א עַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.
ב עַל תּוּתִים הַגְּדֵלִים בַּסְנֶה, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. הַגָּה: דְּלֹא מִקְרֵי עֵץ אֶלָּא שֶׁמּוֹצִיא עָלָיו מִמֶּנּוּ, אֲבָל מַה שֶּׁמּוֹצִיא עָלָיו מִשָּׁרָשָׁיו לֹא מִקְרֵי עֵץ, וְהָנֵי כֵּיוָן דְּכָלָה עֵצָיו לְגַמְרֵי בַּחֹרֶף וְהָדָר פָּרַח מִשָּׁרָשָׁיו, מְבָרְכִין עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה (טוּר וּמָרְדְּכַי בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הַגְּאוֹנִים).
ג עַל המאוזי"ש, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.
ד עַל פֵּרוֹת שֶׁמּוֹצִיאִין אִילָנֵי סְרָק, שֶׁהַכֹּל.
ה בְּנֵי אָסָא, אַף עַל גַּבֵּי דְּבִשְּׁלָן וְהַוְיָן כְּפֵרוֹת, אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא שֶׁהַכֹּל.
ו עַל זַנְגְּבִיל שֶׁמְּרַקְּחִים אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא רָטֹב, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. וְנִרְאֶה דְּהוּא הַדִּין אִם מְרַקְּחִים אוֹתוֹ יָבֵשׁ, כֵּיוָן שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ הוּא רָאוּי לַאֲכִילָה, הַזַּנְגְּבִיל עִקָּר וּמְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.
ז בְּשָׂמִים שְׁחוּקִים וּמְעֹרָבִים עִם סוּקָר, הַבְּשָׂמִים עִקָּר וּמְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם כְּדִין בִּרְכַּת אוֹתָם בְּשָׂמִים.
ח צְנוֹן, מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.
א סָעִיף ב (א) על התותים הגדלים בסנה - שקורין מוי"ל בע"ר ומאלינע"ס ויש מיני מוי"ל בע"ר שגדילים באילן ומברכין עליו בפה"ע וכן מאלינע"ס שלנו ג"כ ידוע שגדילין באילן שמתקיים משנה לשנה ומברכין עליו בפה"ע [דה"ח וח"א] ושטעני"ל נוס"ל שגדילין על עצי יער צ"ע כי אין טוב כ"כ למאכל כ"א אחר הבישול ודמי לבני אסא המבואר בס"ה ולא דמי לתותים הגדילים באילן שכתבנו דמברך בפה"ע דטובים הם למאכל כשנשתהו על האילן:
ב סָעִיף ב (ב) שמוציא עליו מעצו - ואז יש על פריו שם פרי עץ אף אם העץ הוא גבעול דק:
ג סָעִיף ב (ג) דכלה עציו - ופרי שקורין ברומבערי"ן וערפער"ט דעת המ"א וא"ר דיברך עליהם בפה"ע שכן הענף מתקיים ימים הרבה וכי שקל פירא הדר אתי מאותו ענף עצמו. ופירות אדומים שקורין פאזימקע"ס הגדילים בתוך היערות מברך עליהם בפה"א ואפילו אותן הגדילים בגנות מסיק הח"א דנכון לכתחלה שיברך עליהן פה"א ובדיעבד כשבירך בפה"ע יאכל רק מעט כדי שלא תתבטל הברכה