א בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת אֵין נוֹפְלִין עַל פְּנֵיהֶם.
ב מַקְדִּימִין לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית יוֹתֵר מִבִּימוֹת הַחֹל, וּבִפְלַג הַמִּנְחָה יָכוֹל לְהַדְלִיק וּלְקַבֵּל שַׁבָּת בִּתְפִלַּת עַרְבִית וְלֶאֱכֹל מִיָּד וְעַיֵּן לְעֵיל סי' רל"ג כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין שִׁעוּר פְּלַג הַמִּנְחָה.
ג בְּבִרְכַּת הַשְׁכִּיבֵנוּ אֵינוֹ חוֹתֵם שׁוֹמֵר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְוּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ אוֹמֵר: וּפְרֹס סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ, בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַפּוֹרֵס סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְעַל יְרוּשָׁלַיִם.
א סָעִיף א (א) אין נופלין - מפני שהוא סמוך להכנסת שבת כ"כ הלבוש וכתב הפמ"ג ונראה דה"ה כשמתפללים מנחה גדולה אחר חצות נמי אין נופלים ע"פ וכן מי שאוכל פת אחר חצות ג"כ אין לומר על נהרות בבל כ"א שיר המעלות ועיין בה"ל:
ב סָעִיף ב (ב) מקדימין - משום דהוי נהיגי עלמא לקבל עליהם שבת מכי פתח הש"ץ ברכו וכדלעיל בסימן רס"א ס"ד לכך מהנכון להקדים להתפלל ערבית כדי להקדים הקבלת שבת וה"ה דיכול לקבל עליו שבת קודם תפלת ערבית:
ג סָעִיף ב (ג) ובפלג וכו' - משמע מדברי המ"א דאפילו הנוהגין להתפלל מעריב בזמנה מותרים להתפלל בליל שבת מבע"י ובלבד שיהיה מפלג המנחה ואילך דכיון דמצותה להוסיף מחול על הקודש וכבר קבל שבת עליו יכול לסמוך על דעת הסוברים דהוי כלילה לענין תפלה אך הנוהג כן יזהר עכ"פ בע"ש להתפלל מנחה קודם פלג המנחה כדי שלא יהיה תרתי דסתרי אהדדי [היינו דלדעת ר' יהודה בגמרא זמן מנחה נמשך רק עד פלג המנחה ומשם ואילך הוא זמן תפלת ערבית ולדעת רבנן זמן מנחה הוא עד סוף היום וזמן מעריב הוא בערב] וי"א דבצבור יש להקל להתפלל מעריב מבע"י אף אם התפלל מנחה אחר פלג המנחה ונ"ל שאין לסמוך על זה רק כשהוא מתפלל מעריב עכ"פ בבין השמשות ובשעת הדחק אבל לא כשהוא עדיין ודאי יום וק"ש יחזור ויקרא כשהוא ודאי לילה ועיין בבה"ל:
ד סָעִיף ב (ד) המנחה יכול וכו' - אבל קודם פלג המנחה אין יכול להדליק ולקבל שבת ואפילו אם בדיעבד התפלל תפלת שבת צריך לחזור ולהתפלל. ופלג המנחה י"א דהוא שעה ורביע קודם הלילה וי"א דהוא שעה ורביע קודם השקיעה ועיין לעיל בסימן רס"ג ס"ד ובמש"כ שם במ"ב:
ה סָעִיף ב (ה) ולאכול - הטעם דכיון דקבל עליו שבת והוסיף מחול על הקודש נחשב כשבת לענין זה דיכול לקדש ולאכול מיד ויוכל לגמור סעודתו מבע"י ויש חולקין וסוברין שיזהר למשוך סעודתו עד הלילה ויאכל כזית בלילה וטעמם דכיון דהג' סעודות ילפינן ממה דכתיב אכלוהו היום כי שבת היום לה' וגו' בעינן שיקיים אותם ביום שבת עצמו ולכתחלה נכון לחוש לדבריהם:
ו סָעִיף ב (ו) מיד - ואם לאחר שהתפלל מעריב אין עד הלילה חצי שעה יש ליזהר שלא להתחיל לאכול אלא ימתין עד הערב ויחזור ויקרא ק"ש בלא הברכות ואח"כ יאכל הואיל ולהרבה פוסקים לא יצא ידי חובת ק"ש קודם הלילה מיהו הנוהג להקל בזה אין למחות בידו דיש לו על מי לסמוך. וכ"ז לענין היתר אכילה אבל לענין ק"ש גופא דהוא דאורייתא אין לסמוך ויזהר לקרותה בלילה לצאת ידי חובת ק"ש:
ז סָעִיף ג (ז) אינו חותם - דבשבת א"צ שמירה כי השבת בעצמו הוא השומר אותנו:
ח סָעִיף ג (ח) אומר ופרוס - ר"ל דגם כי אל שומרנו וכו' לא יאמר דלא כמנהגנו והאחרונים יישבו המנהג:
ט סָעִיף ג (ט) הפורס סוכת וכו' - ואם שכח ואמר שומר עמו ישראל תחת הפורס סוכת שלום אם נזכר תכ"ד יאמר מיד אחר תיבת לעד הפורס וכו' ואם שהה כדי דבור [הוא כדי שיאמר שלום עליך רבי ומורי] מעת שסיים תיבת לעד א"צ לאמרו ולא יחזור עוד הפעם. המנהג לומר אחר סיום הברכה ושמרו בני ישראל וגו' ובמועדים וידבר משה וגו' בר"ה תקעו וביוה"כ כי ביום הזה וגו' [פמ"ג]:
א סָעִיף ב מקדימין. כ' הטור סי' רצ"ג בשם הרי"ץ גאות במקום שנהגו כרבנן שאין מתפלל ערבית אלא משחשיכה אין להתפלל של שבת בע"ש ולא של מ"ש בשבת ואין לקדש ולהבדיל אלא בכניסת היום בין יין מצוי או אינו מצוי דהא אפשר בפת ע"כ וכיון שהרמב"ם והרא"ש מסכימין לדעת א' כוותייהו נקטי' דלא כרי"ץ גיאות עכ"ל ב"י וצ"ע דבגמרא אמרי' מדצלי רב של שבת בע"ש ש"מ דהלכה כר"י משמע דלרבנן אסור וכ"כ הרא"ש שם דכלם כר"י ס"ל וכ"כ הש"ג וכ"כ הכ"מ פ"ג מתפלה דדעת הרמב"ם דשבת וחול שוין וא"כ דבריו סותרין אהדדי אך בתר"י משמע דבע"ש רשאי להקדים דדוקא גבי מ"ש בעינן לדבר מצוה ע"ש ודוק וצ"ע דהוא נגד הגמר': אח"כ מצאתי שכתב בה"ג וז"ל דרב צלי של שבת בע"ש וצלי ר' ירמי' אחורי' תפלה של חול ולא פסקיה לר' ירמיה ש"מ דלאו עד פלג המנחה בלחוד הוא דמצלינן מנחה ומכאן ואילך ערבית קאמר רב דהא לא פסקי' לר' ירמיה דצלי מנחה ורב הכי סבר אי בעי לצלויי של שבת בע"ש מצלי כלו' מוסיפין מחול על הקודש עכ"ל וצ"ל לדידיה דמעיקרא הוי בעי למיפשט מרב דהלכה כר"י אבל להמסקנא דאי בעי עביד כמר וכו' רשאי להקדים בע"ש אף על פי שבחול עושה כרבנן וכ"ד הרמב"ם למעיין שם דלא כמ"ש בכ"מ: ונ"ל לתת טוב טעם דהא תפלת ערבית נתקנה כנגד איברים ופדרים שמתעכלין בלילה ובשבת אסור ליתנן דאמרינן ולא עולת חול בשבת כדאי' בשבת דף ק"ד וכיוצא בזה בב"י סי' רל"ו בשם הכל בו ועוד דהמרדכי כתב דרשאי לעשות פעם כן ופעם כן ואף דלא קי"ל הכי מ"מ בע"ש יש לסמוך עליו מיהו בסוף מ"ק כתב דביום א' אין לעשות שני קולי דסתרי אהדדי ולכן צריך ליזהר בע"ש להתפלל מנחה קודם פלג המנחה וכל זה להנוהגין להתפלל ערבית בלילה ועמ"ש סי' רל"ג ובכתבים אי' שהאר"י היה מתפלל ערבית בלילה אף בע"ש והע"ש כתב דרבנן מודים בע"ש ולא עיין בגמרא גם מ"ש דפליגי ר"י ורבנן בפלוגתא דת"ה והלבוש כמ"ש סי' רל"ג לא דק כלל דהא רבנן לא הזכירו כלל פלג המנחה ואין שום רמז לדבריו גם מ"ש דלהלבוש הוי פלג המנחה ב' שעות ומחצה קודם צ"ה לא דק דאם מחשבין היום מהנץ החמה עד השקיעה הוי מיל ב' חומשי שעה וא"כ הוי ב' שעות וג' רביעית שעה וחלק עשירי עסי' רס"א ומ"ש סי' תנ"ט גם מ"ש דיש נ"מ לענין יחיד שטעה וכו' נ"ל דהוא בכלל דהא בגמרא קאי אליבא דרב דס"ל כר"י ע"ש וכתב הב"ח דיכול לקבל שבת קודם תפלת ערבית, כ' המ"מ אף על פי שמבע"י קידש או הבדיל מותר לו לערב לאכול בקידוש זה ולאכול ולעשות מלאכה בהבדלה זו וזה דעת קצת מן הגאונים וכ"כ מן האחרונים וכדברי רבינו וכן עיקר עכ"ל וכ"כ ב"י סי' ער"א בשם רשב"א ובמרדכי פ"ב דמגילה כתב דמ"ד תוספו' שבת דרבנן אפ"ה יוצא משחשיכה בקידוש זה כיון דבשעה שמקדש יבוא אח"כ לחיוב דאורייתא ע"ש שהאריך: וצ"ע דהא קטן אינו מוציא הגדול כמ"ש סי' קפ"ו ואף על גב שיבא אח"כ לידי חיוב דאורייתא ע"ש ועמ"ש סי' רס"א ס"ב, כתוב בשל"ה בשם ס"ח דמ"מ צריך לאכול כזית בלילה כדי לקיים ג' סעודות בשבת וכ"כ הב"ח סי' תע"ב בשם ר"ל מפראג אבל בתוס' ורא"ש משמע דיכול לגמור הסעודה מבע"י וכ"כ הת"ה סי' א' וכ"מ ברי"ו ח"א וטעמא דאחר פלג המנחה חשבינן לילה ומ"מ טוב להחמיר:
