א גּוֹי שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְיִשְׂרָאֵל, וְקִבֵּל הַדָּמִים וְלֹא כָּתַב לוֹ הַשְּׁטָר, הֲרֵי הוּא כְּהֶפְקֵר וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶם זָכָה. וְנִתְבָּאֵר בְּסִימָן קצ"ד. הַגָּה: עֲשָׂרָה תְּנָאִים הִתְנָה יְהוֹשֻׁעַ בָּאָרֶץ, וְכֻלָּן נוֹהֲגוֹת אַף בְּחוּץ לָאָרֶץ, וּכְתָבָן הָרַמְבַּ"ם פ"ה דְּהִלְכוֹת נִזְקֵי מָמוֹן וְהַטּוּר סִימָן רע"ד (א') וְלֹא יָדַעְתִּי לָמָּה הִשְׁמִיטָן הַמְחַבֵּר הַזֶּה. וְאוּלַי מִשּׁוּם שֶׁאֵינָן שְׁכִיחִין, שֶׁרֻבָּם אֵינָן רַק בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל שָׂדוֹת וּכְרָמִים, וְזֶה אֵינוֹ שְׁכִיחַ בַּגָּלוּת. וְהָרוֹצֶה לַעֲמֹד עַל דִּינֵיהֶן יְעַיֵּן בִּפְנִים. מִי שֶׁהָיָה לוֹ נְחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים וְיָצְאוּ וְיָשְׁבוּ עַל אִילָן שֶׁל חֲבֵרוֹ, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּיָכוֹל לָקֹץ עָנָף כְּדֵי לְהַצִּיל נְחִילוֹ וְנוֹתֵן דְּמֵי עָנָף לְבַעַל הָאִילָן (טוּר בְּשֵׁם אָבִיו הָרֹא"שׁ), וְיֵשׁ חוֹלְקִין (שָׁם בְּשֵׁם הָרִי"ף והרמ"ה).
א סָעִיף א וכל הקודם זכה. מיהו צריך לחזור וליתן כל הדמים לישראל כפי מה שנתן לעכו"ם ואם יש משפט ידוע בין העכו"ם שלא קנהו אלא מי שנותן דמים הולכין אחר המשפט וכמבואר בסי' קצ"ד ס"ב ע"ש כמה פרטי דינים מזה:
ב סָעִיף א וכולן נוהגות אף בח"ל. ויהושע התנה בארץ לפי זמנו שהיו ישראל בארץ והתנה שלא יקפידו בהן א' עם חבירו מפני תיקון העולם וה"ה בח"ל:
ג סָעִיף א י"א דיכול לקוץ כו' ויש חולקין עוד כתב הטור פלוגת' בדבר הדומה לדברים הללו והוא מ"ש ר' יודא שהוא תנאי ב"ד שיוציא אדם את זבלו לרה"ר בשעת הוצאות זבלים וצוברו כל ל' יום כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה וכתב הרי"ף דלא קי"ל כוותיה והרא"ש כ' דקי"ל כוותי' ומור"ם לא זכרו כאן וסמך אמ"ש המחבר עצמו לקמן בסי' תי"ד ששם סתם וכתב כרבי יודא בזה וכאן השמיט המחבר דברי ר' ישמעאל ומור"ם כתבו וכ' שחולקין עליו ושם לא כתב שיש חולקין עליו נמשך בזה אחר דברי הרמב"ם דפסק ג"כ כר' יודא ולא כר' ישמעאל וכמ"ש בד"מ בסי' זה בשמו ע"ש:
א סָעִיף א זכה. מיהו צריך לחזור וליתן כל הדמים לישראל כפי מה שנתן לעובד כוכבים ואם יש משפט ידוע בין העובדי כוכבים שלא קנהו אלא מי שנותן דמים הולכין אחר המשפט וכמבואר בסי' קצ"ד ס"ב ע"ש כמה פרטי דינים מזה. סמ"ע. (ראובן הניח לו עובד כוכבים אחד בחנותו איזה אמות סחור' ופגע העובד כוכבים בשמעון שהלך לקנות סחור' זו ממקום אחר וא"ל לך וקח משלי שעומדת בחנות ראובן והלך שמעון ולקח ממנה ושכח העובד כוכבים הסחור' שקנ' שמעון וטען ראובן שהוא זכה בה כי העו"ג הניחה בחנותו ושמעון טוען שבפקדון בא ליד ראובן וכל היכא דאיתא ברשותא דמריה אית' וברשות העובד כוכבים לקחה ולכן הוא זכה בה הדין עם שמעון. ועיין בתשובת מהרד"ך בית י"ט וגם מהר"ר יעקב עוזיאל הסכים עמו בדין זה. בני אהרן סי' ל"ב. בתשובת מ"ב פסק בשם רוב המחברים כר"ל דעובד כוכבים קונ' מישראל או ישראל מעובד כוכבים דוקא במעות ולא במשיכה ורמ"א בתשוב' סי' כ"ז פסק כר"י דדוקא משיכה קונה בעובד כוכבים לא במעות ועיין בי"ד סי' קל"ב וסי' קמ"ו והרש"ך סי' קט"ז כתב דדוקא משיכ' קונ' בעובד כוכבים מישראל או בישראל ממנו ומה"ט פסק באחד שקנ' סחור' מעובד כוכבים ונתן מעות ולא משך ובא אחר וקנ' ומשך קנה השני ובתשובת מהרי"ל סי' ר"ט כתב דמספקא לן אי הלכה כר"י או כר"ל לכן בעינן תרווייהו ועיין בתשובת מהר"מ מלובלין סי' ל"א ומסיק ול"נ הואיל ור"ת ור"י והרא"ש ס"ל דדוקא משיכ' קונ' בעובד כוכבים וגם הב"י בסי' קמ"ו וכן הרמ"א והרש"ך ואליבייהו גם הטור סובר כן וגם הב"ח בסי' קל"ב כ"כ הכי נקטינן כת"י אב"ד משטרים עכ"ל חקי משפט אות ה' סכ"ח וכ"ט וע"ש עוד באות מ' סעיף קנ"ד):
ב סָעִיף א חולקין. וכ"פ מהרש"ל פ"י דב"ק סי' כ"ט ועמ"ש עוד שם. ש"ך:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.