א שְׁנֵי בָּתִּים בִּשְׁנֵי צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים וְהֵם שֶׁל אָדָם אֶחָד, אוֹ שֶׁל שְׁנַיִם וְעֵרְבוּ, אִם שְׁנֵיהֶם שָׁוִים מֻתָּר לִזְרֹק מִזֶּה לָזֶה; וְאִם אֶחָד גָּבוֹהַּ מֵחֲבֵרוֹ, אָסוּר לִזְרֹק מִזֶּה לָזֶה אֶלָּא אִם כֵּן הֵם כְּלֵי חֶרֶס וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם שֶׁאִם יִפְּלוּ יִשָּׁבְרוּ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים עוֹבֶרֶת בֵּינֵיהֶם, אֲבָל אִם הָיְתָה כַּרְמְלִית עוֹבֶרֶת בֵּינֵיהֶם מֻתָּר בְּכָל גַּוְנָא.
ב זִיז, דְּהַיְנוּ דַּף הַבּוֹלֵט מִן הַכֹּתֶל לִרְשׁוּת הָרַבִּים, לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה וְיֵשׁ בּוֹ ד' עַל ד' וְחַלּוֹן הַבַּיִת פָּתוּחַ לוֹ, מִשְׁתַּמְּשִׁין עָלָיו, אִם הָיוּ שְׁנֵי זִיזִים זֶה לְמַטָּה מִזֶּה וְהֵם שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, אִם יֵשׁ בַּזִּיז הָעֶלְיוֹן שֶׁלִּפְנֵי הַחַלּוֹן רֹחַב ד' עַל ד' אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְהַזִּיז שֶׁתַּחְתָּיו רְשׁוּת אַחֶרֶת וְאוֹסְרִין זֶה עַל זֶה, וְאִם אֵין בָּעֶלְיוֹן ד' וְגַם אֵין בַּתַּחְתּוֹן ד', מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁנֵיהֶם וּבְכָל הַכֹּתֶל עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים הַתַּחְתּוֹנִים. הָיָה בַּתַּחְתּוֹן אַרְבָּעָה וּבָעֶלְיוֹן אֵין בּוֹ אַרְבָּעָה, אֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּעֶלְיוֹן אֶלָּא כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ בִּלְבַד, אֲבָל בִּשְׁאָר הַזִּיז שֶׁבִּשְׁנֵי צְדָדֵי הַחַלּוֹן אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִפְּנֵי זֶה שֶׁתַּחְתָּיו שֶׁחָלַק רְשׁוּת לְעַצְמוֹ.
ג כָּל זִיז הַיּוֹצֵא עַל אֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁמֻּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עָלָיו, כְּשֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אֵין נוֹתְנִין עָלָיו וְאֵין נוֹטְלִים מִמֶּנּוּ אֶלָּא כְּלֵי חֶרֶס וּזְכוּכִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם שֶׁאִם יִפְּלוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים יִשָּׁבְרוּ, אֲבָל שְׁאָר כֵּלִים, אֲסוּרִים, שֶׁמָּא יִפְּלוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וִיבִיאֵם. הַגָּה: וְדַוְקָא זִיז וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, אֲבָל אִם הוּא דָּבָר רָחָב כְּגַג שֶׁהַמִּשְׁתַּמֵּשׁ עוֹמֵד שָׁם עִם הַכְּלִי, מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הַכֵּלִים (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הריטב"א). וְאִם הָיָה זִיז אֶחָד לְבַדּוֹ יוֹצֵא עַל אֲוִיר כַּרְמְלִית כָּל שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ י' לְעוֹלָם מֻתָּר בֵּין רָחָב בֵּין קָצָר', וַאֲפִלּוּ כֵּלִים שֶׁאֵין מִשְׁתַּבְּרִין, שֶׁלֹּא גָּזְרוּ בְּכַרְמְלִית.