ב סָעִיף ב ולאכול מיד. הקשה הרב"י הא קי"ל דאסור לאכול קודם ק"ש וי"ל כיון שקרא מבע"י מפלג המנחה ואילך אף על גב דאיכא מ"ד דצריך לחזור ולקרות משתחשך מ"מ רשאי לאכול קודם עכ"ל ולא ראה מ"ש הרא"ש דרב קרא ק"ש אחר צ"ה ולא סמך גאולה לתפלה ומה שאכל קודם ק"ש היינו שהתחיל לאכול חצי שעה קודם זמנה וכ"כ ל"ח ועמ"ש סי' רל"ה: ועכ"פ הנוהגים להתפלל ערבית בע"ש מבע"י מ"מ כשיגיע חצי שעה סמוך לזמן ק"ש אסורין להתחיל לאכול דהם לא נפקי כלל בק"ש דיממא:
ג סָעִיף ג כיון שהגיע וכו'. משמע דא"ל כי אל שומרנו וכו' וב"ח קורא תגר על האומרים אותו ובלבוש ישב המנהג ע"ש, וברקנ"ט ס"פ וירא כ' בפי' הנק' קשת יהודה וז"ל אם יאמר שומר עמו ישראל כאלו מודה שעל שאר האומו' שולטין המזיקין והקב"ה שומר ישראל ע"כ אומרי' סתם הפורס סוכת כו' עכ"ל וא"כ י"ל כשאו' ושמור צאתינו וכו' ואינו מזכיר ישראל לית לן בה אח"כ ראיתי בזוה' ויקהל ע' שס"ז שחלק בין רבים ליחיד שיחיד צריך שמירה א"כ דוקא שומר עמו ישראל א"א דמשמע על כלל ישראל אבל ושמור צאתינו י"ל דקאי אכל יחיד ויחיד וכן נכון:
א סָעִיף ג אינו חותם שומר כו'. פי' וגם ושמור צאתנו לא יאמר וכתב הטעם בטור כדאיתא במ' שבשבת א"צ שמירה שהשבת שומר ונוהגין לו' פסוק ושמרו בני ישראל וגו' לומ' שאם ישמרו שבת א"צ שמירה והוא ג"כ מעין גאולה כדכתיבנא לעיל שאם שמרו ישראל ב' שבתות מיד היו נגאלין עכ"ל. ומן התימה על מנהגנו שאומרים ושמור צאתנו וכו' הפך הדין. ובלבוש נתן טעם כי בשבת שכיחי מזיקין טפי מבחול ע"כ זוכרין השמירה תוך הברכה ואין זה מספיק. וע"ק דאף בחול א"א אותו רק להסמיך מעין החתימה שחותם שומר עמו כו' כמ"ש הטור ס"ס זה בשם המנהיג ובשבת חותמין פורס סכת כו' אין ענין לו' ושמור צאתנו ונ"ל דטעם שלנו ע"פ מ"ש הטור דהא דבשבת א"צ להתפלל על שמירה לפי שאם ישמרו את השבת השבת ישמור אותם והיינו אם ישמרו אותו כראוי כמ"ש אלמלי שמרו ישראל ואנו יודעים שאין אנו בחזקת שומרי שבת כראוי ע"כ צריכין אנו להתפלל על השמירה אלא דמ"מ אין לסיים שומר עמו ישראל לעד לפי שזה שם התוא' לו ית' שהוא שומר אותנו תמיד משמע שהשמירה היא שוה בתמידות דהא או' לעד ובאמת אינו שוה כי בשבת יש מעלה טפי ואינו שומר אז כי נתן לנו שבת לשמור אלא שמצד האדם אין השבת שומרו ע"כ אנו מבקשין שישמור אותנו גם בשבת אבל עכ"פ אין לחתום כן אלא יחתום בפורס סוכת כו' שפי' שהשכינ' סוככת עלינו והיינו בשבת כדאמרי' בואי כלה כנלע"ד נכון:
א סָעִיף ב ולאכול מיד. כתב בשל"ה בשם ס"ח דמ"מ צריך לאכול כזית בלילה לקיים ג' סעודות בשבת וכ"כ הב"ח סימן תע"ב. אבל בתוס' ורא"ש משמע דיוכל לגמור הסעודה מבע"י וכ"כ הת"ה. ומ"מ טוב להחמיר מ"א והט"ז ס"ס רצ"א כתב דכיון דתוספת מחול על הקודש דאורייתא הוא ע"כ יצא שפיר אפי' גמר קודם הלילה ע"ש ועכ"פ הנוהגין להתפלל ערבית בע"ש מבע"י מ"מ כשיגיע חצי שעה סמוך לזמן ק"ש אסורים להתחיל לאכול דלא נפקי בק"ש דיממא מ"א וע"ל סי' רל"ה ס"ק ג' מש"ש בשם המ"א:
ב סָעִיף ג ופרוס. משמע דא"ל כי אל שומרנו וכו' ושמור צאתנו וכו' וכ"כ הטור הטעם שבשבת א"צ שמירה שהשבת שומר ונוהגין לומר הפסוק ושמרו בני ישראל וגו' לומר שאם ישמרו שבת א"צ שמירה ע"כ. ואנחנו נוהגים לומר כי אל שומרנו וגו' ושמור צאתנו וגו' דאנו יודעים שאין אנו בחזקת שומרי שבת כראוי ע"כ צריכים להתפלל על השמירה אלא דאין מסיימין. ט"ז ע"ש:
א סָעִיף ב (ס"ק א) מקדימים. כתב הטור כו' זה לשון הרב"י ודע דר"י ורבנן פליגי בזמן תפלת מנחה דרבנן ס"ל זמנה עד הערב היינו עד צ"ה ור"י ס"ל זמנה עד פלג המנחה דהיינו שעה ורביע קודם צ"ה וממילא כשישלים זמן המנחה מתחיל זמן תפלה ערבית ע"כ לרבנן מתחיל זמן תפלת ערבית בצ"ה ולר"י מתחיל שעה ורביע קודם צ"ה ושאלו בגמ' בברכות דף כ"ז ע"א הלכתא מאי ואמרי' מדצלי רב של שבת בע"ש דהיינו ערבית של שבת התפלל מפלג המנחה ואילך מכלל דקי"ל כר"י ואמרי' אדרבא מדרב הונא ורבנן לא הוי מצלי עד אורתא מכלל דכרבנן ס"ל ומסקי' השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד ולכן כתב בש"ע פה מקדימים כו' יותר מבימות החול ר"ל אפילו הנוהגים בחול כרבנן ומתפללים ערבית בצ"ה דוקא מ"מ בע"ש יקדים משום מצות תוספות שבת וע"ז הביא הרב"י בשם הטור שכתב בשם הרי"ץ גיאות דפליג בין יין מצוי כו' ר"ל אפילו אם יתפלל מבע"י מפלג המנחה יהיה לו יין לקידוש או להבדיל ואם ימתין להתפלל עד צ"ה אז לא יהיה לו יין כגון שצריך לילך קודם הלילה למקום שאין יין מצוי וכדלקמן סי' רצ"ג מ"מ לא יתפלל עד הלילה: דהא אפשר בפת. וזה ניחא בקידוש דמקדשין על הפת ולענין הבדלה אף ע"ג דאין מבדילים על הפת מ"מ סיים הטור בסי' רצ"ג וז"ל והבדלה אפשר למחר (וכמ"ש סי' רנ"ט סעיף ו') עכ"ל: וכיון שהרמב"ם והרא"ש כו' דהם ס"ל אפי' מי שנוהג כרבנן מ"מ בע"ש מקדים וחולקים על הרי"ץ גאות: וצ"ע דבגמ' אמרי' כו' וקשיא להרמב"ם ורא"ש דלדידהו מאי ראי' דרב ס"ל כר"י מדצלי של שבת בע"ש הא אפי' אי ס"ל כרבנן מ"מ בע"ש רשאי להקדים: דכלם כר"י ס"ל. ר"ל כל האמוראים שהביא הש"ס דהתפללו של שבת בע"ש אי הקדימו והתפללו של מוצאי שבת בשבת ס"ל כר"י משמע דלרבנן אסור להקדים אפי' בע"ש: וא"כ דבריו סותרים זא"ז ר"ל דברי הרב"י מלבד דקשיא לדידיה מהש"ס כנ"ל גם דברי עצמו סותרים זה את זה דבספרו ב"י כתב דדעת הרמב"ם כהרא"ש דלא כהרי"ץ גאות ובספרו כ"מ כ' דדעת הרמב"ם כהרי"ץ גאות דבשבת וחול שוין ואין להקדים בערב שבת יותר מבחול: כתב מג"א אך בתר"י משמע דבערב שבת כו' בעי' לדבר מצוה ר"ל על עובד' דרב דצלי של שבת בערב שבת נתן טעם משום מצות תו' שבת הקדים ואח"ז בעובדא דר' יאשי' צלי של מ"ש בשבת כ' בשם רב האי גאון כיון דנהוג עלמא כרבנן אין לו להקדים להתפלל ערבית קודם שקיעת החמה אלא כשהוצרך לדבר מצוה ע"ש ומדלא כתב כן בעובדא דרב דצלי של שבת מע"ש משמע דאפי' בלי דבר מצוה סגי בזה דמשום מצות ת"ש רשאי להקדים אע"ג דנהוג עלמא כרבנן: אח"כ מצאתי שכ' בה"ג כו' ר"ל שמצא להם להחולקים על הרי"ץ גאו' אילן גדול לתלות בו דהיינו בה"ג שכתב כדבריהם: וצלי ר"י אחורי' תפלת של חול ג' תיבות של תפלת חול אינו בש"ס שלפנינו ופירש"י מה שאמר דרב לא פסקי' לצלותא דר"י ר"ל שלא חזר רב לאחורי' בגמר תפלתו שלא להפסיק בין ר"י לכותל דאסור לעבור נגד המתפללים וכן מבואר שם בגמ' ולשיטת בה"ג צ"ל דה"ל גי' אחרת שם בכל הסוגיא ע"ש: וצ"ל לדידיה כו'. ר"ל דברי בה"ג גופיה קשיין כמ"ש לעיל איך דייק הש"ס מדצלי רב של שבת בע"ש דכר"י סבירא ליה מנ"ל וכנ"ל: דמעיקרא כו'. ר"ל דמעיקרא הוי ס"ל דהלכה ברורה או כרבנן או כר"י. וא"כ א"א דרב כרבנן סבירא ליה משום תוספת שבת אין ראוי להתפלל שלא בזמנו. אבל למאי דמסיק דעביד כו' ואין הלכה ברורה כא' מהן אם כן אפי' הנוהג בחול כרבנן מכל מקום בערב שבת משום תוספות שבת רשאי להקדים דעכ"פ אין זה במה שמקדים דמתפללים קודם זמנו דהא אי בעי רשאי לעשות כן כל עת והוי זמנו: ונ"ל לתת ט"ט ר"ל מלבד שמצוה להוסיף כנ"ל עוד יש טעם אחר. דהא כו' כנגד אברים ופדרים של תמיד בין הערבים דתפלות נגד תמידין תקנו וא"כ ערבית דשבת היא נגד אברים ופדרים של תמיד של בין