א אַלְמָנָה, כָּל זְמַן שֶׁשְּׁטַר כְּתֻבָּה בְּיָדָהּ, גּוֹבָה לְעוֹלָם, בֵּין אִם נוֹתְנִים לָהּ מְזוֹנוֹת בְּבֵית אָבִיהָ אוֹ בְּבֵית בַּעֲלָהּ, וְנִשְׁבַּעַת אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת. אֲפִלּוּ עָבְרָה עָלֶיהָ שְׁמִטָּה, אֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת, אֶלָּא אִם כֵּן פָּגְמָה אוֹתָהּ, שֶׁגָּבְתָה מִקְצָת אוֹ שֶׁזָּקְפָה בְּמִלְוֶה. וְאִם אֵין כְּתֻבָּתָהּ בְּיָדָהּ וּבָאָה לִגְבּוֹת בִּתְנַאי בֵּית דִּין בְּמָקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִים, אִם נוֹתְנִים לָהּ מְזוֹנוֹת בְּבֵית אָבִיהָ אוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת לְאַחֵר (מָרְדְּכַי סוֹף פֶּרֶק הַנּוֹשֵׂא), אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא עַד סוֹף עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה. אֲבָל שָׁתְקָה עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה וְלֹא תָּבְעָה, מָחֲלָה. וְאִם תָּבְעָה תּוֹךְ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, מוֹנִין לָהּ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים מִיּוֹם שֶׁתָּבְעָה. וְכֵן יוֹרְשֶׁיהָ צְרִיכִים לִתְבֹּעַ תּוֹךְ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים לְמִיתָתָהּ, וְאִם שָׁתְקוּ יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, מָחֲלוּ. וְכָל שֶׁזָּכְרָה וְאָמְרָה שֶׁמַּה שֶּׁשּׁוֹתֶקֶת לָאו מִשּׁוּם מְחִילָה, הָוֵי כְּתָבְעָה (הָרַ"ן פֶּרֶק הַנּוֹשֵׂא):
ב אֲפִלּוּ אִם נִזּוֹנֵית בְּבֵית אָבִיהָ, אִם הַיּוֹרְשִׁים מְכַבְּדִים אוֹתָהּ שֶׁמּוֹלִיכִים לָהּ מְזוֹנוֹתֶיהָ בְּעַצְמָם, אֵין שְׁתִיקָתָהּ מְחִילָה, שֶׁמִּפְּנֵי הַבּוּשָׁה שָׁתְקָה וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁמָּחֲלָה:
ג נְדוּנְיָא לְעוֹלָם אֵינָהּ מוֹחֶלֶת, אֲפִלּוּ שָׁהֲתָה כַּמָּה שָׁנִים:
ד גְּרוּשָׁה, לְעוֹלָם אֵינָהּ מוֹחֶלֶת, אֲפִלּוּ שָׁהֲתָה כַּמָּה שָׁנִים:
א סָעִיף א ונשבעת אפי' לאחר שניסת דוקא שבועה אבל לא נדר דיש לחוש שמא הבעל יפר לה כמ"ש לעיל ס"ס פ"ו:
ב סָעִיף א שגבתה מקצת הואיל שפרע קצת גלי דעתיה דעומד' (להתגרש) (צ"ל ליגוש) וליפרע:
ג סָעִיף א במקום שאין כותבין נראה פשוט דאף במקום שאין כותבין אם שינה וכתב ושטר כתובתה בידה גובה לעום דלאו במקום תליא מלתא אלא בשטר כתובה בידה תליא מלתא ולא זכר כאן המקום שאין כותבין אלא דשם אין רגילין לכתוב אלא סומכין על תנאי בית דין ובטור ובש"ע יש דילג וכצ"ל במקום שאין כותבין אם נותנין לה מזונות בבית בעלה גובה לעולם ואם כו':
ד סָעִיף ג נדוניא לעולם דזה הוה כמו שאר חוב ע"כ אם יש לה עדים כמה היתה ושלא נפרעה עדיין או שיורשים מודים אז לא שייך בה מחילה מחמת שלא תבעה:
א סָעִיף א אביה וכו'. ה"ה אם אין נותנין לה מזונות כלל ג"כ גובה כתובתה כל זמן שהכתובה בידה ח"מ ב"ש:
ב סָעִיף א שנשאת. ולענין אם נזקקים לגבות מיתומים קטנים אחר שנשאת עיין ב"ש ס"ס צ"ו ס"ק ל"ג. ועיין בד"מ סי' זה. והיכא שמת פתאום נזקקים דאז אמרינן מסתמ' דלא התפיס צררי עיין ח"מ ב"ש:
ג סָעִיף א לאחר. היינו כשהם מודים דחייבים לה דאל"כ כשנשאת לאחר ואין הכתובה בידה אינה גובה אפי' במקו' שאין כותבין כתובה כמ"ש לעיל ר"ס ק' ע"ש. ועיין ב"ש:
ד סָעִיף א לתבוע. היינו כשנשבעה ומתה דאל"כ אין אדם מוריש השבועה לבניו:
ה סָעִיף ב בעצמם. תרתי בעי שאין נותנין לה ממון רק מזונות מוכנים. וגם שמביאים לה בעצמם ולא שולחין לה ע"י שליח ח"מ:
ו סָעִיף ג מוחלת. צריך לומר דאיירי דהם מודים דחייבים לה דאל"כ קשה היכי יכולה לגבות בלא שטר ואי איירי דהשטר בידה הוא א"כ אף בכתובה לעולם אינה מוחלת אלא איירי דאין השטר בידה אלא הם מודים אז יש חילוק בין כתובה לנדוני' כי הנדוני' דינו כחוב ולא מחלה המגיד ח"מ ב"ש והחשבון הנדוני' מאשה שמתה בלא זרע של קיימא כפי התקנה או המנהג הרי הוא כנדוני' מהרא"ש בתשובה סי' ל"ז. הר"ש הלוי סי' י"ד:
א סָעִיף א אלא עד סוף כ"ה שנים. עיין בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ב ר"ס קע"ד שכ' דמדברי הגמ' כתובות דף ק"ד יש ללמוד דמיד אחר שכלה יום אחרון של כ"ה שנה אפי' קודם צה"כ לאחר שקיעת החמה כיון דהוי בין השמשות והוא ספק ליל' מעמידין הממון בחזקת יורשי הבעל. ושם בסוף התשובה מבואר דחודש העיבור בכלל שנה וה"ה בכל השטרות ותקני' שנזכר שנה חודש העיבור בכלל ע"ש ועמ"ש לעיל סי' נ"ג ס"ק י"א:
ב סָעִיף א וכל שזכרה. עיין בס' ישועות יעקב שכ' יש להסתפק בדבר אם היא אומרת שזכרה והם מכחישים אותה איך הדין נוטה אי נאמנת או לא. והאריך קצת בזה ומסיים ויותר נראה שאינה נאמנת בזה ע"ש ועיין בספר בית מאיר מזה:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.