Shulchan Aruch, Orach Chayim 332 — שולחן ערוך, אורח חיים שלב
א אֵין מְיַלְּדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּשַׁבָּת.
ב אֵין מְפַרְכְּסִין לִבְהֵמָה גִּלְדֵי מַכָּה וְלֹא סָכִין אוֹתָהּ בְּשֶׁמֶן; וְהָנֵי מִילֵי בִּגְמַר מַכָּה, דְּלֵיכָּא אֶלָּא מִשּׁוּם תַּעֲנוּג, אֲבָל בִּתְחִלַּת מַכָּה, דְּאִיכָּא צַעְרָא, שָׁרֵי.
ג אִם אָכְלָה כַּרְשִׁינִין הַרְבֵּה וּמִצְטַעֶרֶת, יָכוֹל לַהֲרִיצָהּ בֶּחָצֵר כְּדֵי שֶׁתִּיגַע וְתִתְרַפֵּא.
ד אִם אֲחָזָהּ דָּם, יָכוֹל לְהַעֲמִידָהּ בְּמַיִם כְּדֵי שֶׁתִּצְטַנֵּן; וְאִם הוּא סָפֵק שֶׁאִם לֹא יַקִּיזוּ לָהּ דָּם תָּמוּת, מֻתָּר לוֹמַר לְעַכּוּ"ם לְהַקִּיזָהּ.
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) אין מילדין וכו' - פירוש למשוך הולד מן הרחם דאיכא טרחא יתירא ועיין באחרונים שהסכימו דאף לסעודה [היינו שאוחז הולד שלא יפול לארץ ונותן לו דד לתוך פיו] אסור בשבת וכן כל צרכי לידה המבואר בסימן תקכ"ג ע"ש: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב (ב) מפרכסין - פי' להסיר את הגלד: ש"ע סָעִיף ב
ג (ג) אותה - את המכה: ש"ע סָעִיף ב
ד (ד) בגמר מכה - שנתרפאה המכה וע"כ אין לטרוח בשביל בהמה כדי לענגה: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ה (ה) יכול להריצה וכו' - דאע"ג דזהו רפואה וברפואה לאדם גזרו משום שחיקת סממנים ברפואת בהמתו אין אדם בהול כ"כ שיבוא לשחוק סממנים וה"ה אם היא קרובה למיתה מחמת זה דאז בודאי בהול אפ"ה מותר דאי לא שרית ליה אתי לידי שחיקת סממנים ושאר מלאכה דאורייתא וכדלקמיה בסעיף ד': ש"ע סָעִיף ג
ו (ו) כדי שתייגע - אבל אסור לעשות בשבילה שום מלאכה דאורייתא או דרבנן אפילו היא מתה וע"י א"י מותר לעשות כשהבהמה חולה [ח"א]: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ז (ז) יכול להעמידה - הכל כנ"ל בסק"ה: ש"ע סָעִיף ד
ח (ח) ואם הוא ספק וכו' - דמתוך שאדם בהול על ממונו אי לא שרית ליה אתי למעבד בעצמו איסורא דאורייתא: ש"ע סָעִיף ד
ט (ט) תמות - ועיין בח"א שכתב דאפילו אם היא רק חולה בעלמא ג"כ מותר ע"י א"י כדי לרפאותה משום צער בע"ח אבל להקיז לסוס כדי שיאכל יותר בודאי אסור: ש"ע סָעִיף ד
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א אין מילדין. משמע אפי' לסעדה אסור ועסי' תקכ"ג וכ"מ בגמ' דאמר מרחמין על בהמה בי"ט: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ד
ב להעמידה במים. דאין אדם בהול כ"כ על רפוא' בהמתו כדי שיבא לידי שחיק' סמני': ש"ע סָעִיף ד
ג מותר לומ' לעכו"ם. מתוך שאדם בהול על ממונו אי לא שרית ליה אתי למיעבד איסור דאורייתא עסי' רס"ו: ש"ע סָעִיף ד
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א אין עמ״א המחבר השמיט מסעדין משמע דמספק אסור ולא אמר בפירוש דלא ברירא ליה ובתקכ״ג כתב מסעדין ובגמרא קכ״ח ב׳ אמר רשב״ג מרחמין היינו על בהמה טהורה בי״ט משמע בשבת לא ועב״ח: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ד