ערבים של ע"ש ולכן אין ראוי להתפלל ערבית בלילה דהא אז לא הי' רשאי להקריב אימורים ופדרים של ע"ש. אלא שבס' ת"ש הקשה אם תאמר שאין ראוי להתפלל במקום שהקרבן אשר התפלה באה תמורתה היה אסור להקריב א"כ מאי נועיל במה שנקדים להתפלל מבע"י הא כיון שאמר ברכו הוי קבלת שבת כדלעיל סוף סי' רס"א ואיך רשאי להתפלל אחר זה תפלת ערבית שהוא תמורת אברים ופדרים ולפי עניית דעתי הלא אין באמירה חילול שבת ואין במניעה מה שאיו מתפללים ערבית בלילה כ"א רמז בעלמא שלא היו מקריבים איברים ופדרים בליל שבת ודי ברמז על עיקר שבת וסגי בזה אף אם אין רמז בתוספות שבת ועוד לענ"ד בתוספות שבת היו רשאין להקריב אמורים ופדרים דהא עיקר התוספות שהוא דאורייתא אין לו שיעור וקצת יותר מכ"ש סגי ומה שהוא מוסיף יותר מדעתו אין בו כ"א איסור דרבנן והיה מותר במקדש כדי לעשות מצוה בשעתה בהקרבת אימורים ופדרים וכן כתבתי לעיל בסי' רנ"ג במ"א ס"ק כ"ו. ועתה מצאתי און לי בתלמידי ר"י בפ' ת"ה בהא דרב צלי של שבת בע"ש וז"ל והיה אומר הר"י מאורלייניש שאע"פ שתוספות שבת די בכ"ש אפ"ה אם הוסיף הרבה יותר בכלל תוחפות שבת הוי וחייב עליו אע"פ שאפשר לו' שאינו אלא מדרבנן אפ"ה אסור לעשות שום דבר כמו תו' כ"ש כו' עכ"ל הרי דאין ברו' לר"י מאורליינש דאפשר לו' דמה שמוסיף יותר על כ"ש אין איסורו כ"א מדרבנן. וכן י"ל דס"ל להני פוסקים דס"ל דע"ש יש להקדים תפלת ערבית ומטעם שכ' מ"א לפי שהן נגד אמורים ופדרים ג"כ ס"ל דתוספת שמוסיף מדעתו אינו רק מדרבנן וא"ש: וכיוצא בזה בב"י סי' רל"ו כו' שנתן טעם למה אין אומרים פסוק והוא רחום קודם ערבית כמו בחול שכוונת אמירתינו פ' והוא רחום היא לפי שתפלת ערבית נגד אברים ופדרים שכפרו על עונות ישראל וכמ"ש לא לן אדם בירושלים ועון בידו תמיד של שחר מכפר כו' לכן אנו מחלים פניו יתב' יהי' שילום פרים שפתינו בתפלת ערבית והוא רחום יכפר כו' משא"כ בליל שבת שלא היה מקריבים אברים ופדרים לכן אין אומרים והוא רחום כו' עכת"ד: ולכן צריך ליזהר כו' ר"ל לפי מ"ש דאף הנוהגים בחול כרבנן מ"מ בערב שבת מקדימים ומתפללים מבע"י אחר פלג המנחה וסומכים על ר' יהודא לכן צריכים להקדים להתפלל מנחה קודם פלג המנחה דאי יתפלל גם מנחה אחר פלג המנחה הוי תפלת מנחה ותפלת ערבית סתרי אהדדי וביום א' גם המרדכי מודה דאין לעשות דברים הסותרים אהדדי: וכ"ז כו' להתפלל ערבית בלילה ר"ל כל ימות החול אבל להמתפללים גם בחול ערבית אחר פלג המנחה א"צ לסברת הנ"ל מ"מ לדידהו פשיטא שלא יתפללו מנחה אחר פלג המנחה: והע"ש כ' כו' ולא עיין בגמ' דא"כ איך דייק בגמ' דהלכתא כר"י מדרב צלי של שבת בע"ש והא רבנן מודו בע"ש א"ו דרבנן פליגי גם בע"ש אלא דהפוסקים חלקו לדידן כיון דמסיק הש"ס דעביד כמר עביד כו' ולכן כ' דבע"ש יש להקדים: גם מ"ש כו' פלוגתא דת"ה ולבוש כו' דהע"ש הקשה לפי שיטתו דבע"ש מודו רבנן דיש להקדים משום תוס' שבת א"כ אין בין רבנן לר"י כ"א דבר מועט דהא שיעור תוספות שיוכל להוסיף מבואר לעיל בסי' רס"א בדברי המחבר שהוא ג' מיל ורביע שהוא שיעור שעה רביע פחות חלק עשרים משעה כמ"ש מ"א לעיל סי' רס"א ס"ק י' וא"כ לרבנן יוכל להתפלל בזמן ההוא ולר"י שיוכל להתפלל מפלג המנחה שהוא שעה ורביע מצומצם קודם הלילה א"כ אין ביניהם כ"א חלק עשרים מן השעה והוא דוחק שיחלקו בדבר מועט כ"ה (ובאמת אין ביניהם כלום דהא כ' רמ"א שם דיכול להוסיף אפי' מפלג המנחה וכן כ' המחבר גופיה בסי' רס"ג). וכ' דעיקר מחלקותם הוא בחול. עוד כ' דגם בע"ש יש מרחק רב ביניהם דהת"ה חולק עם הלבוש מאיזה זמן חושבים