א כְּשֶׁיַּגִּיעַ שָׁעָה רְבִיעִית יִקְבַּע סְעוּדָתוֹ; וְאִם הוּא תַּלְמִיד חָכָם וְעוֹסֵק בְּלִמּוּדוֹ, יַמְתִּין עַד שָׁעָה ו', וְלֹא יְאַחֵר יוֹתֵר דְּהָוֵי כְּזוֹרֵק אֶבֶן לַחֵמֶת אִם לֹא טָעַם מִדִּי בְּצַפְרָא.
א סָעִיף א (א) כשיגיע שעה וכו' - היינו לכל אדם אבל פועלים אמרינן בגמ' דזמן סעודתן הוא בשעה חמישית:
ב סָעִיף א (ב) רביעית - כשקם בעמוד השחר חשבינן השעות מתחלת היום וכשקם ממטתו אח"כ חשבינן הזמן מעת שקם ממטתו [מ"א]:
ג סָעִיף א (ג) עד שעה ו' - היינו תחלת שעה ו' ולא יאחר יותר עכ"פ מסוף שעה ו' [אחרונים] והאי שעה רביעית ושעה ששית ר"ל זמניות הן:
ד סָעִיף א (ד) אבן לחמת - כגון חמת יין שחסר ועי"ז נפגם וזורק לתוכו אבן שיתמלא וזה לא מעלה ולא מוריד דהיין גופא לא נתרבה עי"ז וטוב היה שימלאהו יין כך בזו האכילה לא יתוסף לו כח עי"ז. טוב שישים אכילתו ביום קלה מבלילה. ויאכל ב"פ ביום אם חלש לבו ואל ימלא כריסו בפעם אחת ויתנהג ע"פ מה שכתוב בענין המן בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע [אחרונים]. איתא בזוהר פרשת בשלח לא ליבעי אינש לבשלא מזונא מן יומא ליומא אוחרי ולא לעכב מזונא מן יומא ליומא אוחרי (והטעם כדי שיבקש בכל יום על מזונותיו וישתכחו על ידו ברכאן בכל יומא ויומא לעילא עי"ש). טוב שיפנה קודם סעודתו:
ה סָעִיף א (ה) אם לא טעם מידי בצפרא - אבל אם טעם מידי לא הוי כזורק אבן לחמת ומ"מ לכתחלה נראה דנכון לקבוע סעודה בששית אף אם טעם מידי בצפרא דהא דרכן היה לאכול פת שחרית קצת וכדאמרינן בגמרא [סוכה כו] כד טעם בר בי רב ועייל לכלה ואפ"ה משמע בשבת דף י' דזמן סעודה הוא עד שעה ששית ובע"כ כמש"כ:
א סָעִיף א שעה ד'. משמע בפסחים דף י"ב דחשבינן מעלות השחר שעות זמניות דהא מייתי לה לענין חמץ בפסח והתם חשבינן כן כמ"ש סי' תמ"ג, ובתענית דף כ"ה גבי אחאב משמע דחשבי' ו' שעות משעה שקם ממטתו ע"ש ברש"י, וצ"ל דמאי דחשבי' משעה שעלה עמוד השחר בפסחים משום דרוב העולם עומדים בעמוד השחר ומכאן יש ליישב מה שמאריכין בשבת וי"ט לפעמי' אח' ו' שעות היינו משום דחשבי' ו' שעות משע' שקמים ממטת' עסי' רפ"ח:
ב סָעִיף א שעה ששית. פי' תחלת שעה ו' ולא יאחר יותר אחר ו' ועיין בח"מ סי' ה':
ג סָעִיף א אבן לחמת. כגון חמת יין שהוא חסר וזורק לתוכו אבן שיתמלא וזה לא מעלה ולא מוריד וטוב היה שימלאהו יין (של"ה בשם שבילי אמונה), צריך לפנות קודם סעודתו והטעם עיין בזוהר תרומ' ע' ער"ה ע"פ הסוד, ובברכות דף כ"ג הרוצה שיכנס לסעודה מהלך י' פעמים ד"א או ד"פ י' אמות ויפנה, לא לבעי אינש לבשלא מזונא מן יומא ליומא אחרינא ולא ליעכב מן יומא ליומ' אחרא (זוהר בשלח ע' ק"ט): נכון שיהי' לו סובין מזומני' בכלי שאם יגע בחלב ירחץ בסובין (ס"ח נ"ח ושע"א):
א סָעִיף א רביעית. בתענית דף כ"ה משמע דחשבינן משעה שקם ממטתו. ובפסחים דף י"ב משמע דחשבינן מעלות השחר. ונ"ל דמאי דחשבינן מע"ה משום דרוב העולם עומדים בעמוד השחר ומכאן יש ליישב מה שמאריכין בשבת ויום טוב לפעמים אחר ו' שעות היינו משום דחשבינן ו' שעות משעה שקמים ממטתם. מ"א:
ב סָעִיף א שעה ו'. פי' תחלת שעה ו' (אבל סמ"ע וש"ך בח"מ פסקו דאפילו בסוף שעה ששית לא הוי זורק אבן לחמת. ובס' אליה רבא הביא ראיה לדבריהם ע"ש) וישים אכילתו ביום קלה מבלילה. וטוב שיאכל ב"פ ביום אם חלש לבו ואל ימלא כריסו בפעם אחת. ויתנהג ע"פ התורה בערב בשר האר"י ז"ל. יפנה קודם סעודתו. לא לבעי אינש לבשלא מזונא מן יומא ליומא אחרא זוהר פרשת בשלח. מ"א:
ג סָעִיף א לחמת. פי' כשחמת אינה מלאה יין נפגם מניחין שם אבן שתהא מליאה וטוב היה שימלאנה יין. של"ה:
א סָעִיף א (סק"א) שעה ד' משמע כו' כמ"ש סי' תמ"ג ר"ל דמהתם תרתי ש"מ דחשבי' הני שעות מע"ה וגם דבעי' שעות זמניות דאמרי' התם דמן התורה חמץ בערב פסח מותר באכילה עד חצות היום וא"ר יודא דמדרבנן אין אוכלים חמץ כ"א עד סוף ארבע שעות וכל שעה ה' אסור באכילה ומותר בהנאה ובתחלת שעה ששית צריך לשרפו אמרי' מ"ט דל"ל דחיישי' שמא יטעו בין קודם חצות לאח' חצות הא זה ניכר ממהלך השמש ומשני רבא דחיישי' ליום המעונן דליכא היכרא ע"י השמש ועי"ז יטעו לאכול גם לאחר חצות ופריך הש"ס גם בארבע ניחוש שיטעה והיה ראוי לאסור גם בשעה ד' ומשני ד' זמן סעודה לכל היא בכל יום א"כ כיון שההרגל לאכול באותה שעה מרגיש בנפשו שעה ההיא ולא אתא למטעי הרי דתלי' היתר אכילת חמץ כל שעה ד' הואיל ואז זמן סעוד' וא"כ זמן אכילת חמץ ואכילת כל אדם ע"כ שוין וכיון דקיי"ל לענין ער"פ בסי' תמ"ג דחשבי' אלו ד' שעות מע"ה וגם חשבי' שעות זמניות. ע"כ הוא לזמן סעודה ע"כ חשבי' כה"ג: ובתענית דף ך"ה כו' דת"ר היו מתענים (עבור גשמים) וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה (דעדין לא חל עליהם התענית) לא ישלימו את התענית לאחר הנץ החמה (שכבר חל עליהם התענית) ישלימו דברי ר"מ רבי יוסי או' קודם תשע שעות לא ישלימו לאחר תשע שעות ישלימו שכן מצינו באחאב שהתענה מט' שעות ולמעל' שנא' הראית כי נכנע אחאב מפני וגו' ופירש"י וז"ל שכן מצינו שאין לך אדם בעולם שאין תענית חל עליו מט' שעות ולמעלה אפי' בני מלכים שדרכן לאכול בט' שעות שעד ג' הן ישנים ושוהין שש שעות ואוכלים וכדאמרי' בפסחים אפי' אגריפס המלך שרגיל לאכול בט' שעות ביום לא יאכל בערב פסח עד שתחשך כו' עכ"ל רש"י וע"כ בני מלכים מתנהגים בזמן סעודת' כת"ח הרי דו' שעות של ת"ח מתחילים משעה שקמים ממטותיהן כדמתחילים לחשבן בבני מלכים אחר ג' שעות לפי שעד אותו זמן הן ישנים א"כ דומי' דהכי ד' שעות לכ"ע היינו ג"כ משעה שקמו ממטותיהן והא מוכח מפסחים דהארבע שעות מחשבי' מע"ה כנ"ל: ומכאן י"ל כו' ע' סי' רפ"ח. ר"ל דשם מבואר דאין להתענות בשבת אפי' שלא לשם תענית עד חצות דאחר זה הוי כזורק אבן לחמת ותיקשי מנהג העול' אבל לפמ"ש סי' רפ"א בשם הב"ח דבשבת מאחרים לקום ממטותיהן משום תענוג שינה ואותן שש שעות חשבי' משעה שקמים ממטותיהן א"כ א"ש המנהג דאין מאריכים כ"כ יותר משש משעה שקמים ממטותיהן:
ב סָעִיף א (סק"ב) שעה כו' ועבח"מ סי' ה' ר"ל הטור כ' שם עד אימתי יושבים הדיינים בדין עד חצות היום והקשה הרב"י הא ששית זמן סעודת ת"ח לכן כ' בש"ע שם עד סוף שעה חמישית והסמ"ע יישב דעת הטור שמ"ש עד חצות ר"ל עד ולא עד בכלל ור"ל שיתחילו סוף שש ועיקר סעודת' יהיה בשביעית ומכל מקום אותה התחלה שהתחילו בסוף שש לא גרע מטעם מידי בצפר' עכת"ד ולכן כ' מ"א מתחלת שעה וי"ו דהיינו כדעת הרב"י שם: ולא יאחר כו' ר"ל עכ"פ יעשה כדעת הטור שיתחיל סוף שש ולא יאחר עד אחר שש:
ג סָעִיף א (סק"ג) אכן כו' וזה לא מעלה כו' לאפוקי מפי' אח' ברש"י פ"ק דשבת דגם מזיק לגוף ע"ש: ובברכות הרוצה לכנס לסעודת קבע מהלך יו"ד פעמים ד"א או' ד' פעמים עשר אמות ויפנה ופירש"י הנכנס כו' וגנאי הוא שיצטרך לנקביו תוך הסעודה מהלך כו' ובכל פעם ופעם בודק עצמו וישב אולי יוכל להיפנות שההילוך מוריד הגדולים לנקב עכ"ל רש"י: ירחץ בסובין שהן מעבירים החלב משא"כ המים:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.