א הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לִזְמַן יָדוּעַ, וּמֵת וְהִנִּיחַ בֵּן, לֹא יֹאמַר: תֵּן לִי מַה שֶּׁאָכַל אָבִיךָ, וְכֵן הַבֵּן לֹא יֹאמַר לוֹ: תֵּן לִי מַה שֶּׁעָשָׂה אָבִי, אֶלָּא שָׁמִין מַה שֶּׁעָשָׂה עַד עֵת מוֹתוֹ וְיִתֵּן לוֹ, אֲפִלּוּ שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ לִזְמַן קָבוּעַ:
א סָעִיף א תן לי מה שאכל אביך פירוש אם כבר קיבל עליו אביו כדי כל קבלתו והנותן אינו רוצה להניח השדה ביד בניו לגמרי ומבקש מבניו שיחזרו לו המותר שאכל אביהן על עבודתו הדין עם הבן בזה לומר הניח שדה בידי ואגמר' עבודת' מאחר שכבר קיבל אביו חלקו משא"כ בבא תניינא דמיירי דלא קיבל עדיין אביהן כלום על חלקו והבן אומר להנותן הנח השדה בידי ואגמרא עבודת' ותתן לי כל חלק אבי דבזה דהנותן עדיין מוחזק הדין עמו ויכול לומר אין לי עסק עמך וכפי מה שעשה אביך אשלם לך כ"כ הרא"ש ותלמידי רשב"א בפי' הממראות הללו ומזה תלמוד שמ"ש הטור והמחבר אלא שמין מה שעשה כו' לא קאי אלא אבבא תנינא וגם מ"ש בבבא תנינא דלא יאמר לו הבן תן לי מה שעשה אבי לאו דוקא הוא דהרי בזה הדין עמו וכדמסיק ששמין מה שעשה כו' אלא ר"ל תן בידי השדה שהתחיל אבי לעשות בו מלאכתך ואני אגמרהו וק"ל:
א סָעִיף א תן לי מה שאכל עסמ"ע סק"א וכיוצא מדבריו שכיון שכבר בא השכירות ליד אביהן א"י לנכות מהיורשין שהיורשין יכולין לומר אנחנו נגמור עבודתו ולפ"ז יש ללמוד דה"ה בכל פועל שהקדים לו שכירות על זמן קבוע ומת בתוה"ז שא"י לגבות מהיורשין כשרוצין הן לעשות עבודת אביהן וכן באמת הנו"נ על חצי ריוח ועשו ביניהן שיקח המקבל עיסקא בכל שבוע ושבוע כך וכך ומת בתוה"ז שאין היורשין צריכין להחזיר מה שקיבל אביהן כשרוצין הן לעסוק עד כלות הזמן ואפשר לחלק דכאן שצריך ליתן מעות בידו יכול לומר אין אתם בטוחין בהמעות שאתן לכם:
א סָעִיף א שאכל. פירוש אם כבר קיבל אביו כדי כל קבלתו והנותן אינו רוצה להניח השדה ביד בנו לגומרה ומבקש מבנו שיחזיר לו המותר שאכל אביו על עבודתו הדין עם הבן בזה לו' הנח השדה בידי ואגמור עבודתה מאחר שכבר קיבל אביו חלקו משא"כ בבבא תנינא דמיירי דלא קיבל עדיין אביו כלום על חלקו והבן אומר להנותן להניח השדה בידו לגמור עבודתה ויתן לו כל חלק אביו דבזה דהנותן עדיין מוחזק הדין עמו ויכול לו' אין לי עסק עמך וכפי מה שעשה אביך אשלם לך כן כת' הרא"ש ותלמידי רשב"א בפירוש המימרות הללו ומזה תלמוד לפרש מ"ש הט"ו כאן. סמ"ע:
א סָעִיף א המקבל כו' וכן הבן כו'. תוספתא פ"ט ורישא הביאה הרא"ש סי' ל"ז: (ליקוט) המקבל כו'. וכ"ה בגמ' דב"מ ק"ט א' ולאו מילתא כו' וערא"ש שם (ע"כ): (ליקוט) המקבל כו'. ק"ט א' ולאו מילתא היא ופי' הרא"ש מ"ש בלא שבחא כו' ע"ש ובזה ניחא פי' ריב"ן ומתורץ קושית תוס' שם בד"ה מסלקינן כו' ותימא כו' ותוס' לא רצו לפרש כן דא"כ ל"ל כן הא לא רצה אלא לסלקם. אבל י"ל שאמר כן שלא יתרעמו דהא גם מ"ש עד האידנא כו' לא היה צריך וכמ"ש הרא"ש ע"ש (ע"כ):
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.