היום. דהת"ה ס"ל דחשבינן היום מע"ה עד צ"ה. והלבוש ס"ל דחשבינן מהנץ החמה עד שקיעתה וס"ל לר"י כהלבוש דחושבין מנ"ה עד שקיעתה. ובפ' מי שהיה טמא פליגי כמה משך הזמן מע"ה עד הנץ החמה. ומשקיעתה עד צ"ה דר"י ס"ל מעמוד השחר עד הנץ החמה הוא שיעור ד' מיל. וכן משקיעתה עד צ"ה ארבע מיל. וכיון דר"י ס"ל דמפלג המנח' יוכל להתפלל ערבית והוא שעה ורביע קודם הלילה וכיון דחושבין משקיע' הלילה הרי יוכל להקדים קודם השקיעה שעה ורביע ומן השקיעה עד צ"ה יש גם כן שעה ורביע דאזיל בשיטת ת"ה דשיעור מיל הוא שליש שעה פחות חלק שלשים משעה. וא"כ שיעור ד' מיל שיש משקיעה עד צ"ה הוא שעה ורביע פחות חלק כ' משעה (ונמשיל דרך משל בשעות ההשואה שהיא ס' מינוטין א"כ שיעור שליש שעה פחות חלק כ' הוא ח"י מינוטי"ן חשוב ד"פ ח"י הוא ע"ב מינוטי"ן והוא שעה וי"ב מינוטי"ן אם כן חסר משעה ורביע ג' מינוטי"ן דהא שעה ורביע הוא ע"ה מינוטין ושלש מינוטין הם חלק עשרים משעה שהוא ס' מינוטי"ן) ואם כן יחד מתחלת פלג המנחה עד צ"ה הוא שתי שעות ומחצה חסר חלק עשרים משעה כן הוא שם בע"ש אלא שביארתי החשבון לפי דעתו ולרבנן לא פירש הע"ש כלום איך הם סוברים וע"כ ס"ל דהם סוברים כת"ה דחושבין היום מע"ה עד צ"ה דאי ס"ד דגם רבנן כהלבוש דחושבין מנ"ה עד שקיעתה וכיון דבע"ש מודים רבנן דיוכל להקדים להתפלל מזמן תוס' והוא קרוב לפלג המנחה א"כ עדיין אין בין ר"י לרבנן כ"א דבר מועט כנ"ל וע"כ דרבנן ס"ל כת"ה וא"כ עד סוף השקיע' שהוא צ"ה יום הוא וא"כ לרבנן מתחיל פלג המנחה שעה ורביע (שהוא קרוב לזמן תוס' שבת כנ"ל) קודם צ"ה ואם כן איכא בין ר"י ורבנן שעה ורביע פחות חלק כ': מ"ש מ"א משמו דלהלבוש פלג המנחה ב' שעות ומחצה קודם צ"ה לא דק דהא חסר חלק ך' משעה כנ"ל וכ"ה בהדיא בע"ש ע"ש: דהא דרבנן לא הזכירו כו' ר"ל איך אפשר לעשות מחלוקת בין ר"י ורבנן לענין פלג המנחה אימתי מתחיל ורבנן לא הזכירו כלל פלג המנחה ואיך נחדש פלוגתא ביניהם לר"י בענין פלג המנחה: לא דק דאם מחשבי' כו' ב' חומשי שעה דדעת ת"ה דשיעור מיל הוא שליש שעה פחות חלק ל' כצ"ל אבל הרמב"ם בפי' המשנה כ' דשיעור מיל הוא ב' חומשי שעה וביאר דעתם מעדני מלך פ"א דברכות דלדעת ת"ה דסבירא ליה דמחשבים היום מע"ה עד צ"ה לכך שיעור מיל שליש שעה פחות חלק ד' כנ"ל דאמרינן פרק מי שה"ט דמהלך אדם בינוני ביום כשיום ולילה שוין דהיום ארוך י"ב שעות עשרה פרסה והפרסה הוא ד' מיל א"כ מהלך אדם בינוני ביום ארבעים מיל אם כן אם נאמר דשיעור מיל הוא שליש שעה שלם וכיון דג' שלישי שעה הם שעה שלימה אם כן ארבעים מיל עולין י"ג שעות ושליש ועתה תנכה מכל מיל חלק שלשים כי איננו כי אם שליש פחות חלק שלשים ותצרף חלקי השלשים מן הארבעים מיל ויעלו מ' חלקי ל' משעה שעה ושליש כיצד ל' חלקים מן הארבעים הנ"ל עולים שעה ועשרה חלקי שלשים הנשארים עולין שליש שעה (ג"כ דרך משל הנ"ל בשעות ההשוא' חלק שלשים משעה הוא שני מינוטים א"כ שלשים פעמים ב' הוא ששים מינוטן והוא שעה וכן יו"ד חלקי ל' הנשארים מכ"א שני מינוטין עולה כ' מינוטין והוא שליש שעה) אבל הרמב"ם ס"ל כהלבוש דחושבים היום מן נץ החמה עד השקיעה וס"ל כמ"ד מע"ה עד נ"ה שיעור מהלך ה' מיל וכן מתחל' השקיע' עד צ"ה ה' מיל וכיון דמהלך אדם עשרה פרסאות ר"ל מן ע"ה עד צ"ה א"כ לא נשאר מהלכו ביום שהוא מתחיל מנץ החמה עד השקיע' כ"א שלשים מיל דהא חמש מיל מהלך קודם התחלת היום וכן ה' מיל אחר פנות היום דהיינו מן השקיעה עד צאת הכוכבים א"כ צריך אתה לחלק היום שאנו חושבי' י"ב שעות לשלשים חלקים ותמצא מהלך מיל