א הַלְוָאַת יוֹם טוֹב נִתְּנָה לִתָּבַע בְּדִין וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ש"ז סָעִיף י"א.
ב גַּבָּאֵי צְדָקָה גּוֹבִין מֵהַחֲצֵרוֹת בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל לֹא יַכְרִיזוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּכְרִיזִין בַּחֹל אֶלָּא גּוֹבִין בְּצִנְעָא וְנוֹתְנִים לְתוֹךְ חֵיקָם וּמְחַלְּקִים לְכָל שְׁכוּנָה וּשְׁכוּנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ.
א סָעִיף א (א) הלואת יו"ט - היינו שהקיף לו החנוני מיני מאכל ומשתה:
ב סָעִיף א (ב) ניתנה ליתבע וכו' - ר"ל שנזקקים לו בב"ד אחר היו"ט אם מסרב לפרוע (והרבותא הוא משום דאיכא מ"ד בגמרא דס"ל דבדין אינו יכול לתבוע אלא בינו לבין עצמו דאם יהיה ניתן ליתבע אתי למכתב קמ"ל דלא קי"ל הכי אלא כאידך מ"ד דאם לא יכול לתבוע לא יתן לו מתחלה וימנע עי"ז משמחת יו"ט):
ג סָעִיף א (ג) סעיף י"א - ר"ל דשם מבואר לענין שבת דיזהר מלומר לשון הלואה אלא יאמר תן לי וה"ה לענין יו"ט וע"ש בהג"ה ובמ"ב דכל הדינים שייך גם לכאן וכן מה שפסק השו"ע דהלואת יו"ט ניתנה ליתבע ה"ה דהלואת שבת ניתנה אח"כ ליתבע:
ד סָעִיף ב (ד) גובים וכו' - היינו מיני מאכל ומשקה:
ה סָעִיף ב (ה) לא יכריזו וכו' - דאף דמותר להכריז ע"ד מצוה כנ"ל בסימן ש"ו סי"ב שאני הכא דאפשר בצינעא:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.