א שׁוֹר הַמּוּעָד, וְכֵן שֵׁן וָרֶגֶל שֶׁהֵן מוּעָדִים מִתְּחִלָּתָן, דַּי לָהֶם בִּשְׁמִירָה פְחוּתָה; לְפִיכָךְ, אִם קְשָׁרָם בְּעָלָיו בְּמוֹסֵרָה אוֹ שְׁמָרָם שְׁמִירָה פְּחוּתָה, וְיָצְאוּ וְהִזִּיקוּ, פָּטוּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּמוּעָד; אֲבָל תָּם לֹא סָגֵי לֵהּ לֹא בְּמוֹסֵרָה וְלֹא בִּשְׁמִירָה פְּחוּתָה, עַד שֶׁיִּשְׁמְרֶנּוּ שְׁמִירָה מְעֻלָּה. אֵי זוֹ הִיא שְׁמִירָה מְעֻלָּה, דֶּלֶת שֶׁיְּכוֹלָה לַעֲמֹד אֲפִלּוּ בְּרוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה; וּשְׁמִירָה פְּחוּתָה, שֶׁיְּכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה וְלֹא בְּשֶׁאֵינָה מְצוּיָה. אֲבָל אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד אֲפִלּוּ בְּרוּחַ מְצוּיָה, כְּאִלּוּ לֹא שְׁמָרוֹ כְּלָל, וְחַיָּב, אֲפִלּוּ לֹא נָפְלָה הַדֶּלֶת עַל יְדֵי הָרוּחַ אֶלָּא לִסְטִים הוֹצִיאוּהָ, אוֹ חָפְרָה אוֹ חָתְרָה הַדֶּלֶת וְהִפִּילָתוֹ, דִּתְחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה לְגַבֵּי נְפִילַת הַדֶּלֶת, וְסוֹפוֹ בְּאֹנֶס לְגַבֵּי חֲתִירָה, וְקַיְמָא לָן כָּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאֹנֶס הַבָּא מֵחֲמַת הַפְּשִׁיעָה, חַיָּב. אֲבָל אִם חָתְרָה פִּרְצָה וְיָצְאָה מִשָּׁם, פָּטוּר, שֶׁאֵין הָאֹנֶס בָּא מֵחֲמַת הַפְּשִׁיעָה.
ב שְׁמָרָהּ כָּרָאוּי וְנִפְרְצָה בַלַּיְלָה, אוֹ שֶׁחָתְרָה הַדֶּלֶת וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה, פָּטוּר, אֲפִלּוּ יָדַע שֶׁנִּפְרְצָה, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לָצֵאת לִטְרֹחַ אַחֲרֶיהָ. וְדַוְקָא נִפְרְצָה בַּלַּיְלָה, אֲבָל נִפְרְצָה בַּיּוֹם, חַיָּב, דְּקָלָא אִית לְמִלְּתָא וּמִסְתָמָא יָדַע.
ג הוֹצִיאוּהָ לִסְטִים, הֵם חַיָּבִים מִשְּׁעַת מְשִׁיכָה אוֹ שֶׁהִכִּישׁוּהָ בְּמַקֵּל לְהוֹצִיאָהּ. וְדַוְקָא שֶׁהוֹצִיאוּהָ כְּדֵי לְגָזְלָהּ, אֲבָל הוֹצִיאוּהָ כְּדֵי לְאַבְּדָהּ, פְּטוּרִים.
ד הַפּוֹרֵץ גָּדֵר לִפְנֵי בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה, אִם הָיָה גָּדֵר בָּרִיא וְחָזָק, חַיָּב. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵינוֹ חַיָּב בְּנִזְקֵי הַבְּהֵמָה אֶלָּא אִם הִכִּישָׁהּ וְהִזְמִינָהּ לְנֶזֶק, וְכֵן עִקָּר (טוּר בְּשֵׁם הָרַאֲבַ"ד וְהַמַּגִּיד פ"ד דְנ"מ). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ עַל הַבְּהֵמָה עַצְמָהּ אֵינוֹ חַיָּב, אִם נֶאֶבְדָה (טוּר). וְאִם הָיָה כֹּתֶל רָעוּעַ, פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם:
ה הִנִּיחָהּ בַּחַמָּה, אֲפִלּוּ חָתְרָה וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה, חַיָּב זֶה שֶׁהִנִּיחָהּ שָׁם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִנִּיחָהּ בַּחַמָּה הֲרֵי הִיא מִצְטַעֶרֶת וְעוֹשָׂה כָּל שְׁאֶפְשָׁר לָהּ לַעֲשׂוֹת לִבְרֹחַ. הַגָּה: וְלָכֵן אֲפִלּוּ הָיְתָה קְשׁוּרָה בְּקֶשֶׁר חָזָק, חַיָּב (טוּר).