הוא ב' חומשי שעה ויעלה ל' מיל י"ב שעה דהא ה' חומשי שעה הוא שעה א"כ שלשים מיל הם ששים חומשי שעה ועולין י"ב שעה כי י"ב פעמים חמשה הוא ששים (אבל נבוכתי ולא ידעתי מה בין ת"ה להרמב"ם כי אם שינוי השם אבל לענין אריכות הזמן אין ביניהם כלל דהא חשבינן שעות לכל דבר שעות זמניות והיום לא יתקצר ולא יתארך להרמב"ם יותר מלת"ה) א"כ כיון דשיעור מיל הוא ב' חומשי שעה ולפ"ד הע"ש דס"ל משקיעה ביד צ"ה ד' מיל כנ"ל עולה שמונ' חומשים והוא שיעור שכ' מ"א (וג"כ דרך משל הנ"ל בשעות ההשוואה חומש שעה עול' י"ב מינוטי"ן א"כ שני חומשים עולה כ"ד מינוטי"ן וכיון דשיעור ד' מיל ח' חומשים קח מהם ה' חומשים והם שעה שלימה נשאר ג' חומשים שכל חלק הוא י"ב מינוטין צרפם הם ל"ו מנוטי"ן והוא חצי שעה ו' מנוטי"ן והוי"ו מנוטי"ן הם חלק י' מן השעה שהיא ס' מינוטי"ן) והיינו הד' מיל עולים שעה ומחצה וחלק עשירית משעה ועוד לפני השקיעה מפלג המנח' שלפניו עד השקיע' שהיא שעה ורביעי יחד הם שני שעות וג' רביעי שעה וחלק עשירי משעה אולם לא דק בחשבון דלפי מ"ש דמיל שיעורו ב' חומשים ע"כ צ"ל כמ"ד דמן עמוד השחר עד נץ החמה ה' מיל וכן משקיעה עד צאת הכוכבים וכמ"ש לעיל דאי כמ"ד דמעמוד השחר עד נץ החמה ד' מיל וכן משקיע' עד צאת הכוכבים א"כ לא יגיע למיל שיעור ב' חומשים כ"א רביע שעה וחצי רביע דהיינו אם תנכ' מעמוד השחר עד צ"ה ד' מיל וכן משקיעה עד צ"ה היינו יחד ח' מיל מן הארבעים מיל ישאר עוד ליום ל"ב מיל א"כ אי נא' דשיעור מיל רביע וחצי רביע שעה יעלה ל"ב מיל י"ב שעה כיצד ל"ב רביע שעה הם ח' שעה ועוד ל"ב חצי רביע שעה עולין ד' שעות יחד י"ב שעה ומ"א דכ' דהשיעור ב' חומשין ע"כ ס"ל דשיעור מעמוד השחר עד נץ החמה ה' מיל וכן משקיעה עד צ"ה וכנ"ל ואח"ז כ' וא"כ הוי ב' שעה וג' רביע שעה וחלק עשירית עכ"ל דזה אם נא' דמהשקיעה עד צ"ה הוא ד' מיל וכנ"ל ובזה העיר גם בספר ח"ש ועוד איך א"ל לרב יודא דקיימינן אליבי' דשיעור מיל שני חומשים והיינו אי מע"ה עד הנץ ה' מיל וכן משקיעה עד צ"ה הא רב יודא א"ל בפי' פרק משה"ט ד' צ"ג דמע"ה עד נ"ה וכן משקיעה עד צ"ה מהלך ד' מיל ע"ש אלא צ"ל כיון דלא מצינו פוסקים הנותנים שיעור למיל כ"א הת"ה והרמב"ם ות"ה כ' דשיעור מיל הוא שליש שעה פחות חלק שלשים ורמב"ם ס"ל שיעורו שני חומשים ושיעור אחד דהיינו רביע שעה וחצי רביע לא מצינו להדיא לאחד מהפוסקים לכן לא רצה מ"א למנקט שיעור חדש שלא נזכר בפוסקים אף דהאמת כן הוא דא"א דמע"ה עד נ"ה ד' מיל וכן בערב ע"כ שיעור מיל רביע שעה וחצי רביע כיון דבין כך ובין כך דברי הע"ש הם מופרכי' לכן נקט שני חומשי' דמצינו לרמב"ם דס"ל כן אמנם כ' לפ"ז דלר"י השיעור ב' שעה וג' רביע שעה וחלק עשירי' כיון דהע"ש ס"ל כן וגם ר"י דאזלי' אליביה ס"ל כן להדיא בפ' מי שהי' טמא דשיעור מע"ה עד נ"ה ד' מיל וכן משקיעה עד צ"ה נקט גם מ"א השיעור אי אמרי' שהוא ד' מיל כיון דבין כך ובין כך דברי ע"ש נדחים כנ"ל: גם מ"ש נ"מ לענין יחיד שטעה כו' ר"ל שהתפלל ערבית בע"ש ביום המעונן והי' סבור שכבר הוא צ"ה ואח"כ נתפזרו העבים דאיתא לעיל סי' רס"ג דיחיד צריך לחזור ולהתפלל היינו דוקא לרבנן דסבירא להו דעיקר זמן ערבית בצ"ה אלא דבע"ש משום מצות תוספות שבת רשאי להקדים מפלג המנחה וכיון שהיתה קבלת התוס' בטעות צריך לחזור ולהתפלל משא"כ לר' יודא דעיקר זמן ערבית מפלג המנחה אפי' התפלל בטעות מפלג המנחה ואילך אין צריך לחזור ולהתפלל דהא בגמרא דף כ"ז ע"ב דהא דיחיד שטע' שצריך לחזור ולהתפלל קאי אליבא דרב ר"ל דהשקלא וטריא שם אזיל