א שָׁמִין לַמַּזִּיק בְּיָדוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁשָּׁמִין לוֹ אִם הִזִּיק מָמוֹנוֹ. כֵּיצַד, הֲרֵי שֶׁהָרַג בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ אוֹ שָׁבַר כֵּלָיו, שָׁמִין כַּמָּה הָיְתָה הַבְּהֵמָה שָׁוָה וְכַמָּה הַנְּבֵלָה שָׁוָה, וְכַמָּה הָיָה הַכְּלִי שָׁוֶה וְהוּא שָׁלֵם, וְכַמָּה שָׁוֶה עַתָּה, וּמְשַׁלֵּם הַפְּחָת לַנִּזָּק עִם הַנְּבֵלָה אוֹ הַכְּלִי הַשָּׁבוּר, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּשׁוֹרוֹ שֶׁהִזִּיק, בְּסִימָן ת"ג.
א סָעִיף א שמין למזיק בידו כו'. פי' אע"פ שהזיק והרג ראובן "בידו לבהמת שמעון או שבר כליו לא אמרינן דראובן יקח לעצמו הנבילה או שברי הכלי וישלם לשמעון בהמה או כלי חדש כמ"ש לעיל בדין גניב' וגזילה דשם דוקא גזירת הכתוב דכתיב בגזילה כאשר גזל ובגניבה כתיב חיים שנים ישלם וכנ"ל אבל במזיק אין הדין כן אלא אפילו הזיקו בידו דינו כאלו הרג שור ראובן לשור שמעון דכתיב ביה והמת יהיה לו פי' לניזק ומשלם לו במועד המותר דמי שוויו דניזק:
א סָעִיף א שמין כו'. ב"ק י"א א' אלא לנזקין ושם יו"ד ב' מנה"מ כו' וצריכא כו' והיינו מזיק בידו דומיא דגנב וגזלן ושם דההוא כו' תברה כו': (ליקוט) שמין כו'. תוספתא פ"ג כלל אמרו בנזקין הרב את שורו וקרע את כסותו וקצץ נטיעותיו לא יחמר טיל את הנבילה ותן לי את הפרה טול את הקרעים ותן לי את הטלית טול את הקצצין ותן לי הנטיעות אלא שמין אותן כמה הן יפין עד שלא הוזקו וכמה הן יפין משהוזקו ולפי כך הן משלמין (ע"כ):
ב סָעִיף א כדרך כו'. שם יו"ד ב':
ג סָעִיף א הרי כו'. כמש"ש יו"ד ב' בהיזק ממונו:
ד סָעִיף א או שבר כליו. כמש"ש י"א בההוא נרגא כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.