ולא יותר. ופירות שגדילין על אילנות קטנות אף שגבהן פחות מג' טפחים כמו יאגד"ש שחורים דעת המ"א ועוד כמה אחרונים לברך עליהן בפה"ע אך העולם נוהגין לברך בפה"א ואפשר דטעמם דלא חשיבי כ"כ פרי. ומיני יאגדע"ש וזורעוויני"ס שמוצצין מהן המשקה וזורקין הקליפה יש דעות בין האחרונים אי מברכין עליהן בפה"א או שהכל אבל על קאלינע"ס אף שגדילין באילן בודאי יש לברך עליהן שהכל שאין האוכל ראוי כלל ואפילו אם בולע עם הקליפה והגרעין מ"מ הלא באמת הקליפה והגרעין אין ראוין לאכילה כלל:
ד סָעִיף ג (ד) על המאוזי"ש בפה"א - ג"כ הטעם כמו בתותים:
ה סָעִיף ד (ה) שהכל - דלא חשיבי לברך עליהן בפה"ע דכמו עץ בעלמא נינהו ולא דמי לתותים שבס"א דחשובין עכ"פ פרי אף שגדילים נמי בסנה דהוא כאילן סרק דהם טובים לאכילה חיים כשהם שוהים הרבה על הסנה ומתבשלין אלא שאין הענף מתקיים משנה לחברתה אבל כאן מיירי בפירות גרועים כגון תפוחים קטנים ואגסים קטנים הגדילים בעצי היער שאינם ראוים לאכילה כשהם חיים וע"כ אינם חשובין בכלל פרי ואפילו בשלם ולכן מברך עליהם שהכל ואגוזים קטנים הנלקטים בעצי היער שהם טובים לאכילה פרי גמור הוא ומברך ע"ז בפה"ע. וכן על [אגרע"ס] ובל"א (קאסטעה"ר בערי"ן) אף שגדילי' על קוצים נהגו העולם לברך בפה"ע אבל על פרי אדום שגדל על קוצים שקורין בל"א (האנפוטין) וכ"ש על המינים שגדל על אטדין וקורין בל"א (שלוים קערשין) ובלשון פולין (פיאניצעס) מברכין שהכל שאינן חשובין וגם שגדילין על אטדין:
ו סָעִיף ה (ו) בני אסא - היינו ענבים קטנים שרגילין להמצא בהדסים:
ז סָעִיף ה (ז) אלא שהכל - דלא חשיבי והו"ל כפירות שמוציאין אילני סרק:
ח סָעִיף ו (ח) שמרקחים אותו - אשמעינן דע"י ריקוח שמרקחין אותו בדבש לא נשתנה ברכתו מאלו אכלו חי דברכתו בפה"א וכדלעיל בסי' ר"ב בסי"ח:
ט סָעִיף ו (ט) אותו יבש - ר"ל אף דזנגביל יבש אין מברכין עליו כלל וכבסימן ר"ב סט"ז הכא דע"י ריקוח נעשה ראוי לאכילה חוזר לברכתו הראויה [ואין להקשות מאגוז רך דאיתא שם בסי"ד דאף שנתקן ע"י בישול בדבש מ"מ ברכתו שהכל דהתם הפרי לא הגיע עדיין זמן בישולו משא"כ הכא דהפרי כבר נתבשל אלא שמחמת יבשותו לא היה ראוי לאכילה ולכן מהני כשמרקחו ועושהו ראוי] וה"ה כשמרקחין פלפלין יבשין ג"כ ברכתו בפה"א:
י סָעִיף ו (י) ראוי לאכילה - וכן כשצולין זנגביל ואוכלין אותן לרפואה כיון דחזי לאכילה ע"י כך אבל ציטוו"ר מברך שהכל כיון דעביד לטעמא ולא לאכילה. מרקחת של חזרת (שקורין קריין) ברכתו שהכל אבל מרקחת של (רעטיך) משמע מכמה אחרונים דברכתו בפה"א ואפילו אם עושה מקליפתן ג"כ לא נשתנית הברכה:
יא סָעִיף ו (יא) הזנגביל עיקר - ואפילו רקחו עו"ג אין בו משום בשול עו"ג שהרי נאכלין חיין ע"י תערובות צוקע"ר אבל שאר כל מיני פירות או ירקות וכן עלי ורדים כל שאינו ראוי לאכול אותו חי אם בשלן או רקחן נכרי אסורים משום בשול עו"ג:
יב סָעִיף ז (יב) שחוקים - היינו אף כשהם שחוקין ונימוחים לגמרי עד שאין ניכר בהם תארן הראשון כלל אפ"ה לא נשתנית ברכתן עי"ז לכו"ע דדרך הבשמים לכתוש באופן זה:
יג סָעִיף ז (יג) הבשמים עיקר - היינו אפילו כשהיה צוקע"ר הרוב ומעט בשמים וכעין שנוהגין בינינו לעשיית מאגע"ן פולווע"ר שמערבין צוקע"ר הרבה עם אינגבע"ר כתוש אפ"ה האינגבע"ר עיקר והצוקע"ר טפל להן דאינו בא רק למתקו ואין לברך עליהן:
יד סָעִיף ח (יד) צנון וכו' - דאע"ג שסופו להקשות כעץ אם אין תולשו בעתו אפ"ה מברכין עליו בפה"א דנטעי אינשי אדעתא לאוכלו כשהוא רך [גמ'] ועי' בח"א ובנ"א שמצדד דבצנון שלנו שהוא מר [ואין דרך לאכול בלא פת] לא חשיבא כ"כ ומברך עליו שהכל אמנם הגר"ז בסי' ר"ה מוכיח מהח"י דמ"מ מברך עליו בפה"א:
א סָעִיף ב דכלה עציו. וא"כ ה"ה בפרי שקורין ברוימבע"ר ופרי אדום שקורי"ן ערפר"ט מברך בפה"א וכ"כ בברכות מהר"מ וכן נוהגין (ב"ח) ואגודה כתב ברוימבער"ן וערפ"ט יברך בפ"הע שכן הענף מתקיים ימים הרבה וכי שקיל פרי הדר אתי מאותו ענף עצמו עכ"ל וכן עיקר וכ"כ פסקי התוס' בברכות פ"ו וכן אותם שקורין בפולין יגידע"ס השחורים אבל האדומים גדלי' בעשבים ומברכין בפ"הא ואותן אדומי' הנמצאים בתמוז וגם יש שם מין הנמצאים בחורף אין בהם אלא שרף בעלמא כנוס בתוך החרצנים ומוצצין אותן וזורקין אותן א"כ ראוי לברך שהכל כמ"ש סימן ר"ב ס"ח וסט"ו אף שיש בולעין אותן עם הקליפין והגרעין מ"מ עינינו רואות שהקליפ' וגרעין אינן ראוין לאכילה כלל א"כ אין לברך אלא על המשק' שבתוכו:
ב סָעִיף ד אילני סרק שהכל. דלא חשיבי לברך עליהן בפה"ע דעץ בעלמא נינהו אבל דבר שטוב לאכילה כמו אותן שכתבתי לעיל פרי גמור הן ואף על פי שגדלין על אילני סרק וכמש"ל:
ג סָעִיף ה אלא שהכל. דלא חשיבי דה"ל כפירות שמוציאין אילני סרק ועסר"ב ס"ו:
ד סָעִיף ו הזנגביל. נ"ל דה"ה כשצולין זנגביל ואוכלים אותו לרפואה או ציטו"ר מברך בפה"א כיון דחזי לאכילה ע"י כך ואפשר דציטוא"ר מברך שהכל כיון דעביד לטעמיה נחתי' חד דרגא ועסי' ר"ד סס"א ועל פלפלין שמרקחין אותן מברכין בפה"א כמ"ש סימן ר"ב סי"ח: הב"ח כתב כאן דזנגביל שבשלו עכו"ם בדבש אסור משום בשולי עכו"ם וכ"כ רש"י ביומא וכ"כ הל"ח פכ"ה והזנגביל שמביאין מהירידים היא נעשה ע"י כבישה ושרי ע"כ אבל דעת הטור והתוס' משמע דשרי ובגמ' קאי הקושי' מברכ' ומשני הא ברטיבת' הא ביבשתא, וכ"כ תר"י אבל לענין בשולי עכו"ם אין חילוק דהא היבש ג"כ נאכל כמות שהוא חי עם לחם ומלח דאל"כ דג מליח נמי ליתסר משום בישולי עכו"ם וכן חומץ ושמן דאין נאכלין חי לבדן אלא ע"כ כל שנאכלין חיין ש"ד וכ"ה בת"ח כלל ס"א ד"ז וכ"כ בהג"ה סוף או"ה וז"ל דאפי' זנגביל ופלפלין יבשין שבשלו עכו"ם שרי:
ה סָעִיף ח צנון. אף על פי שאם מניחין אותו בארץ סופו להקשות מ"מ כיון שזורעין אותו אדעת' לאוכלו כשהוא רך מברך בפ"הא משא"כ בקורא כמ"ש סימן ר"ד:
א סָעִיף ד שמוציאין אילני סרק. ב"י כ"כ בשם ש"ל והטעם דלא חשיבי לברוכי בפה"ע וכ"כ בתשו' הגאונים הלכך בני אסא (פי' הענבים הגדלים בהדס) אע"ג דבשלן והוין כפירות לא מברכין עליהו אלא שהכל דתני' ד' מינים שבלולב ב' עושין פירות וב' אין עושין פירות וכיון דאמרי' הדס וערבה אינם עושים פירות ש"מ דפירות בני אסא לאו פירא נינהו עכ"ל ואיני מבין דברים אלו דהא קרא כתיב כתפוח בעצי היער כו' ומסיים ופריו מתוק לחכי ש"מ דתפוח הגדל בעצי היער קרוי פירא וזה היה אפשר לתרץ דעל מין הגדל בעצי סרק ולא בגינה קאמר דמברכין שהכל אבל מין הגדל בגן כגון תפוחים מיקרי שפיר פירא דאפי' בעצי סרק אלא דקשה הא בתותים שבסנה אמר בס"א דמברכין בפה"א ובב"י מביא בשם ר"י דאפי' בפה"ע מברכין עלייהו דשפיר מיקרי עץ ואין לך אילן סרק טפי מן עץ של סנה שכולו קוצים. ונ"ל דלא אמר כאן אלא במינים גרועים הרגילים להיות בעץ היער כגון תפוחים קטנים ואגסים קטנים וה"ה בני אסא שהם אינם ראוים לאכילה כשהם חיים אין לברך עליהם אלא שהכל אפי' אם בשלם אבל תותים כשהם שוהים הרבה על הסנה ומתבשלים הם טובים לאכלם חיים והנה בכל יום אנו מברכים בפה"ע על אגוזים קטנים הנלקטים מעצי יער כנלע"ד:
ב סָעִיף ז בשמים שחוקים כו'. בטור כ"כ בשם מהר"מ דנ"ל דזהו כמו הומלת' והיינו מה דאמרינן בגמ' הומלת' דאתי מבי הנדואה בפה"א וב"י מביא בשם רש"י שהם בשמים כתושים בדבש ומשמע בגמ' שהוא זנגביל מרוקח עכ"ל וא"כ קשה מאי חדושיה דמהר"מ ונ"ל דהומלת' היא מפוטמת בדבש אבל אינו הרבה כ"כ בעין אלא שנבלע הדבש בבשמים וע"כ פשיטא דהבשמים עיקר אבל מהר"מ מיירי שסוק"ר מעורב ביניהם והוא הרבה בעין לפנינו כעין שנוהגין בינינו שמערבין צוק"ר עם אינגב"ר כתוש ויש שם צוק"ר הרבה כמו האינגב"ר וס"ד לברך כמו על הצוק"ר כיון שהצוק"ר ראוי טפי לאכילה מהאינגב"ר קמ"ל דאפ"ה מיקרי הצוק"ר טפל לגבי האינגב"ר ומברך על האינגב"ר בפה"א ופוטר הצוקר כנ"ל וב"י תי' ע"ז בדוחק:
ג סָעִיף ח צנון וכו'. דס"ד כיון שסופו להקשות כעץ אם אין תולשו בעתו אפ"ה מברכין עליו בפה"א דנטעי אינשי אדעתא דפוגל' פי' לאוכלו כשהוא רך ושמו פוגל' ועבסי' ר"ד ס"א:
א סָעִיף ב בחורף. וא"כ ה"ה בפרי שקורין ברוימבע"ר ופרי אדום שקורין ערפיר"ט מברך בפה"א מהר"ם ב"ח. והמ"א כתב משום האגודה שיברך בפה"ע שכן הענף מתקיים ימים הרבה וכי שקיל פרי הדר אתי מאותו ענף עצמו וכן עיקר. וכן אותם שקורין בפולין יגדע"ס השחורים. אבל האדומים גדלים בעשבים ומברכין בפה"א. ואותם האדומים הנמצאים בתמוז וגם יש מין הנמצאים בחורף ואין בהם אלא שרף בעלמא כנוס בתוך החרצנים ומוצצין אותן וזורקין אותן ראוי לברך עליהם שהכל דהקליפה והגרעינן אינן ראוים לאכילה כלל א"כ אין לברך אלא על המשקה שבתוכו. מ"א:
ב סָעִיף ד סרק. ט"ז העלה דלא אמר כאן אלא במינים גרועים הרגילים להיות בעצי היער כגון תפוחים קטנים ואגסים שאינם ראוים לאכילה כשהם חיים אבל תותים כשהם שוהים הרבה על הסנה הם טובים לאכלם חיים מברכין בפה"ע ואנו בכל יום ויום מברכין בפה"ע על אגוזים קטנים הנלקטים מעצי יער עכ"ל וכ"כ המג"א. ועיין יד אהרן:
ג סָעִיף ו הזנגבי"ל עיקר. וה"ה כשצולין זנגבי"ל ואוכלים אותו לרפואה מברך בפה"א. וכן על פלפלין שמרקחין אותם בפה"א אבל בציטוו"ר מברך שהכל עמ"א. זנגבי"ל ופלפלין יבשין שבשלו עכו"ם שרי. מ"א:
ד סָעִיף ז הבשמים עיקר. צוקר עם אינגב"ר כתוש ויש שם צוק"ר הרבה כמו האינגב"ר אפ"ה מיקרי הצוקר טפל לגבי האינגב"ר ומברך על האינגב"ר בפה"א ופוטר הצוקר ט"ז. על השומשמין והולנדהר"א מברך בפה"א וטחונים שהכל של"ה. וכן שומשמין שמטגנין אותן בדבש מברכין עליהם בפה"א דלא כקצת טועים לברך שהכל. תשובת פנים מאירות ס"ס ס"ה ועיין סי' ר"ד סעיף י"א:
א סָעִיף ב (ס"ק א') דכלה עליו כו' (בס' א"ר כתב בשם ספר א"ח דתותי' היינו שקורין מוי"ל בע"ר ומאליני"ס אבל יש בקצת מדינות מיני מוי"ל בע"ר כגון במדינות עסטרייך שגדילין באילן ואז מברכין בורא פרי העץ עכ"ל) וא"כ ה"ה בפרי שקורין ברוימ"בער כו' ואגודה כ' ברוימ"בערן כו' שכן הענף מתקיים כו' נסתפקתי בכוונתו דאמרי' דף מ"ם היכי מברכים בפה"ע היכי דאי שקלית לפירי אי' בגווזא והדר מפיק כו' ונחלקו אבות עולם בפי' גווזא. די"מ שר"ל הענף מתקיים משנה לשנה הוא דמברכים בפה"ע. אבל אם אין הענף מתקיים אע"פ שהשורש מתקיים בארץ ובשנה הבאה מוציא שוב פירי וענפים משורשו מ"מ מברכים בורא פה"א: וי"מ דגווזא ר"ל השורש דאם רק השורש מתקיים מברכים בפה"ע אבל אם גם השורש אינו מתקיים וצריך לזורעו כל שנה מברכים בפה"א ובש"ע פסק כדעה קמייתא: ולכן כתב לברך על תותי' בפה"א וכמ"ש רמ"א. וע"ז הביא מ"א בשם הב"ח דה"ה ברוימ"בער וער"פירט מברכים בפ"הא דגם הם אין עצם מתקיים אלא