א מִצְוָה לְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה וּלְרַקֵּד בְּפָנֶיהָ, וְלוֹמַר שֶׁהִיא נָאָה וַחֲסוּדָה (פֵּרוּשׁ, מִן "וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו" (אֶסְתֵּר ב, יז אֲפִלּוּ אֵינָהּ נָאָה. הַגָּה: וּמָצִינוּ שֶׁרַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעַי הָיָה מְרַקֵּד לִפְנֵי הַכַּלָּה. וּמְבַטְּלִין תַּלְמוּד תּוֹרָה לְהַכְנָסַת כַּלָּה לַחֻפָּה, (דִּבְרֵי הָרַב) (פֶּרֶק קַמָּא דִּמְגִלָּה וּפֶרֶק הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְאַרְמְלָה):
ב אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בַּכַּלָּה, אֲבָל מֻתָּר לְהִסְתַּכֵּל בַּתַּכְשִׁיטִין שֶׁעָלֶיהָ אוֹ בִּפְרִיעַת רֹאשָׁהּ (טוּר):
ג צָרִיךְ לָתֵת אֵפֶר בְּרֹאשׁ הֶחָתָן, בִּמְקוֹם הַנָּחַת תְּפִלִּין, זֵכֶר לַאֲבֵלוּת יְרוּשָׁלַיִם, דִּכְתִיב: "לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר". (יְשַׁעְיָה סא, ג). הַגָּה: וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לְשַׁבֵּר כּוֹס אַחַר שֶׁבַע בְּרָכוֹת, וְזֶהוּ מִנְהָג נוֹהֵג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁהֶחָתָן שׁוֹבֵר הַכְּלִי שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בִּרְכַּת אֵרוּסִין (כָּל בּוֹ), וְכָל מָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ. עוֹד נוֹהֲגִים לְהִתְעַנּוֹת, וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ס"א. וְדִין זְרִיקַת אֳכָלִין לִפְנֵי חָתָן וְכַלָּה, עַיֵּן בְּאֹרַח חַיִּים סִימָן קע"א:
ד מֵת וְכַלָּה שֶׁפָּגְעוּ זֶה בָּזֶה, מַעֲבִירִין אֶת הַמֵּת מִלִּפְנֵי הַכַּלָּה, לִתֵּן לָהּ אֶת הַדֶּרֶךְ:
א סָעִיף א מצוה לשמח חתן וכלה ודין מת וכלה: ולרקד לפניה לומר משמע דהאמיר' לאו היינו ריקוד אבל ברש"י פ"ב דכתובות מבואר דריקוד היינו האמירה ואגב נזכיר מה שחדשתי בס"ד בפשט זה בגמ' וז"ל בש"א כלה כמות שהיא לפי יופיה וחשיבות' מקלסין אות' ובה"א כל נאה וחסודה פירש"י חוט של חסד משוך עליה א"ל ב"ש לב"ה הרי שהיתה חיגר או סומא אמרי' כלה נאה וחסודה והתורה אמרה מדבר שקר תרחק אמרו ב"ה לב"ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו הוי אומר ישכחנו בעיניו מכאן אמרו חכמים לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות ויש לדקדק טובא בהאי פלוגתא חדא ל"ל כלה הל"ל כמות שהיא הלא הוזכר' מקודם ותו לפי האמת בתו' שם כ' דאם יש בה מום ישתקו ולא ישבחוהו עכ"ל תימא דאין לך ביוש גדול מזה דביפו' ירקדו ובמכוערות לא ירקדו והרבה חשו חז"ל שלא לבייש בענין כזה כההיא בט"ו (באב) היו בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולין כדי שלא לבייש מי שאין לו כדאיתא ביש נוחלין ותו דלישנא דכיצד מרקדין משמע בכל הכלות מרקדין כן ותו במ"ש מי שלקח מקח רע כו' האיך מביא ראיה ממה דאמרי אינשי על תקנ' חכמים דהא באמ' ע"ז שייך להקשות והא כתיב מדבר שקר תרחק ונראה דב"ש ס"ל דבלשון זה יאמר לכל הכלות כלה כמו' שהיא ופירושו שהכל' הזאת היא בכל השלימות הראויות לה וא"כ הוא שבח גדול להיפות ולאינם יפות אע"ג דאין שבח לענין יופי שלה מ"מ יש לפרש לפי ענינה שיש לה קצת מעלות בשאר דברים ובה"א כלה נאה וחסודה וזה הלשון יתפרש על הכלו' שאפי' חיגרת או סומא יש עליה חוט של חסד בעיני חתן שלה כי אלמלא לא מצאה חן בעיניו לא נשאה דהא צריך לראות את הכל תחילה והקשו עלי' ב"ש דהעולם יסברו דחסוד' דקאמר היינו שחוט של חסד שלה משוך בעיני כל אדם וזה שקר הוא והתורה אמרה מדבר שקר תרחק דהיינו שלא לדבר דברים הנראים לשקר בעיני הבריות ע"ז תירצו ב"ה דהא כבר נודע מנהג כל האדם שנוהגין שמי שלוקח מקח רע משבחין הרואים בעיניו כדי שלא יצטער וא"כ אף כאן בודאי יבינו כל העולם שחסידה דקאמר היינו בעיני החתן שלה כנ"ל נכון בפי' מאמר זה בס"ד:
