א מֻתָּר לִבְעֹל בְּתוּלָה בְּשַׁבָּת. הַבּוֹעֵל אֶת הַבְּתוּלָה, כֵּיוָן שֶׁבָּעַל בְּעִילַת מִצְוָה פּוֹרֵשׁ מִיָּד, אֲפִלּוּ הִיא קְטַנָּה שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְלֹא רָאֲתָה. וּמִיהוּ, אוֹתָהּ בְּעִילָה גּוֹמֵר כְּדַרְכּוֹ בְּאֵבֶר חַי. וַאֲפִלּוּ בָּדְקָה וְלֹא מָצְאָה דָּם, טְמֵאָה, שֶׁמָּא רָאֲתָה טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל וְחִפָּהוּ שִׁכְבַת זֶרַע. וּצְרִיכָה שֶׁתִּפְסוֹק בְּטָהֳרָה וְתִבְדֹּק כָּל שִׁבְעָה. וְלֹא תַּתְחִיל לִבְדֹּק עַד יוֹם חֲמִישִׁי לְשִׁמּוּשָׁהּ, כִּשְׁאָר אִשָּׁה שֶׁשִּׁמְּשָׁה וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה. וְנוֹהֵג עִמָּהּ כִּשְׁאָר נִדָּה, לְעִנְיַן הַרְחָקָה, אֶלָּא שֶׁנִּדָּה גְּמוּרָה אָסוּר לוֹ לִישֹׁן עַל מִטָּתָהּ אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵינָהּ בַּמִּטָּה, וְהַכַּלָּה מֻתָּר לוֹ לִישֹׁן בְּאוֹתוֹ מִטָּה לְאַחַר שֶׁעָמְדָה מֵאֶצְלוֹ, אֲפִלּוּ בְּסָדִין שֶׁהַדָּם עָלָיו. וְעַיֵּן בְּיוֹרֶה דֵעָה סִימָן קצ"ג:
ב וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַחַר שֶׁמָּצָא בְּתוּלִים מְבָרֵךְ: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר צָג אֱגוֹז בְּגַן עֵדֶן" וְכוּ'. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין מְבָרְכִין אוֹתָהּ בְּלֹא כּוֹס (תא"ו נָתִיב כ"ב ח"ג בְּשֵׁם רַבֵּנוּ נִסִים):
א סָעִיף א עד יום ה' עיין מה שכתבתי בי"ד סי' קצ"ג וקצ"ו מה שיש שינוי בכלה משאר נשים:
ב סָעִיף ב שאחר שמצא בתולים בדרישה האריך לתת טעם לה לא יברך לפני זה דהוה עובר לעשייתה ול"נ הטעם דשמא לא יוכל לבעול וכן מצינו בסוכה שאין מברכין על השינה דשמא לא יוכל לישן כמ"ש הרא"ש בסוכ' ומה שקשה על ברכ' זו הלא אינה מוזכר' בתלמוד כבר הרגשתי בזה וכתבתי בא"ח סי' מ"ו דבר נכון בזה ליישב הקושיא שכתבתי שיש לחלק בזה בין אם נהגו כבר לברכה או לא כתב רש"ל כאן וז"ל ואני כתבתי בספרי דלא נוהגין לברך ברכה זו כל עיקר עכ"ל ונ"ל שאין לברך אותה על כוס כי"א שמביא רמ"א וכבר האריך וסתר הג"ה זו:
ג סָעִיף ב מברך ברוך כו' כ' מו"ח ז"ל שמברך בלא שם ומלכו' ובלא כוס:
א סָעִיף א טמאה. דוק' שגמר ביאתו אבל אם לא עשה רק הערה ופירש ולא ראתה דם יש מקילין כמ"ש בי"ד סי' קנ"ג:
ב סָעִיף א ולא תתחיל למנות עד יום ה' לשימושה כצ"ל. בי"ד סימן קצ"ו הביא בהג"ה דלא תלינן סתם בג' ימים הראשונים של ז' נקיים ע"ש. נ"ל אפי' בג' ימים הראשונים של ז' נקיים של הכלה מחמירין חומר' זו ב"ש:
ג סָעִיף ב אגוז. מהרש"ל כתב דאין מברכים ברכה זו הואיל ולא הוזכרה ברכה זו בש"ס. וב"ש כתב דיש לברך בלא שם ומלכות:
ד סָעִיף ב בלא כוס. מ"מ ודרישה וב"ש השיגו ע"ז ע"ש. סעודה שעושין לאחר שבעל בעילת מצוה נוהגין לאכול דגים באותו סעודה רוקח סי' שנ"ד:
א סָעִיף א בתולה בשבת. עב"ש סק"א ובט"ז בא"ח סי' ר"פ. וע' בס' פני יהושע בק"א למס' כתובות שצידד ג"כ כמה פעמים לקיים המנהג במקום שנהגו היתר ומסיק אבל במקום שנהגו איסור אין להקל אם לא היכא דאי אפשר להמתין עד לאחר שבת כגון דבמ"ש יהיה סמך לוסת' דאז כדאי הם רוב הפוסקים שכתבו דמותר בלא פקפוק ע"ש:
ב סָעִיף א בשבת. כ' בדגמ"ר וז"ל היינו אם היתה טהורה בשעת החופה אבל אם היתה נדה בשעת החופה והגיע זמן טבילתה בליל שבת עיין סי' ס"ד בב"ש סק"ה עכ"ל ועמ"ש לעיל סי' נ"ה סק"ב:
ג סָעִיף א ולא תתחיל לבדוק. עבה"ט בשם ב"ש. והמעיין בב"ש יראה דלא ברירא ליה הא מלתא ואדרבה דעתו נוטה להקל בזה וכן בעלת הכתם שלא ראתה דם אין להחמיר חומרא זו אלא שהרב מהר"ל צונש דעתו להחמיר משום לא פלוג ע"ש וע' בפ"ת ליו"ד סי' קצ"ו סק"ח כתבתי בשם דגול מרבבה שיש להקל בבעלת כתם וק"ו שיש להקל בתבעוה להנשא ומצאה כתם בג"י ראשונים ע"ש. וע' בס' המקנה בק"א כ' ג"כ דבבעלת כתם אין להחמיר דודאי דברים שתולים בהם הם מוחזקי' יותר מבעלת כתם כדמוכח ביו"ד סי' ק"צ סמ"ג וא"נ אין שום סברא כו' אבל בדם בתולים ויושבת על דם טוהר דקיי"ל בי"ד סי' ק"צ סמ"ב כו' אף דמה"ת דמיה טהורים י"ל דא"י לתלות בג"י ראשונים בדבר אחר. ונראה דאפי' אם יש לה מכה שידוע שמוציא דם דמיקל בד"מ שם לתלות אפי' בג"י ראשונים מ"מ י"ל הכא בבתולה (לכאורה ה"ה ביושבת על דם טוהר) דדמיה מצוי טפי והוא ג"כ בגופה אין לה לתלות אלא בפחות מכגריס שא"א ליזהר כמ"ש בתה"ד (הובא בב"ש) ומיהו בתבעוה לינשא נראה דיש להקל לתלות הכתם בדבר אחר אף בגי"ר כיון דאינה מוחזקת בדמים כלל והוא רק חשש דרבנן. וכתב עוד דאפילו לדברי הב"ש דלא פלוג מ"מ נ"ל דאשה טהורה אינה יכולה לתלות כתם באותה שספרה ז"נ מחמת דם חימוד דלא גרע מבעלת כתם שאין תולין בה וצ"ע שלא הזכירו הפוסקים עכ"ד:
ד סָעִיף ב מברך. בס' מחזיק ברכה להגאון חיד"א ז"ל בא"ח סי' רכ"ג ס"ה הביא בשם ס' מור וקציעה על האשה אם הגונה היא וחביבה לו יברך שהחיינו. וכ' עליו ולי יראה דיברך בלא שם ומלכות ע"ש וע' בש"ך יו"ד סי' כ"ח סק"ה הביא בשם מהרי"ק שורש קכ"ח דאין מברך זמן על קידושי אשה ונשואיה ע"ש:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.