השורש ואח"כ הביא מ"א בשם אגודה לברך עליהם בפה"ע שכן הענף מתקיים כו' אי כוונתו דגם האגודה ס"ל דבעינן דוקא עצו מתקיים ול"מ קיום השורש: אלא דס"ל דברוימבער וער"פורט עצם מתקיים: הענין קשה בעיני שיחלקו במציאות דלברכת מהר"ם אין עצם מתקיים ולהאגודה עצם מתקיים ואי נאמר דגם האגודה ס"ל דברוימ"בער וער"פורט אין עצם מתקיים אלא דפוסק כהפוסקים דסגי אם השורש מתקיים וא"כ גם בתותי' פליג וס"ל דמברך עלייהו בפ"הע. ולפ"ז לשון אגודה דחוק שכן הענף מתקיים והל"ל שכן השורש מתקיים. ועיין בב"י. ראוי לברך שהכל כמ"ש סי' ר"ב סעיף ח' וסעיף ט"ו דעל כל המשקין היוצאים מפירות חוץ מזיתים וענבים מברכים שהכל:
ב סָעִיף ד (ס"ק ב) אילני כו' דעץ בעלמא הוא: ר"ל דגם הפרי עץ הוא ולא פרי מצד גריעותו וכמ"ש ס"ק א':
ג סָעִיף ה (ס"ק ג') אלא כו' אילני סרק. וכ' הרב"י בשם ש"ל וז"ל דתניא ד' מינים שבלולב שנים עושים פירות ושנים אין עושי' פירות. וכיון דאמרי' הדס וערבה אינם עושים פירות ש"מ דבפירות בני אסא לאו פרי נינהו עכ"ל: ועסי' ר"ב סעיף וי"ו שכ' דעל תמרות של צלף מברכים בפ"הא ש"מ דצלף אילן העושה פירי ומברכי' על פירותיו בפה"ע אלא דתמרי' דאין עיקר הפרי נחתינן דרגא ומברכים בפה"א:
ד סָעִיף ו (ס"ק ד) הזנ"גביל כו' וע' סי' ר"ד סס"א דמבואר כן בעני"ס וכמון וכסבר: הב"ח כ' כו' וכ"כ רש"י ביומא דף פ"א ע"ב אמר רבא כס זנגבילא ביומא דכפורי פטור א"ל רבינא למרימר והאמר ר"נ האי הומליתא דאתי מבי הנודאי שריא ומברכים עליה בפ"הא לא קשיא הא ברטיבתא הא ביבשתא. וכ' רש"י הומליתא שמפטמי' בשמים כתושים בדבש שריא: ואין בה משום בישולי נכרים שנאכל כמות שהוא חי ולא משום גיעולי נכרים דנטל"פ (ר"ל סתם כלי גוים אין בני יומן) ומדקאמר אין בו משום בישולי נכרים ש"מ דרך אכילתו כשהוא חי עכ"ל ר"ל דקי"ל דבר שנאכל חי אם בשלו עכו"ם אין בו משום בישולי נכרים: ולא ניחא לרש"י לפ' דהקישיא מדאמר דמברכי' עליה בפה"א דא"כ מאי קושיא רבא מיירי שאכלו כמות שהוא בלי ריקוח ואז אינו ראוי לאכיל' ולכך פטור ביה"כ וה"ה דאין מברכי' עליו ור"נ דאמר דמברכי' עליה הלא מבואר דמיירי כשהוא מרוקח דאז טוב למאכל וכה"ג באמת מודה רבא דאי אכלו בי"הכ חייב. ולכן כ' רש"י דדייק מדאמר דאין בו משום בשולי נכרי' ועכצ"ל דנאכל כמות שהוא אפי' קודם ריקוח וכיון דראוי לאכילה קודם ריקוח מקשה שפיר לרבא למה בכס ביה"כ בלי ריקוח פטור הא ראוי לאכילה. וע"ז משני הא ברטיבתא הא ביבשתא. ר"ל כשהוא רטוב ראוי לאוכלו חי אבל כשהוא יבש אין ראוי לאכלו חי ורבא דפוטר מיירי דכס יבש והומליתא דר"נ מיירי שמרקחי' אותו כשהוא רטוב