ו מָסַר הַשּׁוֹר לְחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה הַשּׁוֹר קָשׁוּר, הַבְּעָלִים חַיָּבִין, שֶׁדֶּרֶךְ הַשּׁוֹר לְהַתִּיר הַקֶּשֶׁר וְלָצֵאת וּלְהַזִּיק. אֲפִלּוּ שְׁמָרוּהוּ שְׁמִירָה מְעֻלָּה, וְחָתְרָה וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה, הַבְּעָלִים חַיָּבִים.
ז מָסַר שׁוֹרוֹ לַחֲמִשָּׁה בְּנֵי אָדָם, וּפָשַׁע בּוֹ אֶחָד מֵהֶם וְיָצָא וְהִזִּיק, אִם אֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּר אֶלָּא בַּחֲמֶשְׁתָּן, זֶה שֶׁפָּשַׁע בִּשְׁמִירָתוֹ חַיָּב; וְאִם מִשְׁתַּמֵּר בַּשְּׁאָר, אַף אֵלּוּ הַנִּשְׁאָרִים חַיָּבִים. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דְּהָנֵי מִלֵּי, כְּשֶׁאָמְרוּ לוֹ: כֵּיוָן שֶׁאֵינְךָ רוֹצֶה לְשָׁמְרוֹ גַם אָנוּ מְסֻלָּקִים מִשְּׁמִירָתוֹ, אֲבָל אִם לֹא נִסְתַּלְּקוּ מִשְּׁמִירָתוֹ, הוּא פָּטוּר וְהֵם חַיָּבִים.
ח מְסָרוֹ לְאֶחָד מֵאַרְבָּעָה שׁוֹמְרִים, מִסְתָמָא קִבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יַזִּיק, וְשֶׁלֹּא יֻזָּק. וְהָנֵי מִלֵּי בְּשׁוֹר סְתָם, אֲבָל אִם מַכִּיר בּוֹ שֶׁהוּא נַגְחָן, אֵינוֹ מְקַבֵּל עָלָיו אֶלָּא שֶׁלֹּא יַזִּיק, אֲבָל לֹא שֶׁלֹּא יֻזָּק. וְאִם לֹא שְׁמָרוּהוּ כְּלָל, וְיָצָא וְהִזִּיק, נִכְנְסוּ תַּחַת הַבְּעָלִים וְחַיָּבִים לְשַׁלֵּם תָּם חֲצִי נֶזֶק וּמוּעָד נֶזֶק שָׁלֵם, וְהַבְּעָלִים פְּטוּרִים. וְאִם אַחַר שֶׁהִזִּיק הַתָּם בִּרְשׁוּתוֹ אוֹמְרִים לַבְּעָלִים: הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ, לֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי בֵּית דִּין לוֹקְחִים אוֹתוֹ לְהִשְׁתַּלֵּם מִגּוּפוֹ. וְאִם שְׁמָרוּהוּ כָּרָאוּי שְׁמִירָה מְעֻלָּה, הַשּׁוֹמְרִים פְּטוּרִים, וְהַבְּעָלִים חַיָּבִים בְּנֶזֶק קֶרֶן בִּלְבַד שֶׁהִיא תַמָּה, אֲבָל בְּנֶזֶק שֵׁן וָרֶגֶל גַּם הַבְּעָלִים פְּטוּרִים. וְאִם שְׁמָרוּהוּ שְׁמִירָה פְּחוּתָה, אִם שׁוֹמֵר חִנָּם הוּא פָטוּר, וְאִם שׁוֹמֵר שָׂכָר אוֹ שׂוֹכֵר אוֹ שׁוֹאֵל הוּא, חַיָּבִים:
ט מְסָרוֹ הַשּׁוֹמֵר לְשׁוֹמֵר אַחֵר וְהֻזָּק, חַיָּב, שֶׁשּׁוֹמֵר שֶׁמָּסַר לְשׁוֹמֵר חַיָּב, אֲפִלּוּ שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁמָּסַר לְשׁוֹמֵר שָׂכָר. וְאִם הִזִּיק, חַיָּב הַשּׁוֹמֵר הָרִאשׁוֹן לְשַׁלֵּם לַנִּזָּק, וְיֵלֶךְ לַעֲשׂוֹת דִּין עִם הַשּׁוֹמֵר הַשֵּׁנִי. וְאִם מְסָרָהּ שׁוֹמֵר רִאשׁוֹן לִבְנוֹ אוֹ לְבֶן בֵּיתוֹ אוֹ לַמְסַעֲדוֹ, נִכְנְסוּ תַּחַת הַשּׁוֹמֵר, וְחַיָּבִים.