ב להעמידה עמ״א ציין כאן ובריצה י״ל דאין ניכר כ״כ לרפואה דבעה״ת אוסר להעמידה במים ומש״ה אמר דאין בהול והט״ז ציין על להריצה דהמחבר סובר כן ומש״ה פסק במים נמי כן והמחבר לא זו אף זו נקיט וא״ש מ״ש הט״ז באות ג׳ וצ״ל מש״ה החמירו בו כמ״ש שם והיינו מנ״ל דתנאי היא לרפואה דלמא בסכנה ופליגי בפלוגתא דר״י ורבנן בבכור ש״מ אין בזה סכנה וע׳ לבוש אין מילדין דליכא סכנה הא מבכרת ויש סכנה מילדין ולמ״ד ד״ת אסור עט״ז: ש"ע סָעִיף ד
ג מותר עמ״א ועט״ז ג׳ ועסי׳ של״ד במ״א אות ג׳ ואי״ה שם יבואר: ש"ע סָעִיף ד
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א (ס"ק א) אין כו' לסעד' דהיינו שאוחז הולד שלא יפול לארץ והא מדתנן ס"פ מפנין אין מילדין הבהמ' בי"ט אבל מסעדין וכתב הרא"ש דר"י נסתפק אי האי מסעדים ר"ל אפי בשב' והא דקתני בי"ט משום רבות' דאין מילדין תניא או דבשבת אפי' מסעדים אסור והניח הדבר בספק והטור פסק לקול' ותמ' עליו הרב"י ומדלא כתב פה בש"ע דין מסעדים לא להתיר ולא לאסור כ"א לקמן סי' תקכ"ג לענין י"ט משמע דגם להרב"י מספקא מלתא וא"כ ממילא מספק' אסור אע"ג דהוי ספק דרבנן וכמו שכתב הט"ז ס"ק א': וכ"מ בגמר' דאמר מרחמים כו' דאהא דתנן אבל מסעדים מייתי הש"ס בריית' דתני' כיצד מסעדים אוחז בולד שלא תפול לארץ. אמר רשב"ג נוהגים היינו שהיינו מרחמים על בהמ' טהור' בי"ט עכ"ל הבריית' (ומרחמים היינו אם רחק' וולדה מזלפים עליו מי שליית' או ליתן מלא אגרוף מלח ברחמ' כמ"ש לקמן סי' תקכ"ג) והא דנקט גבי מרחמים בי"ט ניהו דהמעש' הי' בי"ט מ"מ מה לו לרשב"ג להזכיר בי"ט. גם מסתמ' גם לפעמים אירע כן בשבת א"ו לדיוק' אתי דוק' בי"ט אבל בשבת אסור דגבי מרחמים ל"ל דנקט י"ט לרבות' כמ"ש ר"י גבי אין מילדי' דהא רשב"ג לא הזכיר שום דבר לאסור אע"כ דמרחמים אסור בשבת וה"ה דאין מסעדין דאסור בשבת דשניהם תיקוני ולד ועוד כיון דרשב"ג קתני בתר הא דמפרש מסעדים מסתמ' כמו דסיפא דהיינו מרחמים הוא דוק' בי"ט גם רישא דאיירי במסעדים דומי' דסיפ' דוק' בי"ט: ש"ע סָעִיף א
ט״ז Taz
סָעִיף א
א אין מילדין. הטעם פירש"י דאיכא טירחא יתיר' ובמשנה אמרו אבל מסעדין בי"ט פי' אוחז בולד שלא יפול לארץ. וכתב הרא"ש נסתפק ר"י אם הך מסעדין דוקא בי"ט א"ד אפי' בשבת שרי והא דקתני בי"ט משום רבותא דאין מילדין והטור כ' להתיר אפי' בשבת ותמה ב"י עליו כיון דר"י נסתפק ביה ונראה לכאורה דטעם הטור כיון דעכ"פ אין כאן איסור דאוריית' אלא משום טירח' יתירה ובדרבנן אזלי' בספיקו להקל אלא דא"א לומר כן שהרי בפרק מפנין אאיבעי' דכל אחד מפנ' לנפשי' דלא אפשיט' כ' הרא"ש וכיון דאיסור' הוא עבדינן לחומר' ושם לא הוה אלא משום טירח' ע"כ נראה דבספרו של רבינו הטור לא הי' כתוב כך נסתפק ר"י וראי' ברור' שהרי ברמזי' שאין שם אלא העתק' דברי הרא"ש ולא זכר שם הך ספיק' דר"י אלא ודאי הג"ה הוא באשר"י ולא מד"ע: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ב