דאז נאכל כשהוא חי ולפ"ז אי בשלו עובדי כוכבים ורקחו כשהוא יבש יש בו משום בישולי נכרי' דהא אינו נאכל כמות שהוא חי: אבל דעת הטור והתוס' כו' דעת הטור כמ"ש הב"ח גופיה מדסתם הטור וכ' הומליתא דאתו מבי הנודאי בפה"א ולא כ' דדוקא אם בשלו כשהיה רטוב א"ו דס"ל דבכל ענין שרי וע"ש בב"ח מ"ש והתוס' שכ' בברכות דף ל"ו ע"ב דאי' שם ג"כ האי סוגיא וכתבו התוס' ד"ה ברטיבתא כגון ליטוארי"ן בלע"ז מברכי' עלייהו בפה"א כו' עכ"ל ולפי פירש"י ביומא העיקר חסר מדברי התוס' שכתבו כגון ליטואר"י דהוי לי' למימר ליטואר"י שבשלו ורקחו כשהי' רטוב א"ו דס"ל אפי' בשלו כשהוא יבש מותר ופירש הסוגיא כמ"ש להבא: ובגמ' קאי הקושי' ר"ל כיון דס"ל למ"א דאפי' בישלו כשהי' יבש דאינו ראוי לאכילה מ"מ אין בו משום בישולי נכרים ומטעם שיכתוב מ"א אחר זה א"כ מאי מקשה לרבא מהאי דהומליתא ולכן כ' דהקושיא היא מברכה דהאמר ר"נ דמברכים עליו בפה"א עכצ"ל דחזי לאכילה וכי תאמר שאני הומליתא דמרוקח וע"י זה ראוי לאכילה זה באמת כוונת המתרץ הא ברטיבתא. ר"ל כיון דהוא מרוקח ה"ל כאלו הוא רטוב ראוי לאכילה ולכן מברכים עליו בורא פרי האדמה. ובזה א"ש דברי התוס' שכתבו ברטיבתא כגון ליטאר"י. ור"ל שהוא מרוקח ועל ידי זה דינו כרטוב דראוי לאכילה: דאל"כ דג מליח. דקי"ל בי"ד סי' קי"ג סעיף י"ב דאם בשלו עובדי כוכבים אין בו משום בשולי נכרים דנאכל כמו שהוא חי אע"ג דדג מליח אינו ראוי לאכלה לבד בלי לחם וכן חומץ ושמן דקי"ל אין בהם משום ב"ג אע"ג דחי אין ראוי לבד:
א סָעִיף א ס"א על כו': ע' תוס' שם מ' א' ד"ה איתיה כו':
ב סָעִיף ב ס"ב דלא כו'. כ"כ המרדכי והטור טעם על התותים וכ' גאון דהכי איתא בתוספתא וכ"כ הרא"ש בשם התוספתא וז"ל התוספתא ספ"ג דכלאים זה הכלל כל המוציא עליו מעיקרו ה"ז ירק וכל שאינו מוציא עליו מעיקרו ה"ז אילן וירושלמי ספ"ה דכלאים תני ר"ח בר פפא את שהוא עולה מן גזעו מין אילן מן שרשיו מין ירק ועי"ד סי' רצ"ו סט"ו:
ג סָעִיף ג ס"ג על כו'. ג"כ מטעם הנ"ל תשובת הגאונים:
ד סָעִיף ד ס"ד על כו'. כמ"ש בירושלמי דכלאים ההיגין ואטדין מין אילן הם ואינם כלאים בכרם והתניא אלו הן מיני דשאים הקינרס והאטדין כו' תמן לברכה כו' ועתוס' שם ד"ה איתיה ומרדכי ועמ"א:
ה סָעִיף ה ס"ה בני כו'. כמ"ש ד' מינין שבלולב שנים עושין פירות כו' וכנ"ל ס"ד שם:
ו סָעִיף ו ס"ו כשהוא כו'. כ"מ שם דאמר ל"ק כו': ונראה כו'. ומ"ש ל"ק כו' דוקא בעין אבל הימלתא לעולם לרטיבתא דמיא. ל"ח:
ז סָעִיף ז ס"ז בשמים כו'. כנ"ל ס"ו וכמש"ל סי' ר"ב סי"ג ועסי' ר"ד סי"א:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.