א הַגָּה: וּמִתְעַנִּים לְמָחֳרָת רֹאשׁ הַשָּׁנָה (טוּר), וְהוּא תַּעֲנִית צִבּוּר. בְּכָל הַיָּמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים מַרְבִּים בִּתְפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים. הַגָּה: וְאוֹמְרִים אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ עֶרֶב וָבֹקֶר, מִלְּבַד בְּשַׁבָּת (טוּר); וַאֲפִלּוּ אִם חָל מִילָה, שֶׁאֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן, אֲפִלּוּ הָכֵי אוֹמְרִים אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ (מִנְהָגִים); וְאוֹמְרִים בְּכָל יוֹם שְׁלֹשָה פְּעָמִים וִדּוּי קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר, מִלְּבַד בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר שֶׁאֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ אֶלָּא פַּעַם אַחַת (רוֹקֵחַ); וְאֵין נוֹתְנִין חֵרֶם, וְכֵן אֵין מַשְׁבִּיעִין אָדָם בְּבֵית דִּין, עַד אַחַר יוֹם כִּפּוּר (מַהֲרִי"ל). אֵין מְקַדְּשִׁין הַלְּבָנָה עַד מוֹצָאֵי יוֹם כִּפּוּר; וְשַׁבָּת שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם כִּפּוּר הַמִּנְהָג לוֹמַר בּוֹ צו"ץ.
א סָעִיף א (א) והוא תענית - וכל הלכותיו נתבאר בסימן תק"נ ע"ש במ"ב:
ב סָעִיף א (ב) בכל הימים וכו' - לבד משבת:
ג סָעִיף א (ג) מלבד בשבת - ואפילו במנחה של ערב שבת שובה ג"כ אין אומרים אבינו מלכנו:
ד סָעִיף א (ד) שאין אומרים תחנון - ולא יהי רצון:
ה סָעִיף א (ה) אומרים א"מ - ואל ארך אפים ולמנצח [ד"מ] במילה אומרים באשמורת בין כסא לעשור זכור ברית אחר והארץ אזכור:
ו סָעִיף א (ו) ג"פ וידוי - וכן מיום א' דסליחות עד ער"ה כן משמע במנהגים:
ז סָעִיף א (ז) מלבד וכו' - מפני שעתידין לומר ב"פ במנחה ובמעריב והוא ג"כ יו"ט:
ח סָעִיף א (ח) חרם - שלא לעורר כחות הדין בזמן ההוא וכן אין משביעין שחוששין ביותר להביא עונש שבועה לעולם ח"ו. ואפשר אפי' אם חייב לקבל בחרם עליו ע"י היפוך וכדומה אפ"ה אין מקבל בחרם עליו עד אחר יוה"כ ומיהו אם רוצה י"ל דהרשות בידו [פמ"ג]:
ט סָעִיף א (ט) וכן אין משביעין - ועכ"פ מצוה לשפוט להוציא גזילה מתחת ידו וכשיש דין למטה אין דין למעלה:
י סָעִיף א (י) עד מוצאי יוה"כ - דקידוש הלבנה יותר טוב כשהוא מבושם ובשמחה ובמדרש איתא שבמוצאי יוה"כ בת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה וגו'. אבל דע דכמה אחרונים הסכימו שיותר טוב לקיים המצוה מקודם כדי שמצוה זו יכריעהו לכף זכות:
יא סָעִיף א (יא) ושבת שבין וכו' - ונוהגים שאין נער אומר ההפטרה שובה ישראל:
א סָעִיף א אבינו מלכנו. ויחיד יכול ג"כ לאומרו:
ב סָעִיף א ג"פ. והאר"י ז"ל בס' הכוונות כתב שא"ל רק פעם א'. במילה אומרים באשמורת בין כסא לעשור זכור ברית אחר והארץ אזכור:
ג סָעִיף א בב"ד. ועכ"פ מצוה לשפוט להוציא גזילה מתחת ידו. לבוש מ"א ט"ז:
ד סָעִיף א הלבנה. לבוש כתב ואני שמעתי שאדרבה טוב שיקדשו אותה כדי שתבא מצוה זו ותוסיף על זכיותינו. כתב אור חדש מעשה באחד שפגעו עכו"ם בלילה ורצו להרגו וביקש שיניחו לו לעשות מצוה אחד קודם מותו והלבנה היתה בחידושה וקדשה בכוונה גדולה ונעשה לו נס כשדילג ג"פ כמנהג ונשאו הרוח וניצול מהם גם שמעתי שמי שיקדש הלבנה מיום שקדשה שוב לא ידאוג שימות באותו חודש מאותו יום ואילך ע"כ:
ה סָעִיף א ושבת. וכ' מט"מ נוהגים שאין נער אומר ההפטרה שובה ישראל:
א סָעִיף א ומתענים כו'. בפ"ק דר"ה י"ח ב': ס"א בכל הימים כו'. כמ"ש בר"ה שם י"ז ב' שב בינתים כו' ושם י"ח א' והכתיב דרשו ה' ובפי"ב דיבמות: ואומרים כו'. ע"ש שנענה ר"ע כמ"ש בפ"ב דתענית וקבעוה משם ואילך לדורות כמ"ש בכל בו: מלבד בשבת. כמ"ש בירושל' דשבת ס"פ ואלו קשרים תנו אסור לתבוע צרכיו בשבת ר' זעירא שאל לר' חייא בר בא מהו מימר רענו ופרנסינו א"ל טופס ברכות כך הוא: ואפי' אם כו'. דאף בר"ה ויה"כ שאסור בתחנון אומרים אותו: ואומרים בכל יום כו'. כמ"ש ביומא פ"ז א' וע' רש"י ד"ה חטאתי כו' וד"ה אנא כו': מלבד כו'. מפני שעתידין לומ' ב"פ במנחה וערבית והוא י"ט ג"כ: ואין כו' ואין כו'. כמ"ש בר"פ הדיינים וכאן נפרעים ממנו ומכל העולם כולו וכן עונש החרם גדול כמו עונש השבועה וכמ"ש בתנא דבי אליהו ללמדך שחרם הוא שבועה ושבועה הוא חרם וראיה ממ"ש בעכן חרם בקרבך ישראל כו' והענישו כל ישראל עליו: אין מקדשין כו'. כמ"ש במ"ס דדוקא כשהוא מבושם ובשמחה ובמדרש במוצאי יה"כ בת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה כו' והביאו הג"מ וע"ל סי' תרכ"ד ס"ה בהגה ואוכלים ושמחים כו' והעיקר כי"א שטוב לקדש הלבנה קודם יה"כ כדי שמצוה זו תכריע לכף זכות: ושבת שבין כו'. דלא כמהרי"ל שכת' דאין לאומרו משום שנאמר בו ומשפטיך תהום רבה ואנו אומרים אל תבא במשפט עמנו וע"ל שכ' שאדרבה שיש לאומרו כמ"ש בערכין ח' ב' פשטיה דקרא במאי כתיב כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.