א מִי שֶׁבָּא וְאָמַר: אָבַד שְׁטָר שֶׁהָיָה לִי עַל שָׂדֶה פְלוֹנִית שֶׁקְּנִיתִיהָ מִפְּלוֹנִי, שׁוֹמְעִין לוֹ לִכְתֹּב אַחֵר. הַגָּה: וְהוּא הַדִּין בִּתְחִלָּה כְּשֶׁקָּנָה יְכוֹלִין לִכְתֹּב לוֹ ב' וְג' שְׁטָרוֹת בְּכִי הַאי גַוְנָא (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א). וְכוֹתְבִין בּוֹ: שְׁטָר זֶה אֵין גּוֹבִין בּוֹ לֹא מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים וְלֹא מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין, וְלֹא כְּתַבְנוּהוּ אֶלָּא לְהַעֲמִיד בּוֹ שָׂדֶה זוֹ בְּיַד פְּלוֹנִי כְּדֵי שֶׁלֹּא יוֹצִיאֶנָּה מִיָּדוֹ הַמּוֹכֵר וְלֹא יוֹרְשָׁיו. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דְּדַוְקָא מִזְּמַן רִאשׁוֹן וְלֹא מִזְּמַן שֵׁנִי, דְּאִכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁמָּא אַחַר כָּךְ חָזַר וּמְכָרָהּ לַמּוֹכֵר, וּמוֹצִיא אַחַר כָּךְ זֶה (שְׁטָר) הַשֵּׁנִי שֶׁזְּמַנּוֹ אַחַר הַמְכִירָה שֶׁמָּכַר, וְיֹאמַר: הֲדָרִית זְבִינִית מִמְּךָ.
ב אַף עַל גַּב דְּשִׁטְרֵי חוֹב הַמְאֻחָרִים כְּשֵׁרִים, שִׁטְרֵי מֶכֶר הַמְאֻחָרִים פְּסוּלִין, אִם לֹא פֵּרַשׁ בָּהֶם שֶׁהֵם מְאֻחָרִים:
א סָעִיף א לכתוב אחר כו' ואפי' העדים עצמן יכולין לכתוב לו ואין צריך ב"ד וכמש"ל סי' מ"א ס"ג:
ב סָעִיף א וג' שטרות כו' ומ"מ אין לאפושי שטרי בחנם דזילי נכסיה כמ"ש הרא"ש בתשובה מביאו ב"י לעיל סי' מ"א ע"ש וכתבו הרב בהג"ה לעיל סי' מ"א ס"ג ע"ש:
ג סָעִיף א ולא מזמן שני כו'. ה"ה מזמן שני כשכותבין בו אחרנוהו:
ד סָעִיף ב שטרי מכר כו'. ומתנה כ' הטור וז"ל שאם מכר בניסן וכ' לו מתשרי יש לחוש שקודם זמן תשרי יהיה מעות להמוכר ויחזור ויקנה קרקע מהלוקח ויעשה לו שטר מאותו הזמן כו' ולא יטול ממנו השטר שכ' לו שהוא ללא צורך דאע"פ שחזר השטר לא חזרה המכירה או המתנה כחכמים דפליגי ארשב"ג בב"ב דף קס"ט ע"א וכדלקמן סי' רמ"ג ס"ט (אבל בש"ח המאוחרין יטול ממנו השטר עצמו ובטל החוב בזה וכשלא יתן לו השטר עצמו כד אירכס ליה יכתוב השובר סתם) כנ"ל ולא כמו שדחק רשב"ם דף קע"א ע"ב גבי שטר מכר דאירכס ליה ליכתוב שובר כו' ע"ש דהא גבי ש"ח הוא דקאמר בש"ס בתר הכי דאירכס ליה וכותב לו שובר ולא גבי שטר מכר ע"ש:
א סָעִיף א שומעין לו לכתוב אחר. אע"ג דבשטר הלואה נתבאר בטור ובדברי המחבר בסי' מ"א דאין שומעין למלוה הבא ואמר אבדתי שטרי כתבו לי אחר שאני התם דשם ע"כ מבקש לכתוב שטר לגבות בו דאל"כ למה לו השטר ויש לחוש שמא לא אבד או אבדו וימצאהו לאחר זמן ויגבה מהלוה ב"פ משא"כ בשטר מכר דעושין תקנה דלא יוכל לגבות מהמוכר או לטרוף מהלקוחות וכדמסיק המחבר אלא שמבקש השטר שיהיה בידו לראיי' שקנה השדה וכדמסיק:
ב סָעִיף א הדרית וזבינית ממך ואע"פ שכותבין בהשטר שטר זה כתבנו דלא לגבות בו כו' והוא ריעותא דמודה שהיה בידו שטר אחר ואבדו ושבא לב"ד שיכתבו לו שטר אחר על קנין הראשון כי נאבד ממנו שטרו הראשון וא"כ לא יאמינו לו תו כשיאמר שקנאו ממנו שנית בזה השטר שהרי השטר מורה שע"ש הראשון נכתב י"ל דחיישי' דיאמר מעולם לא קניתיהו מזמן הזה ובאותו זמן שקניתיהו אמרתי לעדים שיחתמו לי ב' שטרות (שמא יאבד מידי האחד) אחד שטר גמור סתם ואחד הוא זה והשטר גמור נאבד מידי ונשאר בידי זה דכתוב בו דלא למגבי בי' (דכותבין בדרך זה כמה שטרות על שדה אחד וכמ"ש מור"ם בהג"ה לפני זה) וזמנו של שטר מוכיח שקנהו מהשתא:
ג סָעִיף ב דשטרי חוב המאוחרים כשרים ע"ל סי' מ"ג ס"ט בדברי הטור ובדברי המחבר סי"ב דהיינו דוקא בדכתב לו דאקני כו' וע"ש בטור מלתא בטעמא:
ד סָעִיף ב שטרי מכר המאוחרין פסולין. כאן לא איירי במי שנאבד לו שטרו אלא ענין בפני עצמו וז"ל הטור שאם מכר לו בניסן וכ' לו מתשרי יש לחוש שקודם זמן תשרי יהיה לו מעות להמוכר ויחזור ויקנה הקרקע מהלוקח ויעשה לו שטר מאותו הזמן ואח"כ יוציא הלוקח שטר שלו שזמנו מתשרי ויאמר חזרתי ולקחתי ממך אחר שמכרתי לך ודע שמסיק הטור וכ' ז"ל ואפי' אם אחרו לכתוב ושהו זמן רב אחר הקנין אם זוכרין זמן הקנין יכולין לכתוב מזמן הקנין ואם אינן זוכרין יכתבו זמן הכתיבה עכ"ל ובפרישה כתבתי הטעם דלא חשו אם יכתבו זמן הכתיבה שמא כבר חזר וקנה ממנו המוכר לפני זה וכן נ"ל דשאני בזה דאם איתא דכבר חזר וקנהו ה"ל קלא פלוני חזר וקנה שדה שמכר ומדלא שמעו העדים מהדבר ליכא למיחש משא"כ אם בתחלת הקנין שהיה בניסן יאחרו הזמן ויכתבו מתשרי בזה ודאי יש לחוש שמא אח"כ בין ניסן לתשרי יחזור ויקנהו המוכר מהלוקח וכשיבא תשרי יוציא הלוקח שטרו ויקחהו מהמוכר דאף אם יהיה אז קול שהמוכר חזר וקנהו ממנו לא יהנה ליה הקול שהלוקח יאמר אמת הוא שקנהו ממני אבל אח"כ חזרתיו ולקחתיהו ממנו שנית והשטר שנכתב מתשרי מסייע לו ע"ז וע"ש מ"ש עוד מזה בדרישה ולא כע"ש שכ' בזה ז"ל ואע"ג דאיכא למיחש שמא בין זמן המכירה וזמן הכתיבה חזר המוכר וקנה מהלוקח כל כה"ג סמכי' דקלא אית ליה ועדיף למכתב האי זימנא מלכתוב יום אחר דמחזי כשיקרא עכ"ל הרי דכ' דגם בכה"ג איכא למיחש לזה אלא שעדיף לעשות זה מלכתוב שקרא וז"א דליכא למיחש בכה"ג כלל דאם איתא דכבר חזר המוכר וקנהו ממנו ודאי הוו שמעי מזה עידי השטר ולא הוי כתבו וק"ל:
א סָעִיף א אחר. ואפילו העדים עצמן יכולין לכתוב לו ואין צריך ב"ד וכמ"ש בסי' מ"א ס"ג וע"ש. ש"ך:
ב סָעִיף א שטרות. ומ"מ אין לאפושי שטרי בחנם דזילי נכסיה כמ"ש הרא"ש בתשובה הביאו הב"י וגם הרמ"א בהג"ה בסי' מ"א. שם:
ג סָעִיף א שני. ה"ה מזמן שני כשכותבין בו אחרנוהו. שם:
ד סָעִיף א הדרית. ואע"פ שכותבין בהשטר שטר זה כתבנו דלא לגבות בו כו' והוא ריעותא דמודה שהיה בידו שטר אחר ואבדו ושבא לב"ד שיכתבו לו שטר אחר על קנין הראשון כי נאבד ממנו שטרו הראשון וא"כ שוב לא יאמינו לו כשיאמר שקנאו שנית בזה השטר שהרי השטר מורה שעל שם הראשון נכתב י"ל דחיישינן שיאמר מעולם לא קניתיהו אלא מזמן הזה רק שחששתי שמא יאבד שטרי אמרתי להעדים שיחתמו לי ב' שטרות א' שטר גמור סתם וא' הוא זה ושטר הגמור נאבד מידי ונשאר בידי זה דכתוב ביה דלא למגבי כו' וזמנו של שטר יוכיח שקנהו מהשתא. סמ"ע:
ה סָעִיף ב כשרים. ע"ל סי' מ"ג ס"ט בדברי הטור ובהמחבר סי' ב' דהיינו בדכתב לו דאקני כו' וע"ש בטור מלתא בטעמא. שם:
ו סָעִיף ב מכר. וגם מתנה וכתב הטור ז"ל שאם מכר בניסן וכתב לו בתשרי יש לחוש שקודם זמן תשרי יהי' מעות להמוכר ויחזיר ויקנה הקרקע מהלוקח ויעשה לו שטר מאותו הזמן כו' ולא יטול ממנו השטר שכתב לו שהוא ללא צורך דאע"פ שחזר השטר לא חזרה המכירה או המתנה כחכמים דפליגי ארשב"ג בב"ב דף קס"ט ע"א וכמ"ש בסי' רמ"ג ס"ט (אבל בשט"ח המאוחרין יטול ממנו השטר עצמו ובטל החוב בזה וכשלא יתן לו השטר עצמו כד אירכס ליה יכתוב השובר סתם) כן נ"ל ודלא כמו שדחק הרשב"ם דף קע"א ע"ב גבי שטר מכר דאירכס ליה לכתוב שובר כו' עיין שם דהא גבי שט"ח הוא דקאמר בש"ס בתר הכי דאירכס ליה וכותב לו שובר ולא גבי שטר מכר ע"ש. ש"ך:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.