א רְפוּאָתָהּ כֵּיצַד, לָקְתָה, חַיָּב לְרַפּאוֹתָהּ, בֵּין רְפוּאָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ קִצְבָה בֵּין רְפוּאָה שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָה; אֲבָל אַלְמְנָתוֹ אֵינָהּ מִתְרַפֵּאת מִנְּכָסָיו, אֶלָּא בִּרְפוּאָה שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָה, שֶׁהִיא דּוֹמָה לִמְזוֹנוֹת:
ב רָצוּ הַיּוֹרְשִׁין לִקְצֹב עִם הָרוֹפֵא, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהּ קִצְבָה וְיִפָּטְרוּ מִמֶּנָּה, הָרְשׁוּת בְּיָדָם:
ג אִם רָאָה הַבַּעַל שֶׁהַחֹלִי אָרֹךְ, יָכוֹל לוֹמַר לָהּ: הֲרֵי כְּתֻבָּתֵךְ מֻנַּחַת, אוֹ רַפְּאִי עַצְמֵךְ מִכְּתֻבָּתֵךְ אוֹ הֲרֵינִי מְגָרְשֵׁךְ וְנוֹתֵן כְּתֻבָּה; וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן מִפְּנֵי דֶּרֶךְ אֶרֶץ:
א סָעִיף א שהוא דומה למזונות לפיכך חייבים ברפואתה כ"ז שחייבים במזונותיה משא"כ אשה בחיי בעלה שחייב תמיד במזונותיה מ"ה נראה באם אמר לה בעלה צאי מעשה ידיך במזונותיך דג"כ אינו חייב ברפואתה שיש לה קצבה וכ' רש"ל דכ"ז הוא מדינא דגמ' אבל לדידן דנהגינן שלא לגרש בע"כ מתקנ' ר"ג לא מצי אמר כלל הא גיטיך כו' ואפי' בחולה ארוך ואפי' מוטלת במטה עכ"ל כתב בשלטי הגבורים בשם ר"י אחרון שאם אין הבעל רוצה לרפאות את אשתו וגם אינו רוצ' לגרשה שבדעתו ליורשה כופין אותו שיתן משלו כל הצורך לרפואה או יגרשנה ונוטלת כל הכתובה משלם ואם לותה מאחרים לצורך רפואתה חייב ליתן הכל משלו:
א סָעִיף א קצבה. פרש"י שאינה חולה תדיר. וה"ה אם היא חולנית תדיר והרופא רוצה ליקח דבר קצוב ורצה לרפא אותה כל זמן שתצטרך ג"כ מיקרי רפואה שיש לה קצבה ח"מ:
ב סָעִיף א קצבה. וכן בימי לידתה מחויבים ליתן לה מזונות כנהוג שנותנים ליולדת ד' שבועות תשו' מהרש"ל סי' מ"ה:
ג סָעִיף ג ארוך. הח"מ כתב ה"ה בחולה שאינו ארוך. והב"ש כ' דוקא חולה ארוך ע"ש:
ד סָעִיף ג מגרשך. ואם אינו רוצה לגרשה ולא לרפאותה כופין אותו. וכל מה שלותה לצורך רפואה חייב לשלם ש"ג וכ"כ כנה"ג:
ה סָעִיף ג כן. כתב מהרש"ל בזמן הזה שאין מגרשין בע"כ מחויב לרפאות אותה אפי' חולה ארוך ואינו מועיל מה שמוכן ליתן לה כתובה ולגרשה. וב"ש כ' דאפי' בזמן הזה דאיכ' חר"ג יוכל לגרשה ע"ש וכ"כ הח"מ בשם הרב מהר"א מזרחי:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.