י אִם הִזִּיק שׁוֹרוֹ שֶׁל שׁוֹאֵל לְשׁוֹרוֹ שֶׁל מַשְׁאִיל אוֹ אִפְּכָא, נִתְבָּאֵר בְּסִימָן שמ"ז.
א סָעִיף א שהן מועדין מתחלתן. נתבאר לעיל בסי' שפ"ט בדברי הטור והמחבר ע"ש:
ב סָעִיף א די להן בשמירה פחותה כו'. עד שמרה שמיר' פחות' פטור עפ"ר שם כתבתי דלהרמב"ם הן פטורין לגמרי אפי' מח"נ ולתו' והרא"ש אינן פטורין אלא מנ"ש כדין שור המועד אבל ח"נ חייב דלא עדיף לענין ח"נ לאחר שנעשה מועד מבעוד היותו תם והטעם דבמועד סגי בשמירה פחות' משא"כ בתם כן הוא בגמ' וכתבתיו ג"כ בפרישה והוא דסתם שוורים בחזקת שימור קיים דאין לך אדם שאין משמר את שורו לפחות שמירה פחותה ואפ"ה חייבו התורה אשור תם אלמא שמירה מעול' בעי והדר כתב רחמנא ולא ישמרנו גבי מועד דנעביד ליה שמירה וה"ל ריבוי אחר ריבוי ואינו אלא למעט ומיעט דאין צריך בו שמירה מעולה וגבי שן ורגל (שהן מועדין מתחלתן) ובער ושלח כתיב דמשמע דאינו חייב עליהן עד דה"ל דומה כאלו ביער ושלח בידים דהיינו שלא שמרו כלל הא עבד שמירה כל דהו אינו חייב בהו:
ג סָעִיף א הבא מחמת פשיעה כו'. וה"נ מיקרי מחמת פשיעה דאלו העמיד לפני' דלת חזקה לא היתה נופלת הדלת מחמת שחתר' בקרקע או נגחה בהדלת עצמה:
ד סָעִיף ב ונפרצה בלילה או שחתרה. האי שחתרה ג"כ אבלילה שלפניו קאי ומ"ש אח"כ ודוקא שנפרצה בלילה כו' חדא מנייהו נקט וק"ל:
ה סָעִיף ג הם חייבים משעת משיכה. פי' הגזלן חייב על מה שהזיקה הבהמה אע"ג דהגזלן לא קני ליה במשיכה דמאן א"ל למשוך מ"מ כיון דעשה בה דבר הקונה במקח ובממכר והיא עתה ברשותו חייב בשמירתו כ"כ התוס' והרא"ש ועפ"ר ולא כע"ש שכתב שחייבים משום דקנאה במשיכה:
ו סָעִיף ג כדי לאבדה פטורי'. כ"כ הרא"ש והטור הטעם כיון דלא עשה מעשה בהבהמה שיקנה בה וגם לא עלתה על דעתו לקחנה לנפשו מעולם לא באתה לרשותו לחייב על נזקי' אבל אם נאבדה הבהמה חייב לשלמה לבעלים אם הוציאו' בידים ודוקא בפרץ גדר לפני בהמת חבירו ונאבדה כתב הטור והמחב' בסמוך די"א דפטור אם נאבדה משום דלא עשה בה מעשה בידים בהוצאתה כלל:
ז סָעִיף ד ויצאה והזיקה כו'. עד"ר שם כתבתי מה שהקשו חכמי לוני"ל להרמב"ם בזה ומה שהשיב להן:
ח סָעִיף ד דאפי' על הבהמה עצמה אינו חייב. הטעם דה"ל גרמא בניזקין דהא לא עביד מעשה בגוף הבהמה וע"ל בסי' קנ"ז בטור ס"ו ובדברי המחבר ונראה דאינו פטור מבהמה אלא בדיני אדם אבל בדיני שמים ודאי חייב ק"ו מכותל רעוע:
ט סָעִיף ד וחייב בדיני שמים. ועפ"ר שם כתבתי דהתוס' כתבו דדוקא אבהמה שהזיקה חייב ולא אהכותל כיון שהיתה רעוע ושהרא"ש כ' שאפשר דגם על הכותל חייב דהא ראוי' לעמוד יום או יומים עד שימצאו פועלים ויתקננה כו' וכן נראה שהוא דעת הטור והמחבר שסתמו וכתב חייב ולהרמב"ם חייב אפי' אכותל רעוע בדיני אדם עד"ר:
י סָעִיף ו שדרך השור להתיר הקשר. כל' זה כתב ג"כ הרמב"ם ובפרישה כתבתי דאין נראה לפרשו כמשמעו דהשור מתיר הקשר מעצמו וכדפירש"י שם בפ"ק דב"ק דא"כ לא ה"ל לכתבו בפשיעת הבעלים במה שמסרו ליד חש"ו דהא אף בלי חש"ו היה מתיר הקשר ויוצא ועוד דל' להתיר דקאמר לא שייך בבהמה ולכאור' היה נראה לומר דטעות נפלה בדפוס בספרי הרמב"ם וש"ע דמ"ש דדרך השור להתיר צ"ל דררך חש"ו והוא ?ר"ח חרש שוטה וקטן אלא שקשה להגי' הספרים ועוד דא"כ לא ה"ל להרמב"ם לכתוב שדרך השור וכיוצא בו אלא כיוצא בהן לכן היותר נראה דל' הגמ' דפ"ק דב"ק נקט ובגמ' שם אמרינן שור דרכו לנתק ופי' התו' שם דר"ל דרכו ע"י החש"ו וכן משמע מל' המ"מ שכ' אדברי הרמב"ם הנ"ל ז"ל פי' רבי' דהשור קשור כראוי ואפ"ה הוא חייב שדרכן של אלו לשחק בהן ולהתירן וכיון שכן ה"ל תחלתו בפשיעה ואפי' סופו באונס כגון שחתרה חייב עכ"ל:
יא סָעִיף ו ומ"ש אפי' שמרוהו שמירה מעולה וחתרה כו'. נ"ל דה"פ בשעה שמסר' הבהמ' ליד חש"ו קשרו הבעלים לבהמה בקשר חזק והניחוה בידם בלי סגירת הדלת בפני הבהמ' כי סמכו הבעלים על החש"ו ועל קשירת הבהמ' ולאחר זמן מצאו הבהמ' ניתקה והזיק' וקאמר דחייבי' הבעלי' אפי' עשו החש"ו עוד שמירה מעולה להבהמ' והיינו שנעלו בפניה הדלת שיכול' לעמוד דהוא הנקרא שמיר' מעול' כנ"ל אלא שהבהמ' יצא' בחתירה והזיק' אע"פ שזהו אונס כנ"ל אפ"ה כיון שפשעו הבעלי' מתחל' במה שסמכו על הקשר כיון שדרך החש"ו לנתק הקשר אמרי' דודאי גם קשר זה התירוהו וה"ל כאלו לא עשו להבהמ' שום שמירה ויצא' מתחת ידה והזיק' ואע"ג דבעלמ' בעינן שיבא האונס מחמת הפשיעה וכמ"ש לעיל בסימן רצ"א שאני הכא דאותו הפשיע' הראוי לבא בשעה שמסרו הבהמ' ליד החש"ו דהיינו שתצא ותזיק היא הנעשית לבסוף מ"ה אע"פ שנעשה באונס מחויבים הבעלי' עליה ועמ"ש לקמן בסי' ת"י ס"ט [סכ"ד] במכסה הבור בכיסוי שאינו ראוי לעמוד בפני גמלים כו':
יב סָעִיף ז אף אלו הנשארים חייבים. דהשמיר' מוטלת על כל א' ולא הי' לזה להסתלק בלי רשותם:
יג סָעִיף ז הוא פטור כו' דיכול לומר סמכתי עליכם דהא לכלנו מסרו לכל מי שיכול לשמרו:
יד סָעִיף ח מסתמא קבל עליו כו' פי' כיון דקיבל לשומרו כל שמיר' סתם היא שלא יזיק ושלא יוזק:
טו סָעִיף ח אבל לא שלא יוזק. דסתמא לא קיבל עליו נטירותא אלא למה שהי' מוחזק ולא סלקא אדעתיה לשומרו שלא יוזק דהא עד היום לא הי' השור מתיצב לנגדו:
טז סָעִיף ח והבעלים פטורים. דמאי הוה ליה למעבד דהא העמיד השומר במקומו לשומרו:
יז סָעִיף ח ואם אחר שהזיק התם. כצ"ל ודוקא תם דאינו משלם אלא מגופו דינא הכי משא"כ במועד אחר שהזיק יכול השומר לומר לבעלי' הרי שלך לפניך ואני אשוה את נפשי עם הניזק דהרי אינו משתלם מגופו:
יח סָעִיף ח ואם שמרוהו כראוי כו'. עד והבעלים חייבים כו' כלשון זה תמצא ברמב"ם בפ"ז דנ"מ ובהמ"מ דכ? עליו דהיינו בנזק קרן כו' ע"ש והטור כ' על דברי הרמב"ם ז"ל ואיני מבין דבריו כיון ששמרוהו כראוי למה יהיו הבעלי' חייבים וכן השיג עליו הראב"ד עכ"ל ומ"ש המ"מ והמחבר דמיירי בנזקי קרן כ' הב"י דבזה מיושב התמיה וז"א דגם בהיזק קרן אינם חייבי' הבעלי' אלא בשמירה פחות' ולא בשמירה מעולה וכמש"ר בר"ס זה גם הרמב"ם כ"כ בפ"ז דנ"מ ועפ"ר שם כתבתי בשם הכ"מ שחכמי לוני"ל הקשו ג"כ קושי' זו להרמב"ם והשיב בעצמו שט"ס היא בספרים וכצ"ל אבל אם שמרו בו שמיר' מעולה ויצתה והזיקה השומרים פטורים שמרוהו שמירה פחותה אם ש"ח הוא פטור והבעלי' חייבים ואם ש"ש או שוכר או שואל חייבים עכ"ל. ובפרישה הוכחתי שטעות זה נראה וניכר מתוך נוסח ספרי הרמב"ם שבידינו שכ' שם ז"ל. אבל אם שמרו שמירה מעולה השומרי' פטורים והבעלים חייבים אפי' המיתה את האדם שמרוהו שמירה פחות' ש"ח פטור ואם ש"ש כו' וקשה חדא דהאי אפי' המיתה ע"כ אשומרי' פטורים קאי וקשה למה הפסיק בתיבת בעלים חייבי' ועוד בסיפא כשאמר ש"ח פטור הל"ל והבעלי' חייבים א"ו ט"ס הוא הני שני תיבות והבעלים חייבי' שכתבם ברישא וצריכים להעמיד' בסיפא אצל שמירה פחותה וכנ"ל וכתבתי עוד בדרישה שנראה פשוט שכן הי' נוסחת הרמב"ם ג"כ לפני המ"מ ושבדברי המ"מ נפל הטעות (מהמדפיס שסבר שנוסחא המוטעת שבידינו עיקר והגיה כן בדברי המ"מ) וכצ"ל שם ומ"ש והבעלי' חייבים כששמרוה שמירה פחותה הוא כגון קרן וע"ז שפיר מסיק וכ' ז"ל כמ"ש בפ"ז דשם בפ"ז אשמיר' פחותה קאי ע"ש אבל על דברי המחבר כאן יש לתמוה שתפס ל' המ"מ כאשר הוא נדפס בטעות והוא סותר למ"ש בר"ס זה ודוק.