אליבא דרב ורב הא אמרי' לעיל מיניה דס"ל כר"י מדצלי של שבת בע"ש ואפ"ה אמרי' דיחיד שטע' צריך לחזור ולהתפלל: וכ' הב"ח דיכול לקבל כו'. הב"ח כ' כן ע"ד שכ' שיכול להקדים ולהתפלל כו' משום תוס' שבת למה צריך להקדים ולהתפלל הא יכול לקבל תוס' שבת בלי תפלה ותי' דטוב יותר שיקבלו כל ישראל יחד ת"ש. כ' המ"מ אף ע"פ שמבע"י קידש כו' הוא בפרק כ"ט מהל' שבת דין י"א ולענין שצריך שיהי' קידוש ב"ס עיין בסי' רע"ג איך יעשה: ובמרדכי כו' אפ"ה יוצא כו' משום דקשי' לי' הא אמרינן בברכות דף כ' איבעיא להו נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן למאי נ"מ אי מצי להוציא אנשים בבה"מ אי אמרינן דאורייתא מוציאים וא"א דרבנן אין יכולים להוציא אנשים דלא אתי החיוב מדרבנן ומוציא החיוב מן התורה והנה כאן דלמ"ד תוס' שבת דרבנן איך יוכל להוציא באותו שעה החיוב קידוש שחייב משחשיכה מדאורייתא ועל זה תי' כיון שיבוא אח"ז הוא עצמו לחיוב דאורייתא אף שעת' דרבנן יוכל להוציא משא"כ נשים שלעולם לא יבואו לידי חיוב דאוריי': כ' של"ה כו' ג"ס בשבת דתלת' היום דכתיב בקרא דמיני' ילפינן חיוב ג"ס בשבת מיום השבת גופיה מיירי ולא בתוס'.: אבל בתוס' ורא"ש משמע כו' ר"ל מה שהביא מ"א בס"ק שאח"ז דס"ל דרב דצלי של שבת בע"ש דק"ש קרי בלילה ומה שאכל קודם ק"ש כ' מ"א שהתחיל בהיתר דהיינו חצי שעה קודם צ"ה וא"א דצריך לאכול בלילה דוקא כזית א"כ אפי' התחיל חצי שעה קודם מ"מ ידע שע"כ ימשך סעודתו עד אחר צ"ה וכה"ג לא מיקרי התחיל בהיתר וכמ"ש מ"א לעיל סי' רס"ג ס"ק כ"ט ע"ש:
ב סָעִיף ב (ס"ק ב) ולאכול כו' קודם ק"ש דאף ע"ג דסמכינן אדר"י להתפלל אחר פלג המנח' היינו לענין תפלה אין זה שייך לק"ש דבק"ש גם ר"י מודה: ולא סמך גל"ת והטעם כ' הרא"ש ריש ברכות או משום דס"ל כריב"ל דערבית א"צ לסמוך גל"ת דתפלות באמצע תקנו ר"ל ג' תפלות שחייבים להתפלל כל היום תקנוהו באמצע שני פעמים שצריכי' לקרו' כל יום דהיינו ק"ש של שחרית קודם תפלת שחרית וק"ש של ערבית אחר תפלת ערבית או משום דס"ל לרב דמשום מצות ת"ש א"צ לסמוך גל"ת וטעם זה האחרון כ' ר"פ תפלת השחר וע"ש בל"ח עכ"פ מוכח מזה דרב לא קרא ק"ש ביום דא"כ הלא היה גם סומך גל"ת ואפ"ה כ' הרא"ש שרב אכל ביום הרי מוכח דלא כהרב"י בתרוצו לכן כ' מ"א תירוץ אחר ומה שאכל קודם כו': ועכ"פ הנוהגי' כו' בע"ש מבע"י כו'. ר"ל אבל בחול מתפללים בצ"ה כרבנן כשיגיע חצי שעה כו' ר"ל כיון שמ"א דחה תי' הרב"י ותי' דברי רב בענין אחר נשאר סברא חיצונה דאף שקרא ק"ש מ"מ כשיגיע זמנה אסור לאכול אולם הנוהגים כל פעם כר"י קורין ק"ש ביום וסומכים על רש"י ור"ת אע"ג שעיקר מה שיוצאים הוא בק"ש שעל מטתם כתב מ"א לעיל סי' רל"ה ס"ק ב' דרשאים לאכול כיון שעכ"פ כבר קרא ק"ש ע"ש:
ג סָעִיף ג (ס"ק ג') כיון כו' משמע דא"ל כי אל שומרנו דהא מה"ט לא אמרי' שומר עמו ישראל דבזכות שמירת שבת א"צ שמיר' וכדאי' במדרש א"כ הוא הדין דא"ל כי אל שומרנו: וברקנ"ט כ' כו' ר"ל שנתן טעם אחר שאין אומרים שומר עמו ישראל דבאמת בשבת אין רשות למזיקים לשלוט (אבל לא ידעתי אדרב' בשבת שכיחי טפי מזיקים ואפשר דמ"מ אין להם רשות להזיק):
א סָעִיף א ס"א בתפלת המנחה. מ"ק כ"ז א' מאימתי זוקפין את כו':
ב סָעִיף ב ס"ב ובפלג. אליבא דר' יהודה כמ"ש בגמ' בהדיא וקמ"ל דאף בשבת ואין זו הקדמה כמש"ל בסי' רס"ג ס"ד וסי' רס"א ס"א ס"ב בהג"ה: ולאכול מיד. שם ואומר קדושה כו':
ג סָעִיף ג ס"ג בברכת. ירושלמי הדא דתימר בחול אבל בשבת אומר ופרוס כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.