א סָעִיף א (א) ועירבו - דבלא ערבו הלא אסור לטלטל מרשות לרשות אפילו בלא הפסק רשות הרבים בינתים כלל:
ב סָעִיף א (ב) שוים וכו' - ר"ל דכיון שהם שוים אין צריך לאמן ידיו לזריקה שלא יפול החפץ למטה:
ג סָעִיף א (ג) מותר לזרוק - ודוקא למעלה מי' דהוי מרה"י לרשות היחיד דרך מקום פטור אבל למטה מי' אסור:
ד סָעִיף א (ד) גבוה מחבירו - דכיון שגבוה מחבירו צריך לצמצם ידו בזריקה וחיישינן שמא לא יכוין כ"כ ויפול לארץ ואתי לאתויי:
ה סָעִיף א (ה) כרמלית וכו' - דכיון דאיסור כרמלית אינה אלא מדרבנן לא גזרינן שמא יפול דהוי גזירה לגזירה:
ו סָעִיף א (ו) בכל גווני - היינו אפילו אחד גבוה מחבירו אבל פשוט דדוקא בשערבו:
ז סָעִיף ב (ז) לר"ה - נקט לר"ה לרבותא דאפילו לר"ה מותר דאין ר"ה תופס למעלה מעשרה וכ"ש אם הוא בולט לרשות כרמלית דשרי ועיין בס"ג דיש חילוק בין ר"ה לכרמלית לענין ליתן עליו כלים שאין נשברים בנפילתן:
ח סָעִיף ב (ח) למעלה מעשרה - ולא מבעי אם היה החלון פתוח לו בסמוך להזיז בתוך ג' טפחים בודאי מותר להשתמש על הזיז מתוך החלון ליתן עליו ולטול ממנו דהוא בכלל חורי רה"י וכרה"י דמי אלא אפילו אם היה החלון מופלג ממנו הרבה אעפ"כ מותר להשתמש על הזיז דכל שהוא למעלה מעשרה חשבינן ליה כמקום פטור ומשמע מסתימת המחבר דאם היה הזיז למטה מעשרה אפילו אם היה חלון הבית פתוח לו בסמוך לו בתוך ג' אפ"ה אסור להשתמש על הזיז והטעם דכיון שהוא בתוך עשרה נוח גם לבני רה"ר להשתמש על הזיז ולא הוי בכלל חורי רה"י כ"א בכלל כרמלית ואסור להשתמש עליו ליתן עליו וליטול ממנו בין מר"ה ובין מתוך החלון:
ט סָעִיף ב (ט) ויש בו ד' על ד' - לפי מה שפסק המחבר בס"ג דבכלים שאינם נשברים אסור שמא יפולו ואתי לאתויי מר"ה וע"כ הכא מיירי בכלים שישברו ע"י נפילתן וא"כ אפילו אין בהזיז ד' על ד' שמצוי שיפלו ממנו ג"כ מותר להשתמש עליו ויש לומר בדוחק דנקט ד' על ד' משום דמסיים והחלון פתוח לו ובאין בהזיז ד' על ד' א"צ שיהיה החלון פתוח לו דהוא מקום פטור ובכל גווני מותר להשתמש עליו:
י סָעִיף ב (י) והם של וכו' - אבל של איש אחד שרי כיון שהם של רשות אחד. ואם ערבו יחד אפילו של שני אנשים שרי [פמ"ג]:
יא סָעִיף ב (יא) אסור להשתמש - דוקא בכלים ששבתו בתוך הבית אבל אם שבתו בין השמשות על גבי הזיז מותר לטלטל מזיז לחברו:
יב סָעִיף ב (יב) זה על זה - ר"ל בין העליון ובין התחתון והלבוש מיקל בתחתון. כתב המ"א בשם המגיד משנה דאפילו אין בתחתון ד' ג"כ אוסרין אלו על אלו ובלבוש מיקל בזה וכתב בא"ר שכן הוא ג"כ בעה"ק:
יג סָעִיף ב (יג) כנגד חלונו - בלבד שהוא כזוית החלון והרחבתו:
יד סָעִיף ב (יד) שחלק רשות לעצמו - וממילא אסור להשתמש גם בזיז התחתון שאוסרים זה על זה וכנ"ל ולדעת הלבוש הנ"ל הכא בודאי מותר בתחתון:
טו סָעִיף ג (טו) כל זיז וכו' - היינו בין שהוא רחב ד' או לא:
טז סָעִיף ג (טז) כל שהוא גבוה יו"ד - דשם אין אויר כרמלית תופס וכנ"ל בסימן שמ"ה סי"ח ולכן מותר להשתמש עליו דרך החלון אבל למטה מעשרה הוי כמוציא מרשות היחיד לכרמלית:
א סָעִיף א ועירבו. ולמ"ד דמותר להחליף דרך מקום פטור שרי אפי' לא עירבו עמ"ש סי' שנ"ה סס"א ובס"ג בהג"ה: צ"ע הא אין יכולין לערב יחד אא"כ יש פתח ביניהם שיכולים לטלטל מזה לזה בלא זריקה כמ"ש סי' שע"ב ס"ד ומ"ש סי' של"א סס"ה וצ"ל דמיירי שהן עומדין בקצה רשות הרבים וצדה סמוכים למבוי המתוקן בלחי ויש לכל א' פתח ג"כ למבוי דיכולין לטלטל מזה לזה:
ב סָעִיף א מותר לזרוק. ודוקא למעלה מי' דהוי מרה"י לרה"י דרך מקום פטור (רמב"ם וגמ') אבל למטה מי' אסור:
ג סָעִיף א כלי חרס. אבל דבר אחר חיישי' דלמא נפל ואתי לאתויי:
ד סָעִיף ב למעלה מי'. צ"ע כיון דחלון הבית פתוח לו תוך י' א"כ אפי' למטה מי' הוי רה"י דהוי חורי רה"י כמ"ש סי' שמ"ה ס"ד בהג"ה ואי מיירי שאין החלון סמוך לו אפי' למעלה מי' הוי כרמלית כמ"ש שם סי"ז וכ"כ הטור והרא"ש ע"ש וצ"ע וביותר קשה מ"ש סו' סימן זה גבוה י' ע"ש ערסי' שנ"ה:
ה סָעִיף ב אסור להשתמש. דוקא בכלים ששבתו בתוך הבית (מ"מ רשב"א) עסי' שע"ב:
ו סָעִיף ב ואוסרים זה כו'. אפי' אין בתחתון ד' (מ"מ):
ז סָעִיף ב כנגד חלונו. שהוא כחורי חלונו:
א סָעִיף א מזה. ודוקא למעלה מיו"ד דהוי מרה"י לרה"י דרך מקום פטור אבל למטה מיו"ד אסור. רמב"ם:
ב סָעִיף א אסור לזרוק. משום גזירה דלמא מיגנדר ונפל ואתא לאתויי ואע"ג דבס"ג כתב רמ"א דבדבר רחב אין איסור בכל הכלים שאני הכא הוא זורק מגבוה לנמוך או להיפך וצריך לאמן ידיו משא"כ התם שהוא מניח. ט"ז:
ג סָעִיף ב ואוסרין. אפילו אין בתחתון ד'. מ"א:
ד סָעִיף ב אסור. דוקא כלים ששבתו בתוך הבית עיין סי' שע"ב ס"ו:
א סָעִיף א (ס"ק א) ועירבו. ולמ"ד דמותר להחליף. ר"ל ברשויות דרבנן והיינו שאין אסורו לטלטל מזה לזה כ"א מדרבנן. כגון כרמלית לרה"י אם יש מקום פטור ביניהם אי מותר לטלטל מכרמלית דרך מקום פטור יש מחלוקת הפוסקים לעיל סי' שמ"ו ס"א ולמאן דשרי גם כאן שרי אפי' לא עירבו והא א"צ עירוב לטלטל מבית לחבירו כ"א מדרבנן. והזריק' ע"כ היא למעלה מיו"ד כמ"ש מ"א ס"ק ב' דא"כ בלי עירוב י"ל רשויות דרבנן דרך מקום פטור: עמ"ש סי' שנ"ה כו' לא רשם לעיין ר"ס שמ"ה דשם מבואר מחלוקת הפוסקים הנ"ל דמשם אין ראיה די"ל דאפי' למ"ד דשרי לטלטל ברשויות דרבנן דרך מקום פטור היינו דוקא כשנח במקום פטור תחלה קודם שמוציאו לרשות האחר והיינו דתחלה מוציאו מכרמלית למקום פטור והונח שם ובזה אין איסור ואח"ז כשמכניסו לרה"י ממקום פטור ג"כ אין איסור וכדקתני שם בסי' שמ"ה שאדם עומד במקום פטור ויקח חפץ מיד העומד ברה"י כו' וא"כ כשמגיע ליד האדם העומר במקום פטור ה"ל כאלו נח שם. ולכן שרי אבל בנדון דהכא דאדם א' מוליכו מרשות לרשות האסור דרך מקום פטור ולא הונח במקום פטור. י"ל דלכ"ע אסור וכ"כ התוס' להדיא במס' עירובין דף צ' ע"א ד"ה כרמלית ורה"י כו' ע"ש. ולכן רשם מ"א לעיין סי' שנ"ה שם הביא רמ"א בשם המרדכי דין בה"כ למעל' מי' דמוכח דס"ל דאפי' לא נח במקום פטור שרי וע"ש