א אָסוּר לַעֲשׂוֹת אֹהֶל בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב אֲפִלּוּ הוּא עֲרַאי; וְדַוְקָא גַּג, אֲבָל מְחִצּוֹת מֻתָּר; וְאֵין מְחִצָּה אֲסוּרָה אֶלָּא אִם כֵּן נַעֲשֵׂית לְהַתִּיר סֻכָּה אוֹ לְהַתִּיר טִלְטוּל. הַגָּה: אֲבָל מְחִצָּה הַנַּעֲשֵׂית לִצְנִיעוּת בְּעָלְמָא, שָׁרֵי (טוּר); וְלָכֵן מֻתָּר לִתְלוֹת וִילוֹן לִפְנֵי הַפֶּתַח, אַף עַל פִּי שֶׁקָּבוּעַ שָׁם (אוֹר זָרוּעַ וּבֵית יוֹסֵף); וְכֵן פָּרֹכֶת לִפְנֵי אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֹהֶל בַּגַּג טֶפַח (בֵּית יוֹסֵף וְכָל בּוֹ); וְכֵן מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה לִפְנֵי הַחַמָּה אוֹ הַצִּנָּה אוֹ בִּפְנֵי הַנֵּרוֹת שֶׁלֹּא יְכַבֶּה אוֹתָן הָרוּחַ (מָרְדְּכַי רֵישׁ פ' כִּירָה); אֲבָל אָסוּר לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בִּפְנֵי אוֹר הַנֵּר כְּדֵי שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ (דִּבְרֵי עַצְמוֹ), וְכֵן לִפְנֵי סְפָרִים כְּדֵי לְשַׁמֵּשׁ אוֹ לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו, אִם לֹא שֶׁהָיָה מִבְּעוֹד יוֹם טֶפַח שֶׁאָז מֻתָּר לְהוֹסִיף עָלֶיהָ בְּשַׁבָּת (מָרְדְּכַי ר"פ כִּירָה).
ב עֵצִים שֶׁתּוֹקְעִין רֹאשָׁן הָאֶחָד בְּדֹפֶן הַסְפִינָה וְכוֹפְפִין רֹאשָׁן הַשֵּׁנִי בַּדֹּפֶן הַשֵּׁנִי שֶׁל הַסְפִינָה, וּפוֹרְסִין מַחְצֶלֶת עֲלֵיהֶם לְצֵל, אִם יֵשׁ בְּרָחְבָּן טֶפַח, אוֹ אֲפִלּוּ אֵין בְּרָחְבָּן טֶפַח אִם אֵין בֵּין זֶה לָזֶה ג"ט, חֲשִׁיבֵי כְּאֹהֶל וּמֻתָּר לִפְרֹס עֲלֵיהֶם בְּשַׁבָּת מַחְצֶלֶת, דְּהָוֵי לֵיהּ תּוֹסֶפֶת אֹהֶל עֲרַאי וְשָׁרֵי; וּמִטַּעַם זֶה מַחְצֶלֶת פְּרוּסָה כְּדֵי טֶפַח, מֻתָּר לִפְרֹס שְׁאָר הַמַּחְצֶלֶת בְּשַׁבָּת. וְטֶפַח שֶׁאָמְרוּ, חוּץ מִן הַכְּרִיכָה.
ג מִטָּה, כְּשֶׁמַּעֲמִידִים אוֹתָהּ, אָסוּר לְהַנִּיחַ הָרַגְלַיִם תְּחִלָּה וּלְהַנִּיחַ עֲלֵיהֶם הַקְּרָשִׁים; אֶלָּא יָשִׂים הַקְּרָשִׁים תְּחִלָּה בָּאֲוִיר, וְאַחַר כָּךְ הָרַגְלַיִם תַּחְתֵּיהֶם. וְהָנֵי מִילֵי כְּשֶׁהָרַגְלַיִם הֵם דַּפִּים מְחֻבָּרִים, כְּמוֹ דָּפְנֵי הַתֵּבָה, אֲבָל רַגְלַיִם שֶׁל מִטּוֹת שֶׁלָּנוּ, וְכֵן רַגְלֵי הַשֻּׁלְחָן, מֻתָּר בְּכָל גַּוְנָא.
ד מִטָּה שֶׁהִיא מְסֹרֶגֶת, (פי' נֶאֱרֶגֶת) בַּחֲבָלִים, אִם יֵשׁ בֵּין חֶבֶל לְחֶבֶל ג"ט, אָסוּר לִפְרֹס עֲלֵיהֶן סָדִין מִשּׁוּם דְּעָבִיד אָהֳלָא; וְכֵן אָסוּר לְסַלֵּק בֶּגֶד הַתַּחְתּוֹן מֵעָלֶיהָ מִשּׁוּם דְּקָא סָתַר אָהֳלָא; וְאִם הָיָה עָלֶיהָ כַּר אוֹ כֶּסֶת אוֹ בֶּגֶד פָּרוּס מֵעֶרֶב שַׁבָּת, כְּשִׁעוּר טֶפַח, מֻתָּר לִפְרֹס בְּשַׁבָּת עַל כָּל הַמִטָּה.
ה כִּסֵא הֶעָשׂוּי פְּרָקִים, וּכְשֶׁרוֹצִים לִישֵׁב עָלָיו פּוֹתְחִין אוֹתָהּ וְהָעוֹר נִפְתָּח, וּכְשֶׁמְּסִירִים אוֹתוֹ סוֹגְרִים אוֹתוֹ וְהָעוֹר נִכְפָּל, מֻתָּר לְפָתְחוֹ לְכַתְּחִלָּה.
ו כְּשֶׁמְּסַדְּרִים חָבִיּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ, אַחַת עַל גַּבֵּי שְׁתַּיִם, אוֹחֵז בְּיָדוֹ הַעֶלְיוֹנִים וִיסַדֵּר הַתַּחְתּוֹנוֹת תַּחְתֶּיהָ; אֲבָל לֹא יְסַדֵּר הַתַּחְתּוֹנוֹת תְּחִלָּה וְיַנִּיחַ הַעֶלְיוֹנָה עֲלֵיהֶן.
ז מֻתָּר לְהַנִּיחַ סֵפֶר אֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד עַל גַּבֵּיהֶן. הַגָּה: הוֹאִיל וְאֵינוֹ צָרִיךְ לָאֲוִיר שֶׁתַּחְתֵּיהֶן (טוּר וְרַ"ן ר"פ תּוֹלִין והמגי' פכ"ב).
ח כָּל אֹהֶל מְשֻׁפָּע, שֶׁאֵין בְּגַגּוֹ טֶפַח וְלֹא בְּפָחוֹת מִג' סָמוּךְ לְגַגּוֹ רֹחַב טֶפַח, הֲרֵי זֶה אֹהֶל עֲרַאי וְהָעוֹשֶׂה אוֹתוֹ לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת, פָּטוּר.
ט מְשַׁמֶּרֶת שֶׁתּוֹלִין אוֹתָהּ לָתֵת בָּהּ שְׁמָרִים לְסַנְּנָן וּמוֹתְחִין פִּיהָ לְכָל צַד, חָשׁוּב עֲשִׂיַּת אֹהֶל וְאָסוּר לִנְטוֹתָהּ.
י טַלִּית כְּפוּלָה שֶׁהָיוּ עָלָיו חוּטִין שֶׁהָיְתָה תְּלוּיָה בָּהֶם מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מֻתָּר לִנְטוֹתָהּ וּמֻתָּר לְפָרְקָהּ, וְכֵן הַפָּרֹכֶת.
יא כִּלַּת חֲתָנִים, שֶׁאֵין בְּגַגָּהּ טֶפַח וְלֹא בְּפָחוֹת מִג' סָמוּךְ לְגַגָּהּ רֹחַב טֶפַח, הוֹאִיל שֶׁהִיא מְתֻקֶּנֶת לְכָךְ, מֻתָּר לִנְטוֹתָהּ וּמֻתָּר לְפָרְקָהּ; וְהוּא שֶׁלֹּא תְּהֵא מְשֻׁלְשֶׁלֶת מֵעַל הַמִטָּה טֶפַח.
יב הַנּוֹטֶה פָּרֹכֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֹהֶל בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹטֶה; לְפִיכָךְ אִם הִיא פָּרֹכֶת גְּדוֹלָה, תּוֹלִין אוֹתָהּ שְׁנַיִם אֲבָל אֶחָד אָסוּר. וְאִם הָיְתָה כִּלָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ גַּג, אֵין מוֹתְחִין אוֹתָהּ וַאֲפִלּוּ עֲשָׂרָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תִּגְבַּהּ מְעַט מֵעַל הָאָרֶץ וְתֵעָשֶׂה אֹהֶל עֲרַאי.
יג בֶּגֶד שֶׁשּׁוֹטְחִין עַל פִּי הֶחָבִית לְכַסוֹת, לֹא יִשְׁטְחֶנּוּ עַל פְּנֵי כֻּלּוֹ, מִשּׁוּם אֹהֶל, אֶלָּא יַנִּיחַ קְצָת מִמֶּנּוּ מְגֻלֶּה; וְהָנֵי מִילֵי כְּשֶׁהַכּוּבָא, (פי' כְּלִי), חֲסֵרָה טֶפַח; אֲבָל אִם אֵינָהּ חֲסֵרָה טֶפַח, מֻתָּר דְּאֵין כָּאן אֹהֶל.