יט סָעִיף ח ומ"ש השומרים פטורי'. ר"ל אפי' השואל דאע"ג דהשואל חייב באונסין היינו דוקא אם הוזקה הבהמ' שהוא שומר עלי' ולא לענין אם יצאת' והזיקה ועפ"ר:
כ סָעִיף ט ואפי' ש"ח שמסר לש"ש. פי' אע"ג דש"ש צריך לשומרו טפי מש"ח מגניבה ואביד' וכבר נתבאר זה בסי' רצ"א ע"ש:
כא סָעִיף ט חייב השומר הראשון כו'. מ"מ אם ירצה הניזק יעשה דין עם השני אלא שקאמר שגם דינו עם הראשון דהוי ליה פשיעה גביה שמסרו לשני דיכולין הבעלי' לומר אתה נאמן עלי בשבועה ולא האחר ול"ד לבעל השור שמוסר בהמתו להשומר דהשומר חייב כמ"ש בסעיף שלפני זה דשם ברשות נתנו להשומר וכן אם נתנו השומר לבנו כו' דכ' המחבר אחר זה דהוא ברשות דכל המפקיד לאדם על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד וכמ"ש הטור והמחבר ג"כ בסי' רצ"א ע"ש:
א סָעִיף א פטור. כת' הסמ"ע דלהרמב"ם פטור לגמרי אפילו מח"נ ולהתוספות והרא"ש אינן פטורין אלא מנ"ש אבל ח"נ חייב כו' ע"ש:
ב סָעִיף א מחמת. וה"נ מקרי מחמת פשיעה דאילו העמיד לפניה דלת חזקה לא היתה נופלת מחתירתה בקרקע או מנגיחתה בהדלת עצמה. שם:
ג סָעִיף ב שחתרה. קאי ג"כ אבלילה שלפניו. שם:
ד סָעִיף ג הם. פירוש הגזלן חייב על מה שהזיקה הבהמה אע"ג דהגזלן לא קנה לה במשיכה דמאן א"ל למשוך מ"מ כיון דעשה בה דבר הקונה במקח וממכר והיא עתה ברשותו חייב בשמירתה כ"כ התוספות והרא"ש. שם:
ה סָעִיף ד עצמה. ונראה דאינו פטור מהבהמה אלא בדיני אדם אבל בדיני שמים ודאי חייב ק"ו מכותל רעוע וע"ל סי' שפ"ו בטור ס"ג ועיין בתשו' רשד"ם סי' שס"ה. שם:
ו סָעִיף ד וחייב. והתוספות כתבו דדוקא אהבהמה שהזיקה חייב ולא אהכותל כיון שהיתה רעוע והרא"ש כת' שאפשר דגם על הכותל חייב דהא ראויה לעמוד יום או יומים עד שימצאו פועלים לתקנה כו' וכן נראה שהוא דעת הט"ו שסתמו וכתבו חייב ולהרמב"ם חייב אפילו אכותל רעוע בדיני אדם. שם:
ז סָעִיף ו מעולה. הטעם כיון שפשעו הבעלים מתחלה במה שסמכו על הקשר כיון שדרך השור לנתק הקשר אמרינן דודאי גם קשר זה התירוהו וה"ל כאילו לא עשו להבהמה שום שמירה ויצאה מתחת ידם והזיקה ואע"ג דבעלמא בעינן שיבא האונס מחמת הפשיעה כמ"ש בסי' רצ"א (ע"ש ס"ק י"ד) שאני הכא דאותה פשיעה הראויה לבא בשעה שמסרו הבהמה ליד חש"ו דהיינו שתצא ותזיק היא הנעשית לבסוף מש"ה אף שנעשה באונס חייבים הבעלים עליהם וע"ל סי' ת"י סכ"ג. שם:
ח סָעִיף ז חייבים. דהשמירה מוטלת על כל אחד ולא היה לזה להסתלק בלי רשותם. שם:
ט סָעִיף ח השומרים. ר"ל אפילו השואל אע"ג דחייב באונסין היינו דוקא אם הוזקה הבהמה שהוא שומר עליה ולא לענין אם יצאה והזיקה. שם:
י סָעִיף ט הראשון. ומ"מ אם ירצה הניזק יעשה דין עם השני אלא דקאמר שגם דינו עם הראשון דה"ל פשיעה גביה שמסרו לשני והבעלים י"ל אתה נאמן עלי בשבועה ולא האחר ול"ד לדין שלפני זה דהתם בעל השור ברשות נתנו להשומר גם בדין שאח"ז בנתנו השומר לבנו כו' הוא ברשות דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד וע"ל סי' רצ"א. שם:
א סָעִיף ד וי"א דאפילו על הבהמה עצמ' ע' בתשובת חות יאיר סימן ר"ד במי שהתיר פרת חבירו שהיתה קשורה בסריגי החלון של ברזל ברה"ר ונאבדה. והאריך קצת ודעתו נוטה דחייב לשלם מדיני אדם דאפילו הפוטרים פורץ גדר על הבהמה שנאבדה מד"א היינו משום דגורם בעלמא הוא משא"כ אם עביד מעשה כו' ומסיק דאף את"ל דיש לפקפק בזה ואין להוציא ממין מ"מ ודאי דאי תפיס לא מפקינן מיניה משא"כ אילו אינו חייב רק בד"ש ע"ש:
ב סָעִיף ז הוא פטור. עש"ך לעיל סי' עז ס"ק א' מבואר שם דהיינו דפטור מדין מזיק אבל מ"מ חייב מדין ערב היכא דאין להם לשלם ודלא כהרב רמ"א ז"ל בתשובה סי' כז ע"ש. ולפ"ז ה"ה וב"ש ברישא היכא דאינו משתמר אלא בחמשתן דזה שפשע חייב אם אין לו לשלם מחוייבים הנשארים לשלם מטעם ערבות וצ"ע:
א סָעִיף א שור המועד. כרב שם וכ"פ הרמב"ם. והרא"ש פ' כר"א בר אהבה:
ב סָעִיף א וכן כו'. נ"ה ב' ולד"ה:
ג סָעִיף א לפיכך כו'. שם ושם:
ד סָעִיף א בד"א כו'. כר"י:
ה סָעִיף א אפי' כו'. נו א' אלא בכותל כו':
ו סָעִיף א הבא כו'. כמ"ש בסי' רצא ס"ט וז"ש אבל כו' וערש"י שם ד"ה תחלתו כו' כל תחבולות כו' ופי' דחוק דהא אכתי לא ידעינן טעמא דכל טצדקי כו' וכן מ"ש בתחלה לא מיבעיא היכא כו' וק' והאיך יצאה אלא דבכותל רעוע עסקינן וכה"ג ואף למ"ד תחלתו כו' חייב דמודה כה"ג כנ"ל אלא דלמסקנא דקאי כל טצדקי כו' אפי' בכותל בריא אלא דרבה לרבותא קאמר דלס"ד ה"א אף בכותל רעוע פטור ובזה מתורץ קושית תוס' ד"ה מ"ד כו': (ליקוט) וקי"ל כל כו' אבל כו'. עתוס' כב ב' ד"ה ושכיחי. וא"ת בהכונס כו' (ע"כ):
ז סָעִיף ב אפי' ידע. כלשון ב' של תוס' שם ד"ה נפרצה:
ח סָעִיף ד הפורץ כו'. מפ' אנזקיה מדהביא הגמ' אמתני' ש"מ דומיא דמתני' ואע"ג דבמתני' תנן דפטור ודוקא הוציאוה חייב כמ"ש במתני' ועתוס' שם ד"ה או כו' תי' הרמב"ם והביאו מ"ע והמ"מ דכאן שאני שנתכוין שתזיק משא"כ במתני' ועבה"ג וס"ל דגרמי הוא רק שאינו חייב אלא במתכוין להזיק וכשיטתו דס"ל דכל גרמא חייב כמ"ש בסי' שפו ואינו מחלק אלא בין מתכוין או לא כמ"ש בסי' כה ס"ג ע"ש ועמ"ש בסי' כה ובסי' שפח:
ט סָעִיף ד וי"א כו'. כנ"ל וכמ"ש בס"ג:
י סָעִיף ד וי"א כו'. רש"י ותוס' ד"ה אילימא כו' אבל דעת הרמ"ה דחייב אבהמה ועתוס' דסנהדרין ע"ז א' ד"ה בנזקין כו' ומיהו יש כו' ובזה אתי שפיר מ"ש בפני בהמה אף לס"ד דמקשה דלתוס' אינו ניחא אלא למסקנא כמ"ש שם וכן מתורץ קושיתם וא"ת כו'. וס"ל דגרמי הוא ודוקא אנזקיה אמר במתני' דפטורים דזה גרמא הוא אבל באבידתה כמזיק בידים הוא וכן פ' הרב:
יא סָעִיף ה ולכן כו'. ערש"י שם ד"ה הניחה כו' ותוס' ד"ה מ"ד כו'. והראב"ד חולק ולדידיה אתי הסוגיא שפיר כמ"ש בס"א:
יב סָעִיף ו מסר כו'. שם במתני' וגמ' ט' ב':
יג סָעִיף ו שדרך כו'. שם ועתוס' שם:
יד סָעִיף ו אפי' כו'. נ"ו א' וכפרש"י כנ"ל וכן בחש"ו דאשניהם קאי דמתני' בחדא כללינהו:
טו סָעִיף ז אף אלו כו'. רמב"ם ועתוס' שם ד"ה מאי. בכולה שמעתין כו' וכ"כ הרשב"א ומה שהקשו תוס' מיהו כו' תי' הרשב"א דבאמת כה"ג פטור אבל לא אמרו אלא במרבה חבילה שיש בה כדי לילך ולהזיק אבל הרא"ש ס"ל כפי' הנ"י דפטור לגמרי וכמש"ל סי' שפא וסי' שפג ופי' דהסוגיא איירי שלא נסתלקו משמירתו וז"ש וי"א כו' וצ"ע שבסי' הנ"ל סתם כס' האחרונה וכן בסי' שפח ס"ז בהג"ה: (ליקוט) אף אלו חייבים לשון הרמב"ם וכ' המ"מ כן פי' כל המפרשים והוא כדברי תוס' שם ד"ה מאי כו' וכ"כ בהג"א וכ"פ הרשב"א וקושית תוס' והג"א מיהו כו' תי' הרשב"א דלא אמרו מרבה בחבילה אלא שיש בה לילך ולהזיק כמו בחופר עשר ועשרים הלא"ה דומה להשלים לי"א אבל הרא"ש פי' דכולה סוגיין מאי קעביד ופטור מכח קושית תוס' הנ"ל וכ"כ טוש"ע בסי' תיח ס"י ובסי' שפא בהג"ה וז"ש כאן וי"א כו' וערא"ש שם וכ"כ הרמב"ם וש"ע בסי' שפג ס"ד וכ"כ המ"מ שם ע"ש וצ"ע (ע"כ):
טז סָעִיף ח מסרו כו' מסתמא כו'. ערא"ש פ"ה ס"ד האי דקאמר כו' וכ"כ רשב"א בספ"ד ממש"ש כשהכיר שהוא נגחן כו' מ' דבסתמא מקבל הכל וכ"כ בירוש': (ליקוט) מסרו כו'. ממש"ש מ"ה והב"ע כגון שהכיר כו' הלא"ה מסתמא קיבל שמירת כ"ד ושם מ"ח ב' ת"ר כנוס כו' אלמא מסתמא קבל כ"ד ובירוש' אר"א מסר שור תם לש"ח יצא והזיק פטור יצא ונטרף חייב אלמא בסתמא מקבל. רשב"א ספ"ד (ע"כ):
יז סָעִיף ח נכנסו כו'. מתני' מ"ד ב' וגמ' נו ב' י"ג ב':
יח סָעִיף ח ואם שמרוהו כראוי כו'. בסוגיא מ"ה א"ב וט"ס כאן כמ"ש הרמב"ם בתשובה וכ"ה בשמירה מעולה כולם פטורין השומרים והבעלים בכ"ע. וכן בשמירה פחותה במועד וכן שן ורגל ובתם בש"ח הבעלים חייבים ושאר שומרים הם חייבים:
יט סָעִיף ח ואם כו'. עסי' רצא סכ"ד ובהג"ה:
כ סָעִיף ח או כו'. נו ב':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.