במ"א ס"ק י"א: ולענ"ד דהתוס' בשבת דף ק"א ע"א ד"ה ר"י אומר כו' דזה מחלוקת ר"י ורבנן דלר"י שרי כה"ג אפי' לא נח במקום פטור ולרבנן אסור. אלא א"כ נח במקום פטור. ונ"ל דהמרדכי פסק כר"י (והטעם אף דחכמים תולקים על ר"י נלע"ד דס"ל דהש"ס ע"כ פסק כוותיה דבדף ק' ע"ב במס' שבת אמרי' ההולך בספינה אמר רב הונא מוציא זיז כ"ש וממלא ורבה ור"ח ס"ל דצריך להוציא זיז רחב ד"ט. ומסיק דפליגי בהא רב הונא ס"ל כיון דגמירי דאין ספינה מהלכת אם אין המים עכ"פ גבוהי' י"ט א"כ ניהו דים כרמלית היא מכל מקום כיון דאויר כרמלית למעלה מי' מקום פטור וס"ל אותן י"ט מארעא קרקע הים משחינן א"כ אי ממלא למעלה מן המים שעכ"פ גבוה י' דזולתו אין הספינה מהלכת כנ"ל. א"כ האויר שלמעלה מי' הוי מקום פטור ובדין הוא דאפי' זיז כ"ש נמי לא בעי אלא משום הכירא. וע"ש ברש"י וע"כ המים הם גבוהים יותר מי' מן הקרקע כמ"ש התוס' שם ד"ה גמירי כו' דאל"כ איך שואב בכלי הא הכלי נשקע במים ע"ש ומדברי תוספות הנ"ל מוכח דס"ל דבעי' שיהיה נח במקום פטור דאם לא כן מאי קשיא להו ניהו דמשקיע הכלי תוך המים שהם למטה מי' והוי כרמלית מכל מקום מוליכו לספינה דרך האויר למעלה מי' ודלמא ס"ל לרב הונא דמותר להחליף ברשויות דרבנן דרך מקום פטור א"ו דהתוספות ס"ל דאסור אם לא נח וכמ"ש בערובין דף צ' הנ"ל ואפשר זה ראיות המרדכי לפסוק כר"י דהוי קשיא ליה קושית התוספות דהא הכלי שוקע במים ולא ניחא ליה בתי' התוספות דמאי דאמר גמירי דאין ספינה מהלכת בפחות מיו"ד רצה לומר בלי שיקוע הכלי דה"ל הרב' יותר מיו"ד דאין לשון הש"ס סובל זה אע"כ ניהו דשקוע הכלי אין בכך כלום דסבר ליה לרב הונא דשרי להחליף ברשויות דרבנן דרך מקום פטור אפי' לא נח כנ"ל וא"ש): צ"ע כו' פתח ביניהם ר"ל דמבואר לקמן סי' שע"ב דשתי חצירות וכותל אחד ביניהם אם יש פתח בכותל דע"י שיערבו יהיו יכולים לטלטל דרך הפתח אז מהני ערובן אבל ליכא פתח דאפילו יערבו א"א להם לטלטל מחצר א' לחבירו כ"א ע"י זריקה למעלה מן הכותל או ע"י חורים בזה ל"מ עירוב ואם כן הכא דרשות הרבים מפסיק בין הבתים אי אפשר להם לטלטל מזה לזה כ"א ע"י זריקה כמו שכתב בש"ע א"כ לא מהני כשערבו אפ"ה אסורים לזרוק: וצ"ל דמיירי שהם עומרים כו' כזה *:
ב סָעִיף א (ס"ק ג') כ"ח אבל ד"א חיישינן דלמא נפיל כו' והיינו משום שא' גבוה מחבירו צריך לאמן ידיו לזריקה להגביה או להשפיל ועל ידי זה יש לחוש פן יפול רש"י ומצד הנפילה לא חייב דמתעסק הוא אצל הנפילה דלא מתכוין לזרוק לר"ה כך כתב רש"י בשבת דף צ"ז ע' א:
ג סָעִיף ב (ס"ק ד') למעלה כו' צ"ע אם חלון כו' תוך ג' א"כ אפי' למטה מיו"ד כו' כצ"ל כמ"ש סי' שמ"ה במ"א ס"ק ב' שחולק שם על הע"ש: שאין החלון סמוך לו ר"ל תוך ג':
ד סָעִיף ב (ס"ק ה') אסור כו' דוקא בכלים כו'. דקי"ל בסי' שע"ב דכל החצרות רשות א' הן. ואפי' לא עירבו החצירות יחד ניהו דאסור לטלטל מחצר א' לחבירו כלים ששבתו תוך הבית אבל כלים ששבתו בחצר מותר לטלטל מחצר א' לחבירו ודין הזוזים הללו דין חצר יש להם לכן אין איסור כשלא ערבו אלא בכלים ששבתו בבית:
ה סָעִיף ב (ס"ק ו) ואוסרים זע"ז אפי' אין בתחתון ד' והיינו כיון דהעליון הוא ארבע וחל על העליון שם רשות אוסר על התחתון ולכן גם התחתון אף שאינו רחב ד' ולא חל עליו שם רשות מ"מ אוסר על העליון שחל עליו שם רשות וה"ה איפכא כשהתחתון רחב ד' ולא העליון מה"ט:
ו סָעִיף ב (ס"ק ז) כנגד כו' שהוא כחורי חלונו ר"ל רוחב הזיז שהוא נגד רוחב החלון מיקרי חלון ולא הוי רשות בפני עצמו לאסור עליו התחתון וה"ה כה"ג התחתון שרי נגד החלון אם היה בו. אך כיון דאין כאן רק חלון א' א"כ העליון נגד החלון ואין נגד התחתון חלון לכן כ' הש"ע הדין היתר נגד החלון בעליון ולא בתחתון ומשמע דאם העליון רחב ד' אפי' נגד החלון אסור להשתמש כיון דהוא רשות חשוב לא בטל מה שהוא נגד החלון לגבי חלון:
א סָעִיף א ס"א והם של. שבת צ"ו שם: או. ע"ש רש"י ד"ה משום: מותר. עמ"א: אא"כ כו' בד"א. נלמד מס"ג ועמש"ש:
ב סָעִיף ב לר"ה. לאפוקי כרמלית כמ"ש בס"ג: למעלה מי'. כ"כ הרמב"ם דלמטה מעשרה כרמלית הוא אבל למעלה מעשרה הוא רה"י דלא כמ"ש הרא"ש וש"ע סי' שמ"ה סט"ז ואף שפ' הטור ג"כ סובר כמ"ש התו' דחורין המפולשין למטה מעשרה הן חורי ר"ה דלא כמ"ש בהג"ה סי' שמ"ה ס"ד אבל לדעת רמ"א צ"ע ועמ"א: ויש בו ד' כו'. כן כ' רש"י לפי שיטתו ותוס' לפי שיטתם והטור ג"כ כשיטת התוס' דאף בכלים שאין נשברים מותר ע"ש אבל לשיטת הרמב"ם דאין חילוק בין ד' או לא כמ"ש למטה ובס"ג אלא לענין ב' זיזין כאן א"צ ולמטה פ' הרמב"ם וצ"ע וא"ל משום חלון פתוח באין ד' א"צ חלון פתוח דא"כ הל"ל ואפי' יש כו': וחלון. כ"כ הטור לפי שיטתו וכמ"ש בסי' שמ"ה סט"ז ע"ש: אם היו. כגי' הרמב"ם להיפך ה"ד אי דלית כו' בכולה כותל לשתמש ואי דאית כו' ואפי' כנגד חלונו כו' ופי' הרשב"א בשני זיזין של ב"א וסובר הרמב"ם דבא' מהן ארבעה אסור בעליון:
ג סָעִיף ג ס"ג כל זיז. לא כרש"י ולא כתוס' אלא בין ד' או לא כלים הנשברים מותר ואין נשברים אסור שהם הוצרכו לחלק מחמת פי' בברייתא הנ"ל: ודוקא. זה כ' לתרץ קושית תוס' ד"ה א': ואם היה. נלמד ממש"ש צ"ט א' א"ר היא כו' ואף אביי מודה בכה"ג כמ"ש צ"ח א' הכא באסקופה וראיה מדאמרי' פ"ד א' אנשי חצר ואנשי עלייה כו' ועתוס' צ"ח ב' ד"ה ניחוש כו' ומסימן הזה מוכח דלא כמ"ש בסי' שמ"ה ס"ד בהג"ה דהא מתני' שלפני חלון ואמרינן בגמ' דחורי חלון הוא וכ' הפ' הרמב"ם והטור למעלה מעשרה וכן הרשב"א כמ"ש בסוף הסי' ואם היה זיז א' כו' וגם מוכח שלא כמש"ש בסט"ז כמ"ש רש"י ותוס' כאן כנ"ל וכן הרמב"ם ורשב"א כאן באלו ב' זיזין ולא הזכירו שלפני כל זיז צריך חלון ובהדיא מ' מדבריו דבתחתון אין לפניו חלון ואפי' אם יש בו ד' אפ"ה מותר להשתמש בו וכן בסי' שנ"א בצינור כ' והן למעלה מעשרה אסור משום גזירה אטו דאית ביה ד' משמע דאית ביה ד' הוי רה"י ומ"ש שם במ"א סק"ה הכא שאני דכיון כו' אינו מובן דהא רחוק מגג וערש"י שם:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.