיף א וי"א דאפי'. עבה"ט עד ולא ידעתי למה יגרע שאלה משכירות וכ"מ להדיא מדבר. התוס' פ"ק דב"מ כו' ועיין בס' דגמ"ר שכ' עליו וז"ל ובחידושי על קידושין הוכחתי שאין מדברי התוס' שום ראיה ואם יש להביא ראיה מדברי התוס' אדרבה יש להוכיח מדבריהם שקרקע בשאלה ומטלטלין במתנה לא קנה ומדבריהם במס' ב"מ אין ראיה דשם הסוגיא קאי שר"ג הקנה בתורת חצר ודוק היטב עכ"ל:
ב סָעִיף ב צריך שיאמר. עבה"ט עד משא"כ הכא דחצרו ומתנתו באין כא' כו' ועיין בתשובת נ"ב תניינא חא"ח סי' ס"ג שכ" שדברי הש"ך בזה תמוהים דהרי ר"ג הקנה לר' יהושע ור"ע במס' מעשר שני פ"ה ואמר ומקומו מושכר לו ולקצת אוקימתות במס' ב"מ דף י"א ע"ב בתורת חצר קנו והרי שם קנין החצר ומטלטלים היה כאחד וכן מבואר ברמב"ם פ"ג ממכירה דין ז' שנ' וכן השוכר המקום שאותן מטלטלים הנמכרים מונחים בו קנה וכן הוא בש"ע סי' קצ"ח ס"ה (עש"ך שם) וכתבתי בגליון הש"ך שלי דאולי אם עיקר קנין המקום הוא רק כדי לקנות המטלטלים ואין כוונתו להחזים המקום לחלוטין אז קונה המטלטלים אבל אם הוא קונה גם הקרקע וכוונתו לקנות הקרקע והמטלטלין שניהם יחד לחלוטין בזה פסק הש"ך שאינו קונה המטלטלים וכעין זה מצינו בש"ך סי' שי"ג סק"א בסופו עכ"ל (וכן הוא בספרו דגמ"ר סי' זה ושם כתב עוד דבגוף קושיית הסמ"ע והש"ך שיקנה בתורת חצר נלע"ד לתרץ דמיירי שהקנה לו המקום רק לדריסת הרגל ואז אינו קונה מטעם חצר כמבואר בסי' קצ"ח בש"ך סק"ו: (בבה"ט שם סק"ז) משא"כ מטעם אגב קנה אפי' בכה"ג ע"ש ועיין בספר פני יהושע במסכת קדושין (דף כ"ז ובתשובת שמן רוקח ח"א סי' ע"ד ובס' קצה"ח ובנה"מ מזה ועיין בתשובת ח"ס חח"מ סי' ס"ו שהאריך בזה. ומה שרמז הבה"ט לעיין בת' שב יעקב סי' ט"ו ר"ל דשם הקשה לו רב אחד ע"ד הרמב"ם דבצבורים לא צריך אגב מסוגיא דקידושין דף כ"ז ת"ש קתני כל הני ולא קתני אגב כו' והוא ז"ל כתב ליישב קושיא זו בשלשת אופנים ע"ש:
א סָעִיף א כאחד כו'. דאח"כ א"א לקנות אלא מטעם רשות וכמ"ש בריש סי' ר':
ב סָעִיף א בין כו'. דבגמ' לא איבעיא להו אלא כשאין קניינם שוין א' במכר וא' במתנה:
ג סָעִיף א וי"א כו'. גמ' שם:
ד סָעִיף ב בד"א כו'. שלכן אמרו והלכתא כו' אע"ג דצבורין כבר איפשיט ואתי' מתני' דמ"ש כפשטה דל"ק אגב ולכן אמר ומקומו בדוקא:
ה סָעִיף ב וי"א דבעינן כו'. ערש"י שם ד"ה כל הני:
ו סָעִיף ב ויש חולקין. וכשיטת הגמ' אינו מהא דמדוני אלא מהנך:
ז סָעִיף ד וה"ה כו'. ז"ש בגמ' שם:
ח סָעִיף ה בהמות כו'. ר"ל וא"ל דין מטלטלי דניידי בס"ח:
ט סָעִיף ו אין כו'. עתוס' שם ד"ה בעינן כו' ולכך ל"פ שם אלא והתניא החזיק כו' הניחא כו' וכפי' תוס' ד"ה ל"ל כו' וכן מדקא' החזיק בעבדים לא קנה קרקע כו'. תה"א סקכ"ד:
י סָעִיף ז קרקע כו'. עבקדושין שם:
יא סָעִיף ז והא כו' וא"צ כו'. ע"ל סי' קיג ס"ב:
יב סָעִיף ז ויכול כו'. דבה"כ נק' של שותפין כמ"ש בפ' השותפין ואסורין בדבר של אותה העיר כו':
יג סָעִיף ז הוי כמו שאול כו'. כמו שכירות בעובדא דר"ג וה"ה שאלה וכמ"ש תוס' שם:
יד סָעִיף ח אפי' שיאמר כו'. עסמ"ע ויותר נראה שנמשך הטור אחר ל' הרמב"ם:
טו סָעִיף ט וי"א כו'. עבה"ג והרמב"ם ס"ל דמ"ש והלכתא בכפות חוזר ממילתא דרבא דאמר ישן וזהו מדוקדק מ"ש והלכתא ול"ק בכפות אלא והלכתא כו' שחוזר ואין ה' כרבא ולכן לא הזכירו כאן ישן:
טז סָעִיף יב וי"א כו'. עמ"ש בא"ח סי' שלו ס"ח:
יז סָעִיף יג ויש מי שאומר כו'. נמשך אחר ל' הרא"ש וטור וט"ס שם ושם וצ"ל לקנות את הכלים שעליה וצ"ל בסי"ד שהוא האיבעיא דגמ' ופ' הרא"ש במציאה לקולת המוציא וכ"כ בפרי' שמצא כן בנוס' רא"ש ישן: (ליקוט) ויש מי כו'. כ"כ הטור ונמשך אחר דברי הרא"ש אבל ל"ד דאפי' בלקנות הכלים לבד קני דבהכי הוא הבעיא שם וכנ"ל ברא"ש לקנות את הכלים כו' וכ"ה ברמזים שם וכ"כ ב"ח ופר' (ע"כ):
יח סָעִיף יג (ליקוט) סי"ג ואפי' כו'. צ"ע דהא ע"כ לא קני אלא מטעם חצר ולא משום משיכה כמו שפריך שם א"ר אי א"ל משוך קני כו' וכ"כ הרא"ש שם ובמקח וממכר אי א"ל קני בהמה וקני כלים שעליה מחמת משיכת הבהמה לא קנה הכלים ומחמת חצר כו' דוקא בכפותה כו' ומטעם חצר. דאי קנה במשיכה לא היה פריר גמ' כלום וצ"ע (ע"כ): (ליקוט) אפי' אינה כפותה. דלאו מטעם חצר קני לה אלא מטעם משיכה דזהו הבעיא דגמ' (ע"כ):
יט סָעִיף יד (ליקוט) והיא כפותה הרא"ש שם. וכמש"ש אי אמר כו' והלכתא בכפותה (ע"כ):
כ סָעִיף טו א"ל כו'. עתוס' שם: (ליקוט) א"ל משוך כו'. מדאיבעיא להו שם דוקא בבהמה דאין משיכתן שוה. תוס' ועוד אמרי' בפ' המצניע בגונב כיס בשבת דקנה המעות אע"פ שלא הוציא כל הכיס ובפ' המוכר פירות ד' מדות במוכרין כו' עד שיגביהנה ובעי לאוקמי שם בכליו של מוכר. הרא"ש שם (ע"כ):
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.