ב סָעִיף א להכנסת כלה לחופה כתב בדרישה דפירש"י בגמ' להכנסת הכלה ללות מבית אביה לבית חופתה מזה נראה הגון ללות הכל' בזמנינו כשמביאין אותה תחת החופה כמי שנוהגים לעשו' לחתן ואדרבא היא עיקר שהרי לא נזכר אלא הכנס' כלה. והמרדכי פ"ק דכתובו' כתב דזימנין מקדש בשע' ברכת הנשואין ואז הכנסת כלה קודמ' לקידושין כי הכנס' היא שמסרה בשחרית להחתן קודם הברכה נמצא מה שהולכין בזמנינו כל הקהל עם החתן בשחרית לכסות ראש הכלה היא בזמנינו הכנס' כלה לחופה ע"כ בדרישה והוא תמו' האיך כ"כ דהא כתב רמ"א בסי' נ"ד דהמנהג עכשיו דמה שמוליכים אותה תחת המפ' שעל הכלונסות הו' חופה ותו דהרבה פעמים שביום החופה בשעת שמסלקין הנדוניא אם אין החתן משוה הולך משם ולא דאינו עליו חיוב שישאנ' מחמת כסוי ההינומא ותו דבהרבה מקומות מכסין הכלה בשחרית בלא חתן וא"כ האיך הוא חופה בלא חתן ע"כ נראה דלדידן לא היה כסוי ההינומא חופ' כלל אלא הכנה לחופה שתהיה אח"כ אז הולכ' אנשים לזה ואח"כ בשעת הולכ' לחופה שלנו שהוא הגמר אין הולכים אלא ללות החתן אבל לא ללות הכל' ששם כל הנשים הולכים עמה ואין להתערב שם עמהם וראיתי בקצ' מקומות שהרבה אנשים חשובי העיר הולכים באמת לקראת הכלה וכשמתקרבים אליה חוזרים לחוריהם להחופה וזה נקרא כג"כ לוי' ונכון הוא:
א סָעִיף א נאה. אע"ג דכתיב מדבר שקר תרחק יש לתרץ דבריו שהיא נאה במעשיה פרישה:
ב סָעִיף א לחופה. אפילו מי שתורתו אמנותו מחוייב לבטל. ודוק' כשרואה שנכנסין לחופה אבל אם יודע שיש חופה בעיר ואינו רואה א"צ לבטל מלימודו ולילך שם ח"מ. ועיין ב"ש שכתב בבריית' לא משמע כן דהא תני' מבטלין ת"ת להוצאות המת ולהכנסת כלה. ובהוצאות המת אפילו אינו רואה חייב לבטל כן ה"נ בהכנסת הכלה עכ"ל ועיין בהרא"ש פ"ב דכתובות ודו"ק. כבוד לחתן וכלה עדיף מכבוד הרגל ונ"מ שאם יש לו איזה מלבוש חדש ללבוש בחופה ופגע בו הרגל קודם החופה לא ילבישנו ברגל אלא יניחנו עד יום החופה דרשות מהרי"ל:
ג סָעִיף ג הכלי וכו'. עיין כנה"ג הטעם:
א סָעִיף א לשמח חתן וכלה. עי' בס' המקנה בק"א פי' נכון בדברי הגמ' פ"ק דברכות כל הנהנה כו' עובר בה' קולות כו' ע"ש:
ב סָעִיף א ולרקד לפניה. עי' בס' תורת חיים במס' עבודת גלולים דף י"ז בד"ה אבי ידייהו שכ' וז"ל ונרא' דאסור ללכת במחול עם הכלה בשבעת ימי המשתה אפי' אינו אוחז בידה ממש אלא בהפסק מטפחת כדרך שנוהגין מקצת ת"ח שבדור הזה אפ"ה לאו שפיר עבדי כדמשמע הכא דשום קריבה בעלמא אסור ואין לחלק בין כלה לאחרת דליכ' האידנא מאן דמצי למימר דדמיא עליה ככשורה ולא אמרו חכמים אלא כיצד מרקדין לפני הכלה ולא עם הכלה וכה"ג פסק ש"ס ברפ"ב דכתובות דאסור להסתכל בפני כלה כל שבעה כמו שאסור להסתכל באשה אחרת. ואותן בני בליעל ההולכים במחול עם נשים דעלמא עליהם הכתוב אומר יד ליד לא ינקה רע לא ינקה מעונשה של גיהנם וראוי לגעור בהן וכל מי שיש בידו למחות כו' עכ"ל ועח"מ וב"ש לעיל סי' כ"א ס"ה הובא בבה"ט שם סק"ט:
ג סָעִיף א ומבטלין ת"ת כו' עבה"ט ועי' בשו"ת יד אליהו סי' ט"ל מביא רמז לזה עת ספוד ועת רקוד בלא למ"ד להורות דמבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה. ומ"ש הבה"ט כבוד חתן וכלה עדיף מכבוד הרגל ונ"מ שאם יש לו כו' צ"ע קצת מדברי הבה"ט בא"ח סי' צ' ס"ק י"א:
ד סָעִיף ג לשבר כוס. עפמ"ג א"ח סי' תק"ס סק"ד שהביא דבת' אבן שוהם סי' נ"א כ' דכוס זכוכית דוקא משא"כ בתנאים שוברין קדירה של חרס כו' ע"ש. ועי' בס' המקנה בק"א שכ' דמה שנהגו באשכנז לשבר כוס מלא יין צ"ע דהוי ביזוי אוכלין וגם ביזוי ברכה ע"ש. ועי' בט"ז א"ח סי' תק"ס שיש למנוע שלא יהא בהינומא של הכלה כסף או זהב ע"ש. ובפמ"ג שם כ' דמה שנהגו להלביש הכלה בתכשיט ממרגליות שקורין בינד"א צ"ע ע"ש. ולע"ד י"ל דלא אסור אלא המיוחד לכלה שאין שאר נשים לובשין כמותו משא"כ בינד"א שמתקשטות בו כל הנשים עשירות לא מקרי עטרות כלות וזה פשוט:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.