א סָעִיף א (א) אסור לעשות אהל וכו' - דהעושה אהל קבע כגון שפורס מחצלת או סדינין וכיו"ב לאהל ועושה אותן שיתקיים אף דאין זה בנין ממש חייב משום בונה דעשיית אהל הוא תולדת בונה והסותרו חייב משום סותר וגזרו על אהל עראי משום אהל קבע וכן על סתירת אהל עראי משום סתירת אהל קבע [רמב"ם] ופרטי דיני אהל קבע יבואר לקמיה:
ב סָעִיף א (ב) ודוקא גג - ואף כשאין מחיצות תחתיו כגון לפרוס מחצלת על ד' קונדיסין דרך עראי להגין מפני החמה והגשמים:
ג סָעִיף א (ג) מותר - דעיקר אהל הוא הגג שמאהיל עליו ולכן גזרו בו משום אהל קבע משא"כ מחיצות עראי לחוד לא נחשב כאהל כלל:
ד סָעִיף א (ד) להתיר סוכה וכו' - כגון שהיה לה רק שני דפנות ועשה מחיצת עראי לדופן ג' כמבואר לקמן בסימן תר"ל דאז חשיב הך מחיצה כבנין דעל ידה נתכשרה הסוכה וה"ה כשמתרת אותה המחיצה לטלטל על ידה במקום שאסור לטלטל דכיון דחשבינן לה מחיצה לענין היתר הטלטול חשיב בנין:
ה סָעִיף א (ה) לצניעות בעלמא - כגון להפסיק בין אנשים לנשים כששומעין הדרשה:
ו סָעִיף א (ו) שקבוע שם - ר"ל שאינו עשוי להסיר משם אלא תלוי שם תמיד אפ"ה חשיב מחיצת עראי כיון שהוא נע ונד ברוח מצויה וגם אינו מעכב לעוברים דרך שם אבל לחברה למעלה ולמטה ומן הצדדים בענין שאין נזוז ממקומו אסור משום בנין דסתימת קבע הוא:
ז סָעִיף א (ז) וכן פרוכת - זה פשיטא דשרי דכיון שיש בלא"ה דלת לאה"ק א"כ הפרוכת אינו תלוי רק לצניעות בעלמא וכמה אחרונים מקילין אפילו אם אין דלתות לארון הקדש וכמו וילון אצל הפתח וכנ"ל. מותר לתלות בשבת סדינין המצויירים על הכותל לנוי ואפילו לקבעם שלא יהיו נזוזים ממקומם ג"כ שרי כיון שאין עשויים כלל למחיצה:
ח סָעִיף א (ח) ובלבד שלא יעשה וכו' - עיין סעיף י"ב:
ט סָעִיף א (ט) וכן מותר וכו' - פשוט דכל זה במחיצת עראי אבל לעשות מחיצת קבע שיתקיים כן אסור [תו"ש]:
י סָעִיף א (י) בפני אור הנר וכו' - דכיון דאסור לשמש בפני אור הנר או ספרים מקרי מחיצה המתרת. וכתב המ"א דהיינו דוקא אם עושה מחיצה גבוה יו"ד טפחים והנר גבוה ונראית למעלה דמאפיל בטליתו ומשמש כדמשמע בסימן ר"מ סי"א בהג"ה [ובשל"ה משמע דאף באופן זה יש ליזהר מאד וע' בא"ר שם] דכיון שהנר נראית א"כ ההיתר בזה הוא רק משום דיש ע"ז שם מחיצה שגבוה יו"ד וחשבינן עי"ז להנר כעומד בחדר אחר ואז צריך שיקשרנה ג"כ שלא תניד אותה הרוח דאל"ה אין שם מחיצה עלה ולכן אסור לעשותה בשבת דחשיבא מחיצה המתרת אבל אם המחיצה מכסה את כל הנר עד שאין נראית דאין צריך שתהיה המחיצה גבוה עשרה דוקא כיון שהנר מכוסה א"כ ההיתר בזה לאו משום מחיצה אלא מחמת כיסוי בעלמא ולכן אף שהיתה המחיצה גבוה עשרה נמי מותר לעשותה דלא חשיבי מחיצה המתרת דאינו רק משום כיסוי בעלמא וכן לענין לשמש ולעשות צרכיו בפני הספרים אם המחיצה גבוה עד שאין הספרים נראין מותר לעשותה דלא חשבינן לה כמחיצה המתרת רק ככיסוי בעלמא ולכן לא בעינן אז ג"כ שיהיה קשור לצד מטה [ועיין באחרונים שפירשו דבריו דמ"מ בעינן כשעושה אותה בשבת שיהיה על הספרים עוד כיסוי דאז יהיה נחשב כאלו מונחין בכלי תוך כלי]. והנה אף שיש אחרונים שמפקפקין על חילוקו וסוברין דכיון דסוף סוף ע"י המחיצה הותר עתה לשמש ולעשות צרכיו חשיבא מחיצה המתרת ואסור לעשותה מ"מ נראה דבשעת הדחק יש לסמוך על דבריו. ועכ"פ לכו"ע מותר לכסות הספרים בכיסוי בעלמא והיינו כלי בתוך כלי להתיר התשמיש דזה לא הוי מחיצה כלל:
יא סָעִיף א (יא) שהיה מבע"י טפח - ולכן פארווא"ן שעומד מופשט טפח מע"ש מותר לפושטו כולו אבל אם היה מקופל אע"פ שכולו הרבה יותר מטפח לא מהני שהרי לא נעשה זה בשביל מחיצה [ח"א]:
יב סָעִיף ב (יב) וכופפין ראשן וכו' - היינו שעושין כמו חשוקין [שקורין רייפי"ן] ע"פ רוחב הספינה מלמעלה ועושה כן בעצים הרבה סמוכין זה לזה על כל ארכה של ספינה וה"ה עריסת התינוק שיש עליה חשוקים ופורסין עליהם סדין להגן מפני הזבובים אם החשוקים נעשים מבע"י בדרך שנתבאר מותר לפרוס עליהם סדין בשבת ואם לאו אסור וה"ה דאסור לפרוס סדין על העגלות דעשוי ג"כ להגן על מה שתחתיה והוי כאהל אם לא שהיה פרוס כבר מע"ש ברוחב טפח וכמו שכתב השו"ע והא דלא חשיבי כ"ז לאהל קבע היינו משום דאין עושין אותן אלא לפי שעה ולא להתקיים:
יג סָעִיף ב (יג) ברחבן טפח - שרוחב העץ העגול היה טפח ואפילו רק באחד מהן וכן מה שכתב אם אין בין זה לזה וכו' היינו ג"כ אפילו רק במקום אחד ואמרינן לבוד והוי כאלו היה ג' טפחים מכוסה במקום אחד:
יד סָעִיף ב (יד) חשיבי כאהל ומותר וכו' - דדוקא לעשות אהל עראי מתחלה אסור אבל אם נעשה כבר מותר להוסיף עליו ובזה כיון שהיה בעץ אחד רוחב טפח דהוא שיעור אהל או שהיה פחות מג' טפחים בין זה לזה דהוא שיעור לבוד והוי כמו העצים מחוברים יחד בשיעור ג' טפחים חשוב נעשה אהל מכבר:
טו סָעִיף ב (טו) ומטעם זה וכו' - ר"ל דהכא נמי כיון דהיה טפח פרוסה מבע"י מותר אח"כ לפרוס עוד דאינו אלא מוסיף על אהל עראי אבל בלא"ה אסור ואף דלקמן בס"ג אמרינן דאינו אסור משום אהל עראי אלא כשעושה גם מחיצות תחתיו שאני הכא שעושה להדיא בשביל אהל לצל או להגן מפני הצינה והגשמים וכמו שכתבתי לקמיה בס"ג:
טז סָעִיף ב (טז) חוץ מן הכריכה - היינו שאם היתה מחצלת פרוסה לשם גג וכרכה מע"ש דצריך שתשאר טפח פרוס כדי שיהיה מותר לפרוס הכל וכנ"ל אין רוחב העיגול של הכריכה עולה בשיעור טפח דהכריכה אינה חשובה פרוסה על הגג לאהל אלא צריך שישייר טפח פרוס לבד מרוחב העיגול של הכריכה [ב"י]. יש מהאחרונים שכתבו דאפ"ה לפרוס המחצלת כשהיא כרוכה על איזה דבר ששייך בו אהל להדיא אסור משום אהל דדוקא בזה שהיה פרוס מתחלה וכרכה לא מחזי בזה כמשייר לאהל אבל לתתנה כך כשהיא כרוכה על דבר אחר אסור:
יז סָעִיף ג (יז) מטה וכו' - הנה כדי שנבין היטב את דברי הסעיף אקדים הקדמה קצרה. והוא דאף דלענין בנין קבע אף אם עשה איזה דבר משהו להוסיף על הבנין בין במחיצות ובין בגג חייב וכ"ש אם עושה את כל הגג מ"מ לענין אהל עראי לא אסרו בעושה את הגג לחוד אם לא שעושה את הגג כדי להגן מפני החמה והגשמים וכיו"ב דאז הוא קצת בבחינת אהל אבל בלא"ה לא אסרו כ"א בעושה גם המחיצות עראי שתחתיו בשבת גם לא אסרו כ"א בשעשה כסדר מתחלה המחיצות ואח"כ הכיסוי דאז דומה קצת לאהל קבע אבל אם עשה להיפך לא אסרו ויש פוסקים שסוברין דבעינן שיהיה צריך ג"כ לאויר שתחתיו וכוותייהו פסק המחבר לקמן בסעיף זיי"ן:
יח סָעִיף ג (יח) אסור להניח וכו' - בדקדוק כתב לשון זה דדוקא להניח אסור דהוי בזה כמתחיל לעשות מחיצות לאהל ואסור כשמניח אח"כ הקרשים למעלה אבל אם היו מונחים מכבר בזה המקום מותר להניח הקרשים עליהם וכנ"ל בסקי"ז אך אם המטה רחבה ביותר אסור לדעת המ"א בסקכ"א אפילו באופן זה וע"ש בסי"ג מה שנכתוב בזה:
יט סָעִיף ג (יט) הרגלים תחלה וכו' - דהוא כדרך בנין דהרגלים הם מחיצה והקרשים של הכיסוי הוא כמו גג ונמצא כעושה אהל בשבת וע"כ צריך לשנות לאחוז הקרשים של הכיסוי באויר ואח"כ לתת מתחתיו הרגלים דהוא שלא כדרך בנין:
כ סָעִיף ג (כ) והני מילי וכו' - הטעם דבאהל עראי כזה שאינו מתכוין בעשייתו לשם אהל שתחתיו אלא לתשמיש אחר על גביו מלמעלה ורק ממילא נעשה כמו אהל למטה לא אסרו אלא כשעושה גם מחיצות תחתיו. והיכא שפורס סדין או מחצלת לשם אהל כגון להגן מפני החמה והגשמים או כדי שיהיה ראוי להשתמש תחתיו באיזה דבר אסור אף בלא מחיצות וכההיא דסעיף ב' בסופו. כתב המ"א דלסתום נקב שהעשן יוצא [שקורין קוימ"ן] בכר של תבן וכיוצא בו אפשר דאסור דכיון שיש לאותו המקום מחיצות בפ"ע הוי כעושה אהל בתחלה ואינו דומה למה שהתרנו בסימן שי"ג לסתום הארובה שבגג מטעם דהוא רק הוספת אהל עראי התם הארובה אינו מחזיק אלא מקצת הגג אבל כאן הנקב שהעשן יוצא מחזיק כל רוחב המחיצות שסביב לה והוי ע"י סתימת הכר כגג על המחיצות ולפ"ז פשוט דאם הנקב הוא בכותל מן הצד מותר לסתום בכר דהוא רק תוספת מחיצה בעלמא [פמ"ג]. עוד כתב דבלע"ך שעשוי בקוימ"ן וקבוע שם מותר לסתום בו בשבת ויו"ט דהואיל דקבוע שם הוי כדלת ועיין בתו"ש שכתב דמה דמסתפק המ"א הוא דוקא כשהחור שהעשן יוצא הוא מחזיק ג' טפחים דאל"ה אמרינן לבוד והוי כסתום ושרי וכעין מה שכתוב למעלה בסעיף ב' [אך הפמ"ג לא פשיטא ליה דבר זה כל כך ע"ש ומ"מ נראה דהסומך על התו"ש לא הפסיד דבלא"ה דבר זה רפוי הוא אצל המ"א גופא דאפשר דהמחיצות שתחתיו לא חשיבי מחיצות לענין זה הואיל שעשויות מכבר]. ונראה דכל זה כשאינו מונח אז גחלים לוחשות בהתנור דאל"ה בכל גווני אסור לישראל לסתום את החור למעלה דע"י סתימתו גורם כיבוי להגחלים ואף דאינו מכוין לזה פסיק רישא הוא וכעין מה שכתב בסימן רנ"ט בסופו ובסימן רע"ז ס"א:
כא סָעִיף ג (כא) דפין מחוברין - בסימן תק"ב כתב הב"י דבעינן שיהיו המחיצות מגיעין עד לארץ [אך אם סמוך לארץ פחות מג' שם אין הדופן מגיע אמרינן בזה לבוד וע"ש במגן אברהם ובשארי אחרונים בזה] ולענין תיבה שיש לה שולים גם מלמטה [כמו תיבה שקורין שלא"ף באנ"ק] עיין בסי"ג מה שנכתוב בזה:
כב סָעִיף ג (כב) דפני התיבה - כתב הט"ז דאף דבטור איתא ד' דפין מחוברין לאו דוקא הוא דבמטה שדרך להשתמש באוירה מתחת בהנחת מנעלים וכיו"ב אסור אפילו כשיש לה רק שני דפין משני צדדין המגיעין לארץ דבשתים לבד חשיב אהל עם מחיצות וכדלקמיה בס"ו לענין חביות וכ"כ ש"א אבל בשלחן דמתיר השו"ע הוא אפילו כשיש לו מעט מחיצות ואינו אסור אלא כשיש לו ד' דפין מכל הצדדין כמו תיבה דאז חשיב אהל בהנחת הדף מלמעלה משום דבלא"ה סתמו אינו עומד להשתמש באוירו [וכשאינו משתמש באוירו לא חשיב אהל וכדלקמיה בס"ז] וע"כ צריך שיהיה לו ד' דפין מכל הצדדין כמו תיבה דאז ראוי להשתמש באוירו ויש מאחרונים שמצדדין להקל בהשלחן להניח עליו הדף מלמעלה אפילו כשיש לו ד' מחיצות מכל צד דמסתמא א"צ לאויר שתחתיו אם לא שדרכו להשתמש שם אך לשון השו"ע שכתב וכן רגלי השלחן משמע דבשלחן אם היו מחיצות היה ג"כ צריך להחמיר וע"כ נכון בודאי לחוש לדברי הט"ז לאחוז הדף באויר ויכניסו תחתיו הרגלים ומשמע מדברי הפמ"ג דכל זה דוקא כשמטלטל הרגלים ממקום למקום כדי להניח עליהם הדף שלמעלה דאז נחשב כשמעמידן לצורך זה כאלו התחיל בעשיית האהל אבל אם עומדין במקום אחד אפילו להט"ז מותר להניח עליהם הדף אף שלהרגלים יש להם מחיצות מכל צד וכמו שכתבנו לעיל בסקי"ז ובסקי"ח גבי מטה:
כג סָעִיף ג (כג) מותר בכל גווני - דרגלי המטות ושלחנות שלנו אין להם מחיצות. ונראה דכל זה כשהיה רפוי אבל אם הדף שעל השלחן מהודק ותקוע בחוזק וכמו שמצוי בכמה שלחנות אסור משום בנין ואפילו אם עתה אינו תוקע בחוזק אם דרכו תמיד להיות מהודק ותקוע בחוזק ג"כ יש ליזהר בזה וכמו לענין ארוכות המטה אם עשויה להתחבר עם הרגלים בחוזק וכמבואר הכל בסימן שי"ד ס"ו לענין מטה של פרקים ע"ש:
כד סָעִיף ד (כד) מטה שהיא וכו' - ולפי המבואר לעיל בס"ג ע"כ מיירי הכא בשיש לה מחיצות המגיעות לארץ אבל במטה שלנו מותר בכל גווני:
כה סָעִיף ד (כה) ג' טפחים - דאל"ה אמרינן לבוד וכסתום מעיקרא דמיא וכנ"ל בס"ב וע"ש במ"ב דאפילו אם רק במקום אחד היה פחות מג"ט ג"כ סגי:
כו סָעִיף ד (כו) ואם היה וכו' - גם בזה הטעם משום דמותר להוסיף על אהל עראי בשבת:
כז סָעִיף ה (כז) מותר לפתחו - דהא עביד וקאי מבע"י אלא שפושטו ומיישבו כדי לישב עליו ומה"ט שרי להעמיד החופה ולסלקה וה"ה הדף שקבוע בכותל שבביהכ"נ שמניחין עליו ספרים מיהו בדף בלא"ה שרי דהא אין כונתו במה שפושט את הדף לשם אהל וא"כ אין עליו שם אהל עראי כיון שהוא בלא מחיצות [תו"ש]:
כח סָעִיף ה (כח) לכתחלה - ומטות של ברזל שלנו שעשויין מקופלין וסמוכין לכותל אם מותר לפושטן בשבת עיין בבה"ל שהארכנו בזה:
כט סָעִיף ו (כט) לא יסדר וכו' - משום דעביד כעין אהל כשמסדר אח"כ העליונה מלמעלה שהוא כגג על המחיצות ואף דבאהל צריך לאויר שתחתיו בין המחיצות הכא נמי צריך לאויר שביניהם שהיו מתעפשין אלו לא היה אויר ביניהם [אחרונים]:
ל סָעִיף ז (ל) אחד מכאן וכו' - והיינו דוקא כשצריך ללמוד משניהם או שהספר התחתון מונח שם כבר דאל"ה אף שהוא רוצה כדי להגביה הספר העליון ללמוד בו יש בזיון לספר התחתון ואף בחול אסור [ט"ז] אבל במ"א סימן קנ"ד מצדד להתיר וכן בח"א בכלל ל"א סמ"ח כתב דיש להתיר:
לא סָעִיף ז (לא) הואיל ואין צריך וכו' - מזה הטעם נמי שרי לפרוס מפה על השלחן וקצות המפה תלויות למטה מן השלחן מכל צד ואפילו אם מגיעות סמוכות לארץ דאין בזה משום אהל כיון דא"צ לאויר שתחת השלחן ועוד כיון שמה שמונח על השלחן אין בו משום אהל שאין שם חלל בינו לשלחן מותר גם היוצא ממנו:
לב סָעִיף ח (לב) כל אהל וכו' - היינו אפילו עשאו לקבע שיתקיים כמה ימים מ"מ כיון שאין בגגו טפח לא חשיב רק אהל עראי:
לג סָעִיף ח (לג) משופע - וה"ה אם עשה הגג בשוה ג"כ אין חייב מחמתו אא"כ רוחב טפח דבלא"ה לא חשיב אהל והא דנקט משופע משום סיפא לאשמעינן דדוקא אם לא היה בפחות מג' סמוך לגגו רוחב טפח דהיינו שאינה מתרחבת טפח עד לאחר שירדה ג' טפחים הא אם מתרחבת טפח בתוך ג' הוי כאלו היה גגה טפח:
לד סָעִיף ח (לד) שאין בגגו טפח - אבל אם יש בגגו טפח חשיב אהל קבע וחייב שכן מצינו אהלי טומאה טפח ודוקא שעשאו לקבע אבל לעראי כגון שפרס מחצלת ע"ג ד' עמודים אף שיש בגגו כמה טפחים איסורו רק מדרבנן:
לה סָעִיף ח (לה) פטור - היינו מחטאת אבל אסור מדרבנן גזירה אטו אהל קבע ועיין במ"א שכ"ז הוא לדעת הרי"ף והרמב"ם אבל לדעת רש"י והרא"ש כיון שאין בגגו טפח לא חשיב אהל כלל ומותר לכתחלה והשו"ע סתם כדעת הרי"ף והרמב"ם וכן הוא ג"כ דעת ר"ח ובפמ"ג מצדד דגם רש"י והרא"ש מודו לדעת הרמב"ם בזה כיון שעשאו לקבע שיתקיים זמן כמה ימים:
לו סָעִיף ט (לו) משמרת וכו' - ונראה דעשוי כמין שק שקורין לוגין זא"ק והוא רחב ופתוח למעלה וסתום וחדוד למטה ומכניסין קצה החדוד בתוך הכלי והקצה העליון הרחב מסבבים בשפת פיהו את הכלי ונמצא הוא גג לכלי ועשוי כאהל ואסור מדרבנן אבל לתלות המשמרת כשהיא שטוחה על איזה יתד ובלי כלי תחתיה מותר דאפילו אהל עראי לא חשיב וכ"ש דמותר לתלות כלי ביתד:
לז סָעִיף י (לז) טלית כפולה - שנותנה על המוט הנתון בין שתי כתלים ושני ראשי הכפל משולשלין ומגיעין לארץ ונכנס בין שני קצותיה וישן מפני החמה והיה אסור לעשות כן בשבת דמקרי אהל עראי ופטור אבל אסור כמבואר בסעיף חי"ת ובא לומר דאם כשהיתה הטלית מקופלת ומונחת על המוט מע"ש היו בה חוטין תלויין שעל ידן פושטן לקצותיה מותר לפושטה בשבת על כל אורך המוט והטעם דכיון דע"י החוטין קל למושכה בהן הוי כאלו היתה הטלית פרוסה מכבר טפח מע"ש והוי רק מוסיף על אהל עראי ושרי וכנ"ל בס"ב. וכתב המ"א דמיירי שאחר פריסתה לא יהיה בגגה מלמעלה רוחב טפח וגם לא בפחות משלש סמוך לגגה רוחב טפח דאי יש בה רוחב טפח הו"ל כאהל קבוע ולא מהני החוטין:
לח סָעִיף י (לח) ומותר לפרקה - שכל אהל שאין בו משום בנין אין בו משום סתירה:
לט סָעִיף י (לט) וכן הפרוכת - כלול בזה גם וילון שלפני הפתח ועיין במ"א דהאי וכן לאו דוקא הוא דשרי בזה אע"פ שלא היו עליה חוטין משום דאין אהל אלא העשוי כעין גג. והנה לפי מה שהביא בעל מגדול עוז בשם רבינו חננאל וכן הוא בפיר"ח שלפנינו שיצא מקרוב לאור דבפרוכת נמי צריך שיהיו חוטין כרוכין עליה מע"ש לתלות בם יותר טוב לומר דהרמב"ם בעל הלכה זו נמי ס"ל כהר"ח ואתי שפיר מלת וכן כפשטיה וכן מוכח מביאור הגר"א דהוא מפרש כן. אך לדינא אין נ"מ בזה דמוכח מהטור וש"פ דמותר לתלות בכל גווני וכן מוכח מהרמ"א לעיל בס"א בהג"ה דכיון שלא נעשית להתיר אין שום איסור עלה. כתב מ"א דמחיצה העשויה להתיר שפסק השו"ע לעיל בס"א דאסור לעשותה בשבת הוא אפילו כשהיו חוטין כרוכין עליה מע"ש ויש שמקילין בזה:
מ סָעִיף יא (מ) כילת חתנים - עץ אחד עומד לראש המטה גבוה מהמטה וכן עומד עץ במרגלות המטה ומוט נתון עליהם ופרוש על המוט וילון גדול ושני ראשין יורדין מכאן ומכאן כמין אהל ע"פ כל המטה:
מא סָעִיף יא (מא) הואיל שהיא מתוקנת - פי' שהכינה לכך מבע"י ולכן שרי בזה אע"פ שלא היו חוטין כרוכין עליה מע"ש אבל אם אינה מתוקנת אסור כמו שפסק השו"ע בס"ח דאפילו אהל שאין בגגו טפח אסור לעשותו בשבת אא"כ היו חוטין כרוכין עליה מע"ש וכנ"ל:
מב סָעִיף יא (מב) מעל המטה טפח - הטעם דכיון שהיא משולשת מעל המטה טפח בזקיפה לאחר כלות השיפוע הו"ל האי טפח מחיצה וכל השיפוע שממעל למטה נחשב לגג והוי אהל ממש מיהו מטה דידן שאין כילה עליה שפורסין עליה סדין אע"פ דנחית מפוריא טפח לית לן בה והטעם דהא מה שמונח על המטה לא מקרי אהל כיון שאין חלל תחתיו:
מג סָעִיף יב (מג) הנוטה פרוכת - כ"ז הוא לשון הרמב"ם וס"ל דאף שמסתמא יש עליה חוטין מבע"ש שהיא תלויה בהן דאל"ה אסור לתלותה לדעתו כמו שכתב השו"ע בסי"א אפ"ה צריך ליזהר בזה:
מד סָעִיף יב (מד) בשעה שנוטה - כלומר דבשעה שעוסק בתלייתה דרך הוא שמתקפלת מעט מרחבה ואם יהיה הכפל טפח הו"ל אהל:
מה סָעִיף יב (מה) תולין אותה שנים - דשנים יכולין לתלותו כולו כאחד שלא תתקפל ומשא"כ אחד ומטעם זה יש נמנעין קצת שלא לתלות הפרוכת בשבת:
מו סָעִיף יב (מו) כילה - היינו יריעה פרוסה מלמעלה על איזה דבר ונעשית כעין טלית כפולה שביארנו בס"י ומיירי בשכרוך עליה חוט או משיחה מבע"י דומיא דפרוכת דאיירי ביה מעיקרא דצריך לדעת הרמב"ם שיהיה עליה כרוך חוט מבע"י וכנ"ל בסעיף יו"ד ולהכי מסיים שיש לה גג היינו שיהיה עכ"פ הגג רוחב טפח וכ"ש היכא שהגג רחב הרבה דאי אין לה למעלה רוחב טפח הלא קי"ל דמותר לפורסה לכו"ע כשכרוך עליה חוט או משיחה מבע"י:
מז סָעִיף יב (מז) שא"א וכו' - ר"ל דלא נימא היכא שהכילה היא רחבה שכל אחד יקשור רק זוית הכילה להכתלים ונשאר אמצע הכילה מונח על הקרקע ואין שם אהל עליה קמ"ל:
מח סָעִיף יג (מח) על פי החבית וכו' משום אהל - ואע"ג דשרי להחזיר הקדירה ע"ג כירה ולא חיישינן משום אהל הואיל והמחיצות כבר עשויות [ובאהל כזה שאין כונתו לאהל אלא שממילא נעשה אינו אסור אלא אם יעשה מחיצות ג"כ וכנ"ל בס"ג במ"ב] יש לומר הואיל והכובא רחבה יותר מדאי נעשה כאהל [מ"א בשם תוס' ור"ן] ולפ"ז מה שכתב בשו"ע חבית היינו נמי ברחבה הרבה וכתב המ"א בסק"ו דה"ה בתיבה רחבה שיש עליה כיסוי אם אינו קבוע בצירים אסור להניח עליה בשבת ותיבה שאינה רחבה כ"כ מותר לכסותה ואין בזה משום חשש אהל הואיל והמחיצות כבר עשויות. והיכא שמטלטלה ממקום זה להעמידה במקום אחר ושם מכסה אותה אסור בכל גווני דהוי ע"י העמדתו כאלו עושה המחיצה עם הכיסוי ביחד ולכן צריך ליזהר בסעודות גדולות שמניחין שלחנות על חביות צריכין ליזהר שיהפוך צד החבית הפתוח לצד הקרקע ועל צד הסתום יניח השלחן [ח"א]. עוד כתב דטי"ש קעסטי"ל שנשמט כולה מן השלחן אם יש טפח בעומק חללה אסור להחזירה שעושה אהל וכן מטה שקורין [שלאף באנק] שיש לו כסוי ואינה מחוברת בצירים אין להחזיר עליה הכיסוי דיש בזה משום עשיית אהל מ"מ אין למחות בהנוהגין להקל בכל זה דיש להם על מי שיסמוכו [הם דעת הראב"ד והרשב"א שאביא לקמן בסקמ"ט וגם דעת הב"ח עי"ש] ועיין בבה"ל:
מט סָעִיף יג (מט) חסרה טפח - כלומר שאינה מלאה דא"כ אין כאן אהל אלא בשחסרה שיש מהכיסוי עד מה שבתוך הכובא טפח משו"ה מקרי אהל. ודעת הראב"ד והרשב"א דבכל גווני אין בכיסוי כלים משום אהל והא דאסרו בגמרא לכסות על כל הכובא [גיגית] מפני שנראה כמשמר ר"ל כאלו מסנן מן הפסולת ונכון להחמיר כדעת השו"ע שהיא דעת הרבה ראשונים וע"כ חבית גדולה של מים אין לכסותה כולה בשבת כשאינה מלאה כולה והנוהגין להקל בזה אין למחות בידם שיש להם על מי לסמוך וכנ"ל בסוף ס"ק מ"ח:
א סָעִיף א מ"ש הע"ש סק"ב א"צ פנים ע"ש בתו' דאדרבא מוכח דעובדא דדכרי הוי בגג ולא במחיצות: שקבוע שם. כיון שהוא נע ונד ברוח מצויה וגם אינו מעכב להולכים ועוברים ושבים דרך שם מקרי לא קבוע [ב"י] אבל אסור לעשות תוספות אוהל קבוע כמ"ש הר"ן עמ"ש סי' שי"ג ס"ג:
ב סָעִיף א וכן פרוכת. זה פשיטא דשרי דכיון שיש בלא"ה דלת לארון הפרוכת אינו תלוי אלא לצניעות עב"י ונ"ל פשוט דמותר לתלות בשבת סדינים המצויירים לנוי אף על פי שקבועים שם כיון שאין עשוי' שם למחיצה:
ג סָעִיף א אסור לעשות מחיצה כו'. וז"ל ד"מ וכתב ב"י דמחיצ' של מהר"מ שנעשה להפסיק לעשות צרכיו חשובה מחיצה המתרת ואסור וצ"ע דמשמע בפרק ב' דביצה דמותר לעשות מחיצה בפני אור הנר כדי לשמש ואין נראה לחלק בין שבת וי"ט לענין זה ואפשר דבגמרא נמי לא קאמר דאפשר לעשות מחיצה בפני אור הנר או לפני הספרים [אלא כדרך שעשה מהר"מ כן הוא בד"מ שלפנינו] עכ"ל ועכ"פ יש ט"ס בדבריו ולא רציתי להגיה מדעתי וז"ל הרמב"ם פ"ד מה' י"ט אין מכבין וכו' אלא כו' עושה מחיצה בינו לבין הנר וכ"כ הסמ"ג וכ"מ ברי"ו נ"ד ח"א וכ"מ בהג"מ פ"ד מי"ט בשם התוס' והראב"ד וכ"כ ברוקח ה' נדה וז"ל בי"ט עושה פרוסת בגד וכ"מ בפסקי הרקנ"ט וכ"מ מל' רש"י שכ' עושה מחיצה בסדין משמע דמיירי בי"ט דאי בחול אפי' מחיצה גמורה שרי והנה נ"ל לדקדק מל' המרדכי שכ' שמהר"ם עשה בכל לילה מחיצ' י"ט גובה לפני הספרי' כו' משמע אף על פי שהספרי' היו עומדים מגולין למעל' מהמחיצה שרי להשתין דה"ל כאלו הוא ברשות אחר וכמ"ש סי' ע"ט ס"ב ולכן אסור לעשותה בשבת דבזה עושה רשות בפ"ע וגם צריך לקשור שלא יהא הרוח מניד אותו כמ"ש סי' תר"ל סי' וכ"כ בי"ד סי' שמ"א בשם הרשב"א אבל כשתולה המחיצ' נגד כל הספרים שאין מגולין כלל פשיטא דאפי' אין גבוה י' שרי מ"ד אכיסוי בעלמא ולכן מותר לעשותו בשבת דאין עשוי' למחיצה אלא לכיסוי בעלמא ולצניעות' וה"ה בנר נמי דינא הכי אם עושה מחיצה גבוה י' והאור נראה למעלה מהמחיצה אסור לעשותו בשבת [עסי' ר"מ סי"א] אבל אם תוליהו שלא יראה הנר שרי דה"ל ככיסוי בעלמא ופשוט דאם היה מחיצה בולטת מן הצד לפני הספרים רחב טפח מותר לתלות סדין לפניו דה"ל תוס' אהל כמ"ש ריש סי' שי"ג ועיין בא"ע סי' כ"ה ס"ה והוא מדברי הרמב"ם פכ"א מה' א"ב וכתב המ"מ שם דמיירי דאין לו דבר לעשות מחיצה:
ד סָעִיף ב עצים וכו'. מה שיש נותנים חשוקין של עץ על עריסת התינוק ונותנים עליה סדין אסור לעשות כן אלא א"כ עשויה כמ"ש פה:
ה סָעִיף ב חוץ מן הכריכה. דחוזר העיגול לא מיחזי כאוהל [ב"י]:
ו סָעִיף יג אסור להניח. ותיבה רחבה שיש עליה כפורת אם אינה קבועה בצירים אסור להניח עליה בשבת אף על גב דאינה קבוע כלל ואינה עשויה אלא לפתח בעלמא אסור כמ"ש סי"ג:
ז סָעִיף ב מותר בכל גוונא. דאין אהל בלא מחיצות ואף על גב דמחצלת אסורה בלא מחיצות כמ"ש ס"ב התם הוי בנין חשוב וגם עיקר כונתו לעשות אוהל לצל אבל בנין עראי כזה לא מקרי אהל בלא מחיצות (הרא"ש פ"ד דביצה) ולפ"ז אפשר דאסור לסתום הכירים שלנו בכסת עבה שמשימין על המוט דהוי בנין חשוב כיון שכונתו לסתום הנקב ולא הוי מוסיף דשרי רסי' שי"ג דהכא יש לו מחיצות בפ"ע וה"ל אהל בפ"ע ועמ"ש סוף הסי' וסי' תר"מ ס"ד בהג"ה ועיין סי' ש"א סעיף מ' מ"ש:
ח סָעִיף ה מותר לפתחו. דלאו מידי עביד אלא ליתובי בעלמא [רש"י] ומה"ט שרי להעמיד החופה ולסלק' וה"ה הדף שקבוע בכותל שבבה"כ שמניחין עליו ספרים וכ"כ בט"א:
ט סָעִיף ו לא יסדר. דעביד אהל ועססי' שי"ב ואף על גב דדבר שאין מתכוין שרי היינו שעושה דבר ואין מתכוין לעשות חריץ משא"כ כאן שמתכוין לעשות מה שהוא עוש' [תו']:
י סָעִיף ח בשבת פטור. אבל אסור [הר"ן] ומ"מ לדעת הרי"ף והרמב"ם עסי' י"א וסי' ש"א ס"מ:
יא סָעִיף ט עשיית אהל. שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול שלא יבא לשמר אבל מותר לתלות כד בכותל [תשו' רמב"ם באגרת] ואף על גב דבעלמא מותר לעשות אהל עראי בלא מחיצות הכא אסור כנ"ל פי' הרמב"ם ובכ"ה האריך בחנם:
יב סָעִיף י טלית כפולה. שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח [ב"י ומ"מ] ועס"ח אבל אי איכא בו טפח לא מהני חוטין:
יג סָעִיף י תלוי בהן. פי' שתולה אותו על המוט מקופל:
יד סָעִיף י ומותר לפורקה. כ"כ ברא"ש בהדיא דהא מדמי ליה לכילת חתנים ועוד דכללא הוא דכל שמותר לנטותו דלא הוה אוהל מותר ג"כ לפורקו וכ"כ רש"י שם בהדיא גבי כילי דבי רב הונא והע"ש לא דק:
טו סָעִיף א וכן הפרוכת. פי' אף הפרוכת שרי אף על פי שלא היו עליה חוטין משום דאין אהל אלא העשוי כעין גג (מ"מ) ומשמע דאם עשוי להתיר לא מהני חוטין עס"א:
טז סָעִיף יא הואיל שהיא מתוקנת. פי' שהכינה לכך דומיא דפקק החלון בסי' שי"ג כ"מ ברמב"ם אבל אם אינה מתוקנת לכך אסור וכמ"ש ס"ח (ר"ן ולא כע"ש):
יז סָעִיף יא והוא שלא תהא. כיון שהכילה פרוסה לצל ה"ל מטה העשויה כעין גג באמצע כיל' אבל מטה דידן שאין כילה עליה אף על גב דנחתו סדינים מפוריא טפח ל"ל בה [מ"מ ר"ן רשב"א]:
יח סָעִיף יב שלא יעשה אהל. כלומר שלא יכפל לרחבו טפח דהוי אהל וצ"ע דהא אמרי' בגמ' אם שרביב בגלימ' טפח לא הוי אהל כ"ז דלא מהדק וכמ"ש סי' ש"א ס"מ וי"ל דשאני הכא דמכוין לעשות מחיצה משא"כ התם:
יט סָעִיף יב תולין אותה שנים. דיכולין לתלותה כא' שלא תתקפל ונ"ל דמטעם זה נהגו קצת ליזהר שלא לתלות הפרוכת בשבת כמ"ש בת"ה ע"ש:
כ סָעִיף יב שיש לה גג. צריך לומר שתפורה כעין שפה סביבה:
כא סָעִיף יג משום אהל. ואף ע"ג דשרי לחזור הקדירה ע"ג כירה בשבת ולא חיישינן משום אוהל הואיל והמחיצות כבר עשויות י"ל הואיל והכובא רחבה יותר מדאי נעשה כאוהל (ר"ן ותו') וכתב הר"ן שכל אוהל בכילה שיש בגגה טפח או בפחות מג' סמוך לגגה טפח אהל קבוע הוי וחייב חטאת, כ' הרמב"ם פרק י"ב א' נתן האבן וא' נתן הטיט הנותן הטיט חייב וזהו בשורה האמצעי ובשורה העליונה אפי' העלה את האבן והניחה ע"ג הטיט חייב שהרי אין מניחין עליו טיט אחר ובשורה התחתונה אם צדדה ביסוד הבנין ותקנה בידו והושיבה במקום הראוי לה חייב משום מכה בפטיש והבונה ע"ג כלים פטור דמה שנתנו במקדש קרשים ע"ג אדנים לא הוי בנין בכלים שהאדנים כקרקע הן:
א סָעִיף א מחיצה הנעשית לצניעות כו'. מבואר במרדכי פרק כירה כגון מחיצה שעושין בשעת דרשה בין אנשים לנשים מותר:
ב סָעִיף א כדי לשמש מטתו. כיון דבא להתיר האיסור דאסור לשמש בפני אור הנר או ספרים. ועמ"ש בסי' תקי"ד ס"א מה שקשה על זה. וזה פשוט שיכול לכסות הספרים בבגדים שני כסוים דאין זה מקרי מחיצה וכן מותר לו לכפות כלי על הנר כמ"ש סי' ש"י ס"ו:
ג סָעִיף ב חוץ מן הכריכה. פי' שאין סביב העיגול בחשבון הטפח אלא מה שיש חוץ לעיגול. וכב"י בשם הריטב"א שהתוס' דקדקו מל' רש"י שהסיבוב לחוד מהני אם הוא רחב טפח והם חלקו עליו דבעי' שישייר טפח חוץ מן הכריכה. ונ"ל דלהחמיר יש ליזהר באם יש בסיבוב לחוד טפח דהיינו שאסור לכסות בו כלי כמ"ש ססי' זה וכדברי רש"י:
ד סָעִיף ג וה"מ כשהרגלים כו'. בטור ובאשר"י וברמזים ארבע דפים מחוברים וקשה דהא בשנים סגי דכן הוא בחבית בסמוך אחד מכאן כו' ומ"מ זה נ"ל עיקר די"ל דכאן כתב הטור בשם התו' דאם יש מחיצות עד לארץ אסור משמע דלא קפדי' רק אמחיצות ולקמן כתב בשם הרשב"א בשם התוס' דאין איסור באם לא צריך לאויר של מטה אע"ג דהוי מחיצה גמורה כעין ספר מכאן כו' וכמ"ש כאן בסעיף ז' וא"ל דתרוייהו בעינן דוקא מחיצות גמורות וצריך לאויר וכ"כ הר"ן וז"ל דלא מיתסר משום אהל אלא היכא דאית ליה מחיצות למטה ומשתמש באויר שתחתיו דבתו' פרק המביא כדי יין לא זכרו רק מחיצות המגיעות לארץ ונ"ל דודאי עיקר תלוי במה שצריך לאויר שתחתיו ע"כ אם יש ד' דפנות מלמטה אז ודאי ראוי להשתמש שם בכל מילי דהוא כמו תיבה ויכול להניח ולהצניע שם מה שירצה אבל אם אין שם אלא ב' מחיצות מחוברות לארץ אז אין ראוי להצניע שם כיון שמב' צדדים הוא פתוח אלא דמ"מ לפעמים יש צריך באויר שתחתיו כגון בתחת המטה לענין נתינת סנדלין כמ"ש הב"י בסמוך ולפעמים א"צ ע"כ כתב הרשב"א בשם התו' חילוק זה ומ"ה בספר א' מכאן כו' מותר כיון שאין שם אלא ב' מחיצות וכן כל כיוצא בזה ונמצא שמ"ש הר"ן דאית ליה מחיצות ומשתמש לאו תרי מילי נינהו דהא התוס' לא זכרו ממשתמש כלום אלא זה הוא פי' על המחיצות דמ"ה אסור במחיצות כיון שראוי להשתמש בודאי ונמצא לפ"ז דביש ד' מחיצות מחוברות לארץ אסור בכל גוני ואפי' בשלחן אם היה כן יש איסור להניח השלחן עליהם ובאין שם רק שני מחיצות אז מותר בשלחן שא"צ לאויר שלמטה ובמטה אסור כיון שצריך לשם בנתינת סנדלין וזה שכתב ב"י בשם הר"ן וז"ל והקשה הרשב"א דגוד מי עבדי ליה מחיצות רחבות והלא אין פורסין אותו אלא ע"ג קונדסים ומ"מ כ' הוא דפריסת השלחן אפשר שהיא מותרת מפני שאין משתמשין באויר שתחתיו מה שא"כ במטה כו' עכ"ל צריך להבין מאי מ"מ שכ' הר"ן והיה לו לכתוב והוא תי' אלא נר' דה"ק דהרשב"א הקשה על תי' התו' שכתבו שהדבר תלוי במחיצות מגיע לארץ ועי"ז דוקא ראוי לתשמיש דהא גבי גוד אין שם מחיצות כאלו וע"ז כתב ומ"מ כו' כלומר דמאי דתלה תשמיש באויר דוק' ביש מחיצות זה אינו אלא בלא מחיצות י"ל דיש חילוק בין ראוי לתשמיש דאויר אי לא דהיינו החילוק שבין מטה לשלחן ומו"ח ז"ל הקשה לו הא דמצינו תחלה בין מחיצות רחבות ואח"כ בראוי לתשמיש למט' באויר והניח בצ"ע ודחה ההיא דסעיף ז' בספר א' מכאן מהלכה כיון שיש שם מחיצות גמורו' ולפמ"ש ניחא הכל בס"ד וע' בס"ס זה שכתבו התו' דאסור משום מחיצות היינו שעושה אות' בשבת ועמש"ש:
ה סָעִיף ו אבל לא יסדר כו'. צ"ל דה"נ צריך לאויר שביניהם והיינו שלא יתעפשו אלו לא היה אויר ביניהם:
ו סָעִיף ז מותר להניח ספר א' כו'. כ"כ בסמוך טעם ההית' בזה ובי"ד סי' רפ"ב כתבתי דהכא מיירי שצריך ללמוד מכולן דאל"כ הי' אסור משום בזיון הספרים התחתונים ע"ש:
ז סָעִיף ז הואיל וא"צ לאויר. מזה הטע' נמי שרי לפרוס מפה על השלחן וקצות המפה תלויות למטה מן השלחן מכל צד דאין בזה משום אהל כיון דא"צ לאויר שתחת השלחן ועוד כיון שמה שמונח על השלחן אין בו אוהל מותר גם היוצא ממנו וכמ"ש בסמוך לענין סדין היוצא חוץ למטה וטעם זה כתב מו"ח ז"ל ושמעתי מי שמחמיר בזה והוא מפריז על מדותיו:
ח סָעִיף ח כל אהל כו'. בטור כ' עוד תנאי וז"ל ומיירי נמי שאינה יורדת למטה טפח בזקיפה בלא שיפוע לאחר שכלה השיפוע וכן פירש"י בגמר' לפי גירסתו וז"ל אבל נחית מפורי' טפח אסור דהטפח הוא קיר לאהל והמטה נעשית לו גג וכ' הר"ן בשם הר"ר יונה והרשב"א ודאמרי' בגמ' דאי נפיק מפורי' טפח אסור היינו טעמא לפי שהכילה פרוס' לצל אבל מטה דידן אע"ג דנחתי סדינים מפורי' טפח כיון דבפריסת סדינים על המט' ליכא משום אהל ל"ל בה עכ"ל וק"ל ע"ז מהא דפ' תולין (שבת ד' קל"ח) אלא מעתה שרביב לגלומי' טפח ה"נ דמחייב פי' הניח טלית על ראשו כדרך שהוא מתעטף והרחיקה להלן מראשו טפח הבאתיו בסי' ש"א ס"מ ולפי' ר"ת דלמסקנא ג"ז אסור משום אהל היכא דמיהדק דהיינו שאינו נכפף כמש"ל ולמה לא נימא גם שם כיון דהטלית שמכסה בו ראשו אין בו משום אהל ה"נ בחלק היוצא להלן מראשו כמו הכא בסדין שאין בו משום אהל כיון דלמעלה אין בו משום אהל ובאמת נ"ל דמ"ה מתורץ שם לרש"י דס"ל לפי המסקנא דאין בכובע כלל משום אהל אפילו ביוצא טפח רק משום שמא יפול מראשו דהיינו דס"ל כמ"ש כיון שאין בעיקר הכובע משום אהל ולר"ת קשה מכאן ונראה דשאני התם שאותו חלק היוצא להלן מראשו הוא שלא כסדר המתעטפים ע"כ חשוב לאהל בפ"ע ואינו נגרר אחר החלק שעל ראשו משא"כ כאן בסדין דדרך פריסתו הוא בכך שיוצא חלק ממנו תחת המטה וע"כ נגרר אחר החלק המכסה את המט' ומזה ראיה ברורה למ"ש בסי' ש"א היתר לכובע שלנו הנק' בריט"ל דהחלק היוצא נגרר אחר החלק המכסה הראש כיון שאין מסוים החלק ההוא ואינו דומ' לכובע שבגמ' דשם הוי החלק היוצא חלק בפ"ע כמו שפה לכובע כמ"ש שם ועוד טעם להתיר מכח שאין אהל בלא מחיצות וכמ"ש בסי"ג ועוד ראיה להתי' בבריט"ל מהא דאית' פ' המבי' כדי יין דף ל"ג הרב' דברים שאסורי' משום אהל ופרש"י שם דהיינו כר"י דאוסר שלא במתכוין אבל לר"ש דמתיר שלא במתכוין וכותי' קי"ל מותר בכל אלו כיון שאין מתכוין לאהל וכתבו שם התוס' והרא"ש דנר' דאפי' ר"ש מודה בהן דכי אמר ר"ש דבר שאין מתכוין מותר היינו שאותו דבר אין מתכוין לעשותו אבל הכא הרי הוא עושה מה שמתכוין לעשות ואע"פ שאין מתכוין לבנין מ"מ מתכוין הוא לעשות דבר הדומה לבנין ואסרוהו חכמים משום גזירה משום בנין עכ"ל וא"כ כאן בבריט"ל אינו עושה במתכוין כלל אותו חלק השייך לאהל שאין מתכוין אלא לכסות ראשו והאהל נעשה ממיל' משא"כ בכובע שבתלמוד שנעשה האהל במתכוין לאהל ונעשה אותו החלק כמיוחד לזה ע"כ אסור אפי' שלא במתכוין כנלע"ד:
ט סָעִיף ט עשיית אהל. ואסור לנטותו כי הוא אהל על חלל הכלי:
י סָעִיף י מותר לנטותו. פי' שע"י החוטין מושך אות' והוי כמוסיף על אהל עראי:
יא סָעִיף יג ע"פ חבית. בגמ' נקט לה אפלגא דכובא שרי דלאו אהל הוא אכולה כובא אסור ומ"ה צריך שתהיה חסרה טפח שאז יש חלל טפח ושייך עליולשון אהל. כ' ב"י והקשו התוס' כל הנך אינם אסורים אלא היכא שמתקן האהל במחיצות אבל אם עשה האהל בלא מחיצות שרי ומש"ה שרי להחזיר קדירה ע"ג כירה בשבת שהמחיצות היו עשויות מתחלה אך תימא דאמרינן בשבת האי פרוונקא אכולי' כובא אסור והתם המחיצות היו עשויות כבר וי"ל ש"ה הואיל ורחב הכובא יותר מדאי נעשה כאהל עכ"ל וא"כ קשה על הטור שכתב ל' חבית דמשמע אפילו אינו רחב הרבה ובאמת דברי התוס' תמוהים דמה שיעור יש לרוחב הכלי ונלע"ד לתרץ קושייתם בדרך זה דאין איסור אהל אלא אם עשה תחלה בשבת מחיצו' גמורו' שיוכל להשתמש שם מחמת המחיצו' דהיינו להניח שם דבר יבש ואז חייב דוקא אם יעשה כיסוי למעלה משום אהל אבל בכובא זו שיש משקה בתוכה שכן מצינו הרבה בע"ז דנקט ל' זה שממלאין בו יין וא"כ כל שאין בו כסוי אין ראוי להשתמש בו כלל כיון שעכשיו אין להניח שם דבר יבש כיון שיש בו משקה ודבר זה שמשתמש בו במשקה אינו ראוי כי יפול בו מלמעלה אבן אלא צריך לכסותו א"כ שניהם ביחד דהיינו הכיסוי והמחיצות עושים שראוי להשתמש וכיון שהוא מכסה הוי כעושה מחיצה ג"כ דדוקא עכשיו ראוי להשתמש בו ותחלה היה כאלו אין שם מחיצות כנלע"ד נכון מאד וק"ל כיון דאין איסור לאהל בלא מחיצות למה אסרו בכובע בשבת בסימן ש"א ס"מ משום אהל והא אין שם מחיצות ונר' דכל שהוא נעשה לצל מתחילה כיון שעושין שפה סביבו אסור אפי' בלא מחיצו' אלא דבעושה משום דבר אחר והאהל נעשה ממילא אז צריך שיהיו שם גם מחיצות וזה ג"כ טעם להתיר הבריט"ל שלנו כמ"ש בס"ח. ולפ"ז צ"ל דבכלי שייך בו משום אהל כשמכסין ולא כהראב"ד והרשב"א שמביא ב"י כאן שאין בכסוי כלים משום אהל והכא בכובא אסרו משום דמיחזי כמשמר' וא"ל מכסוי כלים דמכסים אותם בשבת שנזכר לעיל בסימן שי"ד ס"ז דהתם כשפותח הכיסוי מקשירתו ע"י חבל עדיין מחובר ביתידות מאחוריו כנזכר לעיל וא"כ כל שנסתלק לגמרי אסור להחזירו דעושה אהל וא"כ צריך ליזהר בתיבות קטנות שקורין שקאטלין שיש להם כיסוי שאינה מקושרת שם רק כשצריך לה מושך הכסוי כלו ואח"כ מחזירה שצריך ליזהר שלא להמשיך כל הכסוי בשעה שפותח דהוי סותר אוהל וכן בשעה שמחזירו עושה אהל ולפי מ"ש התוס' דוקא בכובא אסור לפי שהוא רחב הרבה אין לאסור בזה אבל לפמ"ש כל שהוא צורך לכסותו אסור יש איסור גם בשקאטלי"ן אם יש חלל טפח ולא ראיתי נזהרים בזה אבל לפי הנלע"ד עיקר דלא אסרו חכמים בכיסוי משום אוהל אלא אם אין מיוחד לכך כההיא דכובא שנוטל בגד מעלמ' ומכסה על החבית מה שאין כן בכסוי המיוחד להם ודרכו בכך תמיד לא מיחזי כעביד אהלא ומ"ה בהחזרת קדירה על גבי כירה שרי דדרכו תמיד בכך וכן בכל כיסוי כלי כצ"ל בזה שאין עושה מחיצות בשבת רק הכיסוי לחוד וחילוק נכון הוא:
א סָעִיף א פרוכת. זהו פשיטא דשרי כיון שיש בלא"ה דלת לארון והפרוכת אינו תלוי אלא לצניעות עיין ב"י ועי' בתשו' פנים מאירות סי' ל' שכתב דאפי' אין דלתות לאה"ק מותר ע"ש ונ"ל פשוט דמותר לתלות בשבת סדינים המצויירים לנוי אע"פ שקבועים שם כיון שאין עשויים שם למחיצה. מ"א:
ב סָעִיף א מטתו. כיון דבא להתיר האיסור דאסור לשמש בפני אור הנר או ספרים. ובהלק"ט ח"ב סי' ר"ו והט"ז סי' תקי"ד ס"ק ב' מתירים ע"ש. ועכ"פ זהו פשוט שיוכל לכסות הספרים בבגדים שני כסויים דאין זה מקרי מחיצה וכן מותר לו לכפות כלי על הנר כמ"ש סי' ש"י ס"ו ט"ז. וכתב המ"א ונ"ל לדקדק מלשון המרדכי שכתב שמהר"ם עשה בכל לילה מחיצה י"ט גבוה לפני הספרים וכו' משמע אע"פ דהספרים היו עומדים מגולין למעלה מהמחיצה שרי דה"ל כאילו הוא ברשות אחר וכמ"ש סי' ע"ט ס"ב ולכן אסור לעשותה בשבת דבזה עושה רשות בפ"ע וגם צריך לקשור שלא יהא הרוח מניד אותו כמ"ש סי' תר"ל ס"י אבל כשתולה המחיצה נגד כל הספרים שאין מגולין כלל פשיטא דאפילו אין גבוה י' שרי מידי דהוי אכיסוי בעלמא ולכן מותר לעשותו בשבת דאין עשויה למחיצה אלא לכיסוי בעלמא ולצניעותא. וה"ה בנר נמי דינא הכי אם עושה מחיצה גבוה י' והוא נראה למעלה מהמחיצה אסור לעשותו בשבת עיין סי' ר"מ סי"א. אבל אם תולהו שלא יראה הנר שרי דה"ל ככסוי בעלמא. ופשוט דאם היה מחיצה בולטת מן הצד לפני הספרים רחב טפח מותר לתלות סדין לפניו דה"ל תוספת אוהל עכ"ל ועי' באה"ע סי' כ"ה מש"ש:
ג סָעִיף ב הספינה וכו'. מה שיש נותנים חשוקים של עץ על עריסת התינוק ונותנים עליה סדין אסור לעשות אא"כ עשויה כמ"ש פה. מ"א:
ד סָעִיף ב הכריכה. פי' שאין סיבוב העיגול בחשבון הטפח אלא מה שיש חוץ לעיגול ועיין ט"ז:
ה סָעִיף ג להניח. ותיבה רחבה שיש עליה כפורת אם אינה קבוע בצירים אסור להניח עליה בשבת אע"ג דאינו קבוע כלל ואינה עשויה אלא לפתח בעלמא אסור כמ"ש סי' י"ג. מ"א:
ו סָעִיף ב בכל גוונא. דאין אהל בלא מחיצות אע"ג דמחצלת אסורה בלא מחיצות כמ"ש בס"ב התם עיקר כוונתו לעשות אהל לצל אבל בנין עראי כזה לא מקרי אפילו אהל בלא מחיצות הרא"ש פ"ד דביצה. ולפי"ז אפשר דאסור לסתום הכירים שלנו בכסת עבה שמשימין על המוט דהוי בנין חשוב כיון שכוונתו לסתום הנקב ולא הוי מוסיף דשרי ריש סי' שי"ג דהכא יש לו מחיצות בפ"ע וה"ל אהל בפ"ע ועמ"ש סוף הסי' וסי' תר"מ ס"ד בהג"ה ועיין סי' ש"א סעיף מ'. מ"א:
ז סָעִיף ה לפתחו. דלא עביד מידי אלא ליתובי בעלמא רש"י. ומה"ט שרי להעמיד החופה ולסלקה. וה"ה הדף שקבוע בכותל שבבה"כ שמניחים עליו ספרים מ"א וכ"כ בטל אורות:
ח סָעִיף ו התחתונות. דעביד אוהל וכתב הט"ז דנ"ל דה"נ צריך לאויר שביניהם ע"ש:
ט סָעִיף ז לאויר. מזה הטעם נמי שרי לפרוס מפה על השלחן וקצוות המפה תלויות למטה מן השלחן מכל צד דאין בזה משום אוהל כיון דאין צריך לאויר שתחת השלחן ועוד כיון שמה שהונח על השלחן אין בו אהל מותר גם היוצא ממנו וכמ"ש בסמוך לענין סדין היוצא חוץ למטה ושמעתי מי שמחמיר בזה הוא מפריז על מדותיו. ט"ז ועיין סי' רס"ב:
י סָעִיף יא פטור. אבל אסור ועיין סעיף י"א:
יא סָעִיף ח לנטותה. כי הוא אהל על חלל הכלי ועיין מ"א ועי' ס"ח ובכנה"ג וביד אהרן:
יב סָעִיף י כפולה. שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח ב"י ומ"מ ועס"ח אבל אי איכא בו טפח לא מהני חוטין. מ"א:
יג סָעִיף י תלויה בהם. פי' שתולה אותו על המוט מקופל:
יד סָעִיף י לנטותה. פי' שע"י החוטין מושך אותה והוי כמוסיף על אהל עראי:
טו סָעִיף א הפרוכת. פי' אף הפרוכת שרי אע"פ שלא היו עליה חוטין משום דאין אהל אלא העשוי כעין גג מ"א. ומשמע דאם עשוי להתיר לא מהני חוטין עס"א. מ"א:
טז סָעִיף יא מתוקנת. פי' שהכינה לכך דומיא דפקק החלון בסי' שי"ג. אבל אם אינה מתוקנת לכך אסור וכמ"ש ס"ח. מ"א:
יז סָעִיף יא משולשלת. כיון שהכילה פרוסה לצל ה"ל מטה העשויה כעין גג באמצע כילה אבל מטה דידן שאין כילה עליה אע"ג דנחתי סדינים מפוריא טפח לית לן בה. מ"מ ר"ן רשב"א ועט"ז ס"ק ח':
יח סָעִיף יב גדולה. עיין בגינת ורדים כלל ג' סימן כ"ו:
יט סָעִיף יב שנים. דיכולין לתלותה כאחד שלא תתקפל ונ"ל דמטעם זה נהגו קצת ליזהר שלא לתלות הפרוכת בשבת. מ"א:
כ סָעִיף יב גג. צ"ל שתפורה כעין שפה סביבה:
כא סָעִיף יג אוהל. ואע"ג דשרי להחזיר הקדירה ע"ג כירה בשבת ולא חיישינן משום אוהל הואיל והמחיצות כבר עשויות י"ל הואיל והכובא רחבה יותר מדאי נעשה כאוהל ר"ן ותוס'. וכתב הט"ז דלפ"ז דבכלי שייך בו משום אהל כשמכסין וא"כ צריך ליזהר בתיבות קטנות שקורין שקאטלי"ן שיש להם כיסוי שאינה מקושרת שם רק בשעה שצריך לה מושך הכיסוי כולה ואח"כ מחזירה שצריך ליזהר שלא להמשיך כל הכסוי בשעה שפותחו דהוי סותר אוהל וכן בשעה שמחזירו עושה אהל ולפי מ"ש התוס' דוקא בכובא אסור לפי שהוא רחב הרבה אין לאסור בזה אבל לפי מ"ש כל שהוא צריך לכסותו אסור יש איסור גם בשקאטלי"ן אם יש חלל טפח ולא ראיתי נזהרין בזה אבל לפי הנלע"ד עיקר דלא אסרו חכמים בכיסוי משום אוהל אלא אם אין מיוחד לכך כההיא דכובא שנוטל בגד מעלמא ומכסה על החבית משא"כ בכיסוי המיוחד לכך ודרכו בכך תמיד לא מיחזי כעביד אהלא ומש"ה בהחזרת קדידה ע"ג כירה שרי דדרכו תמיד בכך וכן בכל כיסוי כלי שאין עושה מחיצות בשבת רק הכיסוי לחוד עכ"ל ע"ש ועיין בגן המלך סי' ל"ד וביד אהרן. וכתב הר"ן שכל אהל ככילה שיש בגגה טפח או בפחות מג' סמוך לגגה טפח אוהל קבוע הוי וחייב חטאת:
א סָעִיף א כתב מ"א מ"ש ע"ש ס"ק ב' א"צ פנים כו' והוא בדף קכ"ה פליגי ר"א ורבנן דר"א ס"ל אם אינו קשור ותלוי אין פוקקים בו דאוסר להוסיף על אוהל וחכמים מתירים דסבירא ליה מותר להוסיף על אוהל עראי פירש"י דאין איסור אהל אלא בגג ולא במחיצות והתוס' בשם ר"ת הוכיחו דגם במחיצות שייך אוהל ופלוגתייהו דר"א ורבנן היא במחיצה דכן משמע לישנא דפקק החלון דהיינו בכותל אבל בגג מיקרי ארובה ומיהו דוקא במחיצה המתרת כגון דופן ג' לסוכה אבל מחיצה הנעשה לצניעות וכגון דופן ד' בסוכה מותר וכתבו התוס' ועוד וז"ל ומיהו באהל שבגג נמי פליגי (רצה לו' דלרבנן אפי' תוס' אוהל בגג שרי) כדמוכח לקמן כו' וכן משמע בעירובין דק"ב דדיכרי דרב הונא ביממא בעי טולא ובלילה בעי אוירא (ולכן לא היה אפשר לעשות מע"ש דהא בליל שבת צריכים לאויר) וא"ל רב כרוך מחצלת ושייר בה טפח דלמחר הוא מוסיף על אהל עראי ומותר ומשמע נמי דהיינו תוס' אהל עראי דפליגי ביה ר"א ורבנן עכ"ל התוס' (ודין זה הוזכר בסעיף ב') והבין בספר ע"ש דראיית התוס' מערובין לדחות פירש"י אלא דגם במחיצות איכא איסור אוהל ולפ"ז הקש' דהאי עובדא דעירובין אדרבא משמע דהיה בגג גם אי ס"ל דמיירי במחיצה הא התוס' מודים דמחיצ' שאינו עשוי' להתיר מותר ובעובדא דר"ה הלא לא נעשה להתיר כ"א לצל ולכן כתב מ"א דלק"מ דאדרבא גם התו' מודים דעובדא דר"ה היה בגג ואין כוונתם בראייתם מערובין לדחות פי' רש"י אלא להביא ראיה על מ"ש לפני זה בסמוך לו ניהו דעיקר פלוגתיהו דר"א ורבנן במחיצות מדקתני פקק החלון מ"מ גם בארובה שבגג פליגי ולרבנן שרי וע"ז הביאו ראיה מעירובין מעובדא דר"ה דהיה בגג ואפ"ה הותר תוס' אהל עראי:
ב סָעִיף א (ס"ק ב') וכן פרכת זה פשיטא כו' ר"ל דייק על לשון רמ"א כתב וכן פרוכת אדרבה פרוכת עדיף וכ"ש הוא כיון שיש בלא"ה דלת כו' והן דברי ת"ה הנ"ל שמיקל מסברא יותר בפרוכת מבוילון כנ"ל. ונ"ל פשוט כו' אע"פ שקבועים כו' ר"ל שאין נדים ונעים שקשורים למעלה ולמטה ומצדדים מ"מ מותר כיון שאין עשוי למחיצות ר"ל דהא איכא בלא"ה מחיצות כותל הבית והוי דומיא דפרכת:
ג סָעִיף א (ס"ק ג) אסור כו' דמחיצה של מהר"ם ר"ל שהמרדכי כתב בשמו לפי שהיה דרכו לפעמים להשתין בלילה לכן הי' עושה מחיצה מע"ש גבוה עשרה וכורכה למעלה ושייר בה טפח ובליל שבת היה פושטה: וצ"ע דמשמע בפ"ב דביצה דכ"ב ע"א בעי מיניה אבא בר מרתא מאביי מהו לכבות את הנר בי"ט כדי לשמש מטתו א"ל אפשר בבית אחר אין לו בית אחר מהו א"ל אפשר לעשות מחיצה אין לו לעשות מחיצה אפשר לכפות עליו כלי אין לו כלי מהו א"ל אסור ע"כ דברי הש"ס הרי דאם היה אפשר לעשות מחיצה היה מתיר לעשות מחיצה לצורך תשמיש ע"כ צ"ל דלא מיקרי מחיצה המתרת כ"א לצניעות וה"ה כדי להשתין ולעשות צרכיו שרי לעשות מחיצה לפני ספרים. ועכ"פ יש ט"ס בדבריו היינו לפי גרסתו שה"ל בד"מ אך בד"מ שלפני סיים וז"ל ואפשר דגמרא לא קאמר דאפשר לעשות מחיצה אלא כדרך שעש' מהר"ם עכ"ל וא"כ א"ש אבל לפי הגרסא שהיה לפני מ"א דברי ד"מ אין מובנים ומ"א מדעת עצמו לא ניחא ליה לתרץ כמו שהוא לפנינו בד"מ דבגמ' ר"ל מחיצה כעין שעשה מהר"ם דאין לשון הש"ס מורה כן דמה שאמר רבה אפשר לעשות מחיצה דהיינו מע"ש ולשייר טפח וגם מייתי מ"א אח"ז ראיה דרב' מ"ש א"ל מחיצ' ר"ל בי"ט וא"כ נתחזקה קו' הד"מ: וכ"מ מל' רש"י כו' דמיירי בי"ט דאי בחול כו' מקשי' מאי ראיה מייתי מ"א מדברי רש"י דמיירי בי"ט וא"כ ע"כ צ"ל דלא מיקרי מחיצה המתרת דילמא לעולם הוי מ"ה ואפ"ה מותר לרש"י אפי' בי"ט דרש"י אזיל לשטתי' דס"ל דאין איסור אהל כ"א בגג ולא במחיצות ובאמת לק"מ דהא על רש"י גופיה א"ל מי דחקו להוציא לשון מחיצה מפשטא דר"ל מחיצה גמורה ובאמת ר"ל מעי"ט וע"כ צ"ל מדסתם רבה א"ל מחיצה משמע דר"ל היום בי"ט וגם דומיא מ"ש אח"ז אפשר לכפות עליו כלי דר"ל פי' בי"ט וא"כ ה"ה מ"ש א"ל מחיצה ר"ל בי"ט ע"כ ע"י סדין וא"כ כיון דרש"י יש לו הכרע דמ"ש א"ל מחיצה ר"ל בי"ט והתוס' לא מצינו להדיא שחולקים בזה ע"כ גם הם מפרשים א"ל מחיצה בי"ט דומיא דכפיית כלי והא התוס' אוסרים מחיצ' המחרת וע"כ צ"ל דהתוס' ס"ל דזה ל"מ מחיצה המתרת וכ"כ בס' ת"ש: והנה נ"ל כו' ר"ל כיון דעתה נתחזק' קושית הד"מ הנ"ל וצריך יישוב לכן כ' דעתו ליישב משמע אע"פ שהיו מגולים כו' דאי היה מכוסים למה דקדק וכ' שהי' גבוה י' דהכיסוי צריך להיות לפי גובה הספרים ול"ל שהמעשה כך היה הלא כ' עשה בכל לילה מחיצה גבוה וכי הזדמן שבכל לילה היו הספרים גבוהים י' וגם לאיזה ענין הודיענו זה המרדכי ה"ל לכתוב סתם שהיה עושה מחיצות ולא ה"ל להזכיר כלל כמה היה גבוה: וכמ"ש סי' ע"ט סעיף ד' היינו לדעת הרא"ש שם דלא כרשב"א ע"ש: מ"ד אכיסוי בעלמא ולפני הספרים בעי' עוד כסוי אחר שיהי' הספרים כלי תוך כלי כדלעיל סי' ר"מ סעיף ו': ולכן מותר לעשותו בשבת ר"ל אפי' גבוה י' דהוי מחיצה מ"מ שרי דעכשיו הוי מחיצה שאינה מתרת דהא אפי' לא הוי מחיצ' הי' מותר דהרי הן מכוסי' דלא כס' א"ר: עסי' ר"מ סי"א ר"ל כיון שהאור נראה למעלה היאך רשאי לשמש מ"מ מהני דבלי מחיצה אפי' האפלת טלית ל"מ וע"י המחיצה אלא שהאור נראה למעלה מהני האפלת טלית כמ"ש שם סי' ר"מ וע' באה"ע כו' שכ' וז"ל אסור לשמש מטתו לאור הנר כו' הרי שהיתה שבת ולא ה"ל בית אחר כו' לא ישמש כלל ותיקשי לך הא אפשר להתיר ע"י מחיצה או כיסוי: וכ' המ"מ שם ליישב זה אין מפורש כן להדיא בדברי מ"מ אלא שנראה כן ובלח"מ שם הוסיף דמיירי גם שאין לו כלי לכפות עליה: ופשוט דאם היתה מחיצה בולטת מן הצד לפני הספרים רוחב טפח. ר"ל מלמטה למעלה גבוה המחיצה יו"ד אלא שברחבו אינו אלא טפח אבל אין גבוה רק טפח ודאי דאסור לעשות בשבת דאין זה תוס' מחיצה אלא מחיצה ממש:
ד סָעִיף ב (ס"ק ד) עצים כו' אא"כ עשוים כמ"ש פה ר"ל אם כל חשוק בפ"ע רחב טפח ודאי מותר אבל אם אין כ"א לבד רחב טפח אלא שסמוכים זה לזה ואין ביניהם ג"ט אם נתיר על ידי לבוד זה תליא במחלוקת רש"י ותוס' אי אמרי' לבוד בכלים והובא במ"א לקמן דהעריסה מלבד הרגלים אין גובה י"ט והרגלים אין מצטרפים לשיעור גובה י' וכמ"ש מ"א ר"ס רס"ו לענין גלגלי העגלה (ע"ש וכ"כ בספר ת"ש):
ה סָעִיף ב (ס"ק ה) חוץ כו' דחוזר העיגול. ר"ל הכריכה העגולה אע"פ שיש בהקיפה ג"ט וע"כ יש ברחב טפח מכל מקום לא מיחזי כאהל שיהיה מה שעושה בשבת רק תוספות אהל ומכל מקום כתב הט"ז בס"ק ג' דלהחמיר מיקרי אהל ע"ש:
ו סָעִיף ג (ס"ק ו) אסור כו' ותיבה רחבה כו' כמ"ש בסעיף י"ג. דייק לכתוב רחבה דבלא"ה שרי כיון שהמחיצות כבר עשויות מע"ש וכ"כ מ"א בסעיף י"ג בשם התוספות דבעי' מהאי טעמא דוקא רחב הרבה ע"ש ועכ"פ צ"ל החלל שתוך התיבה גבוה טפח וכן הדין בשקאטלין הרחבים אולם הט"ז בס"ס זה מתיר הואיל והכיסוי מיוחד לכך ע"ש:
ז סָעִיף ג (ס"ק ז) מותר כו' ולפ"ז דאפי' כבר יש לו מחיצות מכל מקום אם הוא בנין חשוב אסור: הכרים שלנו ר"ל דלפעמים הרוי"ך פאנ"ג הוא בתוך החדר שיושב שם והרויך פאנ"ג י"ל מחיצות ולמעלה פתוח שיצא שם העשן ולאחר שכלה העשן שלא יצא החום ע"י החור שברוי"ך פאנ"ג סותמים החור למעלה ולפי שהוא גבוה משימי' על המוט כסת עבה ומושיטי' אותה למעל' לסתום החור: דהכא י"ל מחיצות ר"ל דשם בסי' שי"ג דהותר לפקק החלון כיון דאיכא מחיצ' אלא שתוך המחיצה יש חלון וכשסותמין החלון ה"ל תוס' אהל ושרי אבל הכירים י"ל מחיצות בפ"ע ועולין עד למעל' אם סותם למעלה אינו מוסיף אהל אלא עוש' אהל גמור דהא המחיצות של הרוי"ך פאנ"ג לא היה להם מע"ש גג כלל וכל הגג עושה בשבת: ועס"ס דכה"ג בעי רחב הרבה ובס' ת"ש כ' דע"כ מיירי דחור שברויך פאנ"ג למעלה צ"ל יותר מג"ט דאל"כ אמרי' לבוד וליכא בסתימה משום אהל:
ח סָעִיף ה (ס"ק ח') מותר כו' וה"ה הדף כו' והאחרונים כתבו דבדף בלאו הכי מותר הואיל ואין לו מחיצות וגם א"צ לאויר שתחתיהן ובענין צורך לאויר שתחתיהן העל' הט"ז דאם מוקף מחיצות מד' צדדים ודאי הוה צריך לאויר שתחתיהן אע"ג דעכשיו א"צ לאויר אבל אם אין לו רק שני מחיצות אז צ"ל בענין שצריך לאויר שתחתיהן דהיינו מטה שנותנים תחתיו מנעלים וסנדלים משא"כ תחת השלחן:
ט סָעִיף ו (ס"ק ט') לא יסדר כו' ואע"ג דדבר שא"מ כו' לאפוקי מדעת רש"י שכתב בביצ' דל"ג ע"א דאיתא שם להאי סוגיא וכ' רש"י דהיינו דוקא לר' יודא דס"ל דבר שא"מ אסור אבל לדידן דקיי"ל כר"ש דדבר שאינו מתכוין מותר אפי' מלמטה למעלה והתוספות חולקים וס"ל דאפי' ר"ש מודה כה"ג דאסור וכמ"ש מ"א אלא דבס' ת"ש הביא בשם ע"ש שהקשה בסי' תק"ב ת"ל דהוי פסיק רישיה ומ"א בסי' שי"ד הוכיח דלא כת"ה דפ"ר אסור אפי' באיסור דרבנן ותי' בס' ת"ש דס"ל כמ"ש המ"מ הובא במ"א סי' שי"ח ס"ק ל"ו לענין תיקון כלי דאם אינו מתכוין לעשות כלי אע"ג דהוי פ"ר שרי כיון דאינו מתכוין לעשות כלי לא מיקרי כלי כלל וה"ה די"ל כן לענין אהל עכת"ד ולענ"ד עדיין לא העלה מזור לדברי רש"י שכתב דאזל' סוגיא דוקא לר"י דס"ל דשא"מ אסור תיקשי הא בפ"ר מוד' רש"י ולרש"י ל"ל כמ"ש בס' ת"ש דס"ל כמ"ש המ"מ דהא המ"מ כ' דבאינו מכוין לעשות כלי אע"ג דהוי פ"ר שרי אפי' לר' יודא וכיון דרש"י ל"ל סברת התוס' וע"כ לא אתי כר"ש א"א דס"ל כהמ"מ גם אי אתיא כר' יודא תיקשי כיון דאינו מכוין לאהל גם ר"י מודה לדעת מ"מ אם לא שנאמר דבזה חולק רש"י על מ"מ אלא ס"ל דלר"י אסור או יש לחלק בין כלי לאהל ובאהל דוקא פליג ר"י ודוחק:
י סָעִיף ח (ס"ק י') בשבת פטור אבל אסור (הר"ן ומ"מ) לדע' כו' כצ"ל ר"ל דהר"ן ומ"מ פי' כן דעת הרי"ף והרמב"ם: עססי' י"א ר"ל דלהרא"ש ס"ל דכמו בסעיף י"א בכילת חתנים ואם אין בגגו טפח ולא בסמוך מג"ט לגגו טפח מותר לכתחלה ה"ה בכל אהל עראי משופע וכן בטלית כפולה בסעיף י' מותר לכתחלה דהא הם יותר אהל עראי מכילת חתנים אבל להרי"ף ס"ל דוקא בכיל' חתנים מותר כה"ג לכתחלה וכמ"ש הטעם סעי' י"א הואיל שהוא מתוקנ' לכך ע"ש משא"כ כאן ובטלית כפולה:
יא סָעִיף ט (ס"ק יא) עשיית אהל כו' דע דבר"פ תולין דף קל"ז ע"ב רא"א תולין את המשמרת בי"ט כו' וחכ"א אין תולין ובשבת לכ"ע אין תולין דעביד אוהל עראי ואיבעי' להו תלה מאי א"ר יוסף חייב חטאת א"ל אביי אלא מעת' תלה כד ביתד ה"כ דמחייב אלא אמר אביי מדרבנן שלא יעש' כדרך שהוא עושה בחול ופרש"י מדרבנן קאסרי ליה רבנן דמתני' לא שבקי' לי' למתלי למיעבד עובדא דחול עכ"ל וכ' התוס וז"ל אע"ג דכד ביתד אפי' איסור דרבנן ליכא במילי דרבנן שייך שפיר לחלק אבל אי משמרת מדאורייתא אסור אין שייך לחלק עכ"ל התו' נראה מדבריהם דגם למסקנת אביי איסור תליית משמרת משום אהל עראי הוא ולכן קשיא להו גם למסקנ' מכד ביתד אבל הרמב"ם בחבורו פ' ך"א דין י"ז כ' וז"ל וכן אסור לתלות המשמר' כדרך שהוא עוש' בחול שמא יבא לשמור עכ"ל ובאגרת תשובתו הוסיף לבאר הדבר ששאלוהו אם מותר לתלות הכד ביתד והשיב כיון דאין הטעם במשמרת אלא שמא יבא לשמור וזה לא שייך בכד ביתד ולא אסרו חכמים עובדא דחול בשבת כ"א במקום שיש לחוש שיעש' מלאכה דאורייתא ובכד א"א לבא ע"י התליה לאיסור תורה הרי במה שנתן טעם לאיסור עובדא דחול שמא יבא לשמור ולא כפירוש התו' דהאיסור משום אהל נתיישב קושית תוס' הנ"ל ולא הביא מ"א תשוב' הרמב"ם אע"ג שגם בחבורו כ' טעם איסור עובדא דחול משום שלא יבא לשמר אלא שבתשובה כתב להדיא שלפי טעם זה מותר לתלות כד ביתד אלא מה שמסיים מ"א כנ"ל פירוש הרמב"ם ובכ"ה האריך בחנם לא ידעתי מה הלא גם בכ"ה מפרש כן דברי הרמב"ם והתשובו' ואולי נתכוין למ"ש בכ"ה על פי' הרמב"ם דשם בסוגיא פריך לר"א דמתיר לתלות המשמר' השתא לר"א להוסיף על אהל עראי אסור כדתנן פקק החלון ר"א אומר אם קשור כו' ואם לאו אין פוקקים בו והאיך מתיר כאן לעשות אהל עראי לכתחלה ומשני ע"ש ולשיטת הרמב"ם מאי קושיא הא לפי המסקנא אין בתליית המשמרת איסור אהל ע"ש וכוונת מ"א ליישב קושיא זו לרמב"ם דודאי איסור עשיית אהל עראי עם מחיצות הטעם דגזרינן אטו עשיית אהל קבוע ובתליית המשמרת דליכא עשיית מחיצות ל"ל אטו אהל קבע מ"מ אסור אהל כזה משום שמא יבא לשמר א"כ איסור עשיית אהל יש שני טעמים לפעמים הטעם שמא יעש' אהל קבע ולפעמים הטעם שמא יבא לשמר עכ"פ שם האיסור הוא עשיית אהל אלא שחלוקים בטעמים כנ"ל ונחזי אנן איזה גזיר' קרוב' יותר וראוי לאסור ע"כ גזרה שמא יבא לשמר דהא חכמים מתירים תוס' אהל עראי ואוסרים תליית משמר' וא"כ שפיר הקשה הש"ס השתא לר"א תוס' אהל עראי אסור וגזר ביה משום אהל קבע כ"ש שי"ל לאסור משמרת לעשות אהל מחשש שמא יבא לשמר שהוא גזר' יותר קרובה מאהל אבל לפ"ז קיצר מ"א יותר מדאי:
יב סָעִיף י (ס"ק יג) תלוים כו' פי' שתולי' כו' ועי"ז חשיב כאלו פרוסה מע"ש טפח דמותר לפרס' בשבת דה"ל תוס' אהל כמ"ש ס"ב:
יג סָעִיף י (ס"ק יד) מותר לנטות' כ"ה ברא"ש על מותר לפורקה קאי וע"ז הקש' בס' ע"ש מנ"ל הא דהש"ס לא התיר אלא לנטות' דהוי תוס' אוהל אבל לפורקה לא מצינו היתר ועז"כ מ"א דכ"ה ברא"ש כו': וכ"כ רש"י בהדיא גבי כילה כו' דאי' דקל"ח ע"א כילה מותר לנטות' בשבת ואייתי ראיה דאמר ר' יוסף חזיתא לכילא דבי ר"ה דבליל שבת היו פרוסות ובשחרית שבת ראיתים מושלכים לארץ ופרש"י אלמא מותר לפרקה והכי נמי מותר לנטותה עכ"ל הרי דלא כתב רש"י כ"ש שמותר לנטותה אלא הכי נמי כו' משמע דנטיה ופריק' שוין א"כ ה"ה הכא כיון דהנטיה מותרת ה"ה הפריקה:
יד סָעִיף י (ס"ק טו) וכן הפרכת כו' זה לשון הרמב"ם פרק כ"ב דין כ"ט והם דברי הש"ע פה טלית כפול' שהיו עליה חוטין כו' מותר לנטותה ומותר לפרקה. וכן הפרכת וכ' המ"מ וז"ל הפרכת עם כו' וילון מותר. ופרש"י הטעם שאין זה אלא מחיצה ואין אהל אלא העשוי כעין גג וכל שאינה מחיצ' מתרת מותר לעשותה אבל מחיצ' המתרת לא עכ"ל המגיד משנ' וא"כ לטעם זה אפי' ליכא עליה חוטין שרי דאין עליו שם אהל כלל כיון דאינ' מחיצ' מתרת אלא דקשה מי דחקו להמ"מ להוציא לשון וכן הפרכת מפשוטו דמשמע דפרכת יש לו כל דין טלית כפולה ובעי דוקא חוטין והמ"מ מפרש דמיירי באינו מתרת וכה"ג לא בעי חוטין וצ"ל מ"ש הרמב"ם וכן הפרכת הוא ג"כ מותר כמו טלית כפולה אבל הא כדאי' והא כדאי' דטלית כפולה בעי חוטין משא"כ פרכת: כיון דהוי מחיצ' שאינה מתרת טפי ה"ל למימר דפרכת מיירי במחיצה המתרת וא"ש טפי לשון וכן הפרכת דשוה ממש לטלית כפולה דבעי דוקא חוטין אלא ע"כ דס"ל דהיכי דהוי מחיצ' המתרת לא מהני חוטין:
טו סָעִיף יא (ס"ק ט"ז) הואיל כו' פי' שהכינה לכך. ר"ל דלא בעי מעש' אלא במחשבה סגי כמו בפקק החלון וכ"כ המ"מ שם בשם הרשב"א: כתב ברמב"ם פ' כ"ב דין ל' וז"ל כילת חתנים כו' הואיל שהיא מתוקנת לכך מותר כו' פקק החלון בזמן שהוא מתוקן לכך מותר לפקק כו' עכ"ל הרמב"ם ומדכלל כילה ופקק בחד בבא וגם נתן תיקון א' לשניהם שיהי מתוקן משמע דשוין בתיקונם דהיינו במחשבה גרידא כמ"ש לעיל סי' שי"ג לענין פקק: אבל אם אינה כו' כמ"ש סעיף ח'. ר"ל כן היא דעת הרמב"ם בסעיף ח' דאפי' אין בגגה טפח כו' אפ"ה אסור אע"ג דבכילת חתנים מותר היינו משום דמתוקנת לכך:
טז סָעִיף יא (ס"ק יז) והוא כו' דדוקא בכילת חתנים דנעשה לצל וגג אע"ג דלמעלה אין בו שיעור גג מ"מ בצירוף המטה שבאמצע הכילה שרחבה טפח והמחיצה משולשלת שם אהל עליו משא"כ מטה דידן כיון דהמטה עומדת מאתמול והוי גג מאתמול אע"ג דהשתא פורס עליו סדין הא אין בין הסדין והמטה אויר א"כ אינו עושה אהל חדש אע"ג דהסדין משולשל הוי מחיצה בלי גג ומותר:
יז סָעִיף יב (ס"ק יח) שלא כו' טפח והוי אהל כצ"ל: דהא אמרי' בגמ' דקל"ח וע"ל סי' ש"א מ"ש:
יח סָעִיף יב (ס"ק יט) תולין כו' ונ"ל דמטעם זה כו' כמ"ש הת"ה הובא לעיל ס"ק א' ב' דאף ע"ג דדעת ת"ה לאסור וילון אבל פרכת ג"כ דעתו להתיר כיון שיש בלא"ה דלת לארון וכתב דאעפ"כ לא מלאו להתיר ששמע משם גדול א' שהחמיר וכן נהגו העולם חומרא ולכן כתב מ"א טעם החומרא שמא יתקפל:
יט סָעִיף יב (ס"ק כ) שי"ל גג צ"ל שתפורה כו' והלח"מ הקשה על לשון הרמב"ם שכתב שא"א שלא תגב' מן הקרקע כו' ואולי י"ל שאותה השפה היא תפורה למטה בפרכת וכל זמן שהשפה דבוק' לקרקע אין כאן אהל ולכן כתב שא"א שלא תגבה כו' ויעשה גג ואע"ג דליכא מחיצות צ"ל דדומה למחצלת שכ' מ"א ס"ק ז' בשם הרא"ש:
כ סָעִיף יג (ס"ק כא) משום כו' ע"ג כירה כו' כי כירה שלהם היה מקום חלל כדי ליתן לתוכן קדר' והיתה קצרה מלמט' ורחבה למעלה והית' קדרה עומדת על שפת הכיר' ולמטה היו מסיקים הכירה א"כ כשנותן הקדר' ע"ג הכירה עושה אהל וע"ל סי' רנ"ג ס"ק כ"ב: הואיל והכובא רחבה הרב' והקשה ט"ז א"כ נתת דבריך לשיעורים עד כמה מקרי רחבים הרב' ובס' א"ר תירץ דבזמן הש"ס היה להם שיעור ידוע לכל הכובות והיו רחבן שוה וכלם רחבים הרבה ובספר ת"ש דחה דמ"מ תקשי על הפוסקים שהעתיקו האי דינא דהא לדידן אין שיעור ידוע לכן תירץ הט"ז דוקא בכיר' וכדומה שעשוי ליתן בתוכו דבר יבש ואפשר להשתמש במחיצות בלי גג ול"ל שמא יפול דבר לתוכו דהא אפשר לנער כיון דהוא יבש ולכן הוי כנעשו המחיצות מע"ש ולכן מותר עשיית הגג בשבת מה שאין כן כובא וכדומה שנעשו ליתן בתוכו דבר לח דהמחיצות שנעשו מערב שבת אין עליהם שם מחיצה דהא א"א להשתמש בתוכן עד שיהיו להם גג דיש לחוש שמא יפול תוך דברים הלחים דבר מה ויופסדו לכן כשעושה הגג בשבת הוי כאלו עשה המחיצות גם בשבת ולכן הותר בשקאטלי"ן הרחבים וכן תיבה רחב' שאסר מ"א בס"ק ו' כיון שנעשים ליתן בתוכו דבר יבש אלא שכ' גם להתוס' והר"ן דאין מחלקים בין יבש ללח מ"מ בשקאטלי"ן וכן תיב' מותר כיון שהוא עשוי לכך (וגם בזה מיושב האי דקדיר' ע"ג כירה דלא כהר"ן ע"ש): כ' הרמב"ם. פ' י' דין י"ב כצ"ל: ובשורה התחתונ' כו' הוא ופי' יו"ד דין ח"י: ובגמ' דף ק"ב ע"ב אמרינן אבן התחתון בעי צדודי ועפרא. וז"ל רש"י יסוד החומה תחתי' שמיישבים האבנים על הארץ בלי טיט בצדודי לעפר כל עצמו אינו אלא לצדד את האבן שתשב בשוה ולא תטה לכאן ולכאן ויהי' עפר סביב לה לסמכ' כו' עכ"ל: והבונה ע"ג כלים הוא שם בדין י"ב: דמה שנתנו במשכן כו' הם דברי הירושלמי הביאו מ"מ שם. וע' בחידושי רשב"א הביא הירושלמי באורך: מה שהוצרכו לומר דאדנים ה"ה כקרקע משום דכל המלאכות ממשכן גמרי' כדאי' בשבת:
א סָעִיף א ס"א ודוקא. מהא דעירובין צ"ד א' ועיין רש"י פ"ק דסוכה ט"ז ב' ושם מ"ד א' וק"ב א' ושבת קלח א' וילון כו': אא"כ. עירובין מד א': או. שם צ"ד א' וכפי' תוספ' דרב קפיד משום אהל לשיטתו ושם פו ב' וסוכה ט"ז ב' לגי' תוס': אבל. עירובין צד א': ולכן. שם ק"ב א' ועיין רש"י ד"ה וילון: אע"ג. דלא כמ"ש *ד"ה מותר לנטותו אלא כמ"ש רש"י בשבת קל"ח א' ד"ה מותר לנטותו ועמ"א: וכן כו' ובלבד. עסי"ב: וכן מותר. ערובין מ"ד א': אבל אסור כו'. כנ"ל אע"ג שבי"ט כ"א א' משמע דמותר מיירי כמש"שו אם לא כו' וכמ"ש בס"ב. ד"מ: וכן לפני. כנ"ל:
ב סָעִיף ב ס"ב ומטעם זה. שם: וטפח רש"י בד"ה כרוך. טפח פרוסה וכ"מ בגמ':
ג סָעִיף ג ס"ג מטה. עירובין ק"א וי"ט ל"ב ושבת קלח א' לפי' תוס' שם: וה"מ. תוס' בשבת שם וי"ט שם. מדלא אמרו אלא בכה"ג שיש ג"כ מחיצות אבל בלא מחיצות מותר ואף במחיצות היכא שאין עושה עתה מותר כמ"ש ל"ח ב' מחזירין אף בשבת ושם נ"א ב' מניחין מיחם כו' ואע"ג שבס"ב וסי"ג מ' דאסור שם כוונתו לאהל ועמ"א ס"ק ז' ע"ש ס"ק כ"א ע' ב"ח וט"ז ס"ק יא:
ד סָעִיף ד ס"ד מטה כו' ואם. כמ"ש בס"ב:
ה סָעִיף ה ס"ה מותר כו' הואיל כו'. ממש"ש קל"ט ב' מערים אדם כו' וערש"י ד"ה מערים כו' ולשיטתו אזיל שכ' שם קל"ח א' אנא אמר אביי מדרבנן היא כו' ושם חומרי מתנייתא דלאו בכולהו משום אהל אבל תוס' הקשו עליו ד"ה כסא גלין ע"ש ואף ע"ג דאמרינן שם מדרבנן היא שלא יעשה כו' מ"מ משום אהל עראי הוא דאיסור אהל עראי משום זה וכמ"ש בתשובת הרמב"ם וראיית רש"י ממ"ש שם לתלות בה רמונים ואי משום אהל מה לי שמרים או רמונים וכן מש"ש והוא דתלה כו' וזה דחקו לרש"י. אבל א"א לומר כן דהא אמרי' שם קלז ב' השתא ר"א אוסופי אהל עראי לא מוספינן למיעבד כו' אלמא משום אהל עראי הוא ומה שדחקו לרש"י דלתלות רמונים שרי כפי מ"ש כאן ניחא ועתוס' הנ"ל ד"ה כסא ותי' הרשב"א שם בשם רבו דתולה לשמרים צריך לחלל שתחתיו משא"כ ברמונים וע' ברשב"א שם ואף שיישב דברי רש"י לא כתב אלא ליישב דבריו וכן תוס' הנ"ל ד"ה כסא לא ס"ל כן ועתוס' דעירובין קא א':
ו סָעִיף ח ס"ח כל אהל. כפי' הרי"ף אהא דטלית כפולה דלא כרש"י שם ד"ה כילה שיש כו' וע' ר"ן:
ז סָעִיף ט ס"ט משמרת. כמש"ש השתא ר"א אוסופי כו' ושם מנקיט אביי כו' וכמ"ש תו' ד"ה כסא גלין כו' דכולה שמעתא דלא כרש"י קלט ב' ד"ה מערים כו' ואף ע"ג שאמרו שם שלא יעשה כו' ר"ל דאיסור עשיית אהל עראי הוא משום זה וערש"י שם ד"ה ה"נ דמחייב וכמ"ש הרמב"ם בתשובה שלא אמרו שלא יעשה אלא בשעת מלאכה וה"נ משום אהל קבע דלא כמ"א ועמ"ש לעיל בס"ה:
ח סָעִיף י ס"י טלית כפולה כו'. עתוס' שם ד"ה כרך א"נ כו' וכ"כ הרא"ש שם וכל הפוסקים: וכן הפרכת. כמש"ש בכילה הא כו':
ט סָעִיף יא ס"יא כילת כו' הא כו'. לשון הרמב"ם וכ"כ הר"ן דלא תקשה קושיית הרא"ש מהא דס"ה והשמיט מ"ש ואין בשיפוע טפח דל"ג לה וכן הקשו תוס' בשם רשב"ם מהא דסוכה יט ב' דקי"ל דלאו כאהלים דמי וכ"כ ב"י דל"ג להא דשיפוע טפח וכ"ה בדברי המ"מ אבל הרא"ש והטור כתבוה וכן ש"פ וכפירש"י ואפשר דאף הרמב"ם גריס לה אלא דס"ל דאין הלכה בזה כמותו דהא ס"ל כרבנן דמתני' פ"ק דסוכה ואנן לא קי"ל כן ועיין תוס' ד"ה שאין כו':
י סָעִיף יב ס"יב שיש לה. עמ"א:
יא סָעִיף יג סי"ג וה"מ כשהכובא. כמ"ש קל"ט ובלבד כו' וערש"י שם וכמ"ש בסי"א והוא כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.