יכול להריצה כו'. דאע"ג דזהו רפוא' וברפואה גזרו משום שחיקת סמנים ברפואת בהמתו אין אדם בהול כ"כ שיבא לשחוק סמנים: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג אם אחזה דם כו'. הטעם במרדכי משום דאם לא נתיר לו על ידי עכו"ם יעשה בעצמו כדאיתא פ"ק דחולין לענין בכור לפי זה נ"ל דהך דיכול להריצה שנזכר לפני זה אינו בענין זה שיר' שמא תמות ולפיכך לא החמירו שם: ש"ע סָעִיף ד
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א אין עט״ז רש״י שבת קכ״ח ב׳ ושם נראה בפירוש אבל מסעדין בי״ט הא שבת לא וכ״כ הר״ן ורש״י ברי״ף שם כתב חכמה מיילדין ואח״כ ציין אין מיילדין בי״ט טירחא י״ל דל״ת אין מיילדין איסור תורה עוקר דבר מגידולו עמ״א ש״ל אות ו׳ באשה יושבת על המשבר או כלו חדשיו ובהמה אפשר ל״ש זה ובתה״ד כתב על פירש״י די״ל ד״ת ודאיק לה מדפריך ומחללין מה קמ״ל ועתי״ט כ״כ מסברא דנפשיה וזה שציין רש״י מקודם חכמה מיילדת לומר בשבת מחללין איסור תחומין י״ב מיל פריך שפיר עתי״ט שם. ומ״ש בעיא לקולא באמת צ״ע ליישב דכל ספק בדרבנן לקולא ושבת קכ״ז י״ל הואיל ולא אמר תיק״ו הוי ליה ספק חסרון ידיעה אף בדרבנן לחומרא ואי״ה בשל״ג ס״ג יבואר זה ועמ״ש בכללי או״ה וביש״ש ב״ק יע״ש: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ב יכול עט״ז דאף כה״ג גזור הואיל ורגילין ע״י סם להשקות עסי׳ שכ״ח בט״ז כ״ה בבהמה לא גזרו כו׳ עב״י והוי יודע רטייה אסור להשים על בהמה בשבת דאיכא ממרח כבסי׳ שכ״ח בט״ז אות ח״י יע״ש: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג אם עט״ז שבת נ״ג ב׳ והמרדכי כתב דאם ספק שתמות אדם בהול מתירין שבות ע״י עכו״ם וראיה מפ״ק דפסחים דף י״א א׳ (ט״ס חולין) דל״ג בבכור כו׳ ולפ״ז הא דחולקין ת״ק ור״י שם במריצה בחצר ות״ק אוסר לאו בספק שמא תמות דאל״כ מ״ט מאן דאסר דבבכור כה״ג ע״י ישראל שרי ואף ר״י דאוסר שם אטו מקום שעושה מום משא״כ ברפואה וראוי להיות ומש״ה החמירו לת״ק ועא״ר. ועדיין צ״ע. ועב״י ומשמע דלבהמה עושין כל רפואה אף ע״י סמנים היכא דל״ש מירוח וערש״י שם תנאי דאיכא דל״ג שאר רפואות אטו שחיקת סמנים וצ״ע ובחידושינו כתבנו מזה עמ״א ב׳: ש"ע סָעִיף ד
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א אין מילדין. אפי' לסעדה אסור. מ"א ועיין ט"ז: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ב יכול. דברפואות בהמה אין אדם בהול שיבא לידי שחיקת סמנים. ט"ז: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג שתצטנן. עיין ב"ח: ש"ע סָעִיף ד
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א אין מילדין. והשמיט דין מסעדין משום שכ' הרא"ש דר"י נסתפק אם קאי איו"ט או אף אשבת וכתבה בי"ט בסי' תקכ"ג ס"ג: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ד
ב ס"ד ואם הוא. כמ"ש בפסחים י"א גבי בכור וה"ה כאן דמתירין שבות: ש"ע